הרשב"א והריטב"א

הרשב"א והריטב"א[1]

מאמר זה מחולק לשנים שהם ארבע. החלק הראשון עוסק ברשב"א, והוא מחולק לשני חלקים, א. האם ספר משמרת הבית הוא מהרשב"א. ב. שאר פרטים על הרשב"א. החלק השני עוסק בריטב"א, והוא מחולק לשני חלקים, א. מי הוא רבו המובהק של הריטב"א, ב. שאר פרטים על הריטב"א. כל מאמר זה הולך סובב על דברי החיד"א בספרו שם הגדולים בדבריו על הרשב"א והריטב"א.

האם מחבר משמרת הבית הוא הרשב''א

החיד''א בשם הגדולים ד''ה הרשב''א, הביא שכתב הגינת ורדים שקבלה בידו שמשמרת הבית הוא להרשב''א, והחיד''א כתב דאין צורך לדברי קבלה בזה כי הוא מבואר בתשובותיו, והביא החיד''א ב' ראיות.

הרשב''א בתשובה ח''א סי' רסא כתב ומן הדומה לא ראית מה שכתבתי במשמרת הבית.
הרשב''א בתשובה ח''ג סי' שסג האריך לדחות את דברי בדק הבית לרא''ה, וכתב לשואל ולרוב פשיטות דברי הבטלה אשר שם לא ראיתי לשפוך בה דיו, ע''כ, והיינו שלא שפך דיו בספרו משמרת הבית.

הנה, אחרי הדברים והאמת האלה שכתב החיד''א לא נותר הרבה מקום לדון בזה, אלא שהיו שפקפקו שאולי תשובות אלו אינן מהרשב''א, על כן אמרתי להוסיף בזה חיזוק וראיות. חלק מהראיות ליקטתי וחלקן נתחדשו על ידי.

וראשית אעיר שאמנם מהתשובה הראשונה שהביא החיד''א אין ראיה מתוכה שהיא לרשב''א, אבל מהתשובה השניה מוכח לכל אורך התשובה שהיא למחבר תורת הבית, והיות שהחיד''א כתב שמחמת ששתי התשובות עוסקות בב' נידונים הסמוכים זה לזה בתורת הבית וכן מחמת ששניהם לנרבונא על כן נראה ששתיהן נשלחו לשואל אחד, ע''כ. מעתה יש לנו לומר שכיון שהתשובה השניה היא מהרשב''א מסתבר שאף הראשונה היא לרשב''א. כעת אוסיף ראיות נוספות שהרשב''א הוא בעל המשמרת.

במשמרת הבית בית ב, שער ג, לד., כתב בעל המשמרת בתחילת דבריו על הרא''ה, הרבה האריך בזה יותר ממה שכתבתי, ע''כ, והיינו יותר ממה שכתב בתורת הבית.
בבדק הבית בית ג, שער ו, צא., השיג הרא''ה למה אינו בטל בשישים, ובמשמרת הבית שם כתב שחס למחבר לטעות בכגון זה אלא כוונתו היתה כגון שהוא דבר חשוב דלא בטיל, והוכיח המשמרת כן מדקדוק תורת הבית מדכתב שאין ולא כתב אין, ע''כ. והב''י ביו''ד סי' פא, סעיף ב ד''ה ומ''ש רבינו אבל, הביא מהרשב''א בתשובה בדיוק ככל דברי המשמרת ובאותו סגנון לשון ממש, דחלילה לי מלהיכשל בכגון זה וכו', והוכיח כן הרשב''א מדכתב שאין ולא כתב אין, ע''כ. ומלשון תשובה זו מבואר שהיא למי שחיבר תורת הבית, והדבר ניכר בעליל דהוא ניהו כתב הדברים שבמשמרת הבית, שהרי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
כיוצא בדבר ציינו שהדברים הכתובים במשמרת הבית בית א שער חמישי, יט. ד''ה אבל אני אדון, נמצאים כמעט מילה במילה בתשובות הרשב''א ח''ד סי' שטז.
במשמרת הבית ד,ב, כז., כתב על מה שכתב הרא''ה לחלק בין בליעה לתערובת לח בלח, וכבר כתבנו הדעות כולם למעלה עם הראיות ועם מה שיש להשיב עליהם בס''ד, ע''כ, ודבר זה נתבאר באורך בתורת הבית ד,ב, ז:, עם כל הדעות והראיות ומה שיש להשיב עליהם, ובמשמרת שם רק ענה על טענות הרא''ה, ונראה מוכרח דכוונת המשמרת כאן היא על מה שנכתב בתורת הבית.
הרשב''א בתורת הבית בסוף בית ד, נטה להתיר נידון אחד והקשה על היתירו קושיה ולמרות הקושיה התיר, והרא''ה בבדק הבית שם, כתב שההיתר נכון ותירץ את הקושיה, ובעל המשמרת שם כתב כבר זכה המחבר ומצא חן בעיניו שאמר (הרא''ה) שהטעם שמצא (הרשב''א) להתיר אמיתי, ומ''מ אין המחבר מתפתה במתת שוא ולא יאמין וכו', ובעל המשמרת שם דוחה את תירוץ הרא''ה, ומבואר להדיא שבעל המשמרת מודה שהוא המחבר ואינו מתפתה במתנה של הרא''ה כיון שהיא מתת שוא.
במשמרת הבית ה,ב, מב:-מג., כתב בדקתי וחפשתי אחר דברי הרמב''ן ומצאתי דבריו מפורשים כדברי בכל פירוש הירושלמי ובתוספתא ובמה שהקשיתי על תירוץ רב אדא, ע''כ. והנה פירוש התוספתא והקושיה על רב אדא אינה מוזכרת כלל במשמרת הבית אלא רק בתורת הבית שם, ומבואר שהכוונה על תורת הבית.
במשמרת הבית בית ב, שער ג, לא:, כתב בעל המשמרת על מה שכתב הרא''ה שניכר שהמחבר אינו בקי ברפואות מזה שדימה ב' טריפות שאינן דומות, וכתב על זה במשמרת הבית, שהמחבר עדיף על הרא''ה כי הרא''ה לא בקי וחושב שהוא בקי ואילו המחבר אינו בקי ויודע שאינו בקי, ע''כ. ואם בעל משמרת הבית אינו הרשב''א למה הוצרך לומר שהרשב''א אינו בקי, הלא אדרבה בתורת הבית שם הרשב''א מדמה ב' טריפויות כמי שבקי ברפואות.
בסוף ההקדמה למשמרת הבית, כתב בעל המשמרת "וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", ע''כ, דהיינו כבוד המשמרת יותר מתורת הבית. ודבר כזה לא יכול לכתוב רק מחבר תורת הבית עצמו, כי אם לא כן היא לשון שאינה ראויה.
במשמרת הבית בית א שער ב, טו:, וכן בבית ב שער ג, לב:, פתח דבריו "אמר המחבר", ע''כ, ובכל הספר כותב בעל המשמרת "אמר הכותב", כי הרא''ה ומשמרת הבית קוראים לדברי הרשב''א בתורת הבית "המחבר", ולא קוראים לו תורת הבית או הרשב''א. ועל כן אילו בעל המשמרת לא היה הרשב''א לא היה לו להשתמש על עצמו בתואר המחבר.
הש''ך בסי' קיא ס''ק כ, כתב "הלא נודע דבעל משמרת הבית הוא הרשב''א והוא נוגע בדבר", ע''כ. וכן הט''ז בסי' קיג ס''ק טו, והפרי חדש בסי' יד ס''ק טו, והב''ח בסי' ב אות ד, כתבו שמשמרת הבית הוא לרשב''א. ציינו שבספר אוהל מועד שהיה בדורות הסמוכים לרשב''א כתב בדרך ח נתיב ב: "ורשב''א חולק על זה כמו שכתב בספר משמרת הבית". החיד''א בשם הגדולים שם הביא שכן דעת היד מלאכי והכנסת הגדולה והפרי מגדים.

לכאורה אחרי שהאחרונים מייחסים בפשיטות את משמרת הבית לרשב''א, והחיד''א הביא כן להדיא מתשובות הרשב''א, מדוע עדיין אפשר למצוא בני אדם שמפקפקים על דבר זה. אמנם נראה שהטעם לזה כי אחרי שהרא''ה מכנה בבדק הבית את הרשב''א בתואר "החכם", בעל משמרת הבית שופך על הרא''ה כעס ובוז, וכותב עליו ביטויים קשים, וכמעט כל דיבור במשמרת הבית נפתח בזלזול ברא''ה. וכיון שמקובל אצלינו שהרא''ה לא היה קטיל קני באגמא על כן קשה עלינו לקבל התנהגות זו שלכאורה אינה מכובדת, ועל כן יש הנוטים לפקפק שאולי אינו לרשב''א.

אמנם בשו''ת הריטב''א סי' עט, מובא נידון שנחלקו בו הרא''ה והרשב''א ומובא שם תשובת הרא''ה ותשובת הרשב''א ולאחר מכן מובאים דברי הריטב''א שמעיר על דבריהם, והרא''ה שם כותב בתשובתו שנשאל בשאלה זו חכם אחד (ומכל הדברים שם וכן מדברי הריטב''א שלאחר מכן, וכן מתשובת רבי בצלאל אשכנזי סי' טו, מבואר דכוונתו על הרשב''א), והורה בה שאין ההקדש זוכה, וגם אני (הרא''ה) נשאלתי והשבתי שההקדש זוכה, והגיעו דברי לידו והרחיב פיו וגרונו והגביר ללשונו והשיב עלי בכתבו ובשפת יתר, ותחילת דברי פיהו שהחפץ (הרצון לחלוק) הביאני לחלוק על דבריו, הוציא עלי דבה במה שאינו אמת, ע''כ. ומבואר שדרך הרשב''א היתה לחלוק על הרא''ה בתוקף ובזלזול מטעמים שהיו עמו, ושמא מחמת שסבר הרשב''א שהרא''ה אינו ראוי להיות בר פלוגתתו כלל. וכן לכל אורך תשובת הרשב''א השניה שהזכיר החיד''א הנ''ל, שמוכח ממנה שהיא לרשב''א, הרשב''א חולק על הרא''ה בלשון זלזול האופיינית ממש למשמרת הבית. ונמצא שאדרבה הלשונות החריפים שנמצאים במשמרת הבית הן חיזוק לומר שהוא מהרשב''א.
דברי הרשב''א הנ''ל, שהחפץ הביא את הרא''ה לחלוק, היא לשון שמצויה במשמרת הבית כגון בבית ב, שער ב, כז., שכתב ואיני יודע מה גרם לו לחלוק אחר שראה דברי החיבור אלא שהחפץ יסלף דברי צדיקים, ע''כ, וכן שם כט., שכתב אין זה אלא שחפצו מריצו לדבר דבר, לא זולת זה, ע''כ.
במשמרת הבית בית ב, שער ג, לג:, כתב ומי שאמר (דהיינו הרא''ה) שהמחבר נתפש בזו, קורא אני עליו (דהיינו על דבריו) הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, ע''כ, דהיינו המחבר לא נתפש בפח כי הפח נשבר והמחבר נמלט ממנו. ומליצת לשון אנחנו נמלטנו משמע שבעל המשמרת כותב כן על עצמו.
ציינו שכתוב במשמרת הבית: "ומה שאמר שהמחבר הביאו לזה מה שהיה סבור וכו', אמת היא כי המחבר כן היה סבור ועדיין סבור כן", ע''כ. ולשון זו מתאימה לאדם לכתוב על עצמו ולא על מחבר אחר.
בעל משמרת הבית כותב שמורו הוא רבינו יונה ומזכירו בתואר ז''ל, וזה מתאים לידוע לנו שמורו של הרשב''א הוא רבינו יונה, ובעל המשמרת אינו כותב בשום מקום שהרשב''א הוא רבו וכן אינו כותב ששאל את הרשב''א או ששאל את המחבר, ואינו מביא שום דבר בשם המחבר, ובכל מקום פשוט לו מאוד מה היא דעתו של המחבר. ועל כן אם אינו הרשב''א, תמוה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לזלזל בפה מלא ברא''ה שהיה אחד הגדולים אשר בארץ, ומדברי בדק הבית מבואר שכשחיבר את בדק הבית כבר חיבר את חידושיו לחולין, כגון בבדק הבית ד,ב, כז., ובבדק הבית ד,ב, כג., מבואר דכבר כתב גם את חידושיו ליבמות, ובבדק הבית ה,ד, נג:, מבואר דכבר כתב את חידושיו לבבא בתרא, וא''כ מי הוא אותו גדול שמלאו לבו לכך. וכן מי הוא אותו גדול שמשיב בקלות על קושיות הרא''ה ואינו נרתע מפניו כלל. ואם היה תלמיד של הרשב''א א''כ היה מביא דברים ששמע ממנו, ובפרט שהוא כותב שמורו הוא רבינו יונה, וא''כ כיצד לא שמענו על גדול זה. אמנם היו הרבה גדולים מאוד שלא שמענו שמעם, אבל היינו מחמת שלא היו מחברים, אבל כאן יש לפנינו מחבר גדול שלא שמענו שמעו, וזה קצת תמוה.

הגם שיש בראיות אלו כמה ראיות שאפשר לתרץ אותן ולומר לאו דוקא וכדומה, אמנם המקרה לא יתמיד, וכשיש כל כך הרבה סימני שאלה הם הופכים לסימן קריאה אחד, המחבר הוא הרשב''א! ובפרט שכמה וכמה מראיות אלו מוצקות לגמרי.

נמצא שהדבר מוכרח לחלוטין שמשמרת הבית לרשב''א, ואין עוד מקום לערער על כך.

מה שכתב הרשב''א בהקדמתו לתורת הבית, "לשמור את משמרת הבית", פשוט שאין כוונתו לספר משמרת הבית, שהרי כשכתב הקדמה זו עדיין לא התחבר בדק הבית לרא''ה, וגם הדברים אינם מכוונים על המחבר אלא על העם המתאוים לדברי תורה, ולספר המשמרת יש הקדמה נוספת בפני עצמה.

כתוב במשמרת הבית בבית ד, שער ב, כח., וכבר כתבתי כל זה בארוכה בבית היין, וכן השבתי בארוכה במה שכתב בענין מפתח וחותם ואיני צריך לכתוב עוד כאן, ע''כ. ולכאורה היה נראה שכוונתו למה שכתב בתורת הבית, כי אם כוונתו למה שכתב שם במשמרת הבית הלא בית היין הוא בית חמישי, וכיצד כותב כעת בבית רביעי שאינו צריך להאריך כי כבר כתבו בבית חמישי, אלא לכאורה כוונתו על מה שכתב בתורת הבית. אמנם הלשון וכבר השבתי בארוכה במה שכתב וכו', מורה דהדברים מכוונים למה שהשיב במשמרת הבית על דברי הרא''ה, והיינו בתחילת שער רביעי שם.

במשמרת הבית ד,ב, כט: ד''ה אמר הכותב איברא, כתב איברא נראין דבריו (של הרא''ה) לפשטן יותר מדברי המחבר וכו' ואני אסייע דבריו (של הרא''ה) מתוך הירושלמי וכו' ועדיין אני אומר שנראין דברי המחבר וכו', ע''כ. והיינו שהרשב''א כשראה את דברי הרא''ה שם, נטה לדבריו בתחילה ולאחר העיון חזר למה שכתב בתורת הבית.

הרשב''א העלים את שמו מחיבור משמרת הבית, שהרי בכל מקום קורא לבעל תורת הבית בשם "המחבר", ולא רומז שזה הוא בעצמו כמעט בשום מקום, ושמא הוא מחמת שכשהדברים יוצאים מידי בעל תורת הבית בעצמו אינם משכנעים כי יאמרו האנשים שהוא נגוע בדבר, ולעומת זאת כשאחר מסכים עם המחבר יאמרו שאינו נגוע ויקבלו את הטענות, או שיאמרו יבוא השלישי ויכריע ביניהם (ומותר לשקר בכהאי גוונא כדי שיקבלו ממנו, כמו שמצינו בעירובין נא., וכדכתב המג''א בסי' קנו ס''ק ב).

ציינו שהגינת ורדים ביו''ד כלל ד סוף סימן י, כתב שהרשב''א לא הזכיר את שמו על משמרת הבית מרוב ענוה שהיתה בו, ע''כ. אמנם כל הרואה הלשונות החריפים לאורך כל ספר המשמרת יראה בעליל שאין כאן מקום לענוה אלא אדרבה הוא קם בגאון ללחום את מלחמתו, ועל כן אין מיושב כל כך טעם זה. ומכל מקום אע''פ שהרשב''א העלים שמו מסיבות כל שהן לא הקפיד על זה לגמרי כי בכמה מקומות ניכר שהוא חיברו.

החיד''א בשם הגדולים שם כתב שהבית יוסף לא ראה את בדק הבית לרא''ה ואת משמרת הבית, ע''כ. ואפשר שאף הבית יוסף לא ידע על קיומו של משמרת הבית כי כמדומה שאינו מזכירו אפילו מכלי שני, ואפשר עוד שהבית יוסף לא ידע על קיום ספר בדק הבית, כי אע''פ שמביאו מכלי שני מהר''ן והאורחות חיים מ''מ הם אינם מזכירים שמקורו בבדק הבית אלא כותבים רק שדעת הרא''ה כך וכך.

