שמיעת קול אשה חלק א'

​

שמיעת קול אשה​

כשאסרו לשמוע את קול האשה בזמן שקורא ק"ש - לא אסרו אלא בקול שאינו רגיל כגון קול זמר שלה, או כשמדברת דברים שיש בהם משום קירוב הדעת (שהרי אסרו לשאול בשלום אשה - רשב"א), ולפ"ז אולי יש מקום לחוש משום קול באשה גם באשה נואמת, מדריכת טיולים, וכדו', ובפרט ששם בד"כ גם מתבוננים בה.

מסתבר לומר ששמיעת קול ערוה קלה יותר מראיית טפח, הן מהמציאות הידועה, והן מדברי הרא"ש (ברכות ג' ל"ז) שלא אסר לשמוע קול אשתו בעת ק"ש אף שראיית שערה נאסרה.

לדעת הרמב"ן (ל"ת שנ"ג) איסור שמיעת קול קיים רק באשת איש, והרמב"ם (איסורי ביאה כ"א א'-ג' ופיה"מ סנהדרין ז' ד') אסר אף בחייבי לאוין, ואמר לי אחד הפוסקים שנראה שהרמב"ם יודה בעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן כגון האחות ואחות האם ואחות האב ובת הבת ובת הבן [שהרי קול באשה אסור מאחר והוא חשיפת הפנימיות, אולם בעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן - אין בזה איסור שהרי אין חוששים שיהרהר בהן, ודלא כדכתב בקובץ תשובות להגריש"א זצ"ל (ג' י'), וכן שמעתי בשם מרן החזו"א זצ"ל - לאסור לשיר עמהן זמירות שבת], ולפי זה הנפ"מ בין הרמב"ם לרמב"ן היא רק לענין קרובות מחמת קדושין, כשמיעת קול חמותו וכלתו.

לגבי קול אשתו נדה מצאנו שהפת"ש (יו"ד קצ"ה י') חשש לאסור לבעל לשומעו דומיא דאשת איש 'צ"ע אי מותר לשמוע קול זמר שלה מאחר דבגמרא אמר מקיש אשה נדה לאשת רעהו... וצ"ע', ולא ידענו את ביאור דבריו שהרי לא אסרו לבעל להרהר באשתו ולהביט בבגדי צבעונין שלה גם בימי נדותה, ורק באשה אחרת אסרו משום שאסורה עליו - ומה גרע לשמוע את קולה, וכ"כ בפרדס רימונים (ח"ג קצ"ה מקשה זהב ד"ה עוד) שספיקו של הפת"ש לאו כלום הוא, וכן דחה התועפות רא"ם (על היראים כ"ו אות ק"ל) את הפת"ש; אמר לי אחד הפוסקים שגם לדעת המחמירים אין צריך למחות בה, ויכול להקל לשומעה כשאין שרה לו להדיא - אלא רק להרגיע את התינוק, וכדו'; עוד יש להוסיף שמבואר ברמב"ן (השגות לספר המצוות ל"ת שנ"ג) 'מקיש אשה נדה לאשת רעהו, מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור וכו', כלומר, שהדבר ידוע שבאשת רעהו אסור הוא לעשות כן, שאפילו ההסתכלות בה אסור, וקולה ערוה, והכתוב מזהיר ממנה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה וכו'', ומבואר שבאשתו נדה מותר.

שמעתי מאחד הפוסקים שיש מקום לחדש ש'קול באשה ערוה' - אין הכוונה שהקול כשלעצמו הוא ערוה, אלא האיסור הוא דוקא כשהאשה שמשמיעה קולה נמצאת כנגדו ויכול לראותה [וגם בקולה היא נחשפת], אך אין לאסור לשמוע את קולה כשהיא במקום אחר ואינו יכול לראותה, אא"כ הוא מכירה - שאז דומה לבגדי צבעונין שחששו בראייתם להרהור, וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (ג' סי' ז' ב') ש'קול באשה' שייך רק כשמכיר אותה או שרואה אותה עכשיו; אמנם, מדברי היראים (שצ"ב, מובאים במרדכי ובב"י סי' ע"ה) 'הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך - הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות' - משמע שיש איסור בשמיעת קול אשה אפילו כשאין האשה כנגדו, אך אין זה מוכרח כי יתכן שמדובר כשהן כנגדו או כשמכירן [שהרי רחוק מלומר שמדובר רק כשהוא יושב בביהמ"ד, ודרך החלון שומע גויה זרה שרה].

