(נכתב לפני תחילת לימוד משניות מסכת זבחים עם תשב"ר)
חלוקות בסוגי הקרבות:
א. קדשי קדשים, היינו עולה, חטאת, אשם, שלמי ציבור.
קדשים קלים היינו, כל השלמים מלבד השלמי ציבור.
ב. קורבנות ציבור, וקורבנות יחיד.
קורבנות ציבור היינו, קורבנות הבאים מכספי ציבור.
קורבנות יחיד היינו, קורבנות הבאים מכספי יחיד.
ג. חובה ונדבה, חובה היינו קורבנות שהאדם מחויב להביאם ולא מחמת שהוא התחייב להביאם.
קורבנות נדבה היינו קורבנות שהאדם נדר או נדב להביאם.
ואלו הם מיני בעלי החיים שמהם מביאים קורבנות:
רