בעניין אין ישיבה בעזרה – חלק א'

כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ו): ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר (שמואל ב' ז, יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה', ע"כ.
​

ומצאנו כמה טעמים לאיסור זה:

א. רש"י ביומא (דף סט עמוד ב ד"ה אין, וכ"ה בדף כה עמוד א ד"ה אין) כתב, שהמקור הוא מדכתיב (דברים יח, ה) "לעמוד לשרת", וכן (שם, ז) "העומדים שם לפני ה'", ולא מצינו בה ישיבה[1].

ב. רש"י בסוטה (דף מ עמוד ב ד"ה אין) כתב, וז"ל: אין כבוד שמים בכך ואפי' מלאכי השרת אין להם שם ישיבה דכתיב (ישעיהו ו, א) "עומדים ממעל לו" "[קרבת] על חד מן קאמיא" (דניאל ז, טז), ע"כ. וכן איתא במדרש שוחר טוב (תהלים א, א).

ג. רש"י בסנהדרין (דף קא עמוד ב ד"ה גמירי) מפרש על פי לשון הגמרא שם "גמירי דאין ישיבה בעזרה", שלאיסור זה אין מקור מפורש מן התורה, אלא הוא הלכה למשה מסיני.

ד. בספר החינוך (מצוה רנד) מבואר דאיסור זה הוא בכלל הציווי לירא מן המקדש, וכן כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה כא).
​

כמבואר לעיל למלכי בית דוד התירו לשבת בעזרה, והטעם הוא – כמבואר לעיל בדברי הרמב"ם נלמד מהפסוק (שמואל ב' ז, יח, וכ"ה בדברי הימים א' יז, טז) "ויבא המלך דוד וישב לפני ה'", ומפורש בפסוק שדוד המלך ישב בעזרה.

ורש"י (סוטה דף מ עמוד ב ד"ה אלא למלכי) פירש דהטעם הוא משום שהקב"ה חלק להם כבוד, להראות שמלכותו שלימה.


אולם בירושלמי (הובא בראב"ד תמיד דף כז עמוד א, ובאור זרוע חלק ב סימן רכז) איתא "ולא כן תני ר' חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וא"ר אמי בשם רשב"ל אפי' למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה", ומפורש בירושלמי שאפי' למלכי בית דוד היה אסור לשבת בעזרה. והקשו בירושלמי שם שהרי בפסוק מפורש שדוד ישב בעזרה, ותירצו שאין הכוונה שישב ממש, אלא שסמך עצמו לכותל, ולזה קרא הפסוק שישב.

ותוספות (סוטה דף מ עמוד בד"ה והאמר) הביאו במדרש שוחר טוב (תהלים א, א) איתא "רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא במקום מלכות בית דוד בלבד", ומבואר שהתקינו למלכי בית דוד כסא, ואם כן לא שייך לתרץ שסמך עצמו. ולכן תירצו התוספות שלא התקינו את הכסא בעזרה, אלא מחוץ לה.
​

במדרש שוחר טוב הנ"ל [הובא בתוספות (שם)] איתא "ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל, הוי אומר לכהן גדול, שנאמר (שמואל א' א, ט) "ועלי הכהן ישב על הכסא". אם כן, "וישב לפני ה'" – שיישב עצמו בתפלה", ע"כ.

אמנם מלשון הרמב"ם (הלכות בית הבחירה שם) "ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד", ולא חילק לכהן גדול – דייק האור שמח (הלכות מלכים ומלחמות פרק ב הלכה ד) שאף כהן גדול אסור לו לשבת בעזרה, וכן כתב הכלי חמדה (פרשת שופטים) בדעת הרמב"ם.

והוסיף האור שמח, שאף למדרש שוחר טוב – אין הכוונה שיכול בכל פעם שבא לישב בעזרה, אלא רק בשעה שהוא לבוש בשמונה בגדים והציץ עליו – יכול לשבת, והביא גם מהירושלמי (חגיגה פרק ב הלכה ד) שהכהן גדול היה לובש שמונה בגדים אף בזמן שלא עבד, ומפני כבוד ה' שעליו – התירו לו לשבת, ועיין שם עוד.