הרשב''א בספרו תורת הבית הארוך בית ג, שער ד, פז:, כתב וכמו שכתבתי בשער רביעי של תערובות, ע''כ, דהיינו כמו שיכתוב בהמשך הספר בבית ד, ומבואר מזה שהוסיף הערות בספרו אחר שגמר לכתוב את המשך הספר. החיד''א בשם הגדולים שם כתב שהרשב''א חיבר ספר עבודת הקודש ועשה ארוך וקצר, ואותו שנמצא בידינו הוא הקצר, ע''כ. ויש להעיר שכן מבואר מדברי המגיד משנה בהל' יו''ט ו, ט, שהביא את לשון הרשב''א בעבודת הקודש, וכתב שכן כתב הרשב''א בספר קצר שלו, ע''כ. הב''י ביו''ד סי' קי, ה ד''ה ומ''ש רבינו ואיני, כתב על הרשב''א שהוא מעיין המתגבר עמוד העולם אשר באורו נראה אור, ע''כ. ובסי' קיב,ה, כתב עליו דנהירין ליה שבילי רקיעא, ובסי' קה, ב ד''ה כתב הרשב''א, כתב שהוא אורו של עולם, ע''כ. הב''י כתב לשונות אלו כיון שלפני הטור היה רק את תורת הבית הקצר, ולפעמים דחה את דברי הרשב''א מחמת שנתקשה בדבריו, ואותן קושיות כבר תורצו יפה בתורת הבית הארוך, ועל כן הב''י תמה על הטור כיצד דחה את דברי הרשב''א בקושיות כאלו שודאי לא נעלמו מעיני הרשב''א שהרי הרשב''א גדול מאוד.

עוד על הרשב"א

החיד"א כתב דהרשב"א חיבר ספר עבודת הקודש ועשה ארוך וקצר, ואותו שנמצא בידינו הוא הקצר, ע"כ, ויש להעיר דכן מבואר מדברי המגיד משנה בהל' יו"ט ו,ט, ובהל' עירובין ח,ח, שכתב דכ"כ הרשב"א בספר קצר שלו, ע"כ, והיינו בעבודת הקודש, ומשמע שיש גם ארוך, אמנם אפשר דקרי ליה קצר ביחס לחידושיו, והב"י באו"ח סי' רעט,ד, הביא דהרשב"א בתשובה כתב שדעתו להיתר כמו שנראה בארוכה בעבודת הקודש, ע"כ, וציינו דדבר זה אינו נמצא בעבודת הקודש הקצר, ובהכרח כוונתו לספר הארוך, והב"י באו"ח בסוף סי' תרלח, הביא עוד תשובה של הרשב"א שבה הוא מציין למה שהאריך בעבודת הקודש, והרשב"א בביצה לט: בסוף ד"ה אלא, כתב דבספר עבודת הקודש הביא את מה שכתב הראב"ד ואת ראיותיו, ע"כ, וודאי כוונתו לספר הארוך כי בקצר אין ראיות, ובזמנינו הודפסו מעט ליקוטים מהספר הארוך. נראה שהרשב"א לא חיבר חידושים על מועד קטן ותענית, כי הראשונים כגון הריטב"א והר"ן והנימוקי יוסף לא מביאים ממנו דברים במסכתות אלו. החיד"א בד"ה רבינו יונה, כתב דהרשב"א היה תלמיד של רבינו יונה ולאחר פטירת רבינו יונה היה קצת תלמיד של הרמב"ן, ע"כ, ויש להעיר דהרשב"א בתורת הבית הארוך ד,א, כג., כתב ושאלתי את פי הרב רמב"ן ז"ל, ומדברי הרשב"א במשמרת הבית כגון בבית ב, שער ג, מב., ובבית ג, שער ג, עד., משמע שהרמב"ן היה כעין רבו.

מי הוא רבו המובהק של הריטב''א

החיד''א בשם הגדולים ד''ה הריטב''א, הביא מהיד מלאכי שהרמ''ה היה רבו המובהק של הריטב''א כיון שכן מוכח מזה שכתב הריטב''א "כן דעת מורי המובהק הר''ם", ואין מובהק אלא אחד. והקשה החיד''א על דבריו שאף על הרא''ה הריטב''א כותב מובהק, ומכל מקום לא סתר החיד''א את דבריו.

