ביקור חולים

מה המקור למצות ביקור חולים??? >>> מדאורייתא או מדרבנן??? >>> מה הביאור שיטת הרמב"ם שהוא מדרבנן משום 'ואהבת לרעך כמוך'??? >>> האם גדול חייב בביקור חולים לקטן??? >>> האם חייב בביקור חולים כשנוטל אחת משישים??? >>> האם מטרת ביקור חולים להתפלל על החולה או לעזור לו??? >>> האם יוצא בביקור חולים בשבת??? >>> האם קיים ביקור חולים כשהחולה ישן??? >>> מהי גודל מעלת ביקור חולים???

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. (בראשית יח, א)
וברש"י כתב, שהקב"ה בא לבקר את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו, ובשפתי חכמים כתב, שמבואר בלשון 'וירא אליו ה' ולא 'וירא ה' אל אברהם', אלא ודאי לבקר את החולה, ועוד יש לומר דרש"י דייק לפי שלא מבואר מדוע נראה אליו, והקשה למה פירש רש"י לבקר את החולה ולא אמר לבקרו, לפי שמכאן אנו למדין מצות ביקור חולים, וכן מובא במדרש, ביקור חולים מנין שנאמר 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', וכן במדרש (בראשית רבה מט, ד)למדו מהפסוק (יח, יט) 'כי ידעתיו למען אשר יצוה', רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא, ורבנן אמרי זו ביקור חולים, בחדושי הגרי"ז (סי יד) כתב, בפסוק 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו', ופירש"י ואחד לרפאות את אברהם, וסמיכות הפסוקים, דאם בא לרפאותו וקודם לא היה עוד שייך מצות ביקור חולים, אך מכיון ש'וירא אליו ה' והיינו לבקרו, מיד בא מלאך לרפאותו.

מקור הדין

והנה בגמ' בסוטה (יד, א) מצינו, אמר רבי חמא ברבי חנינא , מאי דכתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא', אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים, הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', אף אתה בקר חולים, הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו', אף אתה נחם אבלים, הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב 'ויקבר אותו בגיא', אף אתה קבור מתים, הרי מבואר שמצוות ביקור חולים נכללת בכלל מצוות גמילות חסדים להדמות למדותיו של הקב"ה.

מדאורייתא או מדרבנן

והנה מצינו בגמ' בבבא מציעא (ל, ב) שדרשו על הפסוק (שמות יח, כ) 'והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון', תני רב יוסף 'והודעת להם' זה בית חייהם [ללמוד אומנות להתפרנס ממנה], 'את הדרך' זו גמילות חסדים, 'אשר ילכו' זה ביקור חולים, 'בה' זו קבורה, 'ואת המעשה' זה הדין, 'אשר יעשון' זו לפנים משורת הדין, ומק' בגמ' מדוע צריך פסוק לבקור חולים שהוא נכלל בכלל מצוות גמילות חסדים, ומת' שהחידוש באופן שהמבקר בן גילו של החולה, שהרי מצינו שבן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי [שנוטל מחליו] צריך ללכת לבקרו.
ובשאילתות (אחרי מות שאילתא צג) כתב, ומנין דאפילו בן גילו חייב דתני רב יוסף וכו' אמר מר 'אשר ילכו' זו ביקור חולים היינו גמילות חסדים אלא לאו אפילו לבן גילו, הרי לפי גירסתו של השאילתות יוצא שלומדים ביקור חולים למצוה בפני עצמה, שמשמע שאפי' בן גילו.
וכן הבה"ג (הקדמה למצוות עשה) הביא שמצוה זו היא מצות עשה מדאורייתא, שמנאה בכלל מצוות גמילות חסדים במצוה פרטית, (מצוה לא) ולדבק בשם, (לב) וללכת בדרכיו, (לג) להלביש ערומים, (לד) לקבור מתים, (לה) לנחם אבלים, (לו) בקור חולים.

ביאור שיטת הרמב"ם שהוא מדרבנן משום 'ואהבת לרעך כמוך'

אמנם הרמב"ם נקט שהיא מצוה מדרבנן שכתב (פי"ד הל' אבל ה"א), מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות, שכללן בכלל מצות 'ואהבת לרעך כמוך', וכ"כ בהקדמה לספר המצוות (שורש ב).
ובהשגות הרמב"ן (לספר המצוות שורש א, הערה ד), שבה"ג למד כדברי הגמ' שיש מצוה בבן גילו שאינה נלמדת מגמילות חסדים, וכן דרשו בה זו קבורה אפי' לזקן ואינה לפי כבודו, והרמב"ם (מצוה ח) כתב, להדמות בו יתברך כפי יכלתנו והוא שנ' 'והלכת בדרכיו' מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה היה רחום וגו', וכפל זאת המצוה בלשון אחר שנ' 'אחרי ה' תלכו' ובא בפירוש עניינו להדמות אליו בפעליו הטובים, שכתב כהלשון השנוי בספרי במצוה הזאת ובה"ג כתב כדברי הגמ'.
ובתשובות והנהגות (ח"ב סי' תקצב) הקשה מדוע נקט הרמב"ם במצות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיה צריך לכתוב במצות צדקה שאינה רק בכסף אלא לתת לחבריו די מחסורו, ולסעוד חולה ולבקרו או לנחם אבלים בצערן ג"כ בכלל זה, ועוד הקשה מדוע היא רק מצוה מדרבנן וכן רבינו יונה כלל למצות ניחום אבלים בכלל גמ"ח ומ"מ כתב שהיא מהתורה, וכתב ליישב שאם יש לחולה צורך במבקרים שיסעדוהו בדיבורים או במעשים או בדברי חיזוק או בתפלה וכדומה חייבים מהתורה, ומה שכתב הרמב"ם היינו כשאינו צריך למבקרים, ואעפ"כ ראוי לכל אחד להשתדל לזכות במצוה זאת, שמדבריהם ראוי לקיים את המצוה משום ואהבת לרעך כמוך, אבל כשזהו צרכו הוא בכלל צדקה וגמ"ח שהם מה"ת גם לרמב"ם.
ובארחות יושר (אות ג) כתב, בביאור ברי הרמב"ם שיסוד מצוה היא מהתורה אמנם מהתורה אין שיעור לגמילות חסדים, ורבנן קבעו את שיעור וחובת מצות ביקור חולים, ונמצא שאם עבר ולא ביקר הרי עובר על מצוה מדרבנן ואם קיים את המצוה כראוי הרי קיים בזה מצוה מדאורייתא של 'ואהבת לרעך כמוך'.
ועוד יש לבאר ע"פ דברי הגור אריה שנאמר בפסוק 'וירא' מוכח שעיקר הכוונה לראות את החולה בלבד, כי ביקור חולים אין צריך רק גלוי בלבד, שבזה עשה נחת רוח לחולה, וכן מבאר בפסוק שהגמ' דורשת 'את הדרך' דהיינו בהליכה בלבד מקיים את המצוה, ולכך אפר לומר שמדורייתא עיקר המצוה לבקרו ומדרבנן יש מצוה לשמשו ולעשות לו נחת רוח וכן מצוה להתפלל, וכפי שיבואר.

