ברי גרוע שלא במקום מוחזק

א.
כתובות יב: אתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב יהודה ורב הונא אמרי חייב ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה.

הנה סברת ר"נ ור"י הוא דאמרי' אוקי ממונא בחזקת מריה, ומבואר דמה דלא ס"ל ברי עדיף היינו נגד חזקת ממון אבל בלא"ה נאמן.

והנה בתוס' כתבו (ד"ה רב הונא) דכל סוגיין איירי דוקא בברי טוב ושמא גרוע, אבל בברי גרוע לכו"ע לאו ברי עדיף, ויש לדון אם הטעם בזה הוא גם רק משום החזקת ממון דהאיך ושלא במקום חזקה כן יועיל ברי גרוע, או דברי גרוע אינו מועיל כלל אפי' שלא נגד חזקה.

ונחלקו בזה גדולי האחרונים אי ברי גרוע מהני שלא במקום מוחזק, דמדברי הפנ"י שכתב דלהתוס' ל"ק קושיתו מהשבת אבידה מ"ט בעי' עדים או סימנים ולא סגי בברי שלו משום דהוא שמא גרוע אף דליכא חזקת ממון מבואר דאף דליכא חזקת ממון בעי' ברי טוב, והגרע"א על השו"ע סי' רס"ב והנתיה"מ סי' קמ"ו סק"ט כתבו דשלא במקום חזקת ממון מהני אף בברי גרוע, והביא הנתיה"מ ראיה מהא דזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי (ב"ב לב.) דאחר אינו יכול להחזיק בו ורק בין שני הטוענין הנידון, ומבואר דהטוען על ממון שהוא שלו זוכה בו ורק בדאיכא שנים כל דאלים גבר [וגם בזה אין שלישי יכול לתפוס בלא טענה ורק בין שניהם קיים הנידון] והיינו משום דמהני טענת ברי בלא מוחזק לכו"ע אף דהוי ברי גרוע כיון דאין אחר להכחישו.

ובדעת הפנ"י לכאו' קשה מזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי כנ"ל, ושמא יש לחלק דבאופן דליכא בע"ד אחר ודאי זוכה, ורק באבידה דהמוצא מחזיקו לבעלים צריך לחוש דיש בעלים אחר שג"כ טוען ברי אלא שאינו לפנינו, שהרי המוצא מחזיק עבורו וצריך להתחשב בדעתו ולא מהני ברי גרוע ועדין צ"ע.

ולכאו' יש להביא ראיה מהגמ' בב"ק (מו.) דמבואר לכאו' דהא דלא מהני בו"ש בברי גרוע היינו משום חזקת ממון דזה כלל גדול בדין דהמע"ה לאתויי ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא דהוי ברי גרוע כמ"ש התוס' וזה הסיבה דל"א התם ברי עדיף ובהדיא איתא שם דהוא משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה, אמנם הלא בכל מקרה איכא דעת הרמב"ן דלא ס"ל כלל מהחילוק דבין ברי טוב לברי גרוע והגמ' שם בכל מקרה צריכה יישוב אחר לקושיית התוס' מהתם, ומה שניישב על דברי הרמב"ן נוכל ליישב ג"כ על דברי הפנ"י, והארכנו בזה במק"א ביישוב דברי הרמב"ן.

ב.
ובקונטרס הספיקות (כלל א' אות ז') הביא מח' ראשונים אם מהני בו"ש נגד חזקת מרא קמא [דבגמ' הלא איירי בחזקת ממון רגילה], דברמב"ן בב"ב שם וברמב"ם מבואר דלא מהני נגד מרא קמא ובראב"ד המובא בשיטמ"ק בב"מ (ק.) מבואר דמהני. עוד כתב שם דבו"ש נגד תפוס [כגון מוצא אבידה דאינו מוחזק דודאי אינו שלו אבל הוא תפוס] לא מהני, אמנם הגרע"א בריש ב"מ כתב דמהני. ויש לדעת בכ"ז במה נחלקו.

והנה בעיקר הגדר דחזקת ממון נחלקו בזה האחרונים, דהקצוה"ח (סי' ל"ד סק"ה) והגרע"א בכ"מ נקטו דחזקת ממון היינו כחזקה דמעיקרא לכל דבר [ויש לזה ראיות רבות מלשונות הראשונים, ועי' לשון מהרי"ק בשורש ע"ב [א], ועי' בעה"מ ריש פ"ב [ב] ועי' לקמן בזה ואכמ"ל], והנתיה"מ (סי' ל"ד סקט"ו) והקונה"ס (כלל א' אות ו') נקטו דאינו אלא כלל דא"א להוציא מיד המוחזק כי אם בראיה ברורה ואינו כחזקה דמעיקרא וכפשטא דלישנא דהמוציא מחבירו עליו הראיה.

והנה אי נימא דהוא כחזקה דמעיקרא צ"ב מאי עדיפותיה על פני שאר החזקות, וכתב הש"ש דה"ט דבכל החזקות אין אנו יודעים עכשיו הדבר איך הוא אלא דמעיקרא היה כן ומסתמא נשאר, אבל חזקת ממון הרי היא חזקה גם מעכשיו שעכשיו הממון בידו ואין אנו משנים הממון מידו עי"ש, ובקצוה"ח (סי' ר"פ) הביא בשם תרוה"ד דה"ט משום דהיא חזקה דיש עמה סברא דהמע"ה [והיינו דלכו"ע איכא סברא דא"א להוציא ממון אלא בראיה ברורה וכדאמרי' בב"ק (מו:) למה לי קרא סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא, וסבר התרוה"ד דכונת הגמ' לומר דלכן חזקה זו ודאי אלימא משאר חזקות משום סברא דמאן דכאיב וגו' ודוק] והארכנו בזה במק"א.

והנה בגמ' דידן אמרי' דס"ל לרב נחמן ורב יוחנן דלא אמרי' ברי עדיף משום דאוקי ממונא בחזקת מריה, ולהנתיה"מ ולהקונה"ס ודאי היינו דנגד תפוס לא אמרי' ברי עדיף, ולכן ס"ל להקונה"ס דנגד תפוס גרידא בלא מוחזק לא אמרי' ברי עדיף ואזיל לשיטתו כנ"ל, אבל להגרע"א דס"ל דמוחזק היינו חזקה דמעיקרא א"כ נגד זה לא מהני אבל נגד תפוס גרידא מהני ואזיל לשיטתו [ואפשר לומר דאף אי מוחזק היינו חזקה מ"מ יש גם הסברא הנ"ל דתפוס ונגד זה לא מהני ברי ולא נגד החזקה], ובזה גם תלוי לכאו' מח' הראשונים אי מהני נגד חזקת מר"ק דהוא רק חזקה דמעיקרא בפשטות.​