טרחא דצבורא וכבוד הצבור

מה יעשה ש"צ ששכח יעלה ויבוא??? >>> האם אשה יכולה לעלות לתורה??? >>> האם גוללים ס"ת לפרשה אחרת??? >>> אם מותר לקרוא בתורה מתוך חומש??? >>> האם מועילה מחילת הציבור בשליח צבור??? >>> כבוד הצבור משום כבוד שמים??? >>> אם צריך להמתין לכהן לקריאת התורה??? >>> למי צריך להמתין לחזרת הש"צ??? >>> אם צריך לגלול את הס"ת בשעת ברכות התורה???

אֵ-ל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ. (במדבר כג, כב)
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. (במדבר כד, ט)
הנה מצינו בגמ' בברכות (יב, ב) אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא, בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור, ומק' מדוע יש בזה טורח צבור, שאם משום דכתיב בה 'א-ל מציאם ממצרים' שיאמרו גם פרשת ריבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים, אלא אמר רבי יוסי בר אבין, משום דכתיב בה 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו', ומק' שיאמרו רק פסוק זה ואין בזה טורח צבור, אלא שרק מה שאמר משה רבינו אומרים, ומה שלא אמר משה רבינו לא אומרים, ומבואר במסקנת הגמ' שאין בזה טורח צבור אלא שלא אמרה משה.

שליח צבור ששכח יעלה ויבוא

ובדין טורח צבור מצינו בגמ' בברכות (ל, ב) טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית, בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה, ואמר רבי יוחנן, שמדובר דוקא שמתפלל בצבור, וכתב רש"י, שאין חוזר, משום שישמע מהשליח ציבור, ויש בזה מקצת הזכרה, אבל ביחיד צריך לחזור, ובהלכות גדולות מפרש שמדובר בשליח ציבור משום טירחא דצבורא, אבל יחיד חוזר, ולכאורה גם אם מתפלל בצבור, ומבואר בבה"ג שמשום טרחא דצבורא לא חוזרים.
בשולחן ערוך (או"ח קכו, ד) כתב, אם טעה ש"ץ כשהתפלל בלחש, לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור, אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם, והוא שלא טעה בג' ראשונות, שאם טעה בהם, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר, וכתב המשנ"ב (סקט"ז - יז) שבמעריב חוזר שאין לו על מה לסמוך, ובשבת יסמוך על ברכה מעין שבע כמו יחיד שסומך עליו, ודוקא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו שאין בזה טורח צבור כ"כ, אבל אחר שהשלים תפילתו אינו חוזר כ"כ הלבוש, ובטור מקל אפילו בג' ראשונות בכל אופן והסומך עליו לא הפסיד וכן משמע בביאור הגר"א שהלכה כדברי הטור.

אם אשה יכולה לעלות לתורה

ובגמ' במגילה (כג, א) אמרו, תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה קרואים שעולים לתורה, ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים, אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור, והקשה עולא בר רב את אביי, האם קטן פוחח יכול לקרוא בתורה, וכתב רש"י, שגדול פוחח אסור משום 'ולא יראה בך ערות דבר' (דברים כג), אבל קטן אינו מוזהר, או שאין חילוק בין קטן לגדול, ואמר לו שהרי ערום ודאי אסור משום כבוד צבור, וכן בקטן פוחח אסור משום כבוד צבור, וכתב הרמב"ם (פי"ב הל' תפילה הי"ז), אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים.
ובגמ' בסוטה (לט, ב), ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור, מפני כבוד צבור, וכתב רש"י, כל זמן שהצבור בבהכ"נ שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת ופורסים בגדים נאים סביב התיבה ומניחים אותה בתוכה וכשיוצאים משם ונוטלים ס"ת להוליכו לבית המשתמר בו, לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת אלא מוליך ס"ת לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה, וכן פסק בשו"ע (או"ח קמח, א) ובמשנ"ב (סק"ב) הביא את דברי רש"י.