אפי' גדול אצל קטן ונוטל אחת משישים

והנה מצינו בגמ' בנדרים (לט, ב), ביקור חולים אין לה שיעור, ומבאר אביי שאפי' גדול אצל קטן, ורבא אמר אפי' מאה פעמים ביום, ואמר רבי חנינא, כל המבקר את החולה נוטל אחד משישים בצערו, והקשו א"כ יבקרו שישים פעמים ויתרפא, אלא שכל פעם שמבקרו נוטל אחת משישים ודוקא אם הוא בן גילו, וכן כתב ברמב"ם (פי"ד הל' אבל ה"ד) בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים, וכ"כ בשו"ע (יו"ד שלה, ב), ולגבי לבקר שונא כתב הרמ"א שמהרי"ל כתב שיש לבקר אמנם כתב שאין לבקרו לפי שנראה כמי ששמח לאידו.
וכתב הבן יהוידע, שאין הכוונה שהמבקר נדבק אחד מששים ממחלת החולה, דזה אי אפשר שיהיה בטבע. ועוד שמצות ביקור חולים מצוה יקרה, והיא מהדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואיך יתכן שהמבקר ינזק אך הכוונה היא, שמכיון שהמבקר מצער את עצמו בצערו של החולה, לכן יסלקו מהשמים אחד מששים ממחלת החולה, כי הצער שאחרים מצטערים מגן ומכפר, מכח האחדות שיש בישראל.
ובחשוקי חמד (שבת יב, ב) כתב, לפרש, שהמבקר נוטל ממש אחד מששים כאילו היה נדבק במקצת ממחלת החולה, ואין זה עונש, כי אם שכר טוב, והוא בבחינת 'תרופת חיסון', שנוהגים הרופאים להדביק את הבריא במקצת מהמחלה, במטרה שיתגבר על המחלה באם תבוא חס ושלום, כך המבקר שגרם קורת רוח לחולה והשתתף עמו בצערו, זוכה ונוטל קצת מהמחלה, והמעט הזה בטל בששים, כדוגמת מאכלות אסורות הבטלות בששים, ומכאן המספר ששים.
באגרות משה (יו"ד ח"א סי' רכב) כתב, שמצות ביקור חולים היא לא רק בחולה במצב של פיקוח נפש, אלא גם בחולה שאין בו סכנה, ומה שאין מברכים על ביקור חולים כיון שקיום המצוה אינו תלוי רק בו והחולה יכול לבטלה.
ובאיילת השחר כתב, במה שמבואר שהמבקר את החולה נוטל אחד מס' מחליו, אולי זה דוקא כשמתכוין למצות ביקור חולים ואם סתם עבר ליד חולה לא קיים בזה את המצוה, וכתב שעוד נראה שמוריד מחוליו רק פעם אחת ביום, ולא יוסיף להוריד מחליו בכל פעם שיכנס לבקרו.

מטרת ביקור חולים להתפלל על החולה וכן לעזור לו

והנה מבואר שם בגמ', שרב חלבו חלה, והודיע על כך רב כהנא, משום שכשרבי עקיבא בא לבקר את תלמידו וכיבדו וריבצו לפניו חי מחמת זה, ויצא ר' עקיבא ודרש, כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים, ורב דימי אמר, כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות, לפי שמי שמבקרו מבקש עליו רחמים שיחיה ומי שאינו מבקרו, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות, וכן היה מעשה ברבא, שביום הראשון שחלה אמר שלא יגלו שלא ירע מזלו, מכאן ואילך, אמר תכריזו בשוק שמי ששונא אותו ישמח ומי שאוהבו יבקש עליו רחמים, ומבואר בדברי הגמ' שיש ב' חובות בביקור חולים, משום שצריך לדאוג לצרכיו של החולה, וכן מבואר שמחמת שמבקר יתפלל עליו שיתרפה מחוליו, ולכך מצינו שאין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של היום, מפני שכל חולה מיקל עליו חוליו בבוקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים, ולא בג' שעות האחרונות של היום שאז מכביד עליו חוליו, ויתייאש מלבקש עליו רחמים.
וכן מבואר ברמב"ן (בתורת האדם שער המיחוש), שהוכיח מדברי הגמ' שבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו צרכים הצריכים לחליו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו כדתניא (מועד קטן ה, א) 'וטמא טמא יקרא' שצריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, לכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה.
וכן כתב הטור (יו"ד סי' שלה) שהקדים את עניין בקשת הרחמים שכתב, ומצוה גדולה היא לבקר שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו, וגם מתוך שרואהו מעיין בענינו אם יצטרך לשום דבר משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו, וכן הביאו ברמ"א, ובערוך השלחן (ג) הביא ב' טעמים, רק שנקט שעיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה ולעשות לו מה שצריך, וכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה שמתפלל עליו שיחיה.
ובשל"ה (פסחים ח"ב) מבאר שמצוות ביקור חולים היא בגוף ונפש וממון, בגוף כיצד, ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואתיו וכן יטריח בגופו ביתר צרכיו, בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להש"י שישלח לו רפואה שלימה, בממון כיצד, לראות אם אין להחולה ממון כל צרכו להשתדל לו כי צרכי החולה הם מרובים.

