במהות ענין הבטחון

בס"ד

ידוע הנידון במהות ענין הבטחון, אי ענינו שיהיה סמוך ובטוח בה' שיתן לו משאלות לבו, או שענין הבטחון הוא, כלשונו של החזון איש באמונה ובטחון פרק ב' 'האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך'.

והחזון איש שם כתב כלפי אלו הטוענים שענין הבטחון הוא שבטוח שימלא ה' משאלות לבו, 'אין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך', וכן נראה מלשונו של ר' אברהם בן הרמב"ם בפרק הבטחון 'הוי אומר, כל התולה תקותו בנסים בלבד ללא הכנה והתאמה, ללא התגלות, ללא הרגשה אלקית לאמיתה, וללא אשור מה', הריהו מתאוה למה שאיננו מתאים לו, וחוטא בחוצפה המביאה לידי חלול השם, ואין ספק שיבא על ענשו', [ואולי איירי רק בתולה תקותו בנסים, אבל התולה תקותו ובטחונו בה' שיתן לו משאלות לבו, בדרך הטבע, שפיר דמי, ויל"ע היטב בכל דבריו שם], מבואר מדבריהם, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, או עכ"פ ללא התגלות וללא הרגשה אלקית לאמיתה, אין שום סיבה לבטוח שיתן לו ה' משאלות לבו, ואדרבה הוא חוטא בחוצפה המביאה לידי חילול ה'.

ועוד יל"ע איך שייך להיות סמוך ובטוח שימלא ה' משאלות לבו, ובטח יהיה טוב, והרי כל עוד אינו בוטח ה', הרי וודאי דליכא סיבה שיתן לו ה' משאלות לבו, דהרי אם הוא חוטא, מאמינים אנו שהבורא יתברך שמו גומל טוב למי שישמור מצוותיו, ומעניש למי שיעבור על מצוותיו, ובודאי שיכול להיות שיקרה לו מקרה לא טוב רח"ל, וגם אם אינו חוטא, מ"מ מצינו צדיק ורע לו, וא"כ איך אפשר להתחיל לבטוח שיתן לו ה' משאלות לבו, דגם אי נימא שאם יבטח בה', אז בכוח הבטחון ימשך הישועה, מ"מ איך מתחיל לבטוח, אטו אפשר לבטוח רק משום שאם יבטח וודאי שימלא לו משאלות לבו.


אמנם מדברי חז"ל נראה להדיא, שהבוטח בה' יכול להיות סמוך ובטוח שימלא ה' משאלות לבו, ובטח שיהיה טוב, א, בגמ' מנחות כט: 'כדבעי מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי מאי דכתיב בטחו בה' עדי עד כי בי' ה' צור עולמים, אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא', ובשלמא שהקב"ה הוא לו מחסה בעולם הזה, יש לפרש דכיון שיש לו אמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך, זהו מה שמחזיקו ומחזקו בעת צרה, אמנם איך יתפרש הא דהקב"ה הוא לו מחסה בעולם הבא, ומוכח דהרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא, היינו שהקב"ה יציל אותו מכל המקרים הרעים בעולם הזה, ויצילו מדינה של גיהנם, וכן הוא להדיא במיוחס לרשב"א שם 'א"כ הבוטח בו בשני העולמות הוא מזכה לו בכל העולמות, בעוה"ז להצילו, ובעוה"ב לתת לו שכרו'.

ב, ביצה טז. 'תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכו' אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום', וברש"י ד"ה לשם שמים 'בוטח שתזדמן לו נאה לשבת', הרי מבואר להדיא דהלל הזקן היה סמוך ובטוח שימלא לו ה' משאלות לבו, ובמשנה ברורה סי' ר"נ ס"ק ב' פסק בזה, דתלוי במדת בטחונו, דמי שבטחונו חזק יכול לעשות כהלל, אמנם מי שאינו בטחונו חזק כ"כ, גם הלל מודה דכשמאי עדיפא טפי, ומבואר נמי דמהות מדת הבטחון הוא, להיות סמוך ובטוח שימלא ה' משאלות לבו, ולכן מי שבטחונו חזק יכול לסמוך שתזדמן לו נאה לשבת.


אלא לכאורה קשה הא דהקשינו לעיל, איך שייך להיות סמוך ובטוח שימלא ה' משאלות לבו, והרי לא ימלא ה' משאלותיו רק אם יבטח בו, וא"כ עד כמה שאינו בוטח אינו יכול להיות סמוך ובטוח שימלא לו משאלותיו וכנ"ל, ועל כרחך דוודאי דמהות ענין הבטחון הוא כלשון החזון איש 'האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך'.

ובאופן שמחדיר בעצמו האמונה הזאת, ויש לו אמון מלא בה' יתברך, עד כדי שהאמונה הזאת מרגיע אותו לגמרי, בבחי' כגמול עלי אמו, כתינוק עלי אמו שחש רגוע ובטוח, אף שאינו יודע מה עתיד להיות, יש כח סגולי באמונה הזאת להמשיך את הישועה, ולמלא כל משאלותיו לטובה, וכמו שאמרו חז"ל מנחות כט: כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא', ובילקוט שמעוני (תהלים לב רמז תשיט) אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו, ולכן שפיר היה הלל בוטל שתזדמן לו נאה לשבת, לא משום שתחילת הבטחון הוא להיות סמוך ובטוח שימלא ה' משאלות לבו, אלא דכיון שהיה לו אמון מלא בה' בבחי' כגמול עלי אמו וכנ"ל, שוב היה יכול להיות בטוח שכתוצאה מהבטחון ימלא ה' משאלות לבו לטובה.