אין גוללים ס"ת לפרשה אחרת מפני כבוד הציבור

והנה מצינו ביומא (סט, ב) בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, ושאלה הגמ' שהרי אין מדלגים בתורה, ומתרצים שכיון שקורא בעניין אחד יכול לדלג, ומק' הגמ' מדוע קורא בעל פה בפרשת בעשור שבחומש הפקודים שיגלול ויקרא כמו שגולל מאחרי מות לאך בעשור, אמר רב ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד הצבור, וכתב רש"י מפני כבוד הצבור שיהו מצפין ודוממין לכך, וס"ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא.
בתוספות ישנים שם הקשה, שהרי מצינו בגמ' בגיטין (דף ס, ב), דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה, אומר רבי שמצוה מן המובחר הוא לקרות אותו שבכתב בכתב ושבעל פה בעל פה ומשום כבוד צבור לא הטריחוהו לגלול, וריב"א פי' ואמר הואיל ואינו מגיד אלא עבודת היום יכול לקרות בעל פה כעין תפלת המוספין שאנו קורין בעל פה ומביא ראיה מהירושלמי לזה.
והנה כתב בשו"ע (או"ח מט, א), אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל, כגון ק"ש וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מותר, וכתב המשנה ברורה (סק"ג), שמי שדורש ברבים בהרבה פסוקים שבתורה וקשה לו לחפש בכל שעה בחומש מפני כבוד הצבור אפשר שיש להקל, והביא שבביאור הגר"א הסכים לדינא לתירוץ השני של התוס' ישנים ביומא.
וכתב הטור (או"ח סי' קמד) מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, פי' שלא ידלג מפרשה זו לפרשה אחרת, ודוקא בשני עניינים שיש לחשוש שמא תתבלבל דעת השומעים, אבל בענין אחד, כגון אחרי מות ואך בעשור שכהן גדול קורא ביוה"כ ששניהם מענין אחד מדלגים, ובנביא מדלגין אפי' בב' ענינים, וזה וזה בכדי שלא יפסיק המתורגמן, פירוש שלא ישהה בדילוג אלא בכדי שישלים התורגמן פסוק שתרגם שאין כבוד לציבור לעמוד בשתיקה וכן אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור.
ובבית יוסף הביא שכתב המרדכי בהגהות גיטין (סי' תסג), שביום טוב או ראש חודש כשאין שם ספר תורה אחר גוללים, דמוטב שידחה כבוד הציבור ולא תדחה תקנת חכמים, והביא שכ"כ הריטב"א ביומא.
והרשב"א כתב בתשובה, לגבי ראש חודש שחל להיות בשבת שמוציאין שני ס"ת ואם אין להם אלא ס"ת אחד האם מותר לקרות המאורע בחומשים שלנו, וכתב שמותר לקרות המאורע בחומש שהרי התירו לכהן גדול לקרות בעל פה אף על פי שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה ואסרו לגלול מפני כבוד הציבור וכ"ש כאן שקורין בכתב שאין גוללין, וכתב הב"י שהעולם לא נהגו אלא כסברא ראשונה, ורבינו ירוחם (נ"ב ח"ג יט ע"ד) כתב, שמה שאין גוללין ס"ת בציבור היינו דוקא בימיהם שהיה הס"ת מחוץ לבית שמתפללין בו, אבל בזמן הזה אין חשש, ודחה הב"י את דבריו שהרי אפילו בזמן הזה יש כבוד ציבור שיהו מצפים ודוממין כדברי רש"י, וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בין זמן לזמן.
והנה בשולחן ערוך (קמד, ג) כתב, אין גוללין ס"ת בצבור, מפני כבוד הצבור ואם אין להם אלא ס"ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור, והקשה במגן אברהם (סק"ז) שהרי התירו לקרוא בעל פה כדי שלא לגלול בצבור ולא אמרו שידחה כבוד הצבור גם כשא"א בענין אחר, וא"כ יקרא בעל פה כדברי הרשב"א שהובא בב"י, וכתב לבאר שבמקדש שהיו כל ישראל לא מחלו, משא"כ בבית הכנסת שמסתמא מוחלים על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר בשבת ור"ח ויו"ט, שהוא מתקנת הגאונים.
והריטב"א ביומא (ע, א) הביא מדברי הירושלמי, שאסרו לקרוא בעל פה רק דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בציבור אבל פסוקים שאדם קורא לשורר או דרך שבח ותהלה ותפלה והודאה אינו בכלל זה, והביא שגם יחיד שקורא בתורה לחובת קריאה ולימודה אסור לקרוא בעל פה, ולכך לא היה קורא רב יוסף בתורה שבכתב לפי שהיה סגי נהור ולעולם היה קורא תרגום ולכך אמרו כדמתרגם רב יוסף, ונקט כן להלכה כמנהג הגאונים שאם צריך להוציא שני ספרי תורה ואין שם אלא אחד שגוללין וקוראים, כיון שזה מסדרו של יום.
בקרבן נתנאל (מגילה פ"ג סי' ט) כתב, שמתמיהים על המנהג במקום שיש שם ס"ת אחת ביו"ט ושבת שיש בו קריאת מוספים חובת היום שגוללין בצבור מפרשה לפרשה, ודחה את מה שתי' המג"א שיש חילוק בין כבוד כל ישראל שאין מוחלים לבתי כנסת שמוחלים, וכתב לבאר כדברי המרדכי (פ"ק דגיטין) שהוא דבר שאי אפשר כיון שבזמן התלמוד העולה היה קורא בעצמו ולכך לא יכלו לקרוא בעל פה, כי מי יודע מי שיעלה למפטיר, ועכשיו שישראל מפוזרין ונפרדים זעיר שם זעיר שם, מי יעמוד להם בכל כפר וכפר חזנים לומדים שיכלו לומר פרשה בע"פ, ולכן נראה שמחלו הצבור על כבודם לקיים קריאת המועדים בזמנם, לפי שישראל אדוקים במצות.

