טבלא.jpg ​

עליית מלכות יָוָן לגדולה​

בתחילת ימי בית המקדש השני הגיעה שעתם של עם בני יָוָן לעלות לגדולה, לכבוש את כל מדינות העולם תחת מלכותם, ולרדות בהם במשך שנים רבות, לגבות מהם מיסים שונים, ואף להשליט בהם את תרבותם – תרבות יָוָן.​
​
הצורה בה שלטו היוונים על העמים הרבים הנתונים למרותם, היתה על ידי כך שמלכי יוון היו ממנים שליטים רבים, שכל אחד מהם היה שליט באחת מהמדינות הכבושות תחתם, והוא היה מושל במדינה זו וגובה ממנה את המיסים למלכי יָוָן.​
​
וכך נאמר במדרש (ב"ר מד יז):​
​
'גְדֹלָה זוֹ יָוָן' – למדנו שמלכות יָוָן מכונה בפסוק 'גדולה'. אָמַר רַבִּי סִימוֹן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת - מעמידה ברחבי העולם, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה דֻּכָּסִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אַפַרְכוֹן [מושלי מדינות], מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אַסְטְרַטְלִיטִין [-שרי צבא[1]], ועל ידי כך גדלה ממשלתם והתחזקה. ​
​
וְרַבָּנָן אָמְרֵי, שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים היו מלכי יָוָן מעמידים, דהיינו שישים דוכסים, שישים מושלים, ושישים שרי צבא. דִכְתִיב 'הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב' (דברים ח טו). ופסוק זה מרמז על המלכויות שעתידות לעקוץ את ישראל כנחשים ועקרבים ולהרע להם. 'נָחָשׁ' זֶה בָּבֶל, 'שָׂרָף' זֶה מָדַי, 'עַקְרָב' זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים – בלידה אחת היא יולדת ששים עקרבים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים.​
​
הטעם שזכתה מלכות זו לעלות לגדולה נתגלה לנו על ידי אליהו הנביא זכור לטוב (תנא דבי אליהו רבא פ"כ) וז"ל:​
​
לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם אַחֵר בָּא בָּעוֹלָם. לֹא גִּלְגֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אַבְרָהָם לָעוֹלָם, אֶלָּא בִּשְׂכָרוֹ שֶׁל שֵׁם, שֶׁנִּתְנַבֵּא אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה עַל הָאֲרָצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ[2]. וְלֹא גִּלְגֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵבִיא מַלְכוּת יָוָן בָּעוֹלָם, אֶלָּא בִּשְׂכָרוֹ שֶׁל יֶפֶת שֶׁכִּסָּה עֶרְוַת אָבִיו. שבשעה שנח אביו השתכר והתגלה בתוך אהלו, לקחו שם ויפת את השמלה וכיסו את ערוות אביהם (בראשית ט כג), ומחמת כך זכה יפת שהיוונים שיצאו מזרעו ימלכו מלכות גדולה, שבחלק מהזמנים התפשטה על פני כל העולם[3].​
​
​

מלכות יָוָן כוללת כמה עמים​

אומת היוונים נקראה כן על שם זקנם 'יָוָן', שהיה בנו של יפת בן נח, ככתוב בתורה בפרשת נח (בראשית י ב). ובדור הפלגה, כשנפלגו כל העמים איש ללשונו ולמשפחותיו, ובני יפת התיישבו באיי הים (עי' רמב"ן שם ה), התיישבו בני יָוָן בארצות שעל החוף הצפוני של הים הגדול, והיו מדברים בלשון יוונית.​
​
אומת יָוָן התפצלה לחמשה אומות, ככתוב (שם ד) 'וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים', כלומר, ארבעה מבני יָוָן התפצלו לאומות נפרדות שנקראו בשמות אחרים, ושאר בני יָוָן המשיכו להיקרא על שם אביהם 'יָוָן'.​
​
בחלוף השנים השתנה שמם של אומות אלו, כדלהלן:​
​
אומת יָוָן עצמה נשתנה כינויה בימי חז"ל ל'מַקֵדוֹנִיָא' (ת"י ומ"ר בראשית ז א[4]). ויש אומרים שמדינת 'אַיְסוּס' שהיתה בזמן חז"ל היא יָוָן (ירושלמי מגילה פ"א ה"ט). והנה לפי המובא במדרש תהילים (ו ב) מורכבת מלכות יָוָן משתי אומות, 'יָוָן' ו'מקדון'. ולפי זה יתכן שאין סתירה בין השיטות, ולדברי הכל התפצלה יָוָן לשתי אומות, האחת כונתה 'אייסוס', והשניה כונתה 'מוקדון' או 'מקדוניא'.​
​
ושאר האומות בני יָוָן השתנה כינויים כדלהלן: אלישה כונו 'אַלַס' או 'אוֹלִאוּס'[5], תרשיש כונו 'טַרְסַס', כתים 'אִיטַלִיָא'[6], ודודנים 'דַרְדְנַיָא' (עי' ירושלמי וב"ר שם[7]). וכל העמים האלו הפכו בהמשך למלכות יָוָן הגדולה, ששלטה בכל.​
​
​

