שומרת יבם שנפלו לה נכסים

א.
כתובות פ: מתני' שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב״ש וב״ה שמוכרה ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וכו', וברש"י (ד"ה ב"ש אומרים) ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא כשמתה אמרו ב״ש יחלוקו יורשי הבעל בהם.

ונמצאו שם ד' שיטות בזה, דעולא ורבה ס"ל לחלק בין זיקת נשואה לזיקת ארוסה דזיקת ארוסה לאו כלום היא לזכותו בנכסים אבל זיקת נשואה הויא ספק נשואה, וע"כ ס"ל לעולא דרישא איירי בזיקת ארוסה וע"כ מוכרת ונותנת וקיים וסיפא בזיקת נשואה וע"כ הויא ספק ונחלקו בזה ב"ש וב"ה אי ידו כידה או ידו לאו כידה דלב"ש ידו כידה ושניהן מוחזקין ויחלוקו ולב"ה ידו לאו כידה והיא מוחזקת [ושורש הנידון בזה מבואר שם דאי בחיי הבעל ידו כידה א"כ יד היבם לאו כידה ואם בחיי הבעל ידו עדיפא מידה יד היבם כידה דתמיד גרע מבעל, וביאור כל הענין יבואר לקמן בעזהש"י], ורבה לא ניחא ליה לאוקמי רישא בזיקת ארוסה דא"כ לחלק בין ארוסה לנשואה בחייה ולמה נקט ברישא בחייה ובסיפא לאחר מיתתה, וע"כ פירש דאף ברישא איכא לאוקמי בנשואה אלא דבחייה הרי הגוף ודאי שלה והוא ספק אם יכול לעכבה משום קנין פירותיו ואין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ לאחר מיתתה דהללו באין לירש הגוף והללו באין לירש הגוף [דאי כנשואה היא הרי היבם יורשה ואם לאו יורשיה יירשוה] ואין כאן מוחזק ויחלוקו.

ואביי ורבא ס"ל לחלק בין נפלו לה כשהיתה תחת הבעל ובין נפלו לה כשהיא שומרת יבם דאף אם זכה בנכסים היינו בנכסים שהיה לאחיו זכות בהם וממשיך היבם כאחיו אבל במה שלא זכה המת אינו זוכה עד שייבמה [ודלא כעולא וכאביי דלא חילקו בזה דהא רישא איירי ודאי כשנפלו לה כשהיא שומרת יבם כלשון המשנה ואם לא חילקו בזה הרי ס"ל דגם הסיפא איירי הכי ואפ"ה אפשר דזוכה בהם], וע"כ ס"ל לאביי דרישא איירי בנפלו לה כשהיא שומרת יבם וע"כ מוכרת ונותנת וקיים וסיפא איירי דנפלו לה כשהיתה תחתיו דבעל ונחלקו אי כשהיתה נשואה היה ידו כידה או עדיפא מידה וכנ"ל [ולכאו' קשה על זה קושית רבה], ורבא ס"ל דא"א לומר כן דלכו"ע ידו דבעל עדיפא מידה וע"כ יד היבם כידה [והא דלא הקשה כן אעולא ה"ט משום דעולא איירי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם אבל בנפלו לה בעודה תחת הבעל מודה לרבא כמבואר ברש"י שם] וע"כ דאף בסיפא מיירי בנפלו לה כשהיא שומרת יבם אלא דאיירי בעשה בה מאמר וס"ל לב"ש דמאמר כודאי ארוסה וספק נשואה וב"ה ס"ל דמאמר לאו כלום הוא אלא לפוסלה על האחין, עד כאן הצעת הסוגיא שם.

ב.
ובעיקר הנידון אי ידו כידה ילאו כידה מצינו בזה ב' שיטות עיקריות (והובאו בר"ן בסוגיין), שיטת רש"י דהנידון הוא מחיים דבעל מי מוחזק בנכסים, דאם מחיים שניהם מוחזקין בו כאחד דידו כידה הרי לאחר מיתתו דמספקא לן אי הוי דיבם או דאשה הרי האשה מוחזקת בו וידו גריעא מידה ויהא שלה ואף יורשיה יירשוה, אבל אם מחיים היה הבעל מוחזק בו ולא היא דידו עדיפא מידה הרי לאחר מיתה היא באה לקבל הנכסים וגם הוא בא ליורשם ואין א' מוחזק יותר מהשני ויחלוקו.

והיוצא לפ"ז דעולא ס"ל דבעצם מחיים ידו עדיפא מידה ויד היבם כידה וכנ"ל אלא דנחלקו ב"ש וב"ה אם יש לו יד בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם מהטעם שנתבאר לעיל, דלב"ש יש לו יד וכיון דידו כידה יחלוקו ולב"ה אין לו יד בזה כלל דאין קנינו אלא במה שהיה לאחיו וע"כ ירשוה יורשיה [ודוק בלשון רש"י שם שכתב דלב"ה אין ידו כידה הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל ולא כתב דידו גריעא מידה כמ"ש בשיטת אביי דבאמת אין לו יד כלל ולא משום דגריעא מידה דלא פליג ארבא דס"ל דלא שייך לומר לב"ה ידו גריעא מידה, ורק לאביי דאיירי באופן דיש לו יד אלא דהיא מוחזקת יותר ממנו וכנ"ל הרי ידו גריעא מידה].

