גבורתו של הצבא העצום שצר על ירושלים​

כשראו היוונים הרשעים שבני ישראל יצאו מתחת שעבודם, וחזרו לעבוד את ה' בירושלים בבית מקדשו, לא אמרו נואש, וחזרו לאסוף כל צבאותיהם במטרה לחזור ולכבוש את ירושלים, וקראו לשם כך אל כל הגויים הנתונים למרותם, הקרובים והרחוקים, לעשות עמם יד אחת ולבא להילחם בירושלים.

ועל מלחמה זו התנבאה כבר חנה הנביאה בתפילתה שנים רבות לפני כן ואמרה 'קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל' (שמואל א' ב ד) - קשתם של הגיבורים תישבר, ואילו הנכשלים יאזרו חיל וינצחו את הגבורים.

ודברים אלו נאמרו על מלחמתם של גיבורי יָוָן בישראל, כמו שפירש יונתן בן עוזיאל בתרגומו שם [תורגם ללה"ק]: עַל מַלְכוּת מוֹקְדוֹן הִתְנַבְּאָה וְאָמְרָה, קַשְׁתָּם שֶׁל גִּבּוֹרֵי מוֹקְדוֹן יִשָּׁבְרוּ, וְשֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנַאי שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים יֵעָשׂוּ לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. וכן דרשו במדרש חנוכה הקדום (הובא בשאילתות כת"י סי' כז, ובפירושי סדר התפילה לרוקח סי' קמא) וז"ל: 'קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל' אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא רָאשֵׁי גְּיָסוֹת וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם תַּחְתָּיו אֶלֶף - שש מאות אלף מפקדי צבא, וכל אחד ממונה על אלף חיילים, שֶׁבָּאוּ עִם גְלִיסְקַס הָרָשָׁע לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם בֵּית חַשְׁמוֹנַאי.

כפי הנראה מלך 'גליסקס' זה באנטוכיא לאחר שנודע על מותו של אנטיוכוס, ועסק באסיפת צבא רב כדי לנקום את מפלתם במלחמות הקודמות, וכעת יצא משם לעבר ירושלים בראשות הצבא העצום[1].


חירופיו וגידופיו של גליסקס הרשע​

בנוסח אחר של מדרש זה ביתר מסופר על כך ביתר הרחבה:

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע גַּסְקְלָס מֶלֶךְ יְוָנִים ששנים עשר אנשים בלבד הניסו את כל צבאו[2], קִבֵּץ כָּל חֵילוֹתָיו וּבָא עֲלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן [נ"א: יוֹחָנָן], שִׁשִּׁים רִבּוֹא רָאשֵׁי גְּיָסוֹת בָּאוּ עִמּוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶלֶף הָיוּ תַּחְתָּיו, וְחָנוּ כֻּלָּם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

פָּתַח גַּסְקְלָס וְאָמַר לָהֶם לְבֵית חַשְׁמוֹנַאי, שׁוֹטִים, יֵשׁ לָכֶם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים שֶׁהֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם חַיִל שֶׁאֵין לוֹ לֹא מִסְפָּר וְלֹא מִנְיָן.

אִם תֹּאמְרוּ אֱלֹהֵיכֶם יָבִיא עֲלֵיהֶם [-על צבא הגויים] מַבּוּל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵבִיא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, כְּבָר נִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם[3]. אוֹ שֶׁמָּא הַכּוֹכָבִים יֵרְדוּ וְיִלָּחֲמוּ עִמָּהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּרְדוּ עַל סִיסְרָא וְעַל מַחֲנֵהוּ[4], אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ גַּבְרִיאֵל יִשְׁלַח בָּהֶם וְיִשְׂרֹף אוֹתָם, כְּשֵׁם שֶׁשָּׂרַף אֶת סַנְחֵרִיב[5], הֲרֵי הֵן סָכִין עַצְמָן בְּדַם חֲזִיר שֶׁאֵין מַלְאָךְ וְלֹא כּוֹכָב נוֹגֵעַ בָּהֶם. אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת יְגָרֶה בָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁגֵּרָה בַּכּוּתִיִּים[6], הֲרֵי הֵן רוֹכְבִין עַל הַפִּילִים שֶׁאֵין חַיּוֹת נוֹגְעוֹת בָּהֶם.