אמנם נראה שטעות נפלה כאן, שהרי הרמ''ה הוא חבירו של הרמב''ן, כמו שכתב החיד''א שם בד''ה רבינו מאיר בן רבי טורדוס הלוי. ויש לחזק את דברי החיד''א האלו, שהרמב''ן בב''ב לד. ד''ה והוי יודע, מביא ששאל שאלה לרב ר''מ נשיא נשיאי הלוי נ''ר, ומסיים הרמב''ן שם, זה השיב הנשיא הגדול שפתים ישק משיב דברים נכוחים, ע''כ. וכן בתחילת ברכות מביא הרמב''ן דבר שנתקשה בו בילדותו, וכותב וכיון שנהגו הוצרכתי לשאול את הרב רבי מאיר הלוי, ע''כ, וא''כ הרמ''ה קדם הרבה לריטב''א, שהרי מדברי הרמב''ן מבואר שהוא מכבדו ומכנהו הרב הנשיא, ומבואר שהיה בן גילו של הרמב''ן ויותר משמע שהיה מופלג ממנו בזקנה, והרי הרא''ה בבדק הבית וכן הרשב''א בחידושיו כותבים על הרמב''ן תואר ז''ל, ומדברי הרא''ה בבדק הבית מבואר שהרמב''ן היה רבו, כגון בבית ג, שער ג, עט., ומדברי הרשב''א במשמרת הבית כגון בבית ב, שער ג, מב., ובבית ג, שער ג, עד., משמע שהרמב''ן היה גם כעין רבו של הרשב''א (מלבד רבו העיקרי של הרשב''א שהוא רבינו יונה). וכ''כ החיד''א בד''ה רבינו יונה, שהיה קצת תלמידו אחר פטירת רבינו יונה, ע''כ. והלא הריטב''א הוא תלמיד של הרא''ה והרשב''א, וא''כ כיצד ילמד הריטב''א אצל הרמ''ה, שקדם אפי' לרמב''ן שהוא מורם של הרא''ה והרשב''א שהם מוריו של הריטב''א. ועוד, שהרי הריטב''א בהרבה מקומות כותב הרא''ה והר''ם, ולמה אינו מכנה את הר''ם בתואר הרמ''ה, ומאי שנא הרא''ה דהוא רבינו אהרן הלוי, שמזכיר הריטב''א לאות ה' של תיבת הלוי. ועוד, שבכמה מקומות כותב הריטב''א שני רבותי, וכן דעת רבותי שניהם וכדו', כגון בב''ב קלז. בסוף ד''ה גירסא, ומדברי הריטב''א בכל מקום מבואר שרבותיו הם הרא''ה והרשב''א, וא''כ כיצד נוסף כאן עוד רב. ועוד בכמה מקומות מביא הריטב''א דברים בשם הר''ם, והנמוק''י מביאם בשם הריטב''א בשם הרא''ה, כמו שאביא להלן. ועוד קשה כמו שהקשה החיד''א שהריטב''א כותב מורי המובהק על הרא''ה ועל הר''ם, והלא אין מובהק אלא אחד. ועוד שכיצד כתב הריטב''א על הר''ם שהוא רבו המובהק, והרי אין הריטב''א מביאו הרבה פעמים בספריו אלא בסוף ב''ב וביבמות.

וראיתי במבוא לריטב''א על ב''ב של מהדורת הרב קוק, שהקשה הרב המהדיר שם על החיד''א קצת ממה שכתבתי. והוסיף להקשות שמה שמביא הריטב''א בשם הר''ם אינו נמצא ביד רמה. ועוד הביא שידוע בזמנינו על פי אגרות הרמ''ה, שהוא היה גדול בגילו מהרמב''ן בערך בשלשים וחמש שנה, ושהוא היה בזמן הרמב''ם ויצא ללחום נגד ספריו. וזה ודאי היה קדום לרשב''א והרא''ה מוריו של הריטב''א.

ונמצא שהדברים ברורים שהר''ם אינו הרמ''ה אלא הוא הרא''ה, ועל פי מה שכתב הרב המהדיר שם ובתוספת על דבריו, נראה שכשכותב הריטב''א מפי מורי הר''ם, הוא טעות סופר וצ''ל הכ''ם, והיינו הריני כפרת משכבו, כמו שכותב לפעמים הריטב''א בלא ראשי תיבות. וכשכותב הריטב''א שכן דעת הר''ם וכדו', כוונתו הרב רבי מורי, והיינו הרא''ה. ולפי כל זה אין נכון מה שהגיהו לפעמים בדברי הריטב''א, "הרא''ה" במקום "הר''ם", דהוא הוא. וראיה לדברים אלו, דאינו נמצא שכותב הריטב''א שכן דעת הר''ם והרא''ה, אבל ימצא בדברי הריטב''א שכותב דכן דעת הר''ם והרשב''א. ועוד ראיה ברורה, שהרי הריטב''א בב''ב קסח. ד''ה לימא בכופין, כתב ואומר מורי הרב הר''ם, והנמוק''י בב''ב בעמוד רט (לפי עמודי הוצאת עוז והדר) ד''ה אמר המחבר, העתיק את דברי הריטב''א דעת מורי הרב הכ''מ. וכן הריטב''א בב''ב קעב: ד''ה ושטר שכתוב, כתב רבינו הר''ם, והנמוק''י בב''ב ריד ד''ה אמר המחבר ושטר, העתיק דבריו, רבינו הכ''ם, וכן בב''ב קעג. ד''ה ושליש שהוציא, כתב הריטב''א הרב הלוי הר''ם, והנמוק''י בב''ב רטו ד''ה אמר המחבר שני יוסף, העתיקו הרב הלוי הכ''מ, וכן עוד כמה פעמים, ונמצאו הדברים מוכרחים לחלוטין. ואפשר שבזמנינו הדברים כבר פשוטים ומפורסמים, מכל מקום לא נמנעתי מלהוסיף להם חיזוק.

