במלאות מאה ושלוש שנים להסתלקותו של מרנא גאון הגאונים, רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא, בעל חידושי הגרז"ס וראב"ד קריניק, מוגשת בזאת יריעה מרתקת אודות תולדותיו והליכותיו בקודש.
עוד בהיותו ילד נודע כעילוי מופלא, לשם משל נספר כי בהיותו כבן תשע הקשה קושיא חזקה אשר אביו הגדול לא הצליח למצוא לה תירוץ (יצויין כי אף רבינו עצמו עד יומו האחרון לא הצליח למצוא את התירוץ לקושיה אותה הקשה בהיותו בן תשע שנים), וברוב התרגשותו על גדלותו של בנו היניק וחכים אביו פרץ בבכי של שמחה.
כעלם רך בשנים נשלח לישיבת וולאז'ין הידועה, אשר כאמור היה נין ונכד לראשי הישיבה וממשפחת רם, באותם הימים כיהן בראשות הישיבה רבינו הגאון בעל "בית הלוי" לצד רבינו הנצי"ב מוולאז'ין. באותם הימים נקשר קשר עז בין רבי זלמן סנדר לשאר בשרו, רבינו הגר"ח מבריסק בנו של ראש הישיבה "הבית הלוי", כאשר אף למדו בצוותא חדא בחברותא, ידידות שהלכה והעמיקה ברבות השנים וכפי שעוד יסופר.
יצויין כי בעת שעזב הבית הלוי את ישיבת וולאז'ין, באו אחריו קבוצת תלמידים לסלוצק וביניהם רבינו, ברצותם שיפתח עבורם ישיבה. אולם הבית הלוי סירב בכל תוקף כשעיניו זולגות דמעות, כשהוא מתנה את צערו על כך, ומדגיש באופן מיוחד את רבינו שהיה הצעיר שבהם.
מעשיה נאה על חריפותו של רבינו בימי עלומיו הנכרכת בידידיתו עם רבי חיים ובאביו הבית הלוי. שפעם אחת בהיותם שחים בדברי תורה, שאל מרנא הבית הלוי את השניים, מי מביניכם למדן יותר? רבי חיים שהיה צעיר יותר כיבד את הגרז"ס להשיב. ורבי זלמן סנדר ענה בשנינות "אם אומר שאני למדן יותר אהיה בעל גאוה, ואם אומר ש'חיימקה' יותר למדן אזי אהיה שקרן" קפץ רבי חיים ואמר "כעת הינו גם שקרן וגם בעל גאוה".
בהגיעו לפרקו נשא רבי זלמן סנדר את בתו של רבי יושה מינקס מקוברין אשר בהערכתו לרבינו פסק לו נדוניה עצומה של שלושת אלפי רובל, סכום כביר. וכמו כן התחייב לזונו על שולחנו לתקופה ארוכה.
אפיזודה מענינת מסופרת על נישואין אלו, המלמדת מעט על יראתו המופלגת של רבינו. כאשר לאחר החתונה הוברר לרבינו כי זוגתו חירשת במקצת. רבינו בא לחותנו ושח לפניו כי נודע לו שבתו חירשת במקצת. חמיו שחשש כי רבינו בא לבטל את הנישואין הבטיח במהרה לרבינו כי יוסיף לו קצבה על מה שכבר נתחייב, אולם רבינו ביטל את דבריו, וביאר את כוונתו שחושש הינו שמא לא שמעה בשעת הקידושין שאמר לה "הרי את מקודשת לי", ומשכך מבקש הוא בסך הכל לערוך בשנית את הקידושין.
בשנים אלו בהיותו אברך צעיר, למד בחברותא עם אב בית הדין שבעיירה קוברין רבי מאיר מארים (בעל מחבר פירוש "הניר" לתלמוד הירושלמי, אשר אינו מש מתחת ידי לומדי הירושלמי) וכן למד שם בחברותא עם בן העיר, הגאון הנודע רבי דוד ווילובסקי- הרידב"ז מסלוצק. (אשר אף פירושו שלו על התלמוד הירושלמי אינו סר משולחנם של הלומדים)
שנים אחדות לאחר מכן, כאשר הלך חמיו לבית עולמו, חש רבינו כי אין לו עוד אחר מה לתור בקוברין, ואת יהבו שם אל העיר הסמוכה בריסק, אשר שכן בה כבוד כרב ואב"ד, רבו מימות הישיבה, הלוא הוא "הבית הלוי". ואף יצר קשר של תורה עם הגדול ממינסק אשר שהה באותם הימים באזור בריסק (עוד קודם שלקח את אדרת רבנותה של מינסק), אשר התפעם מאוד מגדלותו של רבינו בהיותו אברך צעיר מלא וגדוש, והתכתב עם רבינו בחידושי תורה. ואף התבטא על רבינו שמבריסק ועד מינסק אין עוד ת"ח כרבינו. לימים נעשה "הגדול" מחותנו של רבינו, כאשר בנו של רבינו בעל ה"דבר אברהם" נושא את בתו של הגדול ממינסק. בתשובתיו לרבינו מכנהו "הגדול" כ"רב המפורסם בשכלו הזך והצח".
אף השרף מבריסק המהרי"ל דיסקין חיבב את רבינו עד מאוד וקרא עליו במכתב לבעל עונג יו"ט את הלשון "עולא חברינו, עמית בתורה ובמצוות".
ומדי דברנו בידידותו של רבינו עם מרן הגר"ח, נוסיף את אשר אמר מרן הגר"י הוטנר, בשם הגר"ח, שכאשר הינו שולח מכתב לגרז"ס הינו ממתין בגעגוע לתשובתו וללימוד עימו בחברותא.