כיבוש העולם תחת המלכות היוונית​

כיוון שמלכותה של יָוָן על העולם התחילה אחרי גמר תקופת הנבואה, לא הובא בכתבי הקודש מתי עמדה מלכות זו לשלוט בעולם, אולם חכמינו ז"ל מסרו לנו ענין זה בברייתא דסדר עולם (פרק ל) כדלהלן:​
​
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מַלְכוּת פָּרַס בִּפְנֵי הַבַּיִת – בזמן שבית המקדש היה קיים, שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנָה, מַלְכוּת יָוָן בִּפְנֵי הַבַּיִת מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי בִּפְנֵי הַבַּיִת מֵאָה וְשָׁלֹשׁ, מַלְכוּת בֵּית הוֹרוֹדוּס מֵאָה וְשָׁלֹשׁ, הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁעָמַד הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. ​
​
ביאור הדברים הוא, שמתחילה עמדו מלכי פרס ומדי וכבשו את בבל ומלכו על העולם, וכשמלכו נתנו רשות לישראל לבנות את בית המקדש השני, ככתוב בספר עזרא (פ"א). והוסיפה מלכות זו להתקיים אחרי בניית בית המקדש ל"ד שנה, ואז עמד אלכסנדרוס מלך יָוָן וכבש את הפרסים ומלך תחתם.​
​
ואז התחילה מלכות היוונים להתפשט בעולם בהדרגה, כמו ששנינו בברייתא (ע"ז י.) 'רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֵׁשׁ שָׁנִים מָלְכוּ בְּעֵילָם, וְאַחַר כָּךְ פָּשְׁטָה מַלְכוּתָן בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ'. כי שושן הבירה היא במדינת עילם (דניאל ח ב), וכאשר נלחם אלכסנדרוס עם מלך פרס מלך שם תחתיו, ושש שנים לאחר מכן יצא משם וכבש את כל העולם תחת מלכות יָוָן.​
​
ונמצא שמלכות יָוָן הרשעה החלה אחרי ארבעים שנה לבנין בית המקדש השני, על ידי אלכסנדרוס המלך, ונמשכה במשך מאה שבעים וארבעה שנים, עד שעמדו בית חשמונאי ומלכו תחתם[8].​
​
​

