מה הקשר לעז פנים שמרחיב את דירתו "הקטנה" ליוסף הצדיק במפגש עם אחיו?

​

תוכן המאמר​

א. סיפור לא קצר - עז פנים גדול
ב. פירוש פסיכולוגי תורני של הסבא
ג. הסבר נוסף בדרך ממה נפשך

א.​

גסות הרוח המבעבעת בו, יחד עם עזות המרוחה על פניו, חורגת בהרבה מזו של זקן ממרא שכבר עבר דבר ושניים - והספיק לריב על כל אחד מהם.
זו עזות במינון כזה, שגם הגיהנם הנוכחי היה מתקשה להכיל. לתשומת לב מלאכי החבלה האחראים על אגף התכנון והבנייה במדור עזאזל...

לכן כשהבחנתי בצל שלו מתארך לעברי - של זה שמכונה אצלנו 'אדון עזיזה' בזכות עזותו הנוראה - החלטתי לאתחל 'מסלול מחדש' ולפנות הרחק משטח האש של לשונו הצולפת והקוטלת.

אבל הוא כבר הבחין בי, ועכשיו הוא צועד לעברי בצעדי ענק, מוכן להטיח בי את כל מה שהצטבר אצלו בבטן.
אולי על כך שלא החזרנו להם את הצעצוע שנפל למרפסת בפעם האלף, ואולי שמא מישהו לחש באוזנו שגם אני הצטרפתי לשאר השכנים וחתמתי נגד הבנייה שלו. אינני יודע.

מה שבטוח - כהרגלו, המילים שייטיח בפני יהיו חדות וקשות, חותכות בבשרי החי וחורטות חריצים בנפשי הרכה. אבל אני שוב אשתוק. כי מי אני לעומת עז פנים חסר מעצורים? מה אני, אם לא עלה נדף ברוח.

- "אה. זה אתה שמתנגד שארחיב את הדירה". קטע את הרהורי באחת. והמשיך:

- "צר עין שכמותך. צבוע מארץ הצבועים".

- "אולי תגיד לי כבר מה אתה רוצה ממני?". לחשתי, מנסה לשוות לקולי שלווה מזויפת שגייסתי בקושי.

- "מה אני רוצה ממך אתה שואל?", אמר בקול זועם, "תשאל את קרצמן השמן מה הוא סיפר לי עליך?"

נדהמתי. הלא אני היחיד מכל השכנים, שלא חתמתי בהתחלה על טופס ההתנגדות. אם לא קרצמן - זה השכן מתחתיי שבונה את הסוכה במרפסת הצרה שאדון 'עזיזה' כעת רוצה לחסום לו בבנייה - אפציר בי אפצור הפצר, לחתום על הטופס. ומאז אני מתייסר במצפוני אולי ושמא זו הייתה טעות.

- "הקב"ה ישלם לך כפל כפליים ולרעה. הבן שלך האוטיסט הוא רק קדימון למה שאתה עומד לעבור בחיים הארורים האלה שלך". הגביר את קולו שהעפיל על קולות הלומדים מבית מדרש סמוך. (שלומי חיים ודודי...).

זו לא פעם ראשונה שמשוחרר-כל-רסן זה - מזכיר בפניי את בני מחמדי, ואני שותק לו.

לפני חודש, באישון לילה כשכל בני הבית נמו את שנתם, כולל אני, הוא דפק בדלת ביתי.
כשפיג'מה לעורי, שרכתי את רגלי היחפים לדלת, וגליתי בקוקר את אדון 'עזיזה' במלוא הדרו...

פתחתי לו במחשבה שמדובר במקרה שמצדיק דפיקות בואכה חבטות בדלת השכן בחצות לילה. כלומר פיקוח נפש למהדרין...
אבל מהר מאוד התבדיתי. (ואולי טוב שכך...?)

מבלי להתנצל, ביקש ממני האדון - שאחתום לו על טופס היתר בניה.
למזלו... כבר בבוקר הכין אותי קרצמן שמיסטר עזיזה יבוא באחד הימים (ולא שיער שזה יהיה בלילות...) לבקש שאצרף את חתימתי על טופס הסכמה להרחיב את דירתו הקטנטנה, כך אדון עזיזה יציג את זה, לחש לי קרצמן כשגלגל את תפיליו, אבל למעשה לאחר בדיקה שערכתי, התברר שזה לפצל יחידות ולמכור - על חשבון השכנים שמתחתיו, כולל אני שאאבד את שטח המרפסת לבניית הסוכה. סיפר לי בקול עגמומי.

וכעת מופיע בפני האדון בכבודו ובעצמו. ואני לעומת ענק בן נפילים הזה, ננס בין גמדים. חושש להוציא הגה, לסתור את דבריו, ובטח שלא לסרב לו.
נסיתי לאזור אומץ ולספר לו את האמת, אבל הצלחתי רק בקושי.

- "בעיקרון, אין לי סיבה להתנגד… ההחלטה שלי תלויה בדעת הרוב. אם יאשרו, אחתום בשמחה", מלמלתי, תוך שאני משפשף את עיניי הכבדות משינה.