עוד בעניין הצטנעותו היתירה. באחת הפעמים כאשר בא בדין ודברים עם בחור צעיר שהקשה קושיה חמורה, תירץ רבינו תירוץ המיישב את השאלה. או אז גילה הבחור שאת הקושיה "גנב" מתורתו של הגרעק"א, אשר נשאר בה ב"צריך עיון". מיד כששמע רבינו את שמו של רבי עקיבא איגר, חזר בו מתירוצו, ואף האריך להסביר מדוע אין תירוץ זה מיישב את השאלה, ופירש כי "אם רעק"א אומר וצ"ע, אז זה צריך עיון".
ראשיתה של הישיבה היה מצער, בעשרה תלמידים בלבד, אמנם תוך שנים ספורות קנתה לה הישיבה שם מפואר בכותל המזרח של עולם הישיבות המכובד של אותם ימים, והכפילה את מספר תלמידיה שמנינם עלה על למעלה ממאה ועשרים בחורים.
שיעוריו המיוחדים של רבי זלמן סנדר, אשר התאפיינו כידוע בלמדנות וחדשנות אינסופית, והדריכו את התלמידים בנתיבי אורה בהיותם סוללים להם את הדרך להעמקה בסוגיה ובהבחנה בשורשה הפנימי ואחיזת הציר המרכזי עליו נסובה הסוגיה. כאשר מלבד מסירת השיעורים תמידים כסדרם, בכל עת אשר חידש הגרז"ס חידוש, היה נעמד בהיכל הישיבה ומרצה את חידושו בפני בכירי הלומדים, כאשר בית המדרש הופך כמרקחה, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני.
הישיבה התחלקה על פי וועדים שונים, שהרכבם נקבע על פי רמתם הלימודית של הבחורים, כאשר בני כל ועד נתדבקו יחדיו לצעוד בדרך העולה בית קל ולהשתכלל בנתיבי העיון המיוחד ע"פ משנתו של רבינו.
כידוע בישיבת וואלז'ין הונהגו סדרי לימוד מיוחדים, כאשר הש"ס היה נלמד דף אחר דף. את סדר לימוד זה הנהיג אף הגרז"ס בישיבת מאלטש, ונהג למסור שיעור על סדר הדפים ובכללם באגדות הש"ס.
כאב רחימאי היה רבי זלמן סנדר לבני ישיבת מאלטש, כרועה נאמן, אשר ביתו היה ביתם, ושולחנו שולחנם. בהנהגה מלטפת ואוהבת. דאגתו לכבודם של בחורים צעירים אלו לא ידעה שבעה, וברוב חרדתו הזהיר את בעלי הבתים שבעיירה לא לכנות את תלמידי הישיבה בכינוי "ישיבה בוחער" כי אם בכינוי "ישיבה מאן" המורה על היותם אנשים ולא עוד בחורים. הנהגה זו של רבינו הפכה את הישיבה לבית חם לתלמידיה, כאשר אף הם ראו ברבי זלמן סנדר את דמות האב, וכל סודותיהם נפרשו לפניו כשמלה. אף לסעודות ליל שבת בביתו הזמין רבי זלמן סענדר את התלמידים, במיוחד את התלמידים אשר נהגו להשאר ללמוד עד מאוחר בליל שבת, ובכך דאג בדרך אגב להצילם מאיסור הטיית הנר.
בדברים רבים דמתה ישיבה זו לישיבת "וולאזין" אשר נסגרה שנים ספורות קודם להקמתה. בניהוגי גדלות האדם, ובהתנהלות הישיבה כעולם עצמאי משלה ללא קשר לעיירה שלצידה. כך לא סעדו התלמידים אצל בני העיר, ואף צרכיהם החומריים לא יצאו מד' אמותיה של הישיבה; בניהול קופת תומכי תורה לצורך בחורים מעוטי יכולת, וחבורות ביקור חולים וגמילות חסדים. כאשר בראש חבורות אלו הדאגה לצורכם הרוחני של בחורים חסרי ממון, אשר לא הצליחו להדביק את רמתם הלימודית של בני הישיבה האחרים, קרן סיוע מיוחדת הוקמה למימון "חונכים" מבני הישיבה הבוגרים אשר סייעו לקידומם של הלומדים האחרים.
אף שמה של הישבה רימז על מהותה כישיבת בת לאמה הרוחנית ישיבת וולאז'ין, כאשר שמה המקורי של ישיבת וולאז'ין הינו "עץ החיים" ניקב שמה של ישיבת מאלטש "ענף עץ החיים". גם בהנהגת לימוד המוסר דמתה הישיבה לישיבת וואלז'ין, כשאת עיקר המוסר שואבים התלמידים מדמות ההוד של רבינו.
בני העיירה שאלו ממנו עצה ותושיה, והתבשמו מפקחותו של הגרז"ס. על חכמתו סיפרו, שבעיר התגוררו שני בעלי מלאכה ש"לא הסתדרו ביניהם" והאחד אף הגדיל והרים את ידו על רעהו. המוכה אץ אל רבינו לקבול על יריבו, ורבינו יעץ לו שכאשר מרים הלה עליו את ידיו, תיכף ומיד יאמר שבע פעמים "ויהי נועם". כאשר הסגולה פעלה את פעולתה ופסקה המריבה, הסביר רבינו כי אין כאן כל מופת. אלא דבר פשוט הוא. כי מאחר ובכל מריבה נצרכים שני צדדים, כאשר גרם לכך שהאחד לא ישיב את חורפו דבר, פסקו ההצקות...