מלחמת ה' באויבי ישראל על ידי המלאכים​

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל נֵאוּצָם וְגִדּוּפָם נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לַשָּׁמַיִם וְאָמְרוּ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין אָנוּ בְּטוּחִין לֹא בְּחַרְבֵּנוּ וְלֹא בְּקַשְׁתֵּנוּ וְלֹא בִּגְבוּרָתֵנוּ, אֶלָּא בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל[7]. וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים מִתְגָּאִים בְּרֹב הֲמוֹנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים שֶׁנִּתְחַכְּמוּ וְנִתְעָרְמוּ עַל כָּל מִינֵי מַשְׁחִית וְעַל כָּל מִינֵי מַגֵּפָה שֶׁתָּבֹא עֲלֵיהֶם, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים, וְתַשְׁלִיךְ אוֹתָנוּ בְּיָדָם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, עַכְשָׁו יֹאמְרוּ שׁוּב אֵין לוֹ עֵצָה אַחֶרֶת, וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ כָּתוּב בְּךָ 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו' (ירמיה לב יט), עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד לְמַעַן קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהֶם, בָּנַי, אֲנִי יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל, חַיֵּיכֶם בַּדָּבָר אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לְהִלָּחֵם אֶתְכֶם וּלְהַכּוֹת אֶתְכֶם, בּוֹ בַּדָּבָר אֲנִי נִלְחָם וּמַכֶּה אוֹתָם. והיינו כמו שיתבאר בהמשך שהמלאכים נשלחו להפוך את החרבות והחיצים שהפנו אל בני ישראל, ולהרוג בהם את היוונים עצמם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּפַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּכְפָתָם [קשרם] וְרָצַע אוֹתָם בְּמַרְצֵעַ שֶׁל אֵשׁ[8], וְאָמַר לָהֶם, כָּל אֶחָד מִכֶּם יִתְפֹּס אֻמָּתוֹ בְּיָדוֹ, וְאִם יִמָּלֵט אֶחָד מֵהֶם נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשׁוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה' (ישעיהו כד כא), ומפסוק זה למדנו שאין הקב"ה נפרע מאומה בארץ, עד שיפקוד מתחילה על השר שלה בשמים[9].

מִיָּד יָרְדוּ כֻּלָּם לָאָרֶץ וְעָשׂוּ צִוּוּי בּוֹרְאָם, וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹלְפִים חַרְבָּם עַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְחַזְּרִין חַרְבָּם בְּלִבָּם, וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים חֵץ בְּקַשְׁתוֹתָם לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל מִיָּד הָיוּ חוֹזְרִים וּמִשְׁתַּבְּרִים וְנִתְקָעִין בְּלִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר 'חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה' (תהלים לז טו). המלאך היה שובר את הקשת כשהחץ נתון בתוכו, ומתוך כך היה החץ חוזר אל לבו של הגוי היורה וממית אותו.

וּכְתִיב 'קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים [-נשברו], וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל' אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וְרוֹאִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנוֹרָאוֹתָיו שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם, וְנוֹתְנִין שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַשֵּׁם, וְאוֹמְרִים לָהֶם בֵּית חַשְׁמוֹנַאי 'ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן' (שמות יד יד).


בני ישראל נתעשרו משללם של היוונים​

המלאכים שירדו ממרום לעזור ליהודים במלחמתם, הוסיפו להיות בעזרתם גם בביזת השלל הרב, כמובא בהמשך המדרש:

וְעוֹד הָיוּ הַמַּלְאָכִים נוֹטְלִין כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת שֶׁל אוֹתָן הַמְּלָכִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ מֵהֶם, וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִין לַעֲבֹר מֵרֹב הַחֲלָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְרַבּוּ חַלְלֵי ה' בַּיּוֹם הַהוּא' (ישעיהו סו טז).

וכאשר רב השלל והעושר בבתי בני ישראל, רבתה שמחתם וגדלה הודייתם לה', כמו שניבא כבר זכריה הנביא (פ"ט טו-יז) שנים רבות לפני כן, ואמר:

ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָכְלוּ, וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע, וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן, וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק, כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ, כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ, דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת:

ופירש רש"י:

וְאָכְלוּ שלל אויביהם. וְכָבְשׁוּ תחתיהם אַבְנֵי קֶלַע, הם היוונים שהם מלומדי קשת ולקלע באבן. וְהָמוּ כְּמוֹ יָיִן - המיון בקול ששון ושמחה כמו שהומים שתויי יין: וּמָלְאוּ נפשותם כל טוב כַּמִּזְרָק שמלא דם לפני המזבח. כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ שמנסכין שם יין והיין צף עליו וכו':
כְּצֹאן עַמּוֹ - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם[10]. כִּי אַבְנֵי נֵזֶר. כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באַבְנֵי נֵזֶר - בטורי חושן ואפוד, יהיו מִתְנוֹסְסִים בניסים עַל אַדְמָתָן:
כִּי מַה רב טּוּבוֹ הצפון של אותו הדור. דָּגָן בַּחוּרִים - הנותן כח לבחורים. וְתִירוֹשׁ - אשר יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת בניב שיר ושמחה. ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה, והוא יין משובח:

מדברי הנביא אלו ע"פ פירושו של רש"י למדנו, כי אחרי הנצחון על היוונים רבתה טובה לישראל, והיו שבעים בדגן ותירוש וכל טוב, ששים ושמחים בניסים שנעשו להם, ובטוב הצפון שבו שבעה נפשם מאת ה'.