אבל אז הוא פצח בשמועס' שחריפותו עלתה אפילו על זו של המשגיח שלי זצ"ל, שהיה ידוע בשיחותיו הנוקבות בענייני בין אדם לחברו.
הוא דיבר על כך שבגלל שנאת חינם חרב בית המקדש, וכשאין אדם שמח בשמחת חברו ואף מתנכל למי שסך הכל רוצה להרחיב את דירתו הזעירה - הקב"ה משלם לשונא בביתו.

"לא צריך להסביר לך מה זה ילד לא בריא", סינן לבסוף כשטרק את הדלת ברוב עזותו.

למחרת קמתי מצוברח. ולמרות זאת, קבלתי החלטה.. שלא אצרף את חתימתי לרשימת המתנגדים. החלטה שהתמוססה די מהר, כאשר קרצמן שפגש אותי בסוף התפילה גייס את כל כובד משקלו (שיהיה בריא...) שאצטרף למתנגדים ושלא אפרוש מהציבור שקיבל גיבוי מבית דין חשוב. אז חתמתי.

ויומיים לאחר מכן כשאדון עזיזה פגש אותי במעלית. ספרתי לו במתק שפתיים שאני עדיין מתלבט, ואדרבה אשמח שרוב השכנים יאשרו לו את הבניה, כולל אני הקטן.

אבל עכשיו שהוא הטיח בפני ברוב עזותו את מה שגילו לו, הרגשתי שאין לי מה להפסיד.

- "תקשיב אדון עז פנים. חסר מעצורים". חבטתי בו במהירות של מאתים קילומטר.

- "אל תמכור לנו סיפורים שאתה רוצה להרחיב את הדירה הענקית בגודל 130 מ"ר לא כולל הרחבה קודמת - בשביל שני ילדיך הגדולים. זה ברור וישנה עדות מובהקת שאתה רוצה לפצל את הדירה על חשבון השכנים. לחסום את שטח הסוכה למשפחות בנות 10 ילדים ומעלה שחייבים לבנות גם במרפסת השנייה. אבל אתה גס רוח משוחרר כל רסן, שחושב שהעולם צריך לרקוד על פי החליל הצרוד והמעוות שלך".

הוא ניסה לפתוח את פיו להמהם משהו. אבל קטעתי אותו והמשכתי 'במכה בפטיש'.

- "ואם הקב"ה ישלם לי כפלים, אז לך הוא ישלש את זה לרעה! ואם לדעתך בני יקירי הוא אסון עבורי, אז אתה אסון סביבתי!".

הוא עמד שם דומם, מופתע. שניה לאחר מכן קיפל את לשונו ונמלט בצעדים חפוזים.
לא ברור לי למה הפעם הוא שתק, אבל לי ברור למה הפעם אני לא שתקתי.

בערב קבלתי שיחת טלפון מקרצמן.
- "תודה ידידי, שהטחת את האמת בפרצפו של אדון עזיזה".

ואני כהרגלי שתקתי. הפעם לקרצמן.

ב. ​

במה דברים אמורים?

בדרך כלל, בתורה הקדושה, אין ביטוי מובהק לרגשות.
נכון, יש תיאור של מקרים, פעולות ומעשים אבל הרגשות שצפונות בכל מעשה, שמסתתרות בכל פעולה, שמניעים כל מקרה, כמעט ולא מתוארים שם.

לדוגמה: כשהקב"ה אמר לאדם הראשון 'איכה'. לא מתואר איך הוא הרגיש?
אמנם בין השורות מובן שהוא התבייש, אבל אין תיאור של זה.
ועל אחת כמה שאין הסבר על כל מעשה שקורה עם אחת הדמויות, למה הוא התנהג כך, למה הוא הגיב כך.

כשיוסף מתוודע לאחיו הוא אומר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה".
והשאלה זועקת:
למה לדרוך על הפצעים? הרי בטח שבמעמד כזה מביך, הם אוכלים את עצמם מבפנים... אז למה?!

שימו לב שנקודת המוצא בשאלה - שיוסף בא לגבות חובו מאחיו, לנקום בהם. ועל זה אין מענה בתורה. כמו מקרים אחרים.
ולכן חובה עלינו לקרוא פרשנות של חז"ל או של רבותינו בעלי המוסר, שחושפת נימים דקים במניעים של אבותינו הדגולים.
יחד עם זאת, פרשנות מסוג זה אמורה להיעשות בכובד ראש, אחרת היא חרב פיפיות, ובנקל אפשר לטעות ולגמד את קומתם של אבותינו ודמויות מהתנ"ך.
ולאחר ההקדמה הזו ניגש לענין.

למה יוסף מדגיש בפניהם "אשר מכרתם אותי מצרימה". שאלנו.
למה כל כך חשוב לו? וכי יוסף נקמן היה?

בשאלה זו, ראיתי ביאור מקורי ונפלא שמציע הסבא מקלם ע"פ ניתוח ואבחון נפש האדם. (ספר חכמה ומוסר חלק ג' מכתבי הסבא מקלם אגרת רכד עמוד רו).