מעשה נוסף סיפרו על חכמת רבינו. גנב סוסים ערמומי היה בעירו של רבינו, ובני העיר סבלו ממנו רבות. באחת הפעמים גנב מאחד מבני העיר את סוסו שהיה כל עולמו. רבינו הורה לזמן את הגנב לבית הדין, ועיכב אותו בחדר ההמתנה שעות ארוכות, ולפתע יצא רבינו מחדרו והרעים עליו בקולו "החזר מיידית את הסוס לבעליו", הגנב התבלבל לאחר שהתעייף משעות ההמתנה, ואמר בבהלה "איך אחזיר את הסוס, והרי כבר מכרתי אותו לפלוני..."
את ליל הסדר ערך רבינו לכל בני ישיבתו, כתבנית הסדר שהיה נערך בישיבת וולאז'ין. ובהיותו בעל מנגן גדול היה אף מחדש ניגונים מלבד הניגונים המסורתיים. כאשר כדברי תורתו אף שיריו וזמירותיו אשר כיבד את ה' מגרונו נתבדרו בהיכלי ישיבות ליטא של מעלה.
בנו הנוסף היה רבי יהודה. רבי יהודה היה עילוי מופלג, והיה נשוי לבתו של הגר"מ אטלס שהיה חמיו של רבי אלחנן וסרמן. אמנם בהיותו רך בשנים נסתלק לבית עולמו, ואשתו קיבלה חליצה מבעל הדבר אברהם. בהמשך נישאה בזיווג שני למאור הגולה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי. קונטרס מחידושיו הביא אחיו בעל הדבר אברהם בתוך ספרו, תחת השם "וזאת ליהודה".
על רוחב דעתו של רבינו בעניני חינוך ניתן ללמוד ממכתב בו פונים אל רבינו מטעם מרכז אגודת הרבנים בליטא. ומזמינים אותו "לישיבת המועצה של אגודת הרבנים... שבה ידובר על החינוך, בידענו עד כמה מסור כת"ר להענין הזה, בכמה מסירות נפש... פעל ועשה כת"ר על שדה החינוך בישראל במשך הרבה שנים, ובודאי מתעניין כת"ר מאוד באיזה מצב עומד כעת החינוך בארצינו בליטא". ועליו חותמים שלושה מחברי הנשיאות בראשם הגרי"ל בלוך ר"י טלז, ולצידו הגרמ"מ עפשטיין חתנו של הסבא מסלבודקה ור"י חברון, והגרא"ד פאפל.
בשנת תרע"ה בעיצומם של ימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר החזית קרבה אל העיירה קריניק, נס רבינו עם ישיבתו אל תוככי רוסיה, ולעולם לא חזר עוד לקריניק. רבינו העדיף לעלות לארץ ישראל והתגורר בשכונות ירושלים החדשה.
בטרם נסיעתו לירושלים נועץ עם ידידו האי סבא קדישא מרן החפץ חיים זיע"א. הסתגרו יחדיו בחדר, וכאשר יצא מהחדר רבי זלמן סנדר היה כה נרגש, ועיניו היו אדומות מדמעות. כידוע באותם שנים חזה הח"ח בעיני קודשו את מאורעות השואה הנוראה...
את דרכו לירושלים עשה בזקנתו המופלגת בודד, ללא כל מלווים. שני יהודים שנקלעו לאוניה שנשאה את רבינו לנמל אלכסנדריה העידו לימים, כי בכל זמן שהותו באוניה הגה בעיון בסדר זרעים, וצם במשך ימים ארוכים. עד אשר סיים את סדר זרעים וארך סיום ברוב שמחה וצהלה.
מאלכסנדריה שבמצרים עשה את דרכו כשצרורו הכולל מתכריך כתביו עימו, ברכבת הנוסעת לעזה. וכשהגיע לעזה ביקש את עזרתו של יהודי לרכון ולנשק את עפר הארץ כמובא על רבי אבהו שהיה מנשק את אבני עכו. כך הגיע בגפו ארצה, כשהוא מייחל לברוח מן הכבוד, ולהגות בתורה במנוחה, אמנם כאשר נגולל, לא התקיימה משאלתו...
עוד קודם לבואו שלח רבי חיים עוזר אגרת לבני הישוב הישן ובה הוא מבשרם כי "ארי עולה מבבל". בני ארץ ישראל יצאו להקביל את פניו, וכך בעוד הוא מהלך יחידי במטרה להחבא אל הכלים, באו לעומתו גדולי ירושלים וביניהם מרא דארעא דישראל רבי יוסף חיים זוננפלד, הגרא"ז מלצר, והגר"פ עפשטיין.
כמה ממעשים אלו שחו תלמידיו: כאשר פגע פעם קוזק באחד מתלמידיו, התבטא רבינו ""עוד יפגע בו רעם". ואכן כאשר אמר- כן היה. ולא עבר זמן רב ורעם קטל את אותו קוזק.
מעשה נורא נוסף סיפר הגרא"ז מלצר על רבינו. היה זה כאשר על רבנות סמלויטש התמודדו בנו של רבינו בעל "דבר אברהם" (לימים רבה של קובנה) ות"ח אחר. יחד עם הדבר אברהם הגיע רבינו, ויחד עם המתמודד השני הגיע ידידו- הגרא"ז מלצר. לאחר דין ודברים הסכימו בני סמלויטש לבחור בדבר אברהם לכהן כרבם. מחמת חוסר הנעימות שבדבר, סברו הרב השני וידידו הגרא"ז לעזוב במהרה את העיר מיד במוצאי השבת. אולם רבינו הפציר בהם להשאר עוד יום בעיר. אמנם, הללו לא שעו לבקשתו של רבינו ויצאו לדרכם. אך משמים עכבו את יציאתם, והעגלה תעתה בדרכה, שוב לא נותרה להם ברירה, והם שבו לסעודת מלוה מלכה בצוותא עם רבינו. שוב לא שעו לעצתו של רבינו ויצאו לדרכם בשנית עוד באותו הלילה. בחלוף כברת דרך התהפכה העגלה, ויושביה נפצעו...
בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין סיפר פעם, כי בהיותו ילד היה אצל הגרז"ס במעלי יומא דכיפורא, וביקש אביו מהגרז"ס שיברכו שיתעלה בתורה. רבי זלמן סנדר אמר לילד חיים יעקב לוין שיצעק שלוש פעמים בקול "אני רוצה ללמוד תורה", אולם הילד לא חש נעים לצעוק, ואמר את המשפט בביישנות. לימים נודע לו כמה שגה כשלא צעק, כאשר סיפר לו מרן הגרא"ז מלצר מעשה שהיה; בשואב מים אחד אשר החליט כי ברצונו לשקוד על דלתי תורה, פנה אל רבי זלמן סנדר וביקש מאיתו ברכה שיזכה לכך, רבי זלמן סנדר אמר אף לו שיצעק מקירות לבו "אני רוצה ללמוד תורה" ואכן ברכה זו נתקיימה, וכנגד כל הסיכויים הפך שואב המים לת"ח מופלג.
תהא זכותו חופפת עלינו, ותורתו מאירה לנו.
בוצין מקטיפיה ידיע- צעירותו של רבינו
בשנת תרי"א הפציע אורו של רבינו בבית אביו רבי יענקל'י מוולז'ין בן רבי משה מגזע תרשישים, ממשפחה מיוחסת ובעלת שם. בעיירה נישביז' השוכנת בפלך מינסק. אביו של רבינו שימש תקופה בראשות ישיבה בעיר לידא (אין קשר לישיבת לידא המפורסמת) וזקנו של רבינו ר' משה היה חתנו של מרנא ורבנא הגר"ח מוולז'ין. אמו של אבי רבינו מרת רלקה בזיווג ראשון הייתה נשואה לרבי יוסף ב"ר משה סולוביצ'יק אביו של רבי יצחק זאב, וזקנו של הבית הלוי.עוד בהיותו ילד נודע כעילוי מופלא, לשם משל נספר כי בהיותו כבן תשע הקשה קושיא חזקה אשר אביו הגדול לא הצליח למצוא לה תירוץ (יצויין כי אף רבינו עצמו עד יומו האחרון לא הצליח למצוא את התירוץ לקושיה אותה הקשה בהיותו בן תשע שנים), וברוב התרגשותו על גדלותו של בנו היניק וחכים אביו פרץ בבכי של שמחה.
כעלם רך בשנים נשלח לישיבת וולאז'ין הידועה, אשר כאמור היה נין ונכד לראשי הישיבה וממשפחת רם, באותם הימים כיהן בראשות הישיבה רבינו הגאון בעל "בית הלוי" לצד רבינו הנצי"ב מוולאז'ין. באותם הימים נקשר קשר עז בין רבי זלמן סנדר לשאר בשרו, רבינו הגר"ח מבריסק בנו של ראש הישיבה "הבית הלוי", כאשר אף למדו בצוותא חדא בחברותא, ידידות שהלכה והעמיקה ברבות השנים וכפי שעוד יסופר.
יצויין כי בעת שעזב הבית הלוי את ישיבת וולאז'ין, באו אחריו קבוצת תלמידים לסלוצק וביניהם רבינו, ברצותם שיפתח עבורם ישיבה. אולם הבית הלוי סירב בכל תוקף כשעיניו זולגות דמעות, כשהוא מתנה את צערו על כך, ומדגיש באופן מיוחד את רבינו שהיה הצעיר שבהם.
מעשיה נאה על חריפותו של רבינו בימי עלומיו הנכרכת בידידיתו עם רבי חיים ובאביו הבית הלוי. שפעם אחת בהיותם שחים בדברי תורה, שאל מרנא הבית הלוי את השניים, מי מביניכם למדן יותר? רבי חיים שהיה צעיר יותר כיבד את הגרז"ס להשיב. ורבי זלמן סנדר ענה בשנינות "אם אומר שאני למדן יותר אהיה בעל גאוה, ואם אומר ש'חיימקה' יותר למדן אזי אהיה שקרן" קפץ רבי חיים ואמר "כעת הינו גם שקרן וגם בעל גאוה".
בהגיעו לפרקו נשא רבי זלמן סנדר את בתו של רבי יושה מינקס מקוברין אשר בהערכתו לרבינו פסק לו נדוניה עצומה של שלושת אלפי רובל, סכום כביר. וכמו כן התחייב לזונו על שולחנו לתקופה ארוכה.
אפיזודה מענינת מסופרת על נישואין אלו, המלמדת מעט על יראתו המופלגת של רבינו. כאשר לאחר החתונה הוברר לרבינו כי זוגתו חירשת במקצת. רבינו בא לחותנו ושח לפניו כי נודע לו שבתו חירשת במקצת. חמיו שחשש כי רבינו בא לבטל את הנישואין הבטיח במהרה לרבינו כי יוסיף לו קצבה על מה שכבר נתחייב, אולם רבינו ביטל את דבריו, וביאר את כוונתו שחושש הינו שמא לא שמעה בשעת הקידושין שאמר לה "הרי את מקודשת לי", ומשכך מבקש הוא בסך הכל לערוך בשנית את הקידושין.
בשנים אלו בהיותו אברך צעיר, למד בחברותא עם אב בית הדין שבעיירה קוברין רבי מאיר מארים (בעל מחבר פירוש "הניר" לתלמוד הירושלמי, אשר אינו מש מתחת ידי לומדי הירושלמי) וכן למד שם בחברותא עם בן העיר, הגאון הנודע רבי דוד ווילובסקי- הרידב"ז מסלוצק. (אשר אף פירושו שלו על התלמוד הירושלמי אינו סר משולחנם של הלומדים)
שנים אחדות לאחר מכן, כאשר הלך חמיו לבית עולמו, חש רבינו כי אין לו עוד אחר מה לתור בקוברין, ואת יהבו שם אל העיר הסמוכה בריסק, אשר שכן בה כבוד כרב ואב"ד, רבו מימות הישיבה, הלוא הוא "הבית הלוי". ואף יצר קשר של תורה עם הגדול ממינסק אשר שהה באותם הימים באזור בריסק (עוד קודם שלקח את אדרת רבנותה של מינסק), אשר התפעם מאוד מגדלותו של רבינו בהיותו אברך צעיר מלא וגדוש, והתכתב עם רבינו בחידושי תורה. ואף התבטא על רבינו שמבריסק ועד מינסק אין עוד ת"ח כרבינו. לימים נעשה "הגדול" מחותנו של רבינו, כאשר בנו של רבינו בעל ה"דבר אברהם" נושא את בתו של הגדול ממינסק. בתשובתיו לרבינו מכנהו "הגדול" כ"רב המפורסם בשכלו הזך והצח".
אף השרף מבריסק המהרי"ל דיסקין חיבב את רבינו עד מאוד וקרא עליו במכתב לבעל עונג יו"ט את הלשון "עולא חברינו, עמית בתורה ובמצוות".
ברבנות מאלטש
בשנת תרמ"ה התחיל פרק חדש בתולדותיו של רבינו, כאשר נתמנה לרב בעיירה מאלטש. בעיירה זו כיהן רבינו גם כאב בית הדין, ונהג את נשיאותו באהבה וברמה. כה גדולה הייתה אהבתו של רבינו לבני קהילתו, שכאשר ברבות השנים הוזמן לכהן פאר בראשות ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקא ואף הגיע לישיבה לשבת אחת ומסר שיעור בפני הצורבים שלמדו בה אשר השתעשעו בדברי תורתו, אמנם מחמת תחינתם של יושבי עירו מאלטש, ויתר רבינו על כהונה זו, ובלבד שייסדו אף במאלטש ישיבה.ענוותנותו של רבי זלמן סנדר
אי אפשר להעלות עלי גליון עד כמה סלד רבי זלמן סנדר מכל סרך של כבוד. באחת הפעמים כאשר שיגר רעו מרן הגר"ח סולוביצ'יק איגרת הגדושה מזן אל זן בשבחו של רבינו, בכדי להמליץ עליו למשרת רבנות. הריץ הגרז"ס תיכף אגרת חוזרת בה התאונן על כך שכותב עליו את מה שאין בו... (אגרת זו הייתה תחת ידי תלמיד רבינו מרן הגר"א קוטלר)ומדי דברנו בידידותו של רבינו עם מרן הגר"ח, נוסיף את אשר אמר מרן הגר"י הוטנר, בשם הגר"ח, שכאשר הינו שולח מכתב לגרז"ס הינו ממתין בגעגוע לתשובתו וללימוד עימו בחברותא.
עוד בעניין הצטנעותו היתירה. באחת הפעמים כאשר בא בדין ודברים עם בחור צעיר שהקשה קושיה חמורה, תירץ רבינו תירוץ המיישב את השאלה. או אז גילה הבחור שאת הקושיה "גנב" מתורתו של הגרעק"א, אשר נשאר בה ב"צריך עיון". מיד כששמע רבינו את שמו של רבי עקיבא איגר, חזר בו מתירוצו, ואף האריך להסביר מדוע אין תירוץ זה מיישב את השאלה, ופירש כי "אם רעק"א אומר וצ"ע, אז זה צריך עיון".
הישיבה במאלטש- "ענף עץ החיים"
ידיד נעוריו של רבינו, הלוא הוא מרן הגר"ח מבריסק, ברוב הערכתו לתורת רבינו סבר כי על רבינו להפיץ מתורתו לתלמידים, ואף נחלץ חושים לסייע בכך לרבינו. לצורך העניין, רבי חיים כינס אסיפה מיוחדת בבית אחד הנגידים. באסיפה נכחו מלבד הגר"ח ורבינו, הגדול ממינסק, והגאון רבי אליעזר גורדון מטלז, ובאסיפה עודדו ודחקו את רבינו להקמת הישיבה. שאכן הוקמה בעבקות כך.ראשיתה של הישיבה היה מצער, בעשרה תלמידים בלבד, אמנם תוך שנים ספורות קנתה לה הישיבה שם מפואר בכותל המזרח של עולם הישיבות המכובד של אותם ימים, והכפילה את מספר תלמידיה שמנינם עלה על למעלה ממאה ועשרים בחורים.
שיעוריו המיוחדים של רבי זלמן סנדר, אשר התאפיינו כידוע בלמדנות וחדשנות אינסופית, והדריכו את התלמידים בנתיבי אורה בהיותם סוללים להם את הדרך להעמקה בסוגיה ובהבחנה בשורשה הפנימי ואחיזת הציר המרכזי עליו נסובה הסוגיה. כאשר מלבד מסירת השיעורים תמידים כסדרם, בכל עת אשר חידש הגרז"ס חידוש, היה נעמד בהיכל הישיבה ומרצה את חידושו בפני בכירי הלומדים, כאשר בית המדרש הופך כמרקחה, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני.