אַנְטִיוֹכוֹס מלך הצפון וְאֶלִיפְרוֹנוּס מלך הדרום​

מהמדרשים השונים שיובאו בפרקים הבאים יש ללמוד, כי שתי מלכויות נפרדות היו ליון, האחת באנטוכיא שבצפון והשנייה באלכסנדריא של מצרים, ומשם היו המלכים שולחים את שריהם אל ארץ יהודה, במטרה להשתלט עליה ולגזור בה את גזירותיהם. אנטיוכוס הרשע מלך הצפון שלח אליה מאנטוכיא את ניקנור משנהו, ואת בגירס משנהו, כדי לבטל את מצוות שבת חודש ומילה, ואליפרונוס הרשע מלך הדרום שלח מאלכסנדריא אל ארץ ישראל את ההגמון שלו, כדי לגזור על ישראל גזירות קשות אכזריות.​
​
וביאור הדברים הוא כדלהלן:​
​
בפרקי דרבי אליעזר (סוף פי"א) נאמר: אַלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן[9] מָלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ', עַל פְּנֵי הָאָרֶץ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא 'עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ'[10] וְכוּ'. וְחָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַלְכוּתוֹ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יא ד) 'וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָׁמָיִם'.​
​
ופירוש פסוק זה הוא, שכאשר התחזק אלכסנדרוס מאד, וגברה מלכותו ושלטונו בעולם, מת פתאום, ומלכותו חולקה לארבעה ראשים מבני משפחתו, שכל אחד קיבל מאלכסנדרוס את השלטון על אחת מארבע רוחות העולם, זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום (כן פירש רש"י שם ובפרק ח' כב, ע"פ ספרי יוסף בן גוריון).​
​
בספר דניאל הוזכרו תולדותיהם של שתים מתוך ארבע מלכויות אלו, הלוא הם - מלכות הנגב ומלכות הצפון, שמלכו זה מכאן וזה מכאן במשך כמה דורות, כאשר כל אחד מבקש לכבוש את מלכותו של חבירו. ובני ישראל היו משועבדים לפעמים תחת מלכותו של זה, ולפעמים תחת מלכותו של זה, וסובלים את עול שלטונם הכבד.​
​
ולפי המובא בספר היוסיפון (פי"ד) שלטה השושלת הצפונית על ארץ ארם, היא סוריא השוכנת מצפון לארץ ישראל, ומלכותם התפשטה עד בבל, ועד מדי ופרס. ואילו השושלת הדרומית שלטה בדרומה של ארצנו הקדושה, בארץ מצרים ובעיר אלכסנדריא ובסביבותיה.​
​
​

בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו​

מגזע משמרת הכהנים 'אִמֵּר' יצאה משפחת כהונה המכונה בשם 'בית חשמונאי'[11], והיא קמה וגם ניצבה להנהיג את בני הדור ההוא בסבך הצרות והמצוקות שעברו על ראשם, להילחם במלכי יָוָן ולעמוד בפרץ כנגד גזרותיהם, עד שגברו והושיעו את ישראל מידם. וכשנושעו בני ישראל המליכו עליהם מלך ממשפחתם, ומלך עליהם הוא ובניו אחריו דור אחר דור.​
​
ומצאנו שכבר שיבח שלמה המלך את צדקותם, כמו שכתוב בספר שיר השירים (ד ג) 'כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ', וביאר המתרגם שם [מתורגם ללשון הקודש] 'וּמַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי כֻּלָּם מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן, מִלְּבַד מַתִּתְיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּבָנָיו שֶׁהֵם צַדִּיקִים מִכֻּלָּם וּמְקַיְּמִים הַמִּצְווֹת וְדִבְרֵי הַתּוֹרָה בְּצִמָּאוֹן'. כל מלכותם של בית חשמונאי נמשלו לרימון, על שם ריבוי המצוות שהם מקיימים, שהם מרובים כגרעיני הרימון, אך בתוך בני חשמונאי צוינו לשבח מתתיהו ובניו, שהיו צדיקים מכולם, ונקראו 'צמתך' על שם השתוקקותם המרובה לקיום המצוות, כמו אדם צמא שמתאווה ביותר לשתות.​
​
אך לפלא הוא, שבמקורות המצויים בידינו לא נתבאר בפירוש מי היתה משפחת 'בית חשמונאי', מי הם ראשי המשפחה, מי מהם מלך על ישראל, ועל שום מה נקראה משפחתם בשם זה. אמנם משמע בגמרא (קידושין ע:) ש'חשמונאי' היה מלך ישראל, ומשפחתו נקראה על שמו.​
​
להלן נסקור את שמות בני משפחה נכבדה זו הידועים לנו, מתוך ג' מקורות קדומים בהם פורט מעט אודותם:​
​
במגילת בית חשמונאי (מגי' אנטיוכוס א-נט) הובא שיוחנן כהן גדול היה בנו של מתתיה, והיו לו ארבעה אחים שנלחמו עמו, יהודה שמעון יונתן ואלעזר[12], וכן נאמר שם שיהודה היה הבכור, והוא היה הגיבור מביניהם. ובסוף המגילה (שם ס' ואילך) הוזכרו 'חשמונאי' ובניו, ונאמר שבני חשמונאי קיבלו את המלוכה. ומשמע קצת שהכוונה היא לבניו של מתתיה, ו'חשמונאי' היה כינויו של מתתיה, וכן כתבו כמה מהראשונים (אבן עזרא זכריה ט ט, רמב"ן בראשית מט י, רד"ק תהלים סח לב)[13].​
​
במדרש 'והזהיר' לרב חפץ אלוף (הובא במדרש 'מה רבו' פיסקא ד, וב'שאילתות' כת"י סי' כז) הובא, שהיו י"ב צדיקים בלבד שיצאו נגד הצבא היווני העצום, והם 'חשמונאי' סגן הכהנים ושבעת בניו, שאחד מהם הוא אלעזר, יחד עם מחותנו 'יוחנן' כהן גדול ושלושת בניו[14]. ובגירסאות אחרות של המדרש נאמר 'מתתיהו' כהן גדול במקום 'יוחנן' כהן גדול. ולפי זה היה 'חשמונאי' סגן הכהנים, והיה מחותנו של מתתיהו, או של יוחנן בנו[15].​
​
בספר 'סדר עולם זוטא' הוזכר שבדור הראשון חי 'מתתיהו' בן יוחנן בן שמעון, ובדור הבא נזכר שמו של 'שמעון' (בן יוחנן) בן מתתיה, ובדור הבא מלך 'יוחנן' בן שמעון בן מתתיה בן 'חשמונאי', ואחריו מלך 'ינאי' בן יוחנן כהן גדול. ומכלל דבריו אלו משמע ש'חשמונאי' היה כינויו של יוחנן הראשון, אביו של מתתיה, וכן כתב רבינו דוד אבודרהם (פי"ט)[16].​
​
​

