עבודת מלכויות זכרונות ושופרות

"זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון"
בפסיקתא רבתי איתא, "למה אומרים י' פסוקים? כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם, שביום זה כל העולם עומדים בדין לפני הקב"ה, והעולם מתחייב כליה, מפני שבריותיו מלוכלכים בעבירות, והקב"ה מזכה עולמו, נמצאת אומר כאילו בו ביום נברא העולם.

וכתב האר"י [בכוונות ר"ה] "ודע כי להיות שביום ר"ה נברא העולם, לכן חוזר להיות ביום ר"ה שבכל שנה ושנה, מה שהיה ביום ר"ה שבו נברא העולם.

עבודת התקיעות
העולם מתחייב כליה, מפני שבריותיו מלוכלים בעבירות,
ישראל תוקעין בשופר, וע"י השופר ממלכים ישראל את הקב"ה, "דאמרתי ונעשה רצוני", "דרחמנא אמר תקעו"
וע"י כן מתעורר מכסא דין לכסא רחמים, להמשיך את מלכותו בבריאה,
"וישראל עלו במחשבה תחילה" "שופר כיוןן דלזכרון כבפנים דמי" עמ"י נמצא בחדר אחד עם הקב"ה, ואין כה"ג אפשרות בחירה, עמ"י יונק את השפע מהקב"ה, כל מעשיהם בהכרח "מאן דאכיל מינה בהית לאיסתכולי ביה" "אחור וקדם צרתני"
וכיון שהמלכות מחייבת המלכה מרצון, ולא בהכרח, נתן הקב"ה לאדם כח בחירה להמליכו עליו, שזה ע"י האדם לבד בלא התערבות, ואז "פנים בפנים דיבר ד'" "כמאן דאכיל מדיליה דלא בהית לאיסתכולי ביה" דיש לו חלק בקיום ותיקון הבריאה.

עבודת מלכויות
וע"כ מיד אחר התקיעות, אנו מסדרים את סדר מלכויות, דלכך נברא האדם, וכמו אדם הראשון, שבאו כל הבריאות להגיד לו קדוש, א"ל באו נשתחווה לד' בוראנו, מיד אמר ד' מלך גאות לבש וכו'.
וע"כ שיאמר אדם עלינו לשבח, יתמלא שמחה והודיה להשי"ת, על שנתן לנו עמ"י, שלא עשנו כגויי הארצות, ונתן לנו את הזכות להמליך אותו, ולאור באור פניו, וע"כ נקווה שיקבלו כולם את עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם וועד.

עבודת זכרונות
ואחרי שהמלכנו את הקב"ה, עלינו לסדר סדר זכרונות, ועיקר סדר זכרונות הוא זכרון הברית אבות,
וענין הברית אבות שורשה בברית שהקב"ה כרת עם העולם, שגזר רצונו יתברך בהמצאות הבריאה ונבראים, ורצונו בקיום העולם והשלמתו, והשלמת הבריאה היא ע"י הנבראים, וא"כ לאחר שניתן לאדם את כח הבחירה לתקן את הבריאה, א"כ נעשה שותף עם הקב"ה,
וזה ענין הברית, חיבור ושותפות עם הקב"ה בקיום העולם, וע"כ מיד אחר אמירת המלכויות שתמליכוני עליכם, אנו כורתים ברית עם הקב"ה באמירת זכרונות, שיעלה זכרונכם לפני לטובה.
איתא בחז"ל, שבר"ה ישראל ואומות העולם נכנסים לדין, דהינו שיש דין על עיקר הבחירה בישראל כעם של הקב"ה, דאו"ה טוענים "חטא ישראל אין ישועתה לו באליהים סלה כסף נמאס", דרצונם שבנ"י לא ימשיכו לשאת עליהם את תכלית הבריאה ותיקונה,
וע"ז אנו מבקשים מהקב"ה שיזכור ברית אבות שהבטיח הקב"ה, "ביני ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים"
וזה כוונת פסוקי זכרונות, דהברית עם נח הוא ברית לקיום הבריאה, וברית האבות הינו תיקון הבריאה ע"י כלל ישראל.

עבודת שופרות
וסדר שופרות הוא, שאחרי שהמלכנו את הקב"ה, וכרתנו עמו ברית להיות שותפים עמו בקיום הבריאה, אנו מתחילים בתיקון הבריאה ע"י השופר, שענינו הוא כפית הרע ע"י הטוב, וגילוי מלכותו בבריאה .