הישיבה התחלקה על פי וועדים שונים, שהרכבם נקבע על פי רמתם הלימודית של הבחורים, כאשר בני כל ועד נתדבקו יחדיו לצעוד בדרך העולה בית קל ולהשתכלל בנתיבי העיון המיוחד ע"פ משנתו של רבינו.
כידוע בישיבת וואלז'ין הונהגו סדרי לימוד מיוחדים, כאשר הש"ס היה נלמד דף אחר דף. את סדר לימוד זה הנהיג אף הגרז"ס בישיבת מאלטש, ונהג למסור שיעור על סדר הדפים ובכללם באגדות הש"ס.
כאב רחימאי היה רבי זלמן סנדר לבני ישיבת מאלטש, כרועה נאמן, אשר ביתו היה ביתם, ושולחנו שולחנם. בהנהגה מלטפת ואוהבת. דאגתו לכבודם של בחורים צעירים אלו לא ידעה שבעה, וברוב חרדתו הזהיר את בעלי הבתים שבעיירה לא לכנות את תלמידי הישיבה בכינוי "ישיבה בוחער" כי אם בכינוי "ישיבה מאן" המורה על היותם אנשים ולא עוד בחורים. הנהגה זו של רבינו הפכה את הישיבה לבית חם לתלמידיה, כאשר אף הם ראו ברבי זלמן סנדר את דמות האב, וכל סודותיהם נפרשו לפניו כשמלה. אף לסעודות ליל שבת בביתו הזמין רבי זלמן סענדר את התלמידים, במיוחד את התלמידים אשר נהגו להשאר ללמוד עד מאוחר בליל שבת, ובכך דאג בדרך אגב להצילם מאיסור הטיית הנר.
בדברים רבים דמתה ישיבה זו לישיבת "וולאזין" אשר נסגרה שנים ספורות קודם להקמתה. בניהוגי גדלות האדם, ובהתנהלות הישיבה כעולם עצמאי משלה ללא קשר לעיירה שלצידה. כך לא סעדו התלמידים אצל בני העיר, ואף צרכיהם החומריים לא יצאו מד' אמותיה של הישיבה; בניהול קופת תומכי תורה לצורך בחורים מעוטי יכולת, וחבורות ביקור חולים וגמילות חסדים. כאשר בראש חבורות אלו הדאגה לצורכם הרוחני של בחורים חסרי ממון, אשר לא הצליחו להדביק את רמתם הלימודית של בני הישיבה האחרים, קרן סיוע מיוחדת הוקמה למימון "חונכים" מבני הישיבה הבוגרים אשר סייעו לקידומם של הלומדים האחרים.
אף שמה של הישבה רימז על מהותה כישיבת בת לאמה הרוחנית ישיבת וולאז'ין, כאשר שמה המקורי של ישיבת וולאז'ין הינו "עץ החיים" ניקב שמה של ישיבת מאלטש "ענף עץ החיים". גם בהנהגת לימוד המוסר דמתה הישיבה לישיבת וואלז'ין, כשאת עיקר המוסר שואבים התלמידים מדמות ההוד של רבינו.
הכהונה ברבנות
גם בהיותו ראש ישיבה לא זנח לרגע את בני העיירה, ודאג לכל מחסורם הרוחני והגשמי כאחד. מאחר ורבינו ביראתו לא רצה להורות, ואף כאשר נדחק והורה הוראה תיכף סייג וביקש שישאלו שוב רב אחר, וישיבו אותו דבר אם נכון הורה. אודות לכך מימן רבינו ממשכורתו הדלה שקיבל מקופת הקהל כרב העיר, מורה צדק מיוחד שהשיב לבני העיר על ספקותיהם. כמו כן, כאשר נעדר הרופא העירוני דאג רבינו להביא לקראת יום כיפור חובש מיוחד מעיר מרוחקת.בני העיירה שאלו ממנו עצה ותושיה, והתבשמו מפקחותו של הגרז"ס. על חכמתו סיפרו, שבעיר התגוררו שני בעלי מלאכה ש"לא הסתדרו ביניהם" והאחד אף הגדיל והרים את ידו על רעהו. המוכה אץ אל רבינו לקבול על יריבו, ורבינו יעץ לו שכאשר מרים הלה עליו את ידיו, תיכף ומיד יאמר שבע פעמים "ויהי נועם". כאשר הסגולה פעלה את פעולתה ופסקה המריבה, הסביר רבינו כי אין כאן כל מופת. אלא דבר פשוט הוא. כי מאחר ובכל מריבה נצרכים שני צדדים, כאשר גרם לכך שהאחד לא ישיב את חורפו דבר, פסקו ההצקות...
מעשה נוסף סיפרו על חכמת רבינו. גנב סוסים ערמומי היה בעירו של רבינו, ובני העיר סבלו ממנו רבות. באחת הפעמים גנב מאחד מבני העיר את סוסו שהיה כל עולמו. רבינו הורה לזמן את הגנב לבית הדין, ועיכב אותו בחדר ההמתנה שעות ארוכות, ולפתע יצא רבינו מחדרו והרעים עליו בקולו "החזר מיידית את הסוס לבעליו", הגנב התבלבל לאחר שהתעייף משעות ההמתנה, ואמר בבהלה "איך אחזיר את הסוס, והרי כבר מכרתי אותו לפלוני..."
את ליל הסדר ערך רבינו לכל בני ישיבתו, כתבנית הסדר שהיה נערך בישיבת וולאז'ין. ובהיותו בעל מנגן גדול היה אף מחדש ניגונים מלבד הניגונים המסורתיים. כאשר כדברי תורתו אף שיריו וזמירותיו אשר כיבד את ה' מגרונו נתבדרו בהיכלי ישיבות ליטא של מעלה.