תקופת מלחמותיהם של בני חשמונאי עם היוונים​

בספר הקדום 'סדר עולם זוטא' חילק את תקופת גלות יָוָן לשנים, התקופה הראשונה היתה במשך מאה וארבעים שנה, ובה מלך תחילה 'אַלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן' במשך שתים עשרה שנה, ואחריו מלכו 'פּוֹטַרוֹן' 'סַלְמוֹן' 'אַלֶסְכַּנוֹס' ו'מַפָּרִיס' מלכי יָוָן, ובימיהם חי מתתיהו בן יוחנן.​
​
והתקופה השנייה היתה במשך שלושים וארבע שנים נוספות, בה עמדו כמה וכמה מלכים ליון, הלוא הם: ['אדום' 'מנוקרת'] 'סְלִיקוֹס' 'סַנְטְרַךְ' 'אַנְטִיּוֹךְ' 'אַנְטִיוֹכָס' 'גַסְקַלְגַס' ['אנטיקי'] 'נִיקָנוֹר', ו'תַלְמַי' שהעתיק את התורה ליוונית[17]. ובימיהם חיו בני מתתיהו ובני בניו, ובשנת קע"ה ליון נתבטלה מלכותם של היוונים, כשהרגו בני חשמונים את ניקנור מלך יָוָן וכל חיילותיו, ואז מלך על ישראל יוחנן כהן גדול.​
​
ונראה לפרש את דבריו על פי המובא בספר החשמונאים (מכבים א' מפרק ב' ואילך), שבתקופה הראשונה שלטו היוונים על ישראל שלטון מלא, ומתתיהו כהן גדול הרים יד במלכות יָוָן רק בסוף ימיו, כשראה שאינם מניחים את ישראל לשמור את מצוות התורה, ובניו אחריו הם אלו שנלחמו עם היוונים במשך שנים רבות אחר מותו[18].​
​
והתקופה השנייה שהזכיר ה'סדר עולם זוטא' היא תקופת מלחמותיהם, שנמשכה במשך כשלושים שנה[19], ובסופה נצחו בני חשמונאי את היוונים סופית, והמליכו על ישראל את יוחנן כהן גדול (גמ' ר"ה יח:), ואז התחילה תקופת המלכות של בית חשמונאי, שנמשכה דור אחר דור במשך מאה ושלוש שנים.​
​
ואחר כך עמד הורדוס, שהיה עבדם של בני חשמונאי[20], ומלך הוא ובניו אחריו דור אחר דור מאה ושלוש שנים נוספות, שבסיומם נחרב בית המקדש השני.​
​
​
​
​

