שונא מתנות יחיה

האם בהכנסת אורחים גם עשירים נחשבים עניים??? >>> האם יש איסור כשנותן תמורה למתנה??? >>> האם יש האיסור לצדיקים גמורים??? >>> האיסור משום גזל וחמדה או ממדת הבטחון??? >>> האם מותר לקבל מתנה כשאינו יכול לקנות??? >>> האם יכול לקבל מתנות על למוד תורה??? >>> מה התירו משום עת לעשות לה'??? >>> האם מותר לקבל מתנות מהורים??? >>> האם מותר למכור ס"ת כדי לישא אשה??? >>> האם מותר לתת מתנות לחתן??? >>> האם אברהם לקח מתנות???

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. בראשית יב, יג)
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, כג)
הנה בגמ' בברכות (י, ב) למדו מהפסוק (מלכים ב ד, י) 'ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה' אמר אביי ואיתימא רבי יצחק, הרוצה להנות [משל אחרים] יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר 'ותשובתו הרמתה כי שם ביתו' ואמר רבי יוחנן, שכל מקום שהלך שם ביתו עמו, וברש"י כתב שאין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה, וביאר 'כי שם ביתו' שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים.
ומהפסוק 'עובר עלינו תמיד' אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.
וכתב במאירי, שאדם המקבל הנאה או חסד מאחרים יקבלנה על דעת שישלם גמול אחר שיודע בעצמו שבידו לשלם והרוצה לעשות עצמו זר אצל העולם ושלא לקבל הנאה מהם או כבוד יעשה דבר זה בדרך שלא יחזיקו גאוה במידותיו, כגון שאינו נמנע מזה אלא שלא יחשד לעשות בשבילו דבר שאינו ראוי, כגון שהוא דיין שראוי להמנע מזה כדי שלא יחשדוהו כמקבל שוחד, והוא ענין כאלישע בראשונה וכשמואל הרמתי בשניה, ומ"מ כל המהנה ת"ח מנכסיו או שמכניסו לביתו ומאכילו ומשקהו שכרו אתו ופעולתו לפניו.

בהכנסת אורחים גם עשירים הם עניים

ובמהרש"א הקשה, על דברי רש"י שאין איסור בדבר והרי מצינו בכמה מקומות שיש איסור לקבל מתנות שנא' (משלי טו, כז) 'שונא מתנות יחיה, וכתב לבאר בזה שודאי אין ליהנות משל אחרים אלא כאן לפי שגדולה מצות הכנסת אורחים מכל גמילות חסדים שהיא גם לעשירים שכל אדם הוא עני בדרך מכלי תשמישים הצריכים לו, ולכך כתב מטה ושלחן וכסא ומנורה שהם לצורך אדם גם בדרך, ועל זה אמר הרוצה ליהנות משל אחרים יהנה כאלישע, דהיינו שלא היה נהנה אלא בדרך בכלי תשמישים של אחרים כדרך אורח אבל בשאר דברים ודאי לא היה נהנה משל אחרים, שהרי מצינו שלא רצה ליהנות מנעמן וקלל לגיחזי על זה, ושמואל לא רצה להנות גם באלו כמו שמבואר שביתו עמו גם בדרך בכל מקום שהלך.

אם נותן תמורה למתנה

ואמר רב חסדא, איזהו שונא מתנות יחיה זה הרואה טרפה לעצמו, וכתב רש"י, ודאי שונא מתנות אחרים הוא שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר, דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא, כל מי שקורא ושונה, ורואה טרפה לעצמו, ושימש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', כיון שעל שלו אינו חומד כל שכן שאינו חומד בשל אחרים לגנוב ולגזול, רב זביד אמר, זוכה ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא.
וכשהיו שולחים לר' אלעזר מבית הנשיא לא היה לוקח, וכן כשהיו מזמינים אותו לא היה בא, משום שנא' 'ושונא מתנות יחיה', וכששלחו לרבי זירא לא היה לוקח וכשהיו מזמינים אותו לאכל היה בא, שאמר שהם נכבדים במה שסועד אצלם והנאתם היא ואין זו מתנה, ונראה שאם יש תמורה למתנה הרי אי"ז נקרא מתנה ומותר.
האיסור לצדיקים גמורים
והנה ברמב"ם (פי"ב הל' זכיה ומתנה הי"ז) כתב, שהצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא בוטחים בה' ברוך שמו לא בנדיבים, והרי נאמר 'ושונא מתנות יחיה', ובגדר צדיק גמור מבואר ברמב"ם (פי"ד הל' איסורי ביאה ה"ג), וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען.
וכן מבואר ברמב"ם (פ"ג הל' תלמוד תורה הי"א) שלא להנות מאחרים, מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב, משמע שהאיסור הוא אצל הצדיקים הגמורים.
ובטור (חו"מ רמט, ה) כתב, מדת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו שנאמר ושונא מתנות יחיה, שהאיסור הוא ממדת חסידות, ובבית יוסף כתב שהמקור לזה בגמ' בקידושין (נט, א).

האיסור משום גזל וחמדה או ממדת הבטחון

והנה בדברי הפסוק במשלי (טו, כז) 'עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה', כתב רש"י, מאחר שהוא שונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל, וברבנו יונה כתב, שהוא בחיוב הרחקת החמדה בחפץ שיהיו מזונותיו בידי שמים וביגיע כפיו, והנה זאת המידה גדר להרחקת החמדה ותציל ממוקשי החנופה, אמנם במצודות דוד כתב, שהשונא אף מתנות כי ישען בה', אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת, שהאיסור הוא משום חסרון במדת הבטחון.
וכן כתב בכד הקמח (לרבנו בחיי, חמדה) ביאר, כי בידוע שהאוהב מתנות לא הביאו לזה אלא החמדה הנטועה, אבל מי ששונא אותם בודאי עקר מלבו מדת החמדה ולכך אמר יחיה שיבטיחנו הכתוב שיחיה מבלתי המתנות כי לא בא לידי מדה זו לשנוא המתנות ושלא לבטוח בהם אלא מתוך שבוטח בהקב"ה על כן אמר יחיה כי הקדוש ברוך הוא יספיק לו טרפו ומזונו ולא יצטרך למתנות, וכתב שלא תחמוד הוא האחרון בעשרת הדברות, והוקש לאנוכי שהוא הראשון, שאם הוא חומד נראה שאין בטחונו גמור לפי שאם היה מאמין לא היה רוצה לחמוד.
וכתב בפרישה, במה שכתוב בשכר מצוה זו לשון 'יחיה', מפני שדעת האדם להוט אחר קבלת המתנות בסברו שיחיה על ידי המתנות לנפשו ולנפש ביתו על כן כתב שאדרבא הבוטח בשם ושונא המתנות יחיה, וכתב שהאיסור בזה הוא או ממדת הבטחון או משום איסור חנופה, וכן הביאו בסמ"ע (סק"ד).
ובמדרש מבואר בביאור דברי הפסוק 'שונא מתנות יחיה' לפי שמי שפותח פתח לחברו חייב לו את נפשו, ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו, ולכך מי ששונא מתנות יחיה כיון שלא רצה שחברו יפתח לו פתח.
ובדברי שלום (ח"א סי' לז) כתב לתלות מחלוקת זו בין שמואל לאלישע שאלישע סבר שהאיסור הוא משום גזל וחנופה ולכן בדברים אלו כגון מטה שלחן ומנורה אין חשש משא"כ שמואל סבר שהאיסור משום מדת הבטחון ולכך יש להקפיד בכל מקום גם כשנמצא בדרך, וכן תלה את מחלוקת ר' אליעזר ור' זירא בחולין שר' אליעזר סבר שהוא משום חסרון במדת הבטחון ולכך גם כשהזמינו אותו לאכול לא הגיע, ור' זירא סבר שהוא איסור משום גזל וחמדה ולכך אם הזמינו אותו ומתכבדים במה שבא הרי אין איסור בזה, וכן כתב לתלות במחלוקת רשב"ג ורבנן אם יכול לתת לחברו עוד אמה בחלוקה כדי שיוכלו לחלוק שרבנן סברו שהאיסור משום גזל וחנופה וכיון שיש לו תועלת מזה אין בזה איסור, ורשב"ג סבר שהאיסור משום מדת הבטחון ולכך לעולם אין להתיר בזה.