והנה לפ"ז לא מצי רבה לסבור כעולא בביאור פלוגתת ב"ש וב"ה דהלשון לא משמע כן וכן מסברא א"א לומר כן וחוץ ממה שנחלק עליו ברישא נחלק עליו בסיפא, דאי הטעם משום דידו כידה מהו הלשון דהללו באין לירש והללו באין לירש והא אינו מטעם זה אלא דאפי' בחייה אינה מוחזקת יותר ממנו, וגם מוכרח לא כן דא"כ אמאי חשובה כודאי יותר ממנו והא שניהן מוחזקין בו כאחד, וע"כ דאף לב"ש ידו לאו כידה אלא דהללו באין לירש אחר מיתתה והללו באין לירש ואין א' מהם מוחזק יותר מחבירו וע"כ יחלוקו, וב"ה פליגי משום דהוחזקה נחלה זו במשפחתה ומנא לן לחדש דעברה הנחלה למשפחה אחרת עי"ש ברש"י.

ואביי ס"ל דבזה גופא נחלקו אי מחיים ידו כידה או עדיפא מידה וכנ"ל ורבא ס"ל דלכו"ע ידו עדיפא אלא דנחלקו במאמר וכנ"ל.

ג.
ושיטת הרי"ף דהנידון הוא בבעלותם [ולא במוחזקותם כרש"י], דמחיים ודאי דחשיבי הנכסים דהוו של שניהם ושייכים לשניהם ורשות שניהן שוה ואם מת א' מהם נתרוקנה רשות לשני וע"כ אם מתה האשה בעלה יורשה ואם מת האיש מקבלת האשה הנכסים ולא יורשיו, אלא דמ"מ אפשר דיבם כיון דקם תחת אחיו אפשר שיורשו וקם תחתיו ואם תמות נתרוקנה רשות ליבם [ולגבי זה חשיב דידו עדיפא מידה דלו יש יבם שיוכל להמשיכו ולה אין אלא תמיד תתרוקן רשות לו], והיינו דאי ידו עדיפא מידה היינו דהיבם ממשיכו ולאחר מיתתו ידו כידה ואם מתה הוא יורשה, ואי ידו כידה היינו דאין היבם ממשיכו ונתרוקנה רשות לה ואין יד היבם כידה ואם מתה יורשיה יירשוה, [ולפ"ז לא שייך ידו גריעא מידה אלא אי כידה אי לאו כידה, ואף אם ידו כידה עדין אפשר לומר דבנפלו לה כשהיא שומרת יבם לא יקבלם היבם דאין לו כח אלא במה שהיה לאחיו וכנ"ל].

ולפ"ז עולא ס"ל דבעצם ידו עדיפא מידה כרבא וכנ"ל אלא דלב"ש מספקא להו אי מקבל יד כבעל אף לדברים שנפלו לה אח"כ או דאין לו יד אלא כאחיו וע"כ בנפלו לה כשהיא שומרת יבם יחלוקו וב"ה פשיטא להו דבזה אין ידו כידה ויורשיה יירשוה.

ורבה מצי סבר כעולא ג"כ אלא דס"ל דאף ברישא איכא לאוקמי בזיקת נשואה ואין ספק מוציא מידי ודאי דהגוף ודאי שלה וליורשיה אין ודאי וע"כ מוכרת ונותנת וקיים אבל בסיפא שכבר מתה והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו לב"ש.

ואביי סבר דלב"ש מספקא להו אי ידו כידה או ידו עדיפא מידה והיינו אי היבם ממשיכו אי לאו וע"כ יחלוקו ולב"ה פשיטא להו דאין היבם ממשיכו, ורבא סבר דודאי היבם ממשיכו דיד הבעל עדיפא מידה אלא דאיירי בנפלו לה כשהיא שומרת יבם דודאי אין ידו כידה ונחלקו במאמר כנ"ל.

ד.
ועדין צריך לברר דבהא דיד היבם כידה לרש"י אמרי' דיורשי האשה ממשיכים מוחזקותה ולא אמרי' דרק היבם מוחזק שכבר הוחזק בנכסים קודם וכן בכ"מ חזי' דיורשים ממשיכים המוחזקות, ומנגד חזי' דאין היבם ממשיך מוחזקות אחיו וע"כ אם יד הבעל כידה דשניהן מוחזקין מחיים בשוה לאחר מיתה רק היא מוחזקת כיון שכבר הוחזקה ואם יד הבעל עדיפא מידה ומחיים רק הוא מוחזק אמרי' הללו באין לירש והללו באין לירש ולא אמרי' דהוא ממשיך מוחזקות אחיו והם אינם ממשיכים מוחזקותה כיון שלא היתה מוחזקת וכן בכמה מקומות [כגון להתוס' בנכסי צאן ברזל דאין יורשיה ממשיכים מוחזקותה אלא יחלוקו] ויל"ע הגדר בזה.

וצ"ל בזה יסוד גדול דודאי היכא דהיורש מקבל בודאי כח מורישו אלא דמספקא לן שמא לא היה שייך כלל להמוריש אז היורש ממשיך המוחזקות דכחו כמורישו ממש אבל היכא דנולד הספק במיתת המוריש גופא אם יורשיו יורשים אותו או שאדם אחר מקבל הנכסים לא שייך מוחזקות ודוק היטב בכל הציורים.​