בעניין אין ישיבה בעזרה – חלק ב'

​

התוספות (זבחים דף טז עמוד ב ד"ה הגה"ה) כתבו להסתפק לדון אם איסור ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא או מדררבנן[1].

והנה רש"י בסנהדרין (דף קא עמוד ב ד"ה גמירי) כתב "גמירי דאין ישיבה – הלכה למשה מסיני ולא מקרא", והובא בכסף משנה (הלכות סנהדרין פרק יד הלכה יב).

אמנם ביומא (דף כה עמוד א ודף סט עמוד ב ד"ה אין) כתב רש"י שלומדים זאת מהפסוק "לעמוד לשרת", וכתב המשנה למלך (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ו) דמוכח דנפקא לן מקרא; אך כתב שיתכן שאין כוונת רש"י שלומדים זאת מהתורה, אלא הוא אסמכתא בלבד. אולם הביא שבסוטה (דף מ עמוד ב ד"ה אין) כתב רש"י שהטעם הוא מפני שאין כבוד שמים בכך, ואפילו מלאכי השרת אין להם ישיבה, עיין שם [והובא לעיל], ואם כן מוכח דסבירא ליה דאיסור זה הוא מדרבנן. אך כתב שיתכן שכוונת רש"י לתת טעם מדוע אסרה התורה ישיבה, עיין שם, ועיין מנחת חינוך (מצוה רנד).

וכתב המשנה למלך להוכיח שאיסור זה הוא מדאורייתא, מהגמרא בקדושין (דף עח עמוד ב) שמפסקים את הפסוק (שמואל א' ג, ג) "ושמואל שוכב בהיכל ה'", כיון שאין ישיבה בעזרה, ואם איסור זה הוא מדרבנן – קשה, מנין שנאסר מזמן שמואל, והרי יתכן שבית דין שלאחריו אסרו זאת[2]. וכן כתב הקרית ספר (חגיגה פרק ג) שאיסור זה הוא מדאורייתא, וכן כתב החיד"א (עין זוכר, מערכת א אות מג).

אך הקשה המשנה למלך, שהרי במשנה בכלים (פרק א משנה ח) נמנו מעלותיה של עזרת ישראל, ואם האיסור הוא מדאורייתא – מדוע לא מנתה המשנה גם מלבד המעלה שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת, שאסור לשבת בה, והניח בצריך עיון.

ובארע דרבנן (מערכת אות א סימן ג ד"ה ומהרימ"ט) תירץ על פי מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (כלים פרק א משנה ו) דמתניתין חשיב רק מילי דקדושה מן הטומאה, וקתני ואזיל מה היא קדושתה לענין טומאה, ומשום הכי שייר טובא, ובכללם גם ישיבה בעזרה [ועיין שם שהביא עוד מהראב"ד (הלכות ביאת מקדש פרק א הלכה טו) ורמב"ן (ספר המצוות לא תעשה עג) דסבירא להו דכל עשר מעלות דמתניתין דרבנן נינהו][3].


אמנם התוספות (זבחים שם) כתבו שיש להוכיח שאין זה מן התורה, שאם האיסור הוא מדאורייתא, מדוע הוצרכה הגמרא (שם דף כג עמוד ב) להביא פסוק כמקור ליושב למצווה, תיפוק ליה דאפילו בלא עבודה אין ישיבה, ועיין שם שכתבו דאיצטריך לעובד בהשתחוואה[4].

וכן בבאר שבע (סנהדרין דף קא עמוד ב ד"ה אמר) כתב להוכיח שאין זה הלכה למשה מסיני, שאם כן לא היו לומדים זאת מהפסוק "ויבא המלך דוד וישב לפני ה'", שהרי כל הלכה למשה מסיני אין לה פסוק אפילו על דרך אסמכתא בעלמא, ועיין שם עוד מה שכתב בזה[5].

וכן האור זרוע (חלק ב סימן רכז) סבירא ליה דאיסור ישיבה בעזרה הוא רק מדרבנן, וז"ל: ונראה דלא אסירא ישיבה בעזרה אלא מדרבנן דתנן בפרק ב' דזבחים דיושב שקיבל דם פסול ותנו רבנן לעמוד לשרת למצוה כשהוא אומר העומדים שם הכתוב שנה עליו לעכב, שמע מינה דאינו מן התורה דאי דאורייתא אמאי צריך קרא ביושב למצוה תיפוק לי בלאו עבודה אין ישיבה בעזרה. ומיהו יש לדחות דאצטריך קרא לעובד בהשתחואה דעובד גמור בעינן, ע"כ, ועיין שם עוד.


​

במשנה למלך (הלכות ביאת מקדש פרק ה הלכה יז) מבואר דאיכא נפקא מינה במחלוקת זו אי איסור ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא או מדרבנן, והוא בכהן שעבד עבודה בישיבה, דאי האיסור הוא מדאורייתא – עבודתו פסולה, אבל אם האיסור הוא מדרבנן, ומן התורה מותר לשבת בעזרה – אין סיבה לפסול את עבודתו.
​

[1] ובספר שרשי הי"ם (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ו) דייק מדברי התוספות ישנים (יומא דף ו עמוד א ד"ה מביתו) שכתבו "ואף על גב דבמילואים כתיב ופתח אהל מועד תשבו ומדקאמר תשבו ע"כ מחנה לויה היה ואם כן פירש מאשתו וי"ל דשאני אהרן שהיה צריך לקבל הזאת דמים כל שבעת ימי המילואים", שאיסור זה הוא הלכה למשה מסיני, ועיין עוד מה שכתב בזה בהלכות סוכה (פרק ו הלכה א).
[2] ועיין בהר המריה (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ו) שכתב לדחות ראייתו, דאם מפורש בקרא דמותר לשבת – הא כל דבר המפורש בתורה להיתר לא יכלי רבנן ליגזר, כמבואר בט"ז (אורח חיים סימן תקפח, ויורה דעה סימן קיז וחושן משפט סימן ב), עיין שם.
[3] ובעזרת כהנים (מדות פרק ב משנה ו) תירץ, דבמתניתין תני הנך דאית בהו תוספת קדושה, אבל ישיבה בעזרה אינה מדין קדושה, אלא רק כבוד בעלמא, ולכך לא תני לה במתניתין.
[4] ובשער המלך (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ו) תמה על דבריהם, דיתכן לומר דקרא איירי על ידי סמיכה, ומבואר בתוספות הנ"ל לעיל (דף יט עמוד ב ד"ה וליתיב), דאין בו משום ישיבה בעזרה, אבל עבודתו פסולה משום דעל ידי סמיכה לא מהני. ועיין מה שתירץ על זה במלא הרועים (אות י – אין ישיבה בעזרה).
[5] אמנם בחות יאיר (סימן קצב אות עד) כתב וז"ל: ותמהתי מאד על הרב דנהפוך הוא דשם מייתי דבדרך אסמכת שפיר יש לומר דמקרא יש סמך כבפרק קמא דעירובין על שיעורין (עי' בב"ש ד"ח ע"ג) וא"כ ודאי י"ל דקרא דוישב דוד אינו רק אסמכתא וכך הדעת נוטה דיש לומר מעשה שהיה כך היה שישב לפני הארון כפי' רש"י, ע"כ.​