הנאה ממתנה גם כשאינו יכול למכור

והנה מצינו בגמ' בקידושין (נט, א) שרב גידל רצה לקנות קרקע מסוימת ובא רבי אבא וקנה את הקרקע, ואמר לו ר' יצחק נפחא שהקרקע קודמת לרב גידל, שהרי מצינו בעני המהפך בחררה ובא אחר ולקחה שנקרא רשע, ואמר רבי אבא שלא ידע שרב גידל רוצה לקנותה, אמנם אינו יכול למוכרה לו לפי שזה הקרקע הראשונה שקונה ואין סימן ברכה למכור קרקע ראשונה שקנה ורצה ליתן לרב גידל במתנה ולא רצה רב גידל לקבלה לפי ששונא מתנות יחיה, ולכך רבי אבא לא השתמש בקרקע שרצה ליתן לו במתנה, ורב גידל לא קיבל ולא השתמש בה, לכך נקראה קרקע של רבנן, הרי מבואר בדברי הגמ' שיש דין שונא מתנות יחיה גם במקום שאינו יכול למכור לו כיון שמקבל ממנו בלא תמורה אסור.
ובעין יעקב הקשה, שהרי רבי אבא ידע שר' גידל לא יקח משום שונא מתנות יחיה ומדוע הציע לתת לו במתנה, ויש ליישב ע"פ המבואר שרבי אבא סבר שהאיסור משום גזל וחנופה ולכך באופן שאין לו אפשרות למכור לו לא שייך בזה את האיסור, ור' גידל לא רצה לקחת לפי שסבר שהאיסור משום מדת הבטחון ואין חילוק בין אם יכול למכור או שאין לו אפשרות.
ואפשר לומר שיש נ"מ בין הטעמים באיסור אם לוקח מתנה בעילום שם או שנותן מתנה בעילום שם, שאם האיסור משום חסרון במדת הבטחון אין להתיר בזה ואם האיסור משום גזל וחנופה כיון שאין יודע ממי לקח אין בזה חסרון.

לקבל מתנות על למוד תורה

והנה ברמ"א (יו"ד רמו, כא) כתב, מעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר 'יגיע כפיך כי תאכל וגו', שאסור ליהנות מדברי תורה וכו' וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו וכו', ויש אומרים דאפילו בבריא מותר, ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור, ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלקים היא, אך אין זה מדת כל אדם, וכל מה שמותר היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, אבל אין לו לקבל דורונות מן הבריות, ומה שמצינו, שכל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ.

שהתורה תתקיים אצל לומדיה

והקשה הט"ז (סק"ז) שהרי מצינו בכהן הגדול, גדלהו משל אחיו, ומצינו בסוטה (מ, א) שהושיב ר' אבהו את רבי אבא מעכו בראש כדי שיתנו לו מנות ויעשרוהו כפי שביאר רש"י, לפי שכך היה תשלום כעין שכירות, אבל אסור ליקח מתנות מיחיד, ועיקר ההיתר שעל ידי זה תתקיים התורה אצל לומדיה שלא יצטרכו לבטל מלימודה בשביל טרדות המזונות ואף אותם שיש להם ממון משלהם עדיין אי"ז מספיק לכל הוצאותיהם, לפי שצרכי ישראל מרובים להוצאת בנים לת"ת ולהשיא בנותיו לת"ח, וכן מבואר במהרש"ל, לכך נראה שמי שאינו עשיר גדול יוכל ליהנות אף אם עי"ז נעשה עשיר, אבל אחר שנעשה עשיר ויש לו קרן שיוכל להתקיים על ידו אין לו ליהנות כלל משל אחרים דרך מתנה.
והביא מדברי הב"ח שמותר ליקח מתנות להתעשר שיהיו דבריו נשמעים לבריות, ובאמת יצא שכרו של זה בהפסדו שנמשך מכשול מזה שיכול להגיע לידי שוחד, ולא עוד אלא שמקבל שכר תורתו והרי מצינו ברבה בר אבהו שהיתה שעה דחוקה לו ואפילו הכי לא רצה ליהנות ממה שנתנו לו מן השמים ששמע בת קול שאמרה מי הוא שאכל מעולמו כרבה בר אבהו וכ"ש במה שניתן לו לאדם על ידי אדם אחר, ולכך כל שאינו מוכרח לזה ודאי ירחיק מכיעור זה וכיוצא בו וק"ו מכיעור הגדול שקצתן להוטים אחר הממון ותובעים בפיהם ליתן להם מתנות הם מבזים התורה ולומדיה, שאפילו במתנות כהונה אסרו לשאול חלקו ק"ו בזה שעון גדול הוא וצדיק באמונתו יחיה.