​
[1] ע"פ הנאמר בגמרא במסכת קידושין (עו:) שהצבא נקרא 'אסטרטיא', וכן מבואר במדרש איכה (רבה ב ד). אמנם במסכת עירובין (כו.) משמע ש'אסטרטיא' היא חצר המלכות, ויתכן שצבא המלך נקראו 'אסטרטיא' על שם שעומדים בחצר המלך.​
[2] ענין זה מסופר בספר תנא דבי אליהו ביתר הרחבה במקום אחר (פרק כ"ד), שם נאמר ששם בן נח היה נביא והתנבא ארבע מאות שנה על כל אומות העולם, 'אמר להם, מקבלין אתם עליכם את התורה. אמרו לו, מה כתוב בתורתך. אמר להם, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד. אמרו לו, כל אלו דברים יפין הן', ואף על פי כן לא קיבלו עליהם מלכות שמים.​
[3] בגמרא במסכת מגילה (ט:) נאמר, שיפת זכה שבני ישראל יכתבו ספרי תורה בשפה המשובחת שלו, והיא השפה היוונית, וראה עוד ברש"י (בראשית שם), שבזכות מצוה זו שכיסה יפת ערות אביו, יזכו בניו לקבורה במלחמת גוג ומגוג.​
[4] במדרש שם נאמר ש'מדי ויון' המוזכרים בתורה, הם מדי ומקדוניא, כלומר, מדי לא נשתנה שמה, ואילו יון נשתנה שמם למקדוניא. בגמרא במסכת יומא (י.) נאמר: 'מָדַי זוֹ מַקֵדוֹנִיָא וְיָוָן כְּמַשְׁמָעוֹ', אך גירסת העין יעקב היא 'מָדַי כְּמַשְׁמָעָהּ וְיָוָן זוֹ מַקֵדוֹנִיָא', וכדברי המדרש, וכן הגיהו שם הב"ח ושאר האחרונים.​
[5] כן משמע במדרש שמות רבה (טו ו), ובספרי ההיסטוריה נקראו היוונים 'הלנים' על שם אומה זו, [ותרבותם מכונה התרבות ההלנית, או ההלניסטית].​
[6] ראה בגמרא מגילה (ו:) 'אמר עולא, איטליה של יון זה כרך גדול של רומי', ומקומה של ארץ זו ידוע.​
[7] בתרגום דברי הימים (פרק א') הוסיף אחרי השמות הנ"ל 'רָדוּס חַמִין וְאַנְטִיּוֹךְ', ולא ידעתי כוונתו בזה.​
[8] בגלות בבל היו נוהגים למנות את מנין השנים לפי מלכות יון, כמובא בסדר עולם שם. והתחלת מניינם הוא מזמן זה שפשטה מלכות יון בכל העולם, ובכלל זה גם על ארץ ישראל ובבל, והיה זה אלף שנים אחר יציאת מצרים [ב' אלפים תמ"ט - ג' אלפים תמ"ט] כמבואר בגמרא (ע"ז י.). ומנין זה היו כותבים בכל שטרותיהם, כגון גיטין ושטרי חוב וכיו"ב. ואף אחר שבטלה מלכות יון המשיכו במנין זה, כמבואר בגמרא (גיטין פ.).​
[9] תיבת 'מוקדון' פירושה – מלך מקדוניא, שהרי ארץ יון קרויה בפי היוונים 'מקדוניא', וכמו שהובא לעיל.​
[10] והוא אחד מעשרה מלכים שמלכו מסוף העולם ועד סופו, שנזכרו בילקוט שמעוני (מלכים א' רמז ריא), וראה עוד בתוספות (מגילה יא.).​
[11] כן מובא בפיוטי ר' אלעזר הקליר לחנוכה (הובאו בכת"י ונדפסו בספר 'ממלכת כהנים') בכמה מקומות, ומשמר זה הוא המשמר הט"ז מתוך כ"ד המשמרות, ככתוב בדברי הימים (א' כד יד).​
[12] אמנם במדרש שצוטט בסמוך נאמר שאלעזר היה חתנו של מתתיה, ולא בנו [ולפי נוסחת המדרש הקדומה היה חתנו של יוחנן], וכן נאמר שם שלמתתיה היו ג' בנים בלבד, ונראה לבאר לפי המובא בסדר עולם זוטא [צוטט לקמן] שיוחנן היה בנו של שמעון, ונקרא כאן בנו של מתתיה, כיוון שבני בנים הרי הם כבנים.​