והמלא הרועים (אות י' – אין ישיבה בעזרה) כתב, שקודם מלכות בית דוד – היה מותר לכהן גדול לשבת, ואם כן מובן כיצד ישב עלי, משום שבזמנו עדיין לא היה מלך, והיה הכהן גדול המיוחד שבעם, וכן כתב בעשרה מאמרות (לרמ"ע מפאנו, מאמר אם כל חי חלק ג פרק י).
​

תוספות (יומא דף כה עמוד א ד"ה אין) הוכיחו בשם ר"י בר אברהם מלשון הגמרא (זבחים דף טז עמוד א) "ומה יושב שאוכל אם עבד חילל...", שכל האיסור לשבת בעזרה – הוא דוקא לדברים שאינם צורך העבודה, אבל אכילה, שהיא צורך העבודה, שעל ידי אכילת הכהנים מתכפרים הבעלים, כמבואר בפסוק (שמות כט, לג) "ואכלו אותם אשר כופר בהם" – מותר לשבת בעזרה.

אמנם הראב"ד (תמיד דף כז עמוד א) הקשה על זה מהגמ' ביומא (דף כה עמוד א) שלגבי הפייס שזקן יושב במערבא הקשו בגמרא דהיכי הוה יתיב הא אין ישיבה בעזרה, ואע"ג דהתם נמי לצורך עבודה הוא הפייס. ולכן נקט שאף לעבודה אסור לשבת בעזרה, עיין שם באורך.
​

המהרי"ט (בדרשותיו צפנת פענח פרשת קורח) כתב דכשעולה להשתחוות ולזבוח – יכול לשבת. אמנם במשנה למלך (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ז, בסופו) תמה, מנין לו זאת.

ובארעא דרבנן (מערכת אות א סימן ג ד"ה ומהרימ"ט) כתב ליישב, דהוא לדעות שהאיסור בזה הוא מדרבנן [עיין בחלק הבא], ולכן כל שהוא בא להשתחוות או להקריב או לכל דבר שהצריכה התורה לעשותו – לא אסרו.
​

כתב הגאון ר' יהושע גריינימן שליט"א (ראשי פרקים אות י – ישיבה, בסופו) אם כופין אדם לישב בעזרה יישב ע"ג כסא כמו מלכי בית דוד וע"ג קרקע אסור, גם אסור שעגבותיו יהיו ע"ג קרקע העזרה או כבש, ואפי' ישיבת ישמעאלים אסור, ע"כ.
​

הריב"א (על התורה ויקרא יג, מו) הביא בשם רבי משה מקוצי "והא דאמרינן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד היינו לשהות שם"[2].
​

כתב העולת שלמה (זבחים דף נו עמוד א ד"ה קדשי) דהא דאסור לישב בעזרה – הוא דוקא בבית המקדש, אבל במשכן אפשר לשבת, עיין שם.

אמנם תוספות (סוכה דף מג עמוד ב ד"ה תשבו) כתבו דאף בחצר המשכן אסור לשבת, דהוא במקום עזרה[3].
​

[1] ובגבורת ארי (שם דף כה עמוד א ד"ה והאמר מר) הקשה על פירוש זה, דהא הני קראי מיירי בשעת עבודה, כמבואר בזבחים (דף כג עמוד ב), ועיין שם עוד בדברי רש"י בזה [ועי' עוד במשנ"כ לקמן בס"ד דלדעת רש"י איסור זה מדאורייתא].
[2] ובגליוני הש"ס (יומא דף כה עמוד א) דן בדבריו, עיין שם.
[3] ועיין ריטב"א (יומא דף כה עמוד א ד"ה אין) שכתב דהוא הדין במשכן שהיה בשילה או בנוב וגבעון – גם כן היה מקום מקודש כעין עזרה שיש איסור לשבת בו.​