נבלות היוונים היו מושלכות כדומן על פני השדה​

עוד נמסר על ידי רבותינו במדרש חנוכה הקדום (הובא בשאילתות כת"י סי' כז):

שָׁלֹשׁ שָׁנִים לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁם מִפְּנֵי רֵיחָם הרע של נבלות היוונים ההרוגים. וְשֶׁבַע שָׁנִים זָרְעוּ יִשְׂרָאֵל שְׂדוֹתֵיהֶם וְכַרְמֵיהֶם בְּלֹא זֶבֶל, מֵחֲמַת דָּמָן של ההרוגים שזב בכל סביבותיהם, וזיבל את השדות בכמות שהספיקה לשבע שנים. וְעֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הִסִּיקוּ יִשְׂרָאֵל את תנוריהם, בעצים שנלקחו מֵרָמְחֵיהֶם וְקַשְׁתוֹתֵיהֶם וּמָגִנֵּיהֶם של היוונים[11].

וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב 'וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' (משלי י ז), כי נרקבו גופותיהם על פני השדה לבושת וכלימה. וְעַל בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם נֶאֱמַר (שם) 'זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה' - כל מי שמזכיר את שמם של הצדיקים מברך אותם על פעליהם הכבירים.



​







[1] ונראה ש'גליסקס' זה הוא 'גסקלס' שנזכר בברייתא דסדר עולם (פרק ל) ובסדר עולם זוטא. ועוד נראה שהוא 'לִיזְיַאס' שנזכר בקיצור ספרי יהושע הקריני (מכבים ב' פרקים י-יג) ובספר החשמונאים (מכבים א' פרקים ג-ו). כי שם מסופר שאנטיוכוס השאיר אחריו בנסיעתו לפרס בן צעיר בשם 'אַנְטִיוֹכוֹס אֵאוֹפָּטֵר', ובמותו נתמנה הוא למלך על היוונים, וליזיאס נתמנה על ידי אנטיוכוס להיות אומנו עד שיגדל, והוא עורר כמה מלחמות על בני מתתיהו.
[2] כן מבואר בדברי המדרש שם שהובאו לעיל [בפרק י"א], כי במלחמה הקודמת היו שם שנים עשר אנשים בלבד, חשמונאי ושבעה בניו ומתתיהו ושלושת בניו, שהתגרו בצבא היווני שהיה בעיר עכו ונצחום.
[3] ראה במסכת סוטה (דף יא.) שלא נשבע ה' אלא על כל העולם, אבל על אומה אחת הוא מביא מבול, ואמנם כאן היו שם מכל האומות.
[4] בספר שופטים (פ"ה כ-כא) 'הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא, נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם', ובגמרא (פסחים קיח:) התבאר שהכוכבים ירדו מהשמים והרתיחו את כלי זיינם וירדו לנחל קישון כדי לקררם, ונחל קישון גרף אותם והשליכם לים.
[5] בספר מלכים (ב' פי"ט לה) 'וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף', וראה בגמרא סנהדרין (צד. צה:) שגבריאל שרף אותם.
[6] בספר מלכים (ב' פי"ז כה) כתוב 'וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם', אמנם לא נזכרו שם דובים.
[7] נוסח אחר 'גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ דָּבָר זֶה אֶלָּא לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה בַּגּוֹיִם', כלומר, לא מרדנו ביוונים ולא כבשנו את ירושלים מידם לכבוד עצמנו, אלא לכבוד שמך הגדול, כדי שלא אמרו הגוים איה אלהיהם.
[8] רציעה במרצע היא סימן עבדות ורמז לכך שהוא חייב לעשות את רצון האדון, כדרך שמצאנו אצל עבד עברי.
[9] כעין זה איתא במכילתא (בשלח, מסכתא דשירה פ"ב פסוק 'סוס ורוכבו') וז"ל: וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הַמַּלְכֻיוֹת לֶעָתִיד לָבֹא עַד שֶׁיִּפָּרַע מִשָּׂרֵיהֶן תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם' וְאַחַר כָּךְ 'עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה'. וְאוֹמֵר 'אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר' וְאַחַר כָּךְ 'נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם' (ישעיהו יד יב). וְאוֹמֵר 'כִּי רִוְּתָה בַּשָּׁמַיִם חַרְבִּי' וְאַחַר כָּךְ 'הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד' (שם לד ה), ע"כ. וכן אמרו במדרש שיר השירים (סוף פר' ח) 'אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מֵאֻמָּה לְמַטָּה עַד שֶׁמַּשְׁפִּיל שָׂרֶיהָ לְמַעְלָה', והביאו שם ג' פסוקים אלו, והוסיפו לדרוש כן מהפסוק 'לֶאֱסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים' ואחר כך 'וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל' - אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא 'לֶאֱסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים' אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, 'וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל' אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַטָּה. וכן דרשו מהפסוק שאחריו 'לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב' ואחר כך 'הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ', והיינו שאחר שהקב"ה עושה משפט בשריהם יכולים חסידיו לנצח במלחמה.
[10] כלומר, לבני חשמונאי נעשו ניסים כמו שנעשה ליוצאי מצרים.
[11] רומח הוא כעין יתד של ברזל התקוע בעץ, והמגן הוא מסגרת של עץ שמותחים עליו עור משוח בשמן, והקשתות - גופם עשוי מעץ.
  • תודה
  • יישר כח
תגובות: אוצר התורה, רבי, שירת העשבים ו-2 אחרים