אם מותר לקרוא בתורה מתוך חומש

וכן מצינו בגמ' בגיטין (ס, א) שלחו בני גליל לר' חלבו, מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור, וכתב רש"י, שיש שכותבים חמשה חומשים כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו, ולא ידע לענות, שאל את ר' יצחק נפחא, ולא ידע לענות, ובא ושאל בבית המדרש, ופשטו ממה שאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו, ודוחה הגמ' שיש חילוק אם יש חסרון בספר ובחומשים לא היה חסרון בספר, ורבה ורב יוסף אמרו שאין קוראים בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור, ובגליון הש"ס שם ציין הרע"א, משום כבוד צבור, לגמ' במגילה (כד, ב) וביומא (ע, א) ובסוטה (לט, ב).
וכתב הרמב"ם (פי"ב הל' תפילה הכ"ג), אין קוראין בחומשים בבתי כנסיות משום כבוד ציבור, ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה, לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה, ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני.
ובפרישה (או"ח קמג, ב) כתב בטעם שאין קורין בחומשים בציבור מפני כבוד הציבור, וכתב הר"ן (גיטין כז, ב) פירוש, שנראים כעניים, ורצונו לומר שלא יאמרו שאין להם ספר תורה שלם וזה גנאי להם, מבואר בדבריו בטעם כבוד הציבור שהוא גנאי לצבור, ונראה שמשום טעם זה אם הצבור ימחול על כבודו ויקראו בחומשים שתועיל מחילתם, וכן כתב רבי עקיבא איגר (או"ח קמג, ב) בשם המרדכי (הלכות קטנות תתקסח) שיוכלו הצבור למחול על כבודם, ובירושלמי מצינו לשון כדי שתהא נפשם עגומה עליהם, והיינו שע"י שלא יקראו ישתדלו לקנות ס"ת כשר, ויש נ"מ בין הטעמים אם נפסלה אות אחת שאין הצבור נראה עני, והכסף משנה ביאר ברמב"ם דהטעם שאין זה כבוד הציבור לקרות בספר שאין לו קדושת ספ"ת.
והנה חלקו הראשונים בגיטין אם יש לחומשים קדושה או לא, ובאור שמח תלה מחלוקת זו בין הבבלי והירושלמי, ובשיטת הרמב"ם חלקו אם סבר שיש בזה קדושה.
וכתב בשולחן ערוך (או"ח קמג, ב) אם כתבו כל חומש לבדו, אפילו בגלילה כספר תורה, אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד, וכתב הרמ"א, והם כתובים בגלילה כספר תורה, אבל בחומשים שלנו, אפילו כל ה' ספרים ביחד אין לברך עליהם, ובמקום שיש ס"ת ואין ש"ץ הבקי בנגינה בעל פה, ראיתי נוהגים שהש"ץ קורא מן החומש בנקוד והעולה קורא אחריו מן הס"ת הכשר, ובמשנה ברורה סק"ז כתב, שהוא משום כבוד הציבור, ובשער הציון כתב והיו שיאמרו שאין להם ספר צורה שלמה והוא גנאי להם.

