מוקדם​

א. משנת רבי אליעזר פרשה ה'. [מיהו לא ידענא באיזה דור נכתב חיבור זה.] דבר אחר כנגד ארבעה אבות נזקים. אמר הקדוש ברוך הוא, עד שלא תטילו ארבעה מינין הללו בידכם, החזירו גזלות וחבלות לבעליהן, ואחר כך תפלתכם נשמעת. וכן הוא אומר אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה.

ב. מדרש רבה נשא- שלשים ומאה משקלה צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו' ומסיימת במ"ם (תהלים כט) ה' יברך את עמו בשלום מ"ם ארבעים ומ"ם ארבעים הרי שמונים הרי ק"ד שעולים מניינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ד"א שראשי ש"ס משנה חשבון ראשי אותיות הן עולים שמונים צא וחשוב, מ' מן מאימתי של סדר זרעים, י' מן יציאות השבת של סדר מועד, ח' מן חמש עשרה נשים מן סדר נשים א' מן ארבעה אבות נזיקין מן סדר ישועות, כ' מן כל הזבחים מן סדר קדשים, א' מן אבות הטומאות מן סדר טהרות הרי שמונים מיכן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה למנין ק"ד ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה שניתנה תורה על ידו הרי ק"ל לכך היה משקל הקערה ק"ל.

מיהו לו"ד המדרש הוה אמינא דמה שהתחילו יבמות בצרות וזבחים בלשמה מפני ריבוי הדעות והעדויות בזה. וכמו שהתחילו ביצה במחלוקות בית הלל ובית שמאי. גם סיום הש"ס במ"ם הרי איתאמרא משמיה דרבי שמעון בן חלפתא.

ג. כל היכא שנזכר עבד עברי ואמה עבריה על כרחך כלפי זמן שהיובל נוהג. גיטין ס"ה א'.

ד. קרן אורה מסכת זבחים דף צב עמוד א. וע' בסוף עדיות (פ"ח מ"ד) שביאר הוא ז"ל בפי' שם דעתו וסיים שם דבכל מקום שתמצא טומאה מוזכרת בדם קדשים הכל הוא קודם עדותו של יוסי בן יועזר, אבל לאחר עדותו הלכה היא דאין טומאה בדם ומים של קדשים כלל, וכ"כ בפי' המשנה לעיל סוף פרק כל הזבחים... עכ"ל. צ"ב מהו קודם עדותו, האם באותו דור, ואעפ"כ לא מחקו את משנה ראשונה, או שמשנה זו קדמה ליוסי בן יועזר, וצ"ב, וכי לא גדולי הדור ומוסרי התורה היו מחברים את המשניות. ול"ע.

ה. שביעית פ"ט מ"ב. ושפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך, הא דלא תני ומלוד ועד הים עמק, אפשר דהוא משום דבשלב זה עדיין לא היה יישוב יהודי בין לוד לים, ואח"כ נהיה יישוב, ואז התנא כלל את כל השלש ושנה מבית חורון ועד הים מדינה אחת.
​
מאוחר​

א. בשעת הגזירה שנו. קרע. _(גיטין ס"ד א') ומ"מ עצם המשפט "קיבל" כנראה משפט קדום.

ב. יל"ע במשניות דמקדש- יומא זבחים תמיד ועוד האם כתוב "עושים" או "היו" עושים, או לפעמים כך ולפעמים כך, ומדוע.

ג. המשניות לפי זמן בית שני. סוכה פ"ד מ"ט.

ד. *דין שנשנה במשנה בסתמא ודאי נוהג אף בזה"ז. עי' מגילה ב' תיובתא דרבי יוחנן תיובתא. (אם לא שנימא דשאני התם דאיכא רבנן.)
​
משנה לא זזה ממקומה​

מצאנו משנה שפעם אחת נכנסה בטעות ושוב לא זזה, והוא-

א. סוכה פ"ג. רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים.

ב. עבודה זרה דף ל"ה- והתנן קיבת העובד כוכבים ושל נבילה הרי זו אסורה והוינן בה אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא ואמר שמואל, חדא קתני קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה אסורה ל"ק כאן קודם חזרה, כאן לאחר חזרה, ומשנה לא זזה ממקומה.


