בס"ד
האם מותר להתפלל בחורבה???
מדוע מתריעין ממפולת???
מדוע אין סומכין על הנס???
האם מותר לטייל במקום סכנה???
האם היה בבית המקדש שולחנות כסף???
האם יש איסור משום פיקוח נפש???
מה הניסים שהיו בבית המקדש???
האם מותר לסמוך על מזלות???
מהו תוכן מנין בני ישראל???
מהו נס בתוך הטבע???
האם צריך לשמור מסכנה בזמן הגלות???
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (בראשית לב, יא)
וכן מצינו בגמ' בשבת (לב, א) שהנשים נבדקות במעשיהם בלידה, ואמר ריש לקיש שהאנשים בשעה שעוברים על הגשר, וכן כל סכנה שהיא כעין גשר, וכן מצינו שרב לא עבר בספינה שעוברים בה את הנהר אם היה יושב בה גוי שמא יש עליו דין, וכן שמואל עבר רק בספינה שיש שם גוי לפי שהשטן לא שולט באומות, רבי ינאי בדק שאין חור בספינה ועבר, לפי שאמר, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, אמר רבי חנין, שלומדים מהפסוק 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת', וביאר רש"י שהוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית וגו', וכן רבי זירא לא היה עובר בין דקלים ביום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, שמפלת חומות ועוקרת אילנות.
להתפלל בחורבה
וכן בגמ' בברכות (ג, א) תנו רבנן, מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד, מפני המפולת ומפני המזיקין, ועוד מבואר שם בברייתא, תניא אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפילתי, לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, אמרתי לו להתפלל, ואמר לי היה לך להתפלל בדרך, ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים, ואמר לי היה לך להתפלל תפילה קצרה, באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה, וכתב המגן אברהם שמוכח בגמרא שמוטב להתפלל בדרך מלהתפלל בחורבה, שכן כך אמר לו אליהו 'היה לך להתפלל בדרך'.
מתריעין ממפולת
וכן מצינו בגמ' בתענית (כ, ב), שמתריעין על עיר שיש בה דבר או מפולת כו' שישמרו האנשים, ומבואר בגמ' תנו רבנן, שמתריעים דוקא על מפולת שהאבנים הבריאות והחזוקות נופלות מפני הרוח שאין בני האדם יודעים להזהר בהם ולא באבנים שנופלות מחמת שהם רעועות לפי שממילא צריכים להזהר שמא יפלו, וכן אם נפלו מחמת גובהן או שהיו סמוכות לנהר, וכן היה בכותל רעוע בנהרדעא שרב ושמואל לא היו עוברים תחתיה אפי' שהיתה במקומה י"ג שנה, וכשבא רב אדא בר אהבה שם, אמר שמואל לרב, שילכו מסביב שלא דרך הכותל, אמר רב כיון שרב שהלכו עם רב אהדה שהיה אדם גדול ורבו זכויותיו אין חשש, וכן היה לרב הונא יין בבית רעוע, והיה צריך לפנותו, והעלה לשם את רב אדא בר אהבה ומשך אותו בלימודו עד שפינה משם את היין, ורב אדא בר אהבה איקפד הרגיש בדבר והקפיד, כיון שאמר רבי ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו, ואמר רב חנן שנלמד מהפסוק 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת'.
וכתב הרמב"ם ( פי"ב הל' רוצח ושמירת נפש ה"ו), וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות, וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן.
