בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק י"ג 'האם מותר להתעטף בטלית ולהניח תפילין בין גאולה לתפילה - חלק שני'
הנה במאמר הקודם נתבאר, שלדעת התוס' מותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה.
ועדיין יש לדון, האם לדעת תוס' והראשונים שסוברים כמותו שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה ולא הוי הפסק, האם סבירא ליה שגם מותר לברך על התפילין, או שרק יניחם ואחר שמונה עשרה ימשמש בהם ויברך עליהם.
והנה, מזה שתוס' פליג על ר' ממשה מקוצי שאומר שאין ראיה ממעשה דרב כי יכול להיות שרק הניח ולא בירך – על כרחך שתוס' סובר שמותר אפילו לברך.
אבל הראשונים שסוברים כמותו לא נתבאר האם לשיטתם מותר אף לברך על התפילין.
ובזה כתב הבית יוסף בסימן ס"ו, וז"ל:
"בפרק היה קורא (דף יד:), רב משא ידיה וקרא קריאת שמע ומנח תפילין וצלי. והיכי עביד הכי? והתניא וכו'. ואסיקנא, שלוחא הוא דעוית.
ופירש רש"י: השליח קלקל, שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא, וחשיב דלא אזיל, והגיע זמן קריאת שמע והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן, וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו.
וכתבו התוס' והמרדכי, דמהכא משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה, וכן בטלית מניח אדם טליתו בין גאולה לתפילה, וכן מצינו שר"י בר יהודה שלח אחר טליתו ושהה השליח, וכבר קרא קריאת שמע בברכותיה, ונתעטף בטליתו וגמר י"ח, והביא ראיה מהא דרב. מכל מקום יש לחלק בין תפילין לטלית, דעיקר קריאת שמע ותפילה שייכי בתפילין, כדאמר עולא (שם): "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", ותפילה נמי כדאמרן: "הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל". אבל ציצית, שאינו אלא חובת טלית, שאם אין לו טלית פטור מציצית, ויכול לקרות קריאת שמע בלא ציצית, ודאי דהויא הפסקה. והר"מ מקוצי היה אומר דאפילו מכאן אין ראיה, דמצי למימר דהניח תפילין בלא ברכה, ולאחר י"ח משמש בהם ובירך עליהם, ע"כ.
ודעת ה"ר יונה והרא"ש והרשב"א ז"ל כדברי התוספות, שמחלקים בין טלית לתפילין.
אלא שמדברי התוספות נראה דתפילין מיהא שמותר להניחם, מותר לברך עליהם גם כן מיד, שהרי הר"מ מקוצי בא לחלוק עליהם בזה. וכן נראה בהדיא מדברי הגהות מיימון בפרק ב' מהלכות קריאת שמע.
והרא"ש והרשב"א לא הזכירו הברכה כלל, ואם נאמר שהם סוברים כדברי הר"מ מקוצי, צריך לומר שמה שכתבו שלא יפסיק להניח טלית, היינו כשסיים כבר "גאל ישראל", דכל שמתעכב בהנחת הטלית הוא מפסיק בין גאולה לתפילה, אבל קודם שגמר "גאל ישראל" יכול להניח טלית בלא ברכה בעודו קורא קריאת שמע וברכותיה, שהרי בעוד שהוא קורא קריאת שמע מותר לו לעסוק במלאכתו, חוץ מבפרק ראשון, כמו שנתבאר בסימן ס"ג.
ומדברי רבינו נראה דלתפילין מותר להפסיק ולברך, ודלא כהר"מ מקוצי. ולטלית לא יפסיק לברך עליו, אבל להניחו בלא ברכה משמע דשרי.
מיהו נראה לי דהיינו דווקא קודם שיגיע ל"גאל ישראל", אבל אחר שגמר "גאל ישראל" צריך הוא לסמוך גאולה לתפילה, ואינו מפסיק ביניהם בהנחת טלית אפילו בלא ברכה. ולענין מעשה נראה לי כדברי הר"מ מקוצי, הילכך כל שלא גמר "גאל ישראל", מניח תפילין וציצית ואין מברך עליהם עד אחר שיתפלל, שאז ימשמש בהם ויברך. ואם גמר "גאל ישראל", מניח תפילין ואין מברך עליהם עד אחר תפילה, אבל טלית אינו מניח".
היינו שהבית יוסף מצדד לומר שהראשונים הנ"ל סבירא ליה באמת כרבי משה מקוצי שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה רק בלא ברכה, והא שהם אוסרים להתעטף בטלית הוא רק אחר גאל ישראל. אבל קודם גאל ישראל מותר להניח בין טלית ובין תפילין בלא ברכה.
