בענין שטר שיש בו ריבית

א} בגמ' ב"מ (דף ע"ב:) יש מחלוקת האם מותר לגבות משטר שיש בו ריבית:

תנו רבנן שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית, דברי רבי מאיר,

וחכמים אומרים, גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית.

והלכה כחכמים.

ב} יש מחלוקת ראשונים בהלוואה הנ"ל, על איזה סוג שטר מדובר,
שיטת רוב הראשונים:
רוב הראשונים (רש"י ותוס', וכן הרא"ש והמרדכי ועוד) סוברים, שמדובר בשטר, שמפורש בו סכום הקרן וסכום הריבית בנפרד,
ואם כן קשה, שהשטר אמור היה להיפסל, כי העדים החתומים על השטר נפסלים, שעברו על הלאו של "לא תשימון עליו נשך", ופסולים לעדות,
אלא מת' תוס' (בתירוץ השני), שהעדים חושבים שמה שנאמר בתורה "לא תשימון עליו נשך" מדובר רק על הלוה והמלוה, וכלל אינו חל עליהם,
ולא כיוונו לעבור על הלאו, ולכן אינם נפסלים בזה לעדות,
ובציור כזה פוסקים כחכמים, וגובים את הקרן ולא את הריבית.

ולשיטת הראשונים הנ"ל - לו יצוייר שבשטר לא היה מפורש מהו סכום הקרן ומה הריבית, אי אפשר כלל לגבות מהשטר,
ורק בגלל שהסכומים מחולקים, ניתן לגבות את הקרן בלבד, מבלי להכשל בריבית.

שיטת הרמב"ן:
דעת הרמב"ן הפוכה, שאם מדובר על שטר שמפורש בו מהו סכום הקרן, ומהו סכום הריבית, אינו גובה כלל,
שהרי השטר אינו כלום, כי העדים נפסלים, שהרי עברו על מה שנאמר בתורה "לא תשימון עליו נשך",
והציור עליו מדברת הברייתא היא, שבשטר עצמו, אינו מפורש מהו סכום הקרן ומהו הריבית,
אלא שמגיעים עדים, ואומרים: סכום זה וזה ממה שכתוב בשטר - רק זהו הקרן, והשאר נתוסף בריבית,
ורק בציור זה נחלקו רבי מאיר וחכמים,
והלכה כחכמים שגובים את הקרן, (עליו העידו העדים) ולא את הריבית, על אף שכתוב בשטר סכום אחד,

ג} בשו"ע יוד סימן קס"א סעיף י"א כתוב (רק דברי המחבר הודגשו, לתועלת הענין):

שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם, גובה את הקרן לבדו, והוא שיהא ניכר שהוא רבית:
הגה: כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו, (הרא"ש והמרדכי והגהות מיימוני ונ"י ותוס' והג"א וטח"מ סי' נ"ב דלא כהרמב"ן), או שלא היה נכתב בשטר רק הקרן, ועדים מעידים על הרבית (טור), וכל מי שבא לידו יקרע השטר, דחיישינן שמא יגבה בו הרבית (הגהות מיימוני פ"ד ותוס' ומרדכי והג"א בשם תוספתא).
אבל אם אינו מפורש, אלא שכולל הקרן עם הרבית, אינו גובה בו אפילו הקרן.

(ומקודם נסביר את דברי השו"ע ע"פ שיטת הש"ך):
הנה, יש לנו שני ציורים בדברי המחבר, והרמ"א מוסיף הלכה בציור שלישי,

א] שטר המפורש בו קרן וריבית, ההלכה היא שגובה את הקרן בלבד,
ועל זה כותב הרמ"א, (בסוף דבריו) שאחד שמוצא ברחוב שטר כזה, צריך לקרעו, מחשש שמא יבואו בית דין לגבות גם את הריבית הכתובה בשטר,
(ואומר הש"ך, שאכן יש מציאות כזאת, לומר שבי"ד טועים בהלכה זאת ויבואו לגבות את הריבית),
אך העדים אינם נפסלים, (מחמת שעברו על איסור, שהעידו על שטר שיש בו ריבית),
כי העדים חושבים, שהאיסור של "לא תשימון עליו נשך", שייך רק כלפי המלוה והלוה, ולא כלפי העדים.