וכך הוא שואל:
פלא גדול למה הזכיר אשר מכרתם אותי כאילו לפזר מלח על מכתם וכי לא ידע שיתביישו מאוד כמו שנאמר "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". לכאורה אפילו אדם פשוט לא יעשה רציחה כזו, ויוסף הצדיק יבייש כ"כ אחיו?

בשלב הראשון הוא מנתח את נפש האדם בתגובה למצבי קיצון:
אבל נכון מאוד כי אדרבה כיון בזה להקל מעליהם המשא. והוא כי אמרי אינשי "די לעצטע פולווער דארף מען ניכט אויסשיסען". פירוש מדרך האדם לירא מבזיון, ופעמים אדם שומר את עצמו מעז פנים פן יחרפנו על פניו, משא"כ כשכבר חרף אותו, וגילה סוד נבלותו, שוב אין לו מה לירא ממנו!

וכעת ע"פ אבחון הנפש - הוא מוצא את המניע בדברי יוסף:
וזו היתה כוונת יוסף, כי אם לא היה מדבר לפניהם בזיונם שוב היו תמיד מתביישין מפניו, לכן כיון לומר להם בפעם אחת כשהוכרחו להתבייש, בפה מלא את כל המעשה אשר עשו, ויתביישו בפעם אחת בהכרח ושוב לא יתביישו עוד. וזהו למען תשכילו את כל אשר תעשון ונכון עכ"ל.

דברים נפלאים.

אולי כאן המקום להעיר בקצרה, שגישת הסבא מקלם לא בהכרח עולה בקנה אחד עם דרכו של הסבא מסלבודקא וחתנו ר' אייזיק שר כמו גם מהרי"ל בלוך הטלזאי, שנקטו בעמדה נוקשה יחסית, ותלו כל פעולה, מעשה, הנהגה, במניעים רוחניים עילאים בדווקא. ובמאמר אחר אצטט ב"ה מדברי החזון איש באגרות שמתנגד לעמדת רבי אייזיק שר בספרו לקט שיחות מוסר, שלאור שיטתו - נטה להציג את עם ישראל במצרים (שעבדו ע"ז) באור חיובי, דבר שהחזו"א התנגד אליו בכל תוקף. ואכמ"ל.

ג.​

בדרך אחרת חשבתי ליישב את השאלה הזו, ובהקדם הערה נוספת.
מדוע יוסף מציג את עצמו בפני אחיו כ- 'יוסף' 'אחיכם'?
וכי לא די לו לומר אני יוסף, או אני אחיכם? האם יש סיבה שבגללה התגלה בפניהם בצורה הזו?

חשבתי על כיוון מעניין, ואציעו בפני חכמי פורום דנן.
אם ננתח את דברי יוסף נשים לב שכל מילה שלו שקולה ומדודה.
כשיוסף אומר להם 'אני יוסף אחיכם' הוא בעצם "מסנדל" אותם - על דרך ממה נפשך, כדי להוכיח להם במסר חבוי, שגם בצעירותו כשמסר אותם לאביהם, זה לא נבע חלילה משנאה וצרות עין אלא אדרבה בגלל אהבתו אליהם כאח ומתוך דאגת אמת לשלומם הרוחני, הוא יידע את אביו.

ועל פי זה ננתח אם כן את מהלך הדברים:
אם יזדהה רק בתור יוסף, הרי נמצא משדר לאחים שבעצם הוא אותו יוסף הנער, שבעיניהם היה מלשין ורחוק מלהיות אח אוהב, ומשכך יש להם לצפות שיגמול להם רעה.
ואם יזדהה רק בתור אחיהם, נמצא משדר לאחיו שפניו לשלום, ושלא סרה אהבתם מליבו, אבל אז האחים יפרשו שהסיבה שאינו נוקם על כך שמכרוהו, בגלל שהבין את חומרת מעשיו שהיה מלשין.

וכעת הממה מנפשך:
יוסף בוחר להזדהות בפניהם 'כיוסף אחיכם', ולהדגיש - אשר מכרתם אותי מצרימה.
כאומר להם:
ממה נפשך, אם אתם רואים בי את יוסף הצעיר והמלשין שצריך להתפטר ממנו, הרי שעכשיו יש לי סיבה טובה להתנקם בכם על 'אשר מכרתם אותי מצרימה'. אבל כעת שאני קורא לכם 'אחיי', על אף שמכרתם אותי לעבד בזוי, כנראה שגם כלפי יוסף הצעיר המלשין טעיתם לעמוד על סודו ועל אהבתו הרבה כלפיכם, ולכן כמו עכשיו שאתם אחיי, גם אז לא היה בלבי עליכם דבר, וכל מה שספרתי לאבינו יעקב על מעשיכם, היה בגלל אהבתי כאח דואג.

כך שכל דברי יוסף מדוקדקים, ובאומרו - אשר מכרתם אותי מצרימה, בא להוכיח מזה שרחוק הוא משנאה כמו עתה גם אז. כתבתי הנראה לענ"ד.