אמנם, כל זה כששומע קול של אשה ממש אע"פ שאינו רואה אותה, אבל בשמיעת קול אשה דרך אמצעים אלקטרונים - בודאי שאין איסור מן הדין אפילו בשידור חי, וכ"ש כששומע הקלטה, ומ"מ המחמיר בענינים אלו קדוש יאמר לו - ראה בראבי"ה (א' ע"ו) שכתב 'אע"פ שנראה להקל בקול שאינו ראוי בשום ענין לראיה לא לו ולא לאחרים - אעפי"כ ראוי להחמיר' [דמשמע שבגמרא אסרו אע"פ שלברכה אינו אסור כשאינו מביט, אבל להביט אסור].

שמיעת קול פנויה​

לגבי שמיעת קול פנויה פשטות דברי הרמב"ם (איסורי ביאה כ"א ב') מורים שאין איסור לשמוע קול פנויה 'המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות - כמי שנסתכל במקום התורף, ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה - אסור' [היינו שאף שאסר להסתכל בכל אשה, אולם בקול ושער - אסר רק בערוה], ונראה שסבר שיש יותר חשש להרהור בהסתכלות במקומות הגלויים מאשר בשמיעת קולה, וכמו שלדעת הרמב"ם אין איסור מן הדין להסתכל בפנויה [כשאין חשש הרהור, ראה לעיל בדברי הרמב"ם] כך גם ההמנעות משמיעת קולה תהא רק ממדת חסידות.

אמנם, בשו"ת באר שבע (קונטרס באר מים חיים בסוף הספר אות ג') אסר לשמוע אפילו קול פנויה טהורה - שהרי לא התירו לראות שער של בתולות אלא מפני שדרכן לילך פרועות ראש, אך לא אמרו ששער הפנויה מותר כי איננה ערוה [כלומר, והרי קול הפנויה איננו גלוי לכל כשערה]. מכל מקום מסתבר לומר שלגבי שמיעת קול פנויה - אין לחלק בין פנויה טהורה לפנויה נדה, כי אם קול בפנויה ערוה הוא כמו בערוה ממש - בודאי יש להחמיר אפילו בפנויה טהורה, ואם קול אינו שוה לערוה ממש - גם בפנויה נדה יש להתיר, כי חשש ההרהור בשמיעת קולה הוא מועט ביותר [ראה גם במגילה ט"ו. שדבר זה נדיר 'רחב בשמה זינתה, יעל - בקולה, אביגיל - בזכירתה, מיכל בת שאול - בראייתה', ופירש המהרש"א 'דכתיב בה ותאמר אליו סורה אדוני סורה גו' - שע"י דיבורה וקולה תבעה סיסרא לזנות'], וראה לעיל שביארנו שלדעת הרמב"ם יש מקום רב לומר שאין לחלק בין פנויה טהורה לנדה לגבי ראייתה, והאחרונים שאסרו בפנויה נדה (של"ה, חכמ"א, מ"ב) - לא הביאו את אבות דרבי נתן ואת הרמב"ם.

אם אכן נאמר שמותר לשמוע קול פנויה כי אינה ערוה, בין אם נסייג את ההיתר לטהורה [כגון ילדה, או מי שהתגרשה או התאלמנה בזקנותה] ובין אם נרחיב את ההיתר גם לפנויה נדה - עדיין יהא ההיתר מותנה בכך ששמיעה זו לא תביא לידי הרהור, שהרי באיסור 'ונשמרת' אין חילוק מה הגורם הגורם להרהור.