משום עת לעשות לה'

ובש"ך (סק"כ) הביא מדברי הכסף משנה (פ"ג מהל' ת"ת) ראיות שמותר ליטול שכר על תלמוד תורה אם אין לו ממה להתפרנס בין מהתלמידים עצמם בין מהצבור, וא"כ אפשר לומר בדברי השו"ע שאדם צריך ללמוד מלאכה שמספקת לפרנסתו ואם לא תספיקנו יטול הספקתו מהצבור ואין בכך כלום, ואפי' אם הרמב"ם לא סבר כן מ"מ כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג וראינו חכמי ישראל נוהגין ליטול שכרם מהציבור ואפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאלו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת חס ושלום ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר.
וכתב עוד, שמי שהוא בעל ישיבה ומרביץ תורה ברבים ואינו יכול להתפרנס אלא מדבר מצוה שיסתפק מהצבור, ואם יש לו ממון כבר המספיק לו להחיות את עצמו שאין ביטול תורה כלל אז עון הוא בידו ליהנות משל צבור אלא יגיע כפו יאכל ומה שמקבל מהצבור יוציא להוצאת תלמוד תורה, והביא שם (סקכ"א) שבכסף משנה שם משמע דאפילו דורונות מותר לקבל וכ"פ מהרש"ל, ולא נאמר בפסוק ולוקח מתנות ימות, וגם הב"ח האריך בזה שמותר לראש ישיבה או אב"ד לקבל מתנות עד שיתעשר שהוא כמו נשיא וכהן גדול וכן נהגו.
ויש לתלות את מחלוקת הט"ז והש"ך אם אסור לקחת מתנות או שיש להקל בזה, במחלקת הנ"ל משום מה האיסור בזה, שלדברי הט"ז האיסור משום חסרון במדת הבטחון ולכך לא יקח כלל והש"ך סבר שהאיסור משום גזל וחנופה ולכך יכול לקחת אם אין בזה חשש איסור, ובברכי יוסף (סקי"ז ) כתב, שמה שמותר לתת דורונות היינו דווקא כשמביא מאליו ומעצמו בלי סיבה ופניה, רק לשם שמים, ויש בזה מצוה, והנמנע לקבל מונע ממנו חסד.
קבלת מתנות מהורים
בשבט הלוי (ח"ו סי' רכט) כתב לדון אם מותר לקבל מתנה מהורים, שהוא מדת חסידות בלי יוצא מהכלל, אפי' לקבל מצדיקים וקרובים, ומשמע מדברי הגמ' שאפי' מאביו אסור, אמנם אם מתכבדים בו במה שנקרא שמו עליהם מצינו שאין זה בגדר מתנה אלא הנאתם הוא, אמנם כנראה שבסבלונות שרגילים ליתן לבני משפחה אין מקפידים בכך, וגם אם יש בו סרך מצוה של קרוב דעת עי"ז להשפיע לטובה יש ג"כ להקל עפ"י דברי הדרישה.

למכור ס"ת כדי לישא אשה או לקבל מתנה

שו"ת חיים שאל (ח"א סי' עד) כתב לדון, במי שרוצה למכור ספר תורה בשביל לישא אשה, ואחר רצה לשלם לו את ההוצאות ולא רצה לקבל שלא רצה לקבל מתנה לפי ששונא מתנות יחיה, האם מותר לו למכור את הס"ת עבור זה, וכתב, שודאי יקבל את המתנה ולא ימכור את הס"ת כיון שכל מה שמותר למכור ס"ת כדי לישא אשה היינו שאין לו אפשרות אחרת וכיון שיכול לישא אשה גם בלא שימכור הרי אסור לו למכור באופן זה וכל דין שונא מתנות בדור הזה הוא משום זהירות בלבד ורוב העולם מקבלים מתנות בשמחה.
והביא לזה ראיה ממה שמצינו בגמ' בבבא בתרא (יג, ב) שבקרקע של שותפים שאין אפשרות לחלק אותה לפי שאין שיעור של ד' אמות לכל אחד שיכול האחד לומר שחברו יטול ד' אמות והוא יטול ג' ורשב"ג חולק לפי שנותן אמה אחת במתנה לחברו ושונא מתנות יחיה, ובשיטה מקובצת ביאר שלחכמים שמותר לחלק באופן זה סברו שאי"ז נקרא מתנה היא כיון שמתכוון לתועלת עצמו כיון שרוצה בחלוקה זו ועדיף לו להפסיד אמה, וכ"כ בסמ"ע (קעא, סקכ"ד).
וכתב שגם לשיטת רשב"ג במצות צדקה אין לחוש לעני שמקבל משום ושונא מתנות כיון ששכר הנותן צדקה הוא גדול יותר והוא תועלת לנותן, לכך אין למקבל לחוש לפי שעושה לזכות נפשו ולקיים מצוה, ואי"ז דומה לקרקע שמוותר לו אמה לפי שאין התועלת גדולה ואינו מקיים מצוה משא"כ צדקה וכבר אמרו חז"ל שיותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, וכשנדבה רוחו של העשיר לעשות צדקה ומצוה רבה וגם לעשות יקר לס"ת ודאי הוא מקיים מצות גדולות וודאי מותר לקבל ולא יירא משום ושונא מתנות.

