כללי התורה. העיקרון- ככל שהדין יותר חמור או קדוש יש בו יותר חומרות

א. מאמר נוסף בסדרת כיצד נוצרים דינים ופרטי דינים בתורה, (מתוך פרטים אקראיים ובלתי מושלמים שנכתבו במהלך השנים.)

ב. שים לב שכמעט בכל עיקרון יש מקורות בעד ונגד, וזו חכמת ה"הוראה" לדעת מתי יש להכריע בעד ומתי נגד.


א. מנחות ל"ה ב' אמר רב פפא גרדומי רצועות כשירות ולאו מילתא היא מדאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין התם הוא דתשמישי מצוה נינהו אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא.

ב. קידושין מ"א ב' לא נכתוב רחמנא (שליחות) בקדשים ותיתי מהנך (תרומה וגירושין). מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים.

ג. במחיצות (שבת וסוכה) שהם ענין טכני ולא קדושה, הכל כשר, ולא צריך דבר שדרכו לעשות ממנו מחיצות, וכן לא צריך שהם ייעשו או יעמדו שם למטרת מחיצה, אך בסכך שהוא הקדושה יש דינים ממה ייעשה ולשם מה יהיה מונח שם.

ד. בכתיבת גט שאינה קדושה, אין צריך שייעשה על דבר שדרך לכתוב עליו ובכתיבה חשובה, אלא גם עלה של זית כשר וגם סיקרא, משא"כ כתיבת סת"ם בעינן דווקא ספר ודיו.

ה. בכל התורה מצאנו שדין דרבנן יש בו פחות מגבלות, כגון אתרוג חסר כשר בשאר יומי דסוכות ועוד.


ו. *עירובין מ"ו ב' ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין כו'.

ז. פסחים מ"ח א' חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט.

ח. נגעים פי"ג מי"ב- כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כל המציל מכוסה באהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהור.


ט. עבודה זרה מ"ו א' איתמר אבני הר שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות כו' ומאן דאסר להכי כתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתיא מדינא להיתרא לא תתיא

י. עבודה זרה נ"ו א' שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן


א. סוכה ל"ו ב' דתניא בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסכות תשבו שבעת ימים סוכה של כל דבר.

ב. פסחים כ"ז ב' תניא אמר רבי יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה והדין נותן ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא לא כל שכן שטעון שריפה אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו.


ג. במלאכות שבת כיון שחייבים עליהם סקילה וכרת הקילה התורה דרק מלאכת מחשבת אסור, לאפוקי כלאחר יד.

ד. וכן בפיגול בעינן שקרב המתיר כמצוותו, ואין מפגלין בחצי מתיר, ובעינן דבר הניתר.

אשמח לקבל עוד מראי מקומות ותובנות בענין.