ומוסיף הבית יוסף שאפילו לתוס' אחר גאל ישראל אין לברך על התפילין.
ולהלכה מסיק כרבי משה מקוצי, ולכן עד גאל ישראל מותר להניח תפילין ולהתעטף בציצית בלא ברכה, ואחר גאל ישראל מותר רק להניח תפילין.
וכן פסק להלכה בשולחן ערוך סימן ס"ו סעיף ח', וז"ל:
"צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל אבל טלית לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה".
והנה הדרכי משה תמה על הבית יוסף מדוע פסק כרבי משה מקוצי שאמרו רק בדרך דחייה, וכן תמוה שהרי רבי משה מקוצי הוא דעת יחידאה. וז"ל (בסימן ס"ו סעיף קטן ה'):
"ותמיהני על פסק זה, חדא, דהמעיין בדברי התוס' והגהות ימצא דאף הר"ם מקוצי לא אמרו אלא דרך דחייה בעלמא, אבל לא לעניין הלכתא, ואיך נניח דברי הפוסקים שכתבו בהדיא לברך אתפילין ונתפוס דחיית הר"ם?
ועוד, דאף אם נודה שר"מ מקוצי חולק ודעתו שלא לברך אתפילין, למה לא נפסוק כדברי הגהות מיימונית והמרדכי והתוספות ודברי רבינו הטור שכתבו לברך אתפילין? ואף הרא"ש והר"י והרשב"א כתבו סתמא, ולמה נדחוק לומר דמיירי בלא ברכה, ודווקא אחר גאל ישראל, כמו שדחק ב"י?
ולכן אין נ"ל דבריו בזה, אלא יניח תפילין ויברך עליהם, אבל הטלית יניח בלא ברכה.
ודווקא קודם שיגיע לגאל ישראל, אבל לאחר שאמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכת התפילין, שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה, וכן כתב בתרומת הדשן סימן י"ב, וכן כתב מהרי"ק שורש מ"ב בשם ר"ת. ופסק ב"י דיש לנהוג הלכה למעשה דלא כרוקח שכתב להפסיק. וכתבו התוספות בשם ר"ת דהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש וברכו ולא היה רוצה לסיים, עכ"ל".
היינו שהדרכי משה מקשה ב' קושיות על הבית יוסף שפסק כרבי משה מקוצי:
- שרבי משה מקוצי אמר את דבריו רק בדרך דחייה ולא בדרך פסק, משא"כ התוס' וסייעתו פסקו הלכה.
- שרבי משה מקוצי הוא דעת יחידאה, משא"כ תוס' שהסכימו עימו הרבה ראשונים, ואף הרשב"א והרא"ש לא נתבאר בבירור שס"ל כרבי משה מקוצי, וזה דחק לומר שהם דיברו רק אחר גאל ישראל.
ולכן מסיק הדרכי משה שקודם גאל ישראל יניח תפילין ויברך, ורק אחר גאל ישראל יניח בלא ברכה כי הראשונים פסקו שאז אין לענות לקדיש וקדושה (עיין לעיל בחלק ט' בסדרת מאמרים זו).
וכן פסק להלכה בהגהותיו על השולחן ערוך, וז"ל (סימן ס"ו סעיף ח'):
"הגה: ויש אומרים שקודם גאל ישראל יברך על התפילין והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע)".
והנה בערוך השולחן סימן ס"ו ס"ק ט"ז כותב שמנהגינו כמחבר ולא כרמ"א, וז"ל:
"אבל מכל מקום מנהגינו אינו כן, ואין מברכין על התפילין".
ובמשנה ברורה כתב, שאפילו לרמ"א שמברכים על התפילין בין גאולה לתפילה – מכל מקום לא יאמר ברוך שם, וכן יברך רק על של יד, וז"ל (סימן ס"ו ס"ק מ"ז):
"יברך וכו'. נראה פשוט דכאן אסור לומר ברוך שם כבוד וכו' שנוהגין לומר אחר ברכת על מצות גם נכון שלא יברך בזה כ"א ברכה אחת להניח דבלא"ה הרבה פוסקים סוברין כן וכנ"ל בסימן כ"ו עי"ש.
לסיכום, דעת המחבר שאין לברך על הנחת תפילין ועל טלית בין גאולה לתפילה, ואחר גאל ישראל אסור להתעטף כלל בטלית.
ודעת הרמ"א, שמותר לברך על התפילין קודם גאל ישראל, ואחר גאל ישראל לא יברך.
והערוך השולחן כתב שנוהגים כמחבר.
והמשנה ברורה כתב, שאף לרמ"א אין לברך על תפילין של ראש ואין לומר ברוך שם וכו'.