​
חקירות בסדר מסירת התורה ואורחות הדורות​
​
בנידון איך נפלה מחלוקת בדבר שאמור להיות ידוע​

א. בכל מקום שנחלקו ב"ש ובית הלל, האם כולם לא זכרו מה היה במשנת רבותם, ואם תישב שרבותם לא דיברו על זה, האם על נושאים כ"כ יסודיים רבותם לא דיברו. עי' ערלה פ"ב מ"ה, ומשמע (לפחות במקרה שם) שבית שמאי לא אמרו בשם שמאי בהדיא (אא"כ נימא דהם כן אמרו משמו בהדיא אלא דקמ"ל התנא שגם בהם היה מי שחולק, אבל זה לא כ"כ מסתבר, דא"כ בכל מחלוקת בשמיעה בין שתי בתי מדרש מסתבר שיהיה משהו מב"ש שישמע כב"ה וכן איפכא ולא מצאנו שיטרחו להזכיר זאת בכל מקום ומקום, ועוד מדוע התנא צ"ל שמעתי משמאי הזקן הרי כולם מדברים בשם שמאי, ולא הו"ל אלא לומר דוסתאי כו' אומר לעולם אינו מטמא כו') ויש לפרש דמהמשניות לא היה אפשר להוכיח, או משום דהמשניות לא הגיעו מגדולי הדור אלא ממלמדי הנערים, או משום שגם המשניות של גדולי הדור היו מלאים אוקימתות וכו', (והדרך הראשונה יותר נראית, ולכן יהיו כמה פרקים מיבמות דלב"ש אינן עיקר, (ולכן מהמשניות של רבי אפשר ללמוד דברים),) והיו מגיעים לבית המדרש בשביל לשמוע את התלמוד, והיה מחלוקות מה היתה מסקנת ההלכה בסוגיא. (יש תופעה מענינת, שבדיני ממונות ובקדשים אין כמעט מחלוקות בין ב"ש לבית הלל, ואיני יודע מה הגורם לכך.)

ב. ירושלמי פסחים פ"ו- א"ר אבון והלא אי אפשר לשני שביעית שיחול י"ד להיות בשבת. ולמה נתעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל.

ג. ברכות כ"ב ב' ונחזי עזרא היכי תקן, (ועי' תוס' שם דרק בדבר הרגיל בכל יום שואלים כן.) ושם ל"ג א' אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון

ד. בימי התנאים היו דינים יסודיים שלא היו ידועים לכל התנאים, ונודעו דרך מקרה. א. שבת- מעשה שעשו אנשי טבריה כו' ממעשה שעשו אנשי טבריה ואסרו להם, בטלה הטמנה כו'. ב. כלאים פ"ו מ"ד. המדלה כו' מעשה שהלך רבי יהושע וכו'. ג. חגיגה כ"ד א'. הכלי מצרף מה שבתוכו כו' דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה זו.

ה. לכאורה גם בזמן המשנה לא כל התלמידים/החכמים ידעו לתרגם מעצמם שיעורי המשנה. כלאים פ"ב שביעית פ" וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו.

ו. מצאנו תלמידים חולקין על רבותיהן לפו"ר במסורת.

פי"ז דכלים ולמה הוזכרו רימוני בדאן כו'. ואולי היו להם רבס אחרים המסייעים. (עי' ריש חזקת הבתים מח' ר"י ור"ע בחזקה וקיי"ל דרך שלישית.)

ז. מסורות לדורות מאוחרים מה היתה הנוסחא המקובלת לפני דור המחלוקת. א) כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הלל שונה עשרה יוחסים עלו מבבל וכולם מותרים לבא זה בזה ואת אמרת הלכה כרבי אל(י)עזר.

ח. כשרואים שתנא מסוים הבין בדברי תנא אחר כו"כ ומשיב עליו, אי"ז ראיה שאכן כך אותו תנא סבר. אגיטין ל"ז ב'- אמר לך רבא רשב"ג לא הוי ידע מאי קאמרי רבנן והכי קאמר להו אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם אי לאחר יאוש קאמריתו כדחזקיה. ב ב"ק ו' ב'- ת"ר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק"ו להקדש ור' ישמעאל אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה כו' אלא אמר רב אחא בר יעקב כו'.​
  • תודה
  • שכוייח
  • יישר כח
תגובות: ארצישראל, אחד יחיד, רבי ו-2 אחרים