מתנות לחתן

בתשובות והנהגות (ח"ג סי' תד) הביא במה שנהגו לתת דורון לחתן, שבפשוטו הטעם שהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, וע"כ נהגו שנותנים לחתן דורון ובזה משמחים אותו, ולפי טעם זה נראה במה שנהגו לתת מתנה להורי החתן והכלה כדי שהם יתנו לחתן ראוי יותר לתת לחתן בידו ולשמחו בכך, שעיקר המצוה של שמחת חתן היינו בסעודה ביום הראשון, שבזה נאמר שאין מערבין שמחה בשמחה, וכשהחתן רואה שמקבל מתנה משמחו בכך, ויסוד המנהג לתת לחתן דורון מבואר כבר בזוה"ק.

האם אברהם לקח מתנות

והנה יש להקשות במה שביאר רש"י, למען ייטב לי בעבורך, יתנו לי מתנות, והרי אברהם אינו חומד ממון אחרים שנא' שונא מתנות יחיה, ועוד שאברהם עצמו אמר 'אם מחוט ועד שרוך נעל לא אקח', וכן במה ששינה ואמר אחותי היא כדי שיתנו לו מתנות.
בריב"א על התורה, ביאר שכל האיסור היינו במתנה של ישראל, ומבואר שמותר לקחת מתנות מגויים, ובשפתי חכמים ביאר, שבמתנה מועטת רצה וכפי שהתבאר שהכל עניים בהכנסת אורחים, ועוד שרצה לפייס בכך את שרה ולא היה בדעתו ליקח ממנו, ועוד שעכשיו היה עני לכך לקח משא"כ אצל מלך סדום כבר העשיר, ובאדרת אליהו כתב, שאמר למען ייטב לי בעבורך במה שיביאו לו מתנות ולא יקח ובזה יחיה, ובגור אריה ביאר, שרצה להראות בעיני השרים לאיש עשיר ולכך לא יהרגו אותו לפי שדרך השרים לכבד את האנשים החשובים ולא להרגם על זה, ועוד ביאר שראה בזה את הברכה 'ואעשך לגוי גדול ואברכך', ועוד ביארו ע"פ דברי הרמב"ן שהאבות קיימו את התורה רק בארץ ישראל, ולכך רק ממלך סדום לא לקח שהיה בא"י.
ובדרישה הקשה, מדוע לא מביאים ראיה מאברהם שאין לקחת מתנות, שאמר (בראשית יד, כב - כג) 'הרימותי ידי וגו' אם מחוט ועד שרוך וגו', משום שאפשר לומר שאברהם החמיר בזה ממדת חסידות יתירה שהיתה בו, וכן יש לומר משום שמלך סדום היה רשע ולא רצה לזכות אותו בקבלתו מתנה ממנו על דרך הכתבו (משלי יד, לד) 'וחסד לאומים חטאת, ולכך אמר (שם) 'ולא 'תאמר אני העשרתי את אברם'.
ולגבי מה שקיבל שקיבל מפרעה ואבימלך, משום שלקח לשם מצוה, שאצל פרעה כתוב (בראשית יב, יג) 'אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך', ויש להקשות איך מסר את שרה לזנות בשביל הנאתו ועוד שהקדים הטפל דהיינו למען ייטב לי בעבורך ואיחר העיקר דהיינו וחיתה נפשי בגללך, אלא הענין היה שאמר אמרי נא אחותי את כדי שכל השרים והמושלים יחניפו לי בעבורך בסברם שאתן אותך להם לאשה ואני לא אתנך לשום אחד מהם ולא יהיה שום אחד רשאי לפגוע בי שיירא מהשר השני שגם כן דעתו עליה וישמור נפשי מאחרים, ולכך קיבל את המתנה כדי שיסברו שהיא באמת אחותו ושיתננה להם ועל ידי כן יחיו הוא והיא ולא יפגעו בהם רשעים והיה בזה כדי להציל נפשו ולפרוש מאיסור, ולכך אמר שעל ידי שיטיבו כל אחד בעבורך וחיתה נפשי בגללך, וגם באבימלך הוצרך לקבל כדי שלא יאמרו לאחר שהתעולל בה כרצונו דחה אותה לחוץ.