במציאות החיים של אנשים רבים מצוי לשמוע שירת נשים באונס, כגון כשמשתמשים בתחבורה ציבורית, ושוהים בקופת חולים, וכדו' - ששם מושמעים תדיר שירים, ומסתבר לחדש שבמציאות זו - שמיעת קול שירתן קרובה יותר לקול דיבורן שבזמן חז"ל, וממילא יתכן שכלפי אנשים רבים - שמיעה זו לא מביאתם לידי הרהור, בדומה לקול דיבורן ולשערן היוצא מחוץ לצמתן, אך כמובן, אין הדברים אמורים במי שמציאות חייו הרגילה לא חושפתו לשירת נשים.

גם כלפי אלו שרגילים לשמוע קול שירת נשים לאונסם - קשה לחדש ששינוי המציאות עשוי להביא לשינוי הדין - שיהא מותר לשומעו בעת ק"ש [וה"ה לשומעו כשאין לו כוונת הנאה, כגון כשאינו יכול לצאת משם] מאחר ושמיעת קול אשה נאסרה ע"י חז"ל, אך כבר הובאה לעיל מחלוקת בזה בין ערוה"ש והבן איש חי שהתירו לומר דברים שבקדושה כנגד שער נשים פרועות ראש במקום שכולן נוהגות כך, לבין המ"ב והחזו"א שלא התירו בזה אף במציאות שהורגלו בכך - מאחר ונחשב כפריצות.

אמנם, שברור שגם מי שמורגל בכך לאונסו - אסור ללכת לשמוע הופעה של זמרת - שהרי כל מהות ארוע זה הוא סתירה לצניעות [אף שבמקרים רבים כוונת הזמרת איננה לפריצות אלא רק לכבוד עצמה], אולם מי שנמצא בעל כרחו במקום שאשה שרה בו - נראה שאיננו מחוייב לברוח משם כשקשה לו [ובפרט בזמרת פנויה או גויה] - כי כשאינו מכוון להנות מכך ומשתדל להסיח דעתו ממנה - בפשטות אינו עובר איסור בשמיעת הקול לאונסו, אא"כ יודע בעצמו שעלול לבוא לידי הרהור ולטומאה, וכמובן שצריך לפעול בעצמו שלא להנות מקולה ושלא להביט בה, וכ"כ המ"ב (ע"ה י"ז) לגבי שמיעת קול שירת פנויה '[יש ליזהר משמיעת קול] זמר אשה - אפילו פנויה, אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור, וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע, וכן פנויה שהיא נדה - מכלל עריות היא, ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת', וכבר התברר לעיל שיש מקום להבין בדעת אבות דרבי נתן והרמב"ם שאין חילוק בין פנויה נדה לטהורה[1].


במאמר הבא:
האם קול אחותו מותר בשמיעה?
מה הדין שמיעת אשה שאינה כאן?

---

[1] בספר עטרת צבי (לתלמיד הב"ח) כתב דעה המתירה שמיעת קול זמר אשה, וז"ל (ס"ק ו') 'אבל קול הרגיל אפילו קול זמר הואיל דרגיל בה אינו בא לידי תאוה', עכ"ל, וע"ע בס' לקט הקמח החדש (ס"ק כ"ז) דנהגו היתר בזה באונגארן במחוז העליון, וכן בני אשכנז והולנד אף החרדים וכו', ע"ש (כל זה מהגר"ש פעלדער שליט"א); וע"ע בשו"ת אבן ישראל (ט' סי' ס"ג בהערה לסי' ע"ה סעיף ג') 'נראה דאין הביאור של קול הרגיל היינו דוקא קול הרגיל, אלא אפילו קול של זמר אם הוא רגיל בו שרי, וכן משמע לשון הגהות מיימוניות שכתב וקול הרגיל בו, עיי"ש, וכן משמע בב"י, ולפ"ז שפיר מותר בשבת בשעת זמירות שגם הבתולות משתתפות באמירת הזמירות כיון שהם מזמרים מקטנותן - והוה קול הרגיל בו'.