משפחתו של רבינו
גם בניו של רבינו היו גדולי עולם, ומלבד בנו המפורסם בעל הדבר אברהם, שני בנים נוספים היו לרבינו; האחד הוא רבי יעקב בעל "נאות יעקב" אשר הפליא את העולם בגאונתו ונפטר בימי עלומיו. רבינו ספד ליד מיטתו קינה מרה "עתה יבואו רבים לנחם אותי שבעה ימים, על פטירתו של בני האהוב והיקר לי מאח, אך אני בא עתה לנחם מישהו אחר, את התורה עצמה, זאת שאיבדה את בנה אהובה, מי ששקד על דלתותיה באהבה כה רבה, נקשר בתווי לבו אליה בכל נבכי ישותו. תורה, תורה, ניחומי לי אליך כאב שכול".בנו הנוסף היה רבי יהודה. רבי יהודה היה עילוי מופלג, והיה נשוי לבתו של הגר"מ אטלס שהיה חמיו של רבי אלחנן וסרמן. אמנם בהיותו רך בשנים נסתלק לבית עולמו, ואשתו קיבלה חליצה מבעל הדבר אברהם. בהמשך נישאה בזיווג שני למאור הגולה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי. קונטרס מחידושיו הביא אחיו בעל הדבר אברהם בתוך ספרו, תחת השם "וזאת ליהודה".
בדבר סופה של ישיבת מאלטש
גם סופה של ישיבת מאלטש דמה לסופה של וולאז'ין שנסגרה מחשש לעירוב שמרים בפך השמן הטהור. וכך מספר הגר"מ שטרנבוך: "סיפר לי אחד מגדולי הדור שהיה בשעתו תלמיד בישיבה בקרינק שבליטא בראשות רבי זלמן סנדר זצ"ל, אביו של הדבר אברהם. ובחור אחד למדן מופלג היה משכיל, ורצה רבי זלמן סנדר לגרשו. רק התארגנו הרבה בחורים, ואמרו שלא יתנו לגרשו. וחשש שיהיה לו השפעה על עוד בחורים, ושלח טלגרמה לשאול להגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל מה לעשות. והשיב בג' מלים "סגור את הישיבה" ומיהר לעשות כן. והיה אז לפלא שישיבה מפורסמת נסגרה ללא סיבה ידועה" (חכמה ודעת פרשת ויגש) אמנם, כשם שקיבל רבינו שכר על הדרישה, קיבל שכר על הפרישה, כאשר בהמשך הקים שוב בשנית את ישיבתו "ענף עץ החיים" ביתר שאת ויתר עוז, כאשר יסופר להלן.על רוחב דעתו של רבינו בעניני חינוך ניתן ללמוד ממכתב בו פונים אל רבינו מטעם מרכז אגודת הרבנים בליטא. ומזמינים אותו "לישיבת המועצה של אגודת הרבנים... שבה ידובר על החינוך, בידענו עד כמה מסור כת"ר להענין הזה, בכמה מסירות נפש... פעל ועשה כת"ר על שדה החינוך בישראל במשך הרבה שנים, ובודאי מתעניין כת"ר מאוד באיזה מצב עומד כעת החינוך בארצינו בליטא". ועליו חותמים שלושה מחברי הנשיאות בראשם הגרי"ל בלוך ר"י טלז, ולצידו הגרמ"מ עפשטיין חתנו של הסבא מסלבודקה ור"י חברון, והגרא"ד פאפל.
ישיבת "ענף עץ החיים" פרק ב'- בקריניק
לאחר שסגר את ישיבת מאלטש, בשנת תרמ"ג נתמנה רבי זלמן סנדר לראב"ד קריניק, לאחר פטירת רבה של העיר בעל "מנחת ברוך",כאשר אף שם הקים ישיבה גדולה. ובין תלמידיו ניתן למנות את מרנן: רבי אברהם יפהן ר"י נובהרדוק וחתנו של הסבא מנובהרדוק, רבי אהרן קוטלר רה"י דקלצק וליקווד, רבי יחזקאל סרנא ר"י חברון, רבי פנחס עפשטיין ראב"ד העדה החרדית, רבי יעקב קמינצקי ר"י תורה ודעת, ועוד גדולי תורה שהגדירו עצמם כתלמידיו. כשיצא לאור בס"ד ספר "חידושי הגרז"ס" ממכבש הדפוס, לאחר שנים שלא שזפה העין את כתבי הגרז"ס, ובא אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל ליטף מרן זצ"ל את הספר והתבטא בחיבה "אח, חידושיו של הרבי, חידושיו של הרבי ר' זלמן סנדר"בשנת תרע"ה בעיצומם של ימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר החזית קרבה אל העיירה קריניק, נס רבינו עם ישיבתו אל תוככי רוסיה, ולעולם לא חזר עוד לקריניק. רבינו העדיף לעלות לארץ ישראל והתגורר בשכונות ירושלים החדשה.
בארץ ישראל ובירושלים עיר הקודש
שנים רבות לאחר מכן עוד היו משתבחים גדולי ירושלים שזכו לחזות באור פניו. ביניהם בולטים דבריו של מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהתבטא על רבינו בדברים שכתב כהקדמה לחידושי רבינו לסדר קדשים "האי גאון עצום וצדיק... שהיה ידוע ומפורסם בדורו כאחד המיוחדים של גאוני וגדלי ליטא... גאון זה גדול היה מאז גם בהרבצת התורה, וידוע שרבים מהגאונים ומרביצי התורה שבדור הקודם נהרו אליו ושתו בצמא את דבריו... אשר זכיתי בילדותי להיות בקרבתו ולראות אור פניו בעיה"ק ירושלים... "בטרם נסיעתו לירושלים נועץ עם ידידו האי סבא קדישא מרן החפץ חיים זיע"א. הסתגרו יחדיו בחדר, וכאשר יצא מהחדר רבי זלמן סנדר היה כה נרגש, ועיניו היו אדומות מדמעות. כידוע באותם שנים חזה הח"ח בעיני קודשו את מאורעות השואה הנוראה...