טיול במקום סכנה
ובשו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' י) כתב לגבי בענין היוצאים למדבריות לציד חיה, והביא דברי הרמב"ם וכתב שהמהלך במקום סכנה עובר על דברי תורה דכתיב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' וגם מזכירין עונותיו, ומקל במי שמוכרח לפרנסתו, והורו לנו חז"ל שיתפלל על עצמו, ובדרכי תשובה (סי' קטז סקנ"ב) כתב בשם שו"ת בית אריה (יו"ד סי' כז) שבדבר שהוא מנהגו של עולם ודרך הכרח, כגון לפרוש בספינה או לצאת למדבר, לצורך סחורה או מזונות אין לחוש לסכנה בדברים כאלו, אבל לשם טיול מצדד שם לאסור, ואפשר שבזמננו שדברים אלה הם כדברים רגילים מאוד, וכמעט שאין בהם חשש סכנה, מותר אף לטיול, וצ"ע. ובפתחי תשובה (יו"ד קנב סק"ג) כתב, בשם תפארת ישראל שמותר להכניס עצמו לספק סכנה לקיים מצוה, במקום דלא שכיחא הזיקא, ומצוה דעסיק בה אגוני מגני עליה, ובדרכ"ת (שם סקי"א) כתב שמותר להכנס לספק סכנה במקום ספק מצוה, ואף בודאי סכנה וספק אחד מג' עבירות מותר. ובשדי חמד (מערכת כ, סוף כלל טז) כתב לדון אם מותר להסתכן לקיים מדת חסידות.
קביע הזיקא
והנה מצינו בגמ' בקידושין (לט, ב) רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם נאמר 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך', בשילוח הקן נאמר 'למען ייטב לך והארכת ימים', הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה, אלא 'למען ייטב לך' לעולם שכולו טוב 'ולמען יאריכון ימיך' לעולם שכולו ארוך, והרי אמר רבי אלעזר, שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, אלא שהיה עומד על סולם רעוע, שקבוע היזקו, וכל מקום שקבוע הזיקו לא סומכים עם הנס, שנאמר 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני' ואפי' שהיה הולך בשליחות של הקב"ה מ"מ היה מפחד מהיזק קבוע, ואמר רב יוסף שאחר יצא לתרבות רעה משום שלמד את הפסוק שאין שכר בעולם הזה כלל.
אין סומכין על הנס
בירושלמי (שקלים פ"ו ה"ג) מבואר, שהיו י"ג שלחנות במקדש, ח' של שייש בבית המטבחיים שעליהן מדיחין את הקרביים וב' במערב הכבש אחד של שייש וא' של כסף, על של שייש נותנין את האיברים ועל של כסף כלי שרת וב' באולם מבפנים על פתח הבית א' של שייש וא' של זהב על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין א' של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד, ובגמ' מצינו שהיו נותנים על של כסף ר' יוסי בשם ר' שמואל בר רב יצחק, ר' חנניה היה אומר בשם ר' יוחנן שלא היה של כסף מפני שהוא מרתיח ומחמם את הלחם ויש לחוש שיתעפש, ומ"מ שנינו שהיה זה אחד מהניסים שנעשו בבית המקדש שכשם שהיו מניחין אותו חם כך היו מוציאין אותו חם, שנאמר 'בלשום לחם חם ביום הלקחו' רבי יהושע בן לוי אמר אין מזכירין מעשה ניסים, ובקרבן העדה כתב, כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע, וכן מבואר בירושלמי ביומא (פ"א ה"ד), א"ר אבין על שם 'לא תנסון' שלכתחילה לא סומכים על הנס,
איסור משום פיקוח נפש
ברמב"ם (פי"א הל' רוצח ושמירת הנפש ה"ה) כתב, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות.
ובשולחן ערוך (יו"ד קטז, ה) כתב, צריך ליזהר מליתן מעות בפיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין, ולא יתן פס ידו תחת שחיו, שמא נגע ידו במצורע או בסם רע, ולא יתן ככר לחם תחת השחי, מפני הזיעה, ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם, ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון, שמא יפול אדם על חודה, וימות, וכתב הרמ"א, וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם), וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה, (וציין לחושן משפט סי' תכז).
וכתב בשולחן ערוך (חו"מ תכז, ט – י), הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, [וקצתם נתבארו בטור יו"ד סי' קטז], ועוד יש דברים אחרים ואלו הם, לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, וכתב הרמ"א, וכבר כתבתי דברים אלו סי' קטז ביו"ד, וכתב המחבר (סעי' י), כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב.