מחילת הציבור בשליח צבור

והנה בשולחן ערוך (או"ח נג, ו) כתב, שאין ממנין שליח צבור אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור, אבל באקראי, משהביא שתי שערות יוכל לירד לפני התיבה, ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור או מפי ש"ץ הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעתים ידועים, וכתב הט"ז (סק"ב), שכ"כ הרמב"ם ולפי"ז אם הצבור רוצים למחול על כבודם יכולים לקבלו, והרא"ש סבר שאי ויכולים למחול, והק' שהרי איך יכולים הצבור למחול שהרי כבוד הצבור הוא משום כבוד שמים שמתכונים לכבד את ה' בש"ץ שהוא ראוי להיות מליץ בעד הקהל, וכן מוכח שאין קוראים בחומשים בצבור מפני כבוד הצבור, ושם לא מצינו שמועיל מחילה בדברים שנוגעים בכבוד שמים, וכ"כ במשנ"ב (סקכ"ג) שאין הצבור יכולים למחול על כבודם בזה.
הרי מבואר שמחלקו הרע"א והט"ז אם מועיל מחילה לקרוא בחומשים, שלדעת רע"א הטעם הוא משום שלא יתגנו ולכך יכולים למחול על כבודם, ולדעת הט"ז מה שאמרו משום כבוד הצבור הוא משום כבוד שמים והרי"ז כדין שליח צבור שאין יכולים למחול, שמדין כבוד שמים צריך לקרוא בספר ולא בחומשים.

כבוד הצבור משום כבוד שמים

בבית יוסף (או"ח סי' קלה) הביא בשם מהר"י קולון (שורש ט), בקהל שהיו נוהגים שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך בית הכנסת כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה וגם נהגו שאם יש שם כהן הוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מבית הכנסת ובשנה אחת אירע שלא רצה הכהן לקנות המצוה וגם לא רצה לצאת מבית הכנסת ועל כן הכריחוהו הקהל על ידי השלטון שלא יכנס לבית הכנסת כדי שלא יתבטל כבוד התורה ומנהג אבותיהם שבידם, והשיב שיפה עשו שכפאוהו כדי שלא יתבטל מנהגם, וכן הביאו במשנ"ב (קלה, סקי"ח) ואפי' אין הכהן יוצא מבית הכנסת, והביא בשם החתם סופר (ח"א סי' כד), דהיינו דוקא בנידון שהיה מנהג קדום ומוסכם לכל שנעשה גם ברשות הכהנים לצאת בעת שקוראים לישראל משום עילוי וכבוד התורה, משא"כ בעיר שרצו לעשות מנהג קבוע למכור המצות שלא ברשות הכהנים ועל הכהנים שיצאו בשעה שקורין בתורה שאין הרשות בידם.
ובעמק ברכה (קדושת כהן ולוי סי' א) הביא את דברי הב"י שכבוד הצבור יותר חמור מכבוד הכהונה וכהן נדחה מפני כבודם, והקשה, שהרי כבוד הכהן הוא מצות עשה גמורה, 'וקדשתו' לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון, והרמב"ם מנאה במנין המצות, ועל כבוד הצבור לא מצינו עשה מפורשת ע"ז, ולמה דוחים עשה גמורה מפני כבודם, וכתב לבאר, שכיון שכל מקום שיש עשרה השכינה שורה, נמצא שכבודם הוא כבוד השכינה וכבוד ה', וע"כ נדחה כבוד הכהונה מפני כבוד הצבור שהוא כבוד שמים, הרי מבואר טעם נוסף בדין כבוד הצבור שהוא משום כבוד שמים וקודם גם למצוות.