את דרכו לירושלים עשה בזקנתו המופלגת בודד, ללא כל מלווים. שני יהודים שנקלעו לאוניה שנשאה את רבינו לנמל אלכסנדריה העידו לימים, כי בכל זמן שהותו באוניה הגה בעיון בסדר זרעים, וצם במשך ימים ארוכים. עד אשר סיים את סדר זרעים וארך סיום ברוב שמחה וצהלה.
מאלכסנדריה שבמצרים עשה את דרכו כשצרורו הכולל מתכריך כתביו עימו, ברכבת הנוסעת לעזה. וכשהגיע לעזה ביקש את עזרתו של יהודי לרכון ולנשק את עפר הארץ כמובא על רבי אבהו שהיה מנשק את אבני עכו. כך הגיע בגפו ארצה, כשהוא מייחל לברוח מן הכבוד, ולהגות בתורה במנוחה, אמנם כאשר נגולל, לא התקיימה משאלתו...
עוד קודם לבואו שלח רבי חיים עוזר אגרת לבני הישוב הישן ובה הוא מבשרם כי "ארי עולה מבבל". בני ארץ ישראל יצאו להקביל את פניו, וכך בעוד הוא מהלך יחידי במטרה להחבא אל הכלים, באו לעומתו גדולי ירושלים וביניהם מרא דארעא דישראל רבי יוסף חיים זוננפלד, הגרא"ז מלצר, והגר"פ עפשטיין.
פה קדוש
נפלאות ומופתים רבים נכרכו בשמו של רבינו, אשר בעוצם קדושתו כל דיבור היוצא מפיו נעשה, על עקרות שנפקדו וחולים שנתרפאו.כמה ממעשים אלו שחו תלמידיו: כאשר פגע פעם קוזק באחד מתלמידיו, התבטא רבינו ""עוד יפגע בו רעם". ואכן כאשר אמר- כן היה. ולא עבר זמן רב ורעם קטל את אותו קוזק.
מעשה נורא נוסף סיפר הגרא"ז מלצר על רבינו. היה זה כאשר על רבנות סמלויטש התמודדו בנו של רבינו בעל "דבר אברהם" (לימים רבה של קובנה) ות"ח אחר. יחד עם הדבר אברהם הגיע רבינו, ויחד עם המתמודד השני הגיע ידידו- הגרא"ז מלצר. לאחר דין ודברים הסכימו בני סמלויטש לבחור בדבר אברהם לכהן כרבם. מחמת חוסר הנעימות שבדבר, סברו הרב השני וידידו הגרא"ז לעזוב במהרה את העיר מיד במוצאי השבת. אולם רבינו הפציר בהם להשאר עוד יום בעיר. אמנם, הללו לא שעו לבקשתו של רבינו ויצאו לדרכם. אך משמים עכבו את יציאתם, והעגלה תעתה בדרכה, שוב לא נותרה להם ברירה, והם שבו לסעודת מלוה מלכה בצוותא עם רבינו. שוב לא שעו לעצתו של רבינו ויצאו לדרכם בשנית עוד באותו הלילה. בחלוף כברת דרך התהפכה העגלה, ויושביה נפצעו...
בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין סיפר פעם, כי בהיותו ילד היה אצל הגרז"ס במעלי יומא דכיפורא, וביקש אביו מהגרז"ס שיברכו שיתעלה בתורה. רבי זלמן סנדר אמר לילד חיים יעקב לוין שיצעק שלוש פעמים בקול "אני רוצה ללמוד תורה", אולם הילד לא חש נעים לצעוק, ואמר את המשפט בביישנות. לימים נודע לו כמה שגה כשלא צעק, כאשר סיפר לו מרן הגרא"ז מלצר מעשה שהיה; בשואב מים אחד אשר החליט כי ברצונו לשקוד על דלתי תורה, פנה אל רבי זלמן סנדר וביקש מאיתו ברכה שיזכה לכך, רבי זלמן סנדר אמר אף לו שיצעק מקירות לבו "אני רוצה ללמוד תורה" ואכן ברכה זו נתקיימה, וכנגד כל הסיכויים הפך שואב המים לת"ח מופלג.
העלות הענן
בראשית שנת תרפ"ג חלה רבינו את חוליו האחרון אשר לא קם ממנו, ובליל השבת, אור לל' שבט, פרשת משפטים, נסתלקה נשמתו של האי סבא דמשפטים מרא דכולה תלמודא, והיתה ירושלים כולה תאניה ואניה. אבל כבד הועם על שמיה של עיר הקודש והמחוזות כאשר נתדבק העבד בקונו, ועלתה נשמתו בסערה לשמי רום. ממחרת השבת, בוטלה המלאכה מכל החנויות ובתי המסחר שבעיר, כשבני ירושלים יוצאים ללוות את גופו בדרכו האחרונה אל הר הזיתים, לצידם של המהרי"ל דיסקין, האדר"ת, הגר"י בלאזר, הגר"נ אמסטרדם ושאר הרבנים, עד יקיצו ישני עפר. ומספד מר קראו עליו כל גדולי ירושלים.תהא זכותו חופפת עלינו, ותורתו מאירה לנו.