ובבאר הגולה (סק"צ) כתב, הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו כמו שאמר הכתוב (ישעיה מג, ז) 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' וליתן להם שכר טוב בעמלם, והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
ניסים שהיו בבית המקדש
והנה מצינו בגמ' בפסחים (סד, ב) לגבי קרבן פסח, שנכנסה כת הראשונה, נתמלאה העזרה, נעלו דלתות העזרה, ונחלו בגמ' שאביי סבר שנאמר במשנה שננעלו הדלתות ולרבא היו נועלין את הדלתות, וחלקו האם סומכים על הנס שאם הדלתות ננעלו מאליהם הרי משמע שסומכים על הנס שלא היה הגבלה כמה נכנסו כל פעם, וברש"י כתב, שהיה מעשה ניסים שננעלו.
וכן מצינו במשנה בשקלים (פ"ד מ"ט), אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה עמדו משלש יספק מארבעה משלש ועמדו מארבעה יספק מארבעה שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה, וכתב בתוספות יום טוב בדמאי (פ"א מ"א) הקשה, שהרי משמע שבשעה שהיו מביאים נסכים היו חוששין שמא יחמיץ, וכתב ליישב שהרי אמר רב נחמן שבתחלה כשהיו מביאים נסכים מיהודה לא היה יינו של יהודה מחמיץ עד שנותן לתוכן שעורים וכו', וכן מצינו בירושלמי. וחששו שמא נפלו בו שעורים, ועוד אפי' אם לא היה מחמיץ לעולם מ"מ צריך לכתוב כן שאין סומכין על הנס.
אם מותר לסמוך על מזלות
ובשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן רפג) כתב, לגבי מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש, אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין שתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון, ומה שאמרו שאין שואלים בכלדיים, מבאר שהם הכשדיים הקדמונים הנקראים צלדיב"ש והם שהתעסקו תחלה במזלות ושכתבו באותה חכמה ספרים, ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחוש, ואלו שמנחשים בכוכבים אינם באצטגנינות וכן משמע מהגמ' בשבת שמותר לשמוע ולהאמין להם, מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות, ומר' עקיבא שהיה בודק במזל בתו, ולאחר שנצלה דרש משום צדקה נצלה ממיתה ממש ומשמע שהיה מאמין בהם, אלא שפעמים הקדוש ברוך הוא עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים, והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה בהם, לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה, אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס, וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס.
שולחן ערוך (יו"ד קעט, ב) כתב, נהגו שאין מתחילין בב' ובד', ואין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה, וכתב הרמ"א, ולכן נהגו ג"כ להתחיל ללמוד בר"ח, כי אף על פי שאין ניחוש יש סימן במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה, וכתב בבאור הגר"א (סק"ז) שהוא מדברי הגמ' בשבת בבתו של רבי עקיבא וברנב"י שם שהיו יריאים מדברי הכלדיים ואין זה המנחשים בכוכבים.
מנין בני ישראל
ברמב"ן (במדבר א, מה) כתב, בפסוק 'ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל', הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים, כי נצטוו משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם, וידעו מספר כל שבט, כי כן דרך המלכים במנותם את העם, והקשה מדוע צוה בה הקדוש ברוך הוא, שהיה צורך שיתייחסו לשבטיהם עבור הדגלים, אבל מדוע צריך את ידיעת המספר, ושמא להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים, ומנאם אחרי כל דבר ומגפה, להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה, ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם.
ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה, כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר (י, כט) 'נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה', והיו משה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף.
נס בתוך הטבע
וברמב"ן (בראשית ו, יט) הקשה, מדוע לא עשה נח את התיבה קטנה ויסמוך על הנס שיכנסו לשם כל החיות, אלא כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, ואולי יעשו תשובה, ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים.
בדרשות הר"ן (דרוש ח) כתב, שלפעמים הקב"ה מביא את הנס בתוך הבע, ומשה שאל 'הצאן ובקר ישחט להם וגו' שצריך לשנות עבור זה מהטבע ואמר כן מפני שלא רצה שה' ישנה מסדרי הטבע עבור זה, לפעמים כשיצטרך לחדש נס ופלא, יערב בו איזה דבר טבעי, יהיה למשענת הנס ההוא, אפי' שהדבר הטבעי ההוא לא יספיק לפעול את הנס, אבל ישען בו לבד, כענין שאמר אלישע (מלכים ב ד, א - ב) לאשה אחת מנשי בני הנביאים 'הגידי לי מה יש לך בבית וגו', והשיב אליה 'לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכיניך כלים רקים אל תמעיטי', ואין ספק שבחק הטבע היה נמנע המצא השמן הרב מן האסוך ההוא כאילו לא היה שם שמן כלל, ועם כל זה ביקש הנביא להיות נמשך אחר רצון השם יתברך, שיהיה לנס ההוא איזה משען טבעי יסמוך עליו.
לשמור מסכנה בזמן הגלות
ובמנוחת שלום (חלק יא סי' טו) מביא, שמצא בספר הפליאה (ח"א דל"ה רעד) שכתב, והזהר מאד בזמן הגלות שאל תעמוד במקום סכנה, ואל תסמוך על הנס, אך תירא תמיד פן יגרום החטא, וראה והבן כי יעקב אבינו ע"ה היה בטוח מה', וכתיב 'ויירא יעקב מאד ויצר לו', וכל שכן מי שאינו בטוח, ועוד שנפלנו ביד אוייבנו ואימתם עלינו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, ולכאורה יש להקשות מדוע צריך לשמור דוקא בזמן הגלות, ושמא זה זמן יותר מסוכן כיון שיד האומות שולטת.
האם מותר להתפלל בחורבה???
מדוע מתריעין ממפולת???
מדוע אין סומכין על הנס???
האם מותר לטייל במקום סכנה???
האם היה בבית המקדש שולחנות כסף???
האם יש איסור משום פיקוח נפש???
מה הניסים שהיו בבית המקדש???
האם מותר לסמוך על מזלות???
מהו תוכן מנין בני ישראל???
מהו נס בתוך הטבע???
האם צריך לשמור מסכנה בזמן הגלות???
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (בראשית לב, יא)
וכן מצינו בגמ' בשבת (לב, א) שהנשים נבדקות במעשיהם בלידה, ואמר ריש לקיש שהאנשים בשעה שעוברים על הגשר, וכן כל סכנה שהיא כעין גשר, וכן מצינו שרב לא עבר בספינה שעוברים בה את הנהר אם היה יושב בה גוי שמא יש עליו דין, וכן שמואל עבר רק בספינה שיש שם גוי לפי שהשטן לא שולט באומות, רבי ינאי בדק שאין חור בספינה ועבר, לפי שאמר, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, אמר רבי חנין, שלומדים מהפסוק 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת', וביאר רש"י שהוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית וגו', וכן רבי זירא לא היה עובר בין דקלים ביום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, שמפלת חומות ועוקרת אילנות.
להתפלל בחורבה
וכן בגמ' בברכות (ג, א) תנו רבנן, מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד, מפני המפולת ומפני המזיקין, ועוד מבואר שם בברייתא, תניא אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפילתי, לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, אמרתי לו להתפלל, ואמר לי היה לך להתפלל בדרך, ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים, ואמר לי היה לך להתפלל תפילה קצרה, באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה, וכתב המגן אברהם שמוכח בגמרא שמוטב להתפלל בדרך מלהתפלל בחורבה, שכן כך אמר לו אליהו 'היה לך להתפלל בדרך'.
מתריעין ממפולת
וכן מצינו בגמ' בתענית (כ, ב), שמתריעין על עיר שיש בה דבר או מפולת כו' שישמרו האנשים, ומבואר בגמ' תנו רבנן, שמתריעים דוקא על מפולת שהאבנים הבריאות והחזוקות נופלות מפני הרוח שאין בני האדם יודעים להזהר בהם ולא באבנים שנופלות מחמת שהם רעועות לפי שממילא צריכים להזהר שמא יפלו, וכן אם נפלו מחמת גובהן או שהיו סמוכות לנהר, וכן היה בכותל רעוע בנהרדעא שרב ושמואל לא היו עוברים תחתיה אפי' שהיתה במקומה י"ג שנה, וכשבא רב אדא בר אהבה שם, אמר שמואל לרב, שילכו מסביב שלא דרך הכותל, אמר רב כיון שרב שהלכו עם רב אהדה שהיה אדם גדול ורבו זכויותיו אין חשש, וכן היה לרב הונא יין בבית רעוע, והיה צריך לפנותו, והעלה לשם את רב אדא בר אהבה ומשך אותו בלימודו עד שפינה משם את היין, ורב אדא בר אהבה איקפד הרגיש בדבר והקפיד, כיון שאמר רבי ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו, ואמר רב חנן שנלמד מהפסוק 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת'.
וכתב הרמב"ם ( פי"ב הל' רוצח ושמירת נפש ה"ו), וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות, וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן.
טיול במקום סכנה
ובשו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' י) כתב לגבי בענין היוצאים למדבריות לציד חיה, והביא דברי הרמב"ם וכתב שהמהלך במקום סכנה עובר על דברי תורה דכתיב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' וגם מזכירין עונותיו, ומקל במי שמוכרח לפרנסתו, והורו לנו חז"ל שיתפלל על עצמו, ובדרכי תשובה (סי' קטז סקנ"ב) כתב בשם שו"ת בית אריה (יו"ד סי' כז) שבדבר שהוא מנהגו של עולם ודרך הכרח, כגון לפרוש בספינה או לצאת למדבר, לצורך סחורה או מזונות אין לחוש לסכנה בדברים כאלו, אבל לשם טיול מצדד שם לאסור, ואפשר שבזמננו שדברים אלה הם כדברים רגילים מאוד, וכמעט שאין בהם חשש סכנה, מותר אף לטיול, וצ"ע. ובפתחי תשובה (יו"ד קנב סק"ג) כתב, בשם תפארת ישראל שמותר להכניס עצמו לספק סכנה לקיים מצוה, במקום דלא שכיחא הזיקא, ומצוה דעסיק בה אגוני מגני עליה, ובדרכ"ת (שם סקי"א) כתב שמותר להכנס לספק סכנה במקום ספק מצוה, ואף בודאי סכנה וספק אחד מג' עבירות מותר. ובשדי חמד (מערכת כ, סוף כלל טז) כתב לדון אם מותר להסתכן לקיים מדת חסידות.
קביע הזיקא
והנה מצינו בגמ' בקידושין (לט, ב) רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם נאמר 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך', בשילוח הקן נאמר 'למען ייטב לך והארכת ימים', הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה, אלא 'למען ייטב לך' לעולם שכולו טוב 'ולמען יאריכון ימיך' לעולם שכולו ארוך, והרי אמר רבי אלעזר, שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, אלא שהיה עומד על סולם רעוע, שקבוע היזקו, וכל מקום שקבוע הזיקו לא סומכים עם הנס, שנאמר 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני' ואפי' שהיה הולך בשליחות של הקב"ה מ"מ היה מפחד מהיזק קבוע, ואמר רב יוסף שאחר יצא לתרבות רעה משום שלמד את הפסוק שאין שכר בעולם הזה כלל.
אין סומכין על הנס
בירושלמי (שקלים פ"ו ה"ג) מבואר, שהיו י"ג שלחנות במקדש, ח' של שייש בבית המטבחיים שעליהן מדיחין את הקרביים וב' במערב הכבש אחד של שייש וא' של כסף, על של שייש נותנין את האיברים ועל של כסף כלי שרת וב' באולם מבפנים על פתח הבית א' של שייש וא' של זהב על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין א' של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד, ובגמ' מצינו שהיו נותנים על של כסף ר' יוסי בשם ר' שמואל בר רב יצחק, ר' חנניה היה אומר בשם ר' יוחנן שלא היה של כסף מפני שהוא מרתיח ומחמם את הלחם ויש לחוש שיתעפש, ומ"מ שנינו שהיה זה אחד מהניסים שנעשו בבית המקדש שכשם שהיו מניחין אותו חם כך היו מוציאין אותו חם, שנאמר 'בלשום לחם חם ביום הלקחו' רבי יהושע בן לוי אמר אין מזכירין מעשה ניסים, ובקרבן העדה כתב, כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע, וכן מבואר בירושלמי ביומא (פ"א ה"ד), א"ר אבין על שם 'לא תנסון' שלכתחילה לא סומכים על הנס,
איסור משום פיקוח נפש
ברמב"ם (פי"א הל' רוצח ושמירת הנפש ה"ה) כתב, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות.
ובשולחן ערוך (יו"ד קטז, ה) כתב, צריך ליזהר מליתן מעות בפיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין, ולא יתן פס ידו תחת שחיו, שמא נגע ידו במצורע או בסם רע, ולא יתן ככר לחם תחת השחי, מפני הזיעה, ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם, ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון, שמא יפול אדם על חודה, וימות, וכתב הרמ"א, וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם), וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה, (וציין לחושן משפט סי' תכז).
וכתב בשולחן ערוך (חו"מ תכז, ט – י), הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, [וקצתם נתבארו בטור יו"ד סי' קטז], ועוד יש דברים אחרים ואלו הם, לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, וכתב הרמ"א, וכבר כתבתי דברים אלו סי' קטז ביו"ד, וכתב המחבר (סעי' י), כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב.
ובבאר הגולה (סק"צ) כתב, הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו כמו שאמר הכתוב (ישעיה מג, ז) 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' וליתן להם שכר טוב בעמלם, והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
ניסים שהיו בבית המקדש
והנה מצינו בגמ' בפסחים (סד, ב) לגבי קרבן פסח, שנכנסה כת הראשונה, נתמלאה העזרה, נעלו דלתות העזרה, ונחלו בגמ' שאביי סבר שנאמר במשנה שננעלו הדלתות ולרבא היו נועלין את הדלתות, וחלקו האם סומכים על הנס שאם הדלתות ננעלו מאליהם הרי משמע שסומכים על הנס שלא היה הגבלה כמה נכנסו כל פעם, וברש"י כתב, שהיה מעשה ניסים שננעלו.
וכן מצינו במשנה בשקלים (פ"ד מ"ט), אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה עמדו משלש יספק מארבעה משלש ועמדו מארבעה יספק מארבעה שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה, וכתב בתוספות יום טוב בדמאי (פ"א מ"א) הקשה, שהרי משמע שבשעה שהיו מביאים נסכים היו חוששין שמא יחמיץ, וכתב ליישב שהרי אמר רב נחמן שבתחלה כשהיו מביאים נסכים מיהודה לא היה יינו של יהודה מחמיץ עד שנותן לתוכן שעורים וכו', וכן מצינו בירושלמי. וחששו שמא נפלו בו שעורים, ועוד אפי' אם לא היה מחמיץ לעולם מ"מ צריך לכתוב כן שאין סומכין על הנס.
אם מותר לסמוך על מזלות
ובשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן רפג) כתב, לגבי מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש, אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין שתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון, ומה שאמרו שאין שואלים בכלדיים, מבאר שהם הכשדיים הקדמונים הנקראים צלדיב"ש והם שהתעסקו תחלה במזלות ושכתבו באותה חכמה ספרים, ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחוש, ואלו שמנחשים בכוכבים אינם באצטגנינות וכן משמע מהגמ' בשבת שמותר לשמוע ולהאמין להם, מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות, ומר' עקיבא שהיה בודק במזל בתו, ולאחר שנצלה דרש משום צדקה נצלה ממיתה ממש ומשמע שהיה מאמין בהם, אלא שפעמים הקדוש ברוך הוא עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים, והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה בהם, לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה, אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס, וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס.
שולחן ערוך (יו"ד קעט, ב) כתב, נהגו שאין מתחילין בב' ובד', ואין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה, וכתב הרמ"א, ולכן נהגו ג"כ להתחיל ללמוד בר"ח, כי אף על פי שאין ניחוש יש סימן במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה, וכתב בבאור הגר"א (סק"ז) שהוא מדברי הגמ' בשבת בבתו של רבי עקיבא וברנב"י שם שהיו יריאים מדברי הכלדיים ואין זה המנחשים בכוכבים.
מנין בני ישראל
ברמב"ן (במדבר א, מה) כתב, בפסוק 'ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל', הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים, כי נצטוו משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם, וידעו מספר כל שבט, כי כן דרך המלכים במנותם את העם, והקשה מדוע צוה בה הקדוש ברוך הוא, שהיה צורך שיתייחסו לשבטיהם עבור הדגלים, אבל מדוע צריך את ידיעת המספר, ושמא להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים, ומנאם אחרי כל דבר ומגפה, להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה, ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם.
ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה, כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר (י, כט) 'נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה', והיו משה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף.
נס בתוך הטבע
וברמב"ן (בראשית ו, יט) הקשה, מדוע לא עשה נח את התיבה קטנה ויסמוך על הנס שיכנסו לשם כל החיות, אלא כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, ואולי יעשו תשובה, ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים.
בדרשות הר"ן (דרוש ח) כתב, שלפעמים הקב"ה מביא את הנס בתוך הבע, ומשה שאל 'הצאן ובקר ישחט להם וגו' שצריך לשנות עבור זה מהטבע ואמר כן מפני שלא רצה שה' ישנה מסדרי הטבע עבור זה, לפעמים כשיצטרך לחדש נס ופלא, יערב בו איזה דבר טבעי, יהיה למשענת הנס ההוא, אפי' שהדבר הטבעי ההוא לא יספיק לפעול את הנס, אבל ישען בו לבד, כענין שאמר אלישע (מלכים ב ד, א - ב) לאשה אחת מנשי בני הנביאים 'הגידי לי מה יש לך בבית וגו', והשיב אליה 'לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכיניך כלים רקים אל תמעיטי', ואין ספק שבחק הטבע היה נמנע המצא השמן הרב מן האסוך ההוא כאילו לא היה שם שמן כלל, ועם כל זה ביקש הנביא להיות נמשך אחר רצון השם יתברך, שיהיה לנס ההוא איזה משען טבעי יסמוך עליו.
לשמור מסכנה בזמן הגלות
ובמנוחת שלום (חלק יא סי' טו) מביא, שמצא בספר הפליאה (ח"א דל"ה רעד) שכתב, והזהר מאד בזמן הגלות שאל תעמוד במקום סכנה, ואל תסמוך על הנס, אך תירא תמיד פן יגרום החטא, וראה והבן כי יעקב אבינו ע"ה היה בטוח מה', וכתיב 'ויירא יעקב מאד ויצר לו', וכל שכן מי שאינו בטוח, ועוד שנפלנו ביד אוייבנו ואימתם עלינו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, ולכאורה יש להקשות מדוע צריך לשמור דוקא בזמן הגלות, ושמא זה זמן יותר מסוכן כיון שיד האומות שולטת.