[13] ונראה שהראשונים יפרשו כן בתפילת 'על הניסים', ש'מתתיהו בן יוחנן כהן גדול' הוא 'חשמונאי', ולא מדובר בשני אנשים נפרדים, והיינו כגירסת העין יעקב בגמרא במסכת מגילה (יא.) 'שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו'. אך לפי גירסת הגמרא שלפנינו שם 'שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְחַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו וּמַתִּתְיָה כֹּהֵן גָּדוֹל' אי אפשר לפרש כן, ומוכרחים לומר ש'מתתיה' ו'חשמונאי' הם שני אנשים, וכדברי המדרש המובאים בסמוך.​
[14] בספר 'ערכי תנאים ואמוראים' לר"י ב"ר קלונימוס (ערך 'ינאי') כתב, ששלושת בניו של יוחנן כהן גדול היו: מתתיהו, אלעזר, ואלכסנדר.​
[15] וכן נקטו קדמוני הראשונים בפיוטיהם לשבת חנוכה, ביוצרות של נוסח אשכנז נקט כגירסא ראשונה וכתב 'כִּנְּסָה לַחַשְׁמוֹנַאי – בַּת יוֹחָנָן', וביוצרות של נוסח איטליה (אזכור מעללי) נקט כגירסא שניה וכתב 'מַתִּתְיָה וְחַשְׁמוֹנִים – אָז נִתְחַבְּרוּ בְּחִתּוּנִים'.​
[16] האבודרהם פירש כן בתפילת 'על הנסים', שמה שאנו אומרים 'בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי' הכוונה היא שיוחנן כהן גדול - אביו של מתתיהו, הוא המכונה 'חשמונאי'.​
[17] יש לציין כי כמה מלכים מתוכם נמסרו לנו שמותיהם על ידי חז"ל בברייתא דסדר עולם (פרק ל), שם נאמר: 'וְאֵלּוּ הֵן שְׁמוֹנָה מַלְכֵי יָוָן, אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מָקְדוֹן, פִּירָטוֹן, שְׂלִימוֹן, סֵלֶיקֻס, סַנְטְרוֹק, אַנְטִיּוֹךְ, אַנְטִיּוֹכָס, גַסְקְלוּס'. אך שאר המלכים שנזכרו בסדר עולם זוטא לא נמנו שם, ובשתי המקורות לא הוזכר שמו של 'אליפרונוס' מלך הדרום, שהוזכר במדרשי חנוכה, וצ"ע.​
[18] ב'סדר עולם זוטא' נאמר שמתתיהו מת בשנת ק"מ למלכות יון, ובספר החשמונאים (מכבים א' פ"ב) נאמר שמת בשנת קמ"ו. אמנם, לפי המובא במגילת בית חשמונאי נלחמו בניו מלחמות אלו בחייו, ואף מובא שם כי כאשר נהרג יהודה בנו במלחמה הלך בעצמו למלחמה במקומו, וכן משמע קצת בנוסח 'על הניסים' שתקנו חז"ל. עוד יש להעיר, כי לפי האמור כאן התחילו מלחמותיהם לפחות משנת קפ"ו לבנין בית המקדש, שהיא שנת קמ"ו למלכות יון, ונמשכו מלחמותיהם מאז במשך כשלושים שנה, וזהו שלא כמו שמשמע במגילת בית חשמונאי (מגי' אנטיוכוס פ"ו) שמלחמות היוונים עם ישראל החלו רק בשנת רי"ג לבניין ביהמ"ק, שהיא שנת קע"ג למלכות יון, וצ"ע.​
[19] בספר יוחסין (מאמר ראשון ד"ה אז יחלק) כתב, שיהודה מלך שש שנים ונהרג במלחמה, ואחריו מלך יונתן אחיו שש שנים, ואחר כך מלך שמעון אחיו י"ח שנים, הרי שלושים שנה. ואלו השלושה אחים שמלכו שלושים שנה היו צדיקים, ועליהם אמר זכריה הנביא 'וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף' (זכריה יא יב), ע"כ. ולפי המובא בסדר עולם זוטא נראה שבני מתתיה לא היו מלכים ממש, אלא שרי צבא, ורק יוחנן כהן גדול שעמד אחריהם נתעטר בכתר מלוכה.​
[20] השתלטותו של הורדוס העבד על אדוניו מסופרת בגמרא (ב"ב ג:).​
  • תודה
תגובות: כתר