שיכור שהפיל ס"ת בשמחת תורה רח"ל

יש לעיין היכא שבגין סיבה שרק לא תהיה הפיל אדם ספר תורה בשמחת תורה, והיה שיכור, אי יש לחייבו או\ו לאשר ראו הס"ת על הרצפה:

הנה עיקר הדין להתענות כשנופל ספר תורה, הוא מהמג"א (סימן מ"ד סק"ה) שהביא מה'משפטי שמואל' שכתב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת, עיין שם.

והנה בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן י"ב) נשאל האם גם הרואים ספר תורה נופל חייבים להתענות, והשיב שגם הנופל ספר תורה מידו לא מצאנו בש"ס ובפוסקים שיתענה, אלא משום סברא דנתגלגל עוון זה של זלזול ס"ת על ידו, ומה גם אם בא הדבר מצד שלא נזהר כהוגן, אבל לרואים נראה דאין לחייבם בתענית.

אולם למעשה כבר כתבו הפוסקים שנהגו כהיום שאף הרואים ס"ת שנפל מתענים, ובספר 'מאזנים למשפט' (סימן ה') כתב שהטעם שבתפילין נהגו להתענות רק מי שנפלו מידו, ולא העומדים בבית הכנסת, ואילו בס"ת נהגו שכל הקהל מתענה, מלבד מה שקדושת ס"ת גדולה מקדושת תפילין, יש בזה עוד טעם דחז"ל אמרו בברכות (דף ל"ד ע"ב) המתפלל וטעה סימן רע לו, ושליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו, ולכן המניח תפילין ונפל ממנו הרי שהתפילין נתבזו רק מפני חטאו הפרטי, אבל המוציא ס"ת לקרא בו בצבור הרי הוא בבחינת שליח צבור, וכשנפלה מידו הרי התקלה הזאת והבזיון הזה סימן רע ח"ו לשולחיו, והוא סימן שחטאו פשעו ועוו כל הקהל העומד בבית הכנסת וכולם גרמו לבזיון התורה, ולכן מחויבים כולם להתענות ע"כ. וכעין זה כתב בספר 'נפש חיה' (סימן מ"ד).

ובשו"ת 'חיים ברצונו' (סימן ד') כתב טעם אחר, דהנה אמרינן ביבמות (דף צ"ו ע"ב) מעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן, קרעו ס"ד, אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא אמר תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכן הוה. ולכאורה קשה דלמה נגזר עליהם שכל הבית הכנסת יהפך לע"ז, ובפרט שהקריעה נעשתה באונס, ותירץ שמבואר בכמה מקומות שמיום שחרב בית המקדש, השראת השכינה הוא בבתי מדרשות, ולכן כשנקרע ספר תורה, יש בזה תימה הא אפילו בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה, ומכל שכן צדיקים עצמם, ועוד הרי הדבר נעשה בבית המדרש, ולמה לא הגין קדושת בית המדרש, וגם הרי זה היה בציבור, ולמה לא הגין זכות הציבור. וביאר שכיון שראה רבי יוסי בן קיסמא, שנקרע ספר תורה, ולא הגין שלושה דברים הללו, הבין שמסתמא הציבור מזלזלים בבית הכנסת, ומדברים בו שיחה בטילה, ולכך לא הגין עליהם, זכות בית המדרש, וגם זכות הציבור לא הגין עליהם, ואדרבה זה גרם שלא יגין זכות הצדיקים, שלא יקרה על ידם מכשול, ולכן קאמר שבית המדרש יהפך עבודה זרה, כמבואר במג"א (סימן קנ"א סק"א) שבעון קלות ראש בבית הכנסת נהפכין בתי הכנסת לבית עכו"ם ח"ו. וזה גם הטעם שהציבור צריכים לצום כשנפל ספר תורה, שאם זכות הציבור וזכות בית הכנסת לא הגין עליהם סימן שהם מזלזלים בקדושתן.

ולגבי השאלה השניה אם צריכים הציבור להעניש את השכור, הנה בשו"ת 'פאר הדור' (סימן צ"א) דן בשליח ציבור אשר השתכר ובא לבית הכנסת ופעם אחת מצא שליח ציבור אחר מתפלל, ובעת הוצאת הספר תורה חטף הספר והשליכו, ושבר הרימונים ויענו כל העם יחדיו ויאמרו לו מה זאת עשית, ולא היה בדעתו מרוב שכרותו. ושאלו מה לעשות באיש זה כי לא פעם אחת ולא שתים עשה כמעשה הרע הזה, כי אם זה כמה פעמים. והשיב שם אינו מן הראוי שהשליח ציבור יעשה כמעשים האלה רעים וחטאים, ולכן לא יטפל בשום שירות קדושה, ולא יתנו לו בידו הספר תורה, ויקח הקהל שליח ציבור אחר, ולא יראו לו פנים, כי מי שמבזה את התורה ומחללה יהיה מדתו שגופו מחולל על הבריות. ולכאורה הוא הדין בעניננו.

ומרן שה"ת הגרח"ק זיע"א השיב: אם נשתכר כלוט ולא ידע מראש שכך יהיה לו אין הוא אחראי על מעשיו והוא פטור, והרי נוהגים בשמחת תורה לשתות קצת יין ואם כן אנוס הוא ופטור. ומה שכתב בשו"ת פאר הדור שמענישים השכור, יש לחלק כיון שהתם עשה כן כמה פעמים, אין זה אנוס כל כך. וכדכתב רש"י גבי לוט, שלכך נקוד על ובקומה של בכירה, לומר הרי הוא כאילו לא נכתב, לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות. וגם הכא כיון שראה מה שנעשה בפעם הראשון, היה צריך להזהר יותר לא לשתות.

ויש לעיין בכל זה עוד.