עוד על הריטב"א

החיד"א הביא שהריטב"א ביבמות ציין למה שחלק עם רבי דן, וכתב החיד"א דאפשר דהוא רבי דן האשכנזי, ע"כ, ואכן בשו"ת הריטב"א בכמה מקומות נחלק עם רבי דן האשכנזי מטוליטולא, וכותבים אחד לשני בכבוד גדול, ונראה דרבי דן בא לספרד מאשכנז כאשר עשה הרא"ש.

החיד"א הביא דרבי בצלאל אשכנזי מביא מדברי בן הריטב"א, ע"כ, ובשו"ת הריטב"א מבואר דבנו של הריטב"א סידר את ספר התשובות. אמנם כיום נודע שהספר שרבי בצלאל בעל השיטה מקובצת, ייחס לבן הריטב"א, הוא מאחד הראשונים שמביא דברים בשם אביו, אבל אין נראה שהוא בן הריטב"א כי מה שמביא מאביו אינו נמצא בריטב"א, אבל מחבר זה אכן היה סמוך לזמן הריטב"א.

הריטב"א במו"ק יא: ד"ה ופרקינן, כתב ובפירוש ההלכות הארכתי יותר, ע"כ, ושם כב. ד"ה איבעיא, כתב ובפירוש ההלכות הארכתי על כן אני מקצר ועולה בכאן, ע"כ, ונראה שבתחילה עשה פירוש על הרי"ף על כמה מסכתות, ונראה שהפירוש לתענית שבידינו הוא פירוש ההלכות, כי הוא סובב סביב דברי הרי"ף, וגם לשונו ארוכה יותר מחיבוריו המאוחרים יותר של הריטב"א. הריטב"א בסוכה לה. ד"ה ושל ערלה, כתב ובליקוטין יש לי שיטה אחרת, ע"כ, והיינו במהדורה הראשונה שלו.

יש שעירערו שהריטב"א בנדרים אינו לריטב"א הן מחמת סגנונו והן מחמת שהנימוקי יוסף בנדרים מביא מהריטב"א דנדרים דברים שאינם תואמים כל כך לדברי החיבור שלפנינו, והריטב"א במו"ק טו. ד"ה מוחרם, ציין למה שכתב בריש נדרים, והדבר נמצא לפנינו שם, ושם טז. ד"ה תנו רבנן, ושם יז. ד"ה מנדה, ציין למה שכתב בנדרים, ואינו לפנינו, ונראה שהריטב"א בצעירותו כתב את פירושיו על סדר הרי"ף והפירוש שלפנינו בנדרים הוא מהמהדורא הזו והריטב"א עשה גם מהדורא בתרא על נדרים שאינה על סדר הרמב"ן שם אלא על סדר הגמרא כמו שאר חידושיו שבידינו, ומה שמביא הנימוקי יוסף בנדרים מהריטב"א הוא מהמהדורה בתרא שלו שאבדה.

הריטב"א בצעירותו כותב בספריו על שני רבותיו נר"ו, כיון שהיו בחיים, ומאוחר יותר כותב על הרשב"א נר"ו ועל הרא"ה ז"ל, כגון בע"ז עא:, ומאוחר יותר כותב על שניהם ז"ל, ומזה יש ללמוד על כל דבר שכותב הריטב"א באיזה זמן נכתב, ובתענית ו: ד"ה רבי יוחנן, כותב רבותי שיחיו, ע"כ, ובכמה מקומות בריש תענית מציין למה שכתב בברכות, ומבואר שחיבר את חידושיו לברכות בצעירותו, אמנם אפשר שעשה מהדורא נוספת לברכות.

הריטב"א במו"ק יב: ד"ה תנאי היא, כתב וכן פסק הרב ר' יום טוב ז"ל, ע"כ, ושמא הוא רבי יום טוב מיוני.

החיד"א כתב שהריטב"א חיבר הל' ברכות ונראה מדברי הריטב"א שעשה כן גם להלכות פסח, ע"כ, והיינו מדכתב הריטב"א בהל' ברכות ב,ו, כבר כתבנו בדיני פסח ראשון, ושם ח,ח, כתב וכמו שכתבתי בהלכות פסחים, והריטב"א שם ג,יט, כתב בקצרה את הלכות נטילת ידים, וכתב וכמו שאנו עתידין לבאר בעזרת ה', ע"כ, ואינו לפנינו בהלכות ברכות, וכן כמה פעמים כותב הריטב"א שם כמו שאמרנו, ואינו לפנינו בהלכות ברכות, ושם ה,א, כתב כמו שביארנו בהלכות ראש השנה, ושם ו,ה, כתב כמו שכתבתי בהלכות חנוכה, ע"כ, ומזה מבואר שהיה ספר גדול ומקיף, וחבל על דאבדין.

הריטב"א בר"ה טז: בסוף ד"ה א"ר כרספדאי, כתב ובספר הדרשות יש לנו בזה פירוש מחוור, וכיוצא בזה כתב בשבת קנו: ד"ה עובדא, ומבואר שחיבר ספר דרשות.

הריטב"א בכל מקום בספרו מרבה להכריע בצורה נחרצת ברוב הנידונים, בשונה מחידושי הרמב"ן והרשב"א שמשאירים הרבה נידונים בלא הכרעה מפורשת. הריטב"א בהלכותיו מכריע הרבה מאוד הלכות בלשון קצרה וברורה והמדקדק בלשונו ימצא לפעמים בכל שלש מילים הלכה נוספת, ויש בו גם הרבה נידונים שלא הוזכרו בגמרא בשונה מהרמב"ם שאינו מוסיף הרבה ממה שלא נזכר בגמרא.

הריטב"א בדרך כלל נוטה להסכים עם דעת רבו הרא"ה ומסכים עמו אף כשהוא חולק על הרשב"א ורוב הראשונים, אמנם לפעמים יפקפק בדבריו ולא יכריע, ולפעמים אף יחלוק עליו, אבל בדרך כלל יחלוק להחמיר ולא להקל, ודוגמא קיצונית למקרה שחולק עליו לגמרי, שהרא"ה בבדק הבית ד,א, כ:, כתב דעכברא דביתא ושרצים שהם מאוסים מותר לאכול אותם אף כשהם שלמים, והרשב"א במשמרת הבית שם, חלק עליו ואסר בכל גוונא, והריטב"א בע"ז סח: ד"ה ופרכינן, חלק על הרא"ה בתוקף בלא הזכרת שמו, וכתב דרחמנא אזהר מלאכול אף את שאינם מאוסים וזה פשוט הוא בעיני, אלא שראיתי אחד מהגדולים מהנדז בדבר, ע"כ, והריטב"א בהמשך לשונו שם נקט בפשיטות כדעת עצמו, וכוונת דבריו שזה פשוט ולא הוצרך לכותבו אלא מחמת שהיה מי שפקפק בדבר. לפעמים הוא כותב דנתי לפני מורי והודה לדברי, כגון בחולין קו. ד"ה אמר רב.

הריטב"א בסוכה לז: ד"ה והאי דמברכין, הביא מדרש וכתב וסודו ידוע ליודעי חן, וכיוצא בזה כתב בסוכה מה: ד"ה בשעת, דסוד המזבח ידוע וכו' והמשכיל יבין, ע"כ, ומבואר דהוא התעסק גם בדברי סוד, וכן מדבריו בהל' ברכות א,א, נראה שרמז לתורת הסוד, ואף על פי שהתעסק בקבלה הוא חיבר ספר הזיכרון ליישב את השגות הרמב"ן בפירושו על התורה על הרמב"ם, אף על פי שדעות הרמב"ם שאותם דחה הרמב"ן הם בטעמי המצוות וכיוצא בהם, ומדברי הריטב"א שם בהקדמתו, וכן שם סוף פרק יא, מבואר שהעדיף את דרך תורת הסוד של הרמב"ן על דברי הרמב"ם, אלא שרצה להציל את כבודו של הרמב"ם כי הרמב"ן חלק בתוקף גדול.

[1] מאמר זה מקורו בהערותי על שם הגדולים להחיד''א, שנמצאים בסוף ספרי 'אור חדש' שהוא כעין הרחבת הבית יוסף לאורך כל הבית יוסף, ונאספו בו רבבות שיטות ראשונים שלא נזכרו בבית יוסף, וניתן לקבל מהדורה דיגיטלית על ידי שליחת בקשה ל- COM.A0583234688@GMAIL

תגובות: רפרם הלוי ו-אחד יחיד