אם יוצא בביקור חולים בשבת

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סי' ג) הביא מספר לשון חכמים (ח"ב סי' כה) שאין עניין לבקר את החולה בשבת כפי שנהגו כיון שיש קול המולה ואין יכול לדבר עם החולה על צרכיו וכן אין יכול להתפלל עליו, אלא צריך לילך ביחידות לבקר ולשאול מן ענין חליו וישא ויתן בענין רפואתו, ואפי' באותן החלאים שאינן ראוין לבקר כגון חולי מעיים וכיוצא שמתבייש מ"מ יכנס לבית החיצון לשאול מעמדו, והוכיח ממה שכתב בספר חרדים שהדבור יפה לחולים, ולכן ידקדק המבקר לילך להחולה כשאין שם איש שאז נפש החולה מרה עליו בהיותו יחידי ואפשר לבא לידי טירוף דעת ח"ו וע"י הדיבור ישכח דאגתו גם צערו.
והקשה על דבריו מדברי השאילתות (ויקרא, צג) שכתב שכשהולך לבקר חולה, לא ילך לבדו אלא עם אחר, ושמא טעמו משום שהפסוק נאמר בלשון רבים, ומשום הטעמים הנ"ל אפשר לומר שבשנים יש יותר אפשרות לעזור לחולה וכן לעשות נחת רוח לחולה, והעמק שאלה כתב, שמדובר בבן גילו שנוטל אחד משישים ולכך צריך לילך עם אחר, והביאור כיון שגם אחר נוטל מהחולה קצת וכפי שמבואר בדברי הרמב"ם (פי"ד הל' אבל ה"ד) שכתב, כל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, שגם אחר שאינו בן גילו נוטל בביקור חלק מחליו של החולה, אמנם בדברי השאלות לא כ"כ משמע כן.

ביקור חולים כשהחולה ישן

ברא"ש (בראשית יח, א) הביא את דברי רש"י שהקב"ה בא לבקר את החולה אמר ר' חמא ב"א יום ג' למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל לו, וביאר את דבריו, מלשון 'וירא' מוכח שלא בא אלא לבקרו שלא כתוב אחריו לא אמירה ולא דיבור ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה ואפי' לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו עושה לו נחת רוח, אילת השחר כתב, שמבואר בגמ' בנדרים (מ, א) משמע שעיקר מצות ביקור חולים זה לראות את צרכי החולה ולסייעו במה שצריך, וכאן לא נזכר שהקב"ה עשה איזה דבר בעבורו אלא רק שאל בשלומו.

מעלת ביקור חולים

והנה מבואר בגמ' בנדרים (שם) אמר רב, כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אין דל אלא חולה, שנאמר 'מדלה יבצעני', או שנלמד מהפסוק 'מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו', אין רעה אלא גיהנם, שנאמר 'כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה', ואם ביקר מה שכרו בעולם הזה, שנא' 'ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו', 'ה' ישמרהו' מיצר הרע, 'ויחייהו' מן היסורין, 'ואושר בארץ' שיהו הכל מתכבדין בו, 'ואל תתנהו בנפש אויביו' שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו.
ובאהבת חסד (ח"ג פ"ג) כתב, בעוונותינו הרבים, העולם מקילים במצוות ביקור חולים, ובפרט אם החולה עני, ואין אדם בא לבקרו יוכל להיות שיהיה דבר זה נוגע לו לפקוח נפש ממש, כי על פי רוב אין לאיש כזה מזון הראוי לו, וגם מעות במה לקרוא לרופא, פעמים שאין לו, ואין לו במה לקנות סמי הרפואות, וגם דאגותיו העצומות המצטרפות לזה בראותו שהוא שוכב על ערש דוי, ואין מי שיפתח את דלתותיו לפקח עליו להחיותו, כל אלו הדברים מחלישים את כחות נפשו ומחזקים את מחלתו, ויוכל להיות סיבה למיתתו, ומה נעריך את הענין הנורא הזה, כי על זה צריך להתוודות אחר כך ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה, שהכוונה, לא פטרנוהו בלי מזונות, וכל שכן שהוא כבר חולה ומעלימים עין ממנו ודבר זה מקרב מיתתו, בודאי גדול העון מנשוא, והיצר מפתהו לאדם שיעלים עין מן החולה, ולא יכנס כלל לביתו, כי אם יכנס לביתו יהיה מוכרח להשגיח עליו, והאדם אינו יודע כי בנפשו ההעלמה הזו, ולהיפך הנכנס אצל החולה העני ומייעצו איך להתנהג ומחזקו בדבריו שלא יפול לבו עליו, גדול שכרו וכמו שאמרו חז"ל המפייס לעני מתברך בי"א ברכות.