ב] אם כתוב בשטר סכום מסוים, ואין ידוע כמה מהסכום הוא הקרן, וכמה הוא מהריבית,
ההלכה היא שאין גובים כלל את השטר, מחשש שיבואו לגבות גם את חלק הריבית,
ובכך פוסקים כמו רוב הראשונים, וכשיטת חכמים,
שגביית הקרן בלי הריבית, היא בציור שמפורש בשטר הקרן והריבית,
וכשלא מפורש מה הקרן ומה הריבית - אין גובים כלל,

ג] הרמ"א מוסיף עוד ציור שלישי, על שטר שכתוב בו סכום מסוים, ומגיעים עדים אחרים,
ואומרים שהסכום הכתוב בשטר הוא רק הקרן,
אבל יש עוד סכום של ריבית, שלא נכתב בשטר,
ההלכה היא, שגובים רק את הקרן, בלי הריבית, אך אין צריך לקרוע את השטר,
כי כל החשש הוא, שבי"ד יגבו את הריבית הכתובה בשטר,
אבל כאן הריבית כלל אינה כתובה בשטר,
(ומה שכתב הרמ"א שצריך לקרוע את השטר -
הוא מדבר על הציור הראשון של דברי המחבר, ולא על דברי עצמו,
כלומר, הרמ"א בדבריו, מביא ב' ציורים, אחד תוספת על דברי המחבר, ואחד ציור חדש שלא דיבר המחבר ע"כ),

ע"כ פירוש דברי השו"ע ע"פ הש"ך,

ד} הט"ז תמה מאוד על מה שהרמ"א אומר, שצריך לקרוע את השטר,
שהרי אם לא כתוב בשטר רק את הקרן, והעדים מעידים על הריבית (שהריבית אינה כתובה בשטר),
הרי זה שטר טוב מאוד, ומדוע צריך לקרוע אותו?
ולכן לומד הט"ז בדברי הרמ"א, שהרמ"א מדבר על שטר שכתוב בו סכום מסוים,
והעדים מעידים שבתוך הסכום הזה (הכתוב בשטר) כלול סכום מסוים, שהוא ריבית, רק העדים הראשונים לא ידעו מזה,
ולכן שטר כזה בודאי שצריך לקרוע אותו מיד,
כי חוששים שמא ימצא מישהו את השטר, ויבוא לגבות בבית דין את כל הסכום, עם חלק הריבית שבו,
אך העדים החתומים על השטר אינם נפסלים מטעם שחתמו על שטר עם ריבית, (ועברו על הלאו של "לא תשימון עליו נשך"),
כי הם לא ידעו כלל שיש בשטר הזה סכום של ריבית, ואילו ידעו לא היו חותמים,

ואם כן, יוצא שיש כאן מחלוקת של המחבר עם הרמ"א,
שלפי המחבר, שטר שאין מפורש בו הקרן והריבית, אינו גובה כלל, לא את הקרן ולא את הריבית,
(ואלו הם דברי המחבר בסוף דבריו),
וזה כשיטת רוב הראשונים שפירשו כך את הברייתא בגמרא, וכדלעיל,
והרמ"א חולק על זה, ואומר, ששטר כזה, שלא מפורש בו מהו הקרן ומה הריבית,
וחתמו עליו העדים, מבלי לדעת שיש כאן ריבית,
בציור כזה ההלכה היא שגובים רק את הקרן ולא את הריבית,
ואומר הט"ז, שבפרט הזה סובר הרמ"א כרמב"ן, נגד דעת שאר הראשונים,
ומי שמוצא שטר כזה חייב לקרעו, כדי שלא יבואו לגבות ממנו את הריבית,
ובזה מבוארים כל דברי הרמ"א היטב,

ולסיכום דברי הט"ז, שיש כאן שני ציורים בשו"ע:
א] שטר המפורש בו מהו הקרן ומהו הריבית, גובים בו רק את הקרן, (וזה כשיטת רוב הראשונים, וגם הרמ"א פוסק כן, ודלא כהרמב"ן)
ב] שטר שאינו מפורש בו מהו הקרן ומהו הריבית,
להמחבר (וזה שיטת רוב הראשונים), אין גובים בו כלל,
ולהרמ"א, גובים רק את הקרן, (ובפרט זה פוסק כהרמב"ן),
וכל מי שבא לידו שטר כזה - צריך לקרעו, כדי שלא יבואו לגבות בטעות גם את הריבית,
וא"כ מדוע העדים אינם נפסלים?
להמחבר - כי לא ידעו שעוברים בזה על איסור "לא תשימון עליו נשך",
ולהרמ"א - כי העדים האלו, לא העידו (לפי ידיעתם) על שטר עם ריבית, אלא עדים אחרים העדו על זה, והעדים לא ידעו שיש ריבית בשטר

ה} אך הש"ך (בנקודות הכסף) חולק על דברי הט"ז, ואומר שהרמ"א אינו סובר כרמב"ן,
ומביא ראיה לזה מחושן משפט, (סימן נ"ב בתחילתו, וסימן ל"ד ס"י)
שהרמ"א סובר כמו רוב הראשונים,
וכיון שכן, מוכרח לומר, שהמחבר מתכוון לציור שלישי, שלא כתוב בדברי המחבר,
וכמ"ש לעיל שיטתו,

וכן רעק"א תמה מאוד על שיטת הט"ז, ומפרש בפשטות את הסעיף כמו שהש"ך פירשו.

תגובות: אברך קלאסי ו-נדיב לב

הערות

מידע על המאמר

עוד ב-ריבית ואונאה

מאמרים נוספים מ-חיים ש

שתף מאמר זה