אם צריך להמתין לכהן לקריאת התורה

בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קטו) הקשה השואל, במקום שספר תורה פתוח לקרות בו והכהן היה עסוק בתפילה במקום שאינו רשאי להפסיק, אם חוששים לטרחא דצבורא ולא ממתינים לו או שצריך להמתין לו מדין וקדשתו, וכתב הרשב"א שמסתבר שאין ממתינים לו, שהרי במקום תלמיד חכם ואפילו גר קודם לכהן ולא אומרים וקדשתו, ולא יהא כבוד הצבור קל מתלמיד חכם, וכן קצרו בשבת את כל הברכות האמצעיות שבתפילה משום טרחא דצבורא, וכל שכן שיש חשיבות של ספר תורה שלא יהא פתוח וממתין, ויש טרחא דצבורא וזילותא דצבורא שהוא עסוק בתפילתו והן ממתינים לו, ואפשר לבאר ברשב"א או שכל טרחא דצבורא הוא משום זלותא או שיש שני טעמים נפרדים גם משום טרחה וגם משום זלזול.
ובשולחן ערוך (או"ח קלה, ה) כתב, אם ס"ת פתוח והכהן קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו, וכתב הרמ"א, וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל, אם אין הכהן מתענה, קורין לישראל, וטוב שילך הכהן מבהכ"נ, וכתב במשנה ברורה (סקט"ז) שאפילו עדיין לא הוציאו את הס"ת ג"כ אין ממתינין להוציא את הס"ת עד שיגמור הכהן תפלתו משום טרחא דצבורא, ועוד כתב (סקי"ז) אפילו לדעה הראשונה (בסימן סו, ד) שמפסיק היינו כשקראוהו ומפני כבוד התורה אבל לכתחלה אין לקרותו, ואין לחשוש משום פגם הכהן שהרי רואים שהוא עסוק בק"ש ותפלה ואפי' אם הוא בברכות קר"ש, והביא שיש להקל לקרותו לכתחלה כשהוא עומד בין הפרקים ואין שם כהן אחר וכ"ש כשהוא עוסק בפסוקי דזמרה.

למי צריך להמתין לחזרת הש"צ

כתב בשולחן ערוך (או"ח קכד, ג), קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים, וכתב הרמ"א בשם שו"ת בנימין זאב (סי' קסח), ואם יש יחידים בקהל שמאריכין בתפלתן, אין לש"צ להמתין עליהם אפי' היו חשובי העיר, וכן אם היה מנין בבהכ"נ, אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא.
ובמשנה ברורה (סקי"ג) כתב, שהטעם מפני טורח הציבור, ועכשיו נהגו שהש"ץ ממתין עד שיסיים האב"ד את תפלתו לפי שרוב האנשים מתפללין במרוצה והמתפלל מלה במלה לא יוכל לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים כי הם עושים שלא כדין, לפיכך אם אין אב"ד בעיר ימתינו למתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו, וכמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה, ומי שצריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל הש"ץ אף על פי שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור. ובכל זה אם כונתו לש"ש בזה שפיר דמי, וכתב (סקט"ז) שטעם המנהג להמתין לאב"ד לפי שלומדים עם האב"ד אחר התפילה ואם כשיתקבץ מנין תיכף יתפללו ילך אח"כ כ"א לדרכו ויוגרם עי"ז ביטול תורה, וקביעות לימוד שלאחר התפילה הוא ענין גדול וכתב הא"ר יש לו להרב להקדים עצמו לבוא לב"ה קודם כדי שלא ימתינו עליו.

אם צריך לגלול את הס"ת בשעת ברכות התורה

וכתב בשולחן ערוך (או"ח קלט, ד) כל הקוראים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך ולאחר שקרא, גולל ומברך, וכתב המשנ"ב שאין לחשוש שיאמרו שהברכות כתובות בספר תורה שהכל יודעים שאין הברכות כתובות בספר, ודוקא בברכה ראשונה חששו משום טרחא דצבורא עד שיפתח ובברכה אחרונה אין טעם זה צריך לגלול, וכתב הרמ"א, ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה, ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו, וכתב השמנ"ב (סקי"ח) שאין בזה טרחא דצבורא, וכתב (סקי"ט) שמסב פניו לשמאלו שהוא ימין של הקדוש ברוך הוא שעומד כנגדו, ויש אחרונים שכתבו דהפיכת פניו אינו נכון שמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא ויותר טוב שיעצום את עיניו.