והחכמה מאין תמצא

האור והחושך הפיקח והעיוור

חכמת התורה דומה לאולם של תצוגת חפצים רבים ומגוונים שיובאו מרחוק מחוץ לשביל החלב, עם מערכות מושגים אחרות, ומי שמגיע לאולם כשיש אור, וגם כושר הראיה שלו טוב, אזי הוא מתקדם במהירות רבה מחפץ לחפץ ומבין את כלליהם ודרכי פעולותיהם. ומי שמגיע כשיש חושך, אזי הוא מתחיל למשש את החפץ הראשון, ומנסה להתחיל להבין מה טיבו, או שבכלל אין אפשרות להבינו בלי אור, או שלאחר יגיעה של שעות ארוכות אפשר לקבל איכשהוא רושם במאי עסקינן, מה זה? למה זה? איך ומתי זה עובד? וכך הוא עובר למשש את החפץ הבא בשיעור זמן שאותו אחד שבא בזמן האור כבר גמר להכיר רבבות חפצים.

והנמשל הוא לימוד התורה, בזמן שהיה אור, היה הלומד מבין מיד הרבה מההקדמות שאצלינו הם מתבררות רק אחר שנים של עמל ויגיעה, וכך היה עובר במהירות על כל התורה.

הגורמים לאור ולחושך

א. הזמן. בזמן מתן תורה ירד אור גדול לעולם, האור התמעט, ולאחר מכן שוב התמעט, ושוב התמעט. והוא עתיד לחזור אלינו לעתיד לבוא, אולי בבת אחת ואולי בהדרגה (עיין ישעיה א' כ"ו, מגילה י"ז ב', ופיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"ג), והיינו כשמקצת התלמידי חכמים יכוונו מעצמם לדברי חז"ל, ויגישו לנו הקדמות מוכחות לדף הגמרא, שלאחר מכן כבר מובן מאליו לנחש מה צריך להיות כתוב בכל שלב בגמרא, ונפתח את הגמרא ונראה שאכן כך כתוב. ומסתבר שבמקביל גם יתרחב פתח לבם של אותם ת"ח ויגדלו כשרונותיהם.

ב. המקום. [ב"ר בראשית פרשה טז סימן ד-] וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. שם הבדולח ואבן השוהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה.

הגורמים לאדם להיות פקח או עוור

א. סייעתא דשמיא הבאה מחמת העבדות לקב"ה- וכדכתיב (איוב כח כח)- ויאמר לאדם הן יראת ד' היא חכמה וסור מרע בינה.

ב. גדלות הנשמה רוחב הלב ותכונות מולדות. עיין הוריות י"ד א'.

ג. עמל [ושאר מ"ח קנינים- אבות פ"ו מ"ה]. מגילה ו' ב'- ואמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי ומצאתי תאמן הני מילי בדברי תורה אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא.

התורה והמין האנושי

האם אפשר להגיע לתורה מעצמו בשכל אנושי?

א. הגויים- איכה רבה (וילנא) פרשה ב- אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן, הדא הוא דכתיב והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. ופשוט שאין הכוונה רק שלא יוכלו להשיג יש מאין הלכות שנאמרו בסיני כגון רצועות שחורות, דזה גם ישראל אינם יכולים, אלא הכוונה הראש הכללי של התורה והכרעות במצבים גבוליים.

ב. אברהם אבינו- בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה סא סימן א- ויוסף אברהם כו' ובתורתו יהגה אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ופשוט שהכוונה שהשיג גם יש מאין הלכות שנאמרו בסיני כגון רצועות שחורות.

ג. לאחר מתן תורה- תמורה ט"ו ב'- ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה דאישתכח להו אישתכח ודגמירן להו הוו גמירי כמשה רבינו והא תניא משמת משה אם רבו מטמאין טמאו אם רבו טהורין טיהרו ליבא דאימעיט מיגמר הוו גמירי להו כמשה רבינו.

ט"ז א'- אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א"ל לא בשמים היא אמרו לו לשמואל שאל אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אמר ר' יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה אמרו לפנחס שאל אמר ליה לא בשמים היא א"ל לאלעזר שאל אמר להם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להרגו אמר לו הקדוש ברוך הוא לומר לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה שנאמר ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו' במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה]

וצריך ביאור אם החזירם עתניאל בן קנז, מדוע "אמרו לו לשמואל שאל", הרי שמואל היה אחרי עתניאל בן קנז, וכן הא דתניא "משמת משה אם רבו מטמאין טמאו אם רבו טהורין טיהרו", וכי זה מדובר רק משמת משה עד שבא עתניאל בן קנז. וכפי הנראה החזרתו של עתניאל בן קנז לא היה מוכחת, ועדיין החכמים יכלו להתווכח אם צדק או לא.

פטפוטיא דאורייתא-

וצריך עיון האם הלכות אלה היו הלכות יסודיות כמו "רצועות שחורות" או רק הכרעות במצבים גבוליים של הלכות ידועות, כמו הדוגמא בירושלמי פאה פ"ב ה"ד וז"ל- אמר ר"ז בשם ר' יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לד"א שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהן משוקעות במשנה אמר ר' אבין ויאות היא שני מיני חטים אילולי שבא נחום ופי' לנו יודעין היינו.

והנה בהלכות יסודיות כמו "רצועות שחורות" יתכן שאם נראה לחכם הלכה כזו, [כגון שצריך לצבוע את השופר באדום וכיו"ב,] אך היא לא רמוזה בתורה ולא נאמרה למשה מסיני, זה גופא ראיה שהוא טועה, שלא השאיר הקב"ה הלכות יסודיות כאלה להשגות של חכמי הדורות. [ולא מסתבר לתלות שזו הלכה שנשתכחה.] ורק אם יודעים שנאמרה הלכה בנושא הזה רק שנשכחו בה הפרטים, [כגון אם אדום או ירוק,] זה אולי יש מי שיכל להחזיר בחכמתו.

עוד צריך ביאור האם בשביל להחזיר את ההלכות האלה היה סגי בסוג השכל שיש לכל יהודי, רק בשיפור עצום של הכשרונות יותר מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, [שגם זה מועיל לידיעת האמת בתורה, וכדאמרינן רבי יוסי נימוקו עמו,] או שהיה צריך כלים מסוג אחר. ועיין להלן.

ד. רוח הקודש נבואה- ב"ב י"ב א'- פרדסא אמר אבוה דשמואל בת שלשת קבין תניא נמי הכי האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות מג' קבין א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות כו' אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מילת' ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי' אמר רבא ומאי קושיא ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו (השגות המשותפות לבעלי שורש נשמה מסוים/סוג כשרון מסוים, למרות שלרוב בני אדם קשה עד בלתי אפשרי לנחות להם.) אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה אמר רב אשי ומאי קושיא דלמא להא מילתא בר מזליה הוא. (כנ"ל.) אלא אמר רב אשי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה, ודלמא כסומא בארובה, ולאו טעם יהיב. מכאן נראה שגם בהכרעות במצבים גבוליים יש הלכות ידועות, יש הכרעות שאי אפשר להגיע אליהם בכח אנושי כי אם ברוח הקודש, אבל המגיע אליהם יכול לומר מדוע כך נראה לו. "טעם יהיב".

עירובין ס' ב' אמר רבי אידי אמר רבי יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כארבע אמות ומשלימין לו את השאר אמר רבי אידי אין אלו אלא דברי נביאות מה לי כלתה בחצי העיר מה לי כלתה בסוף העיר. פירשו תוספות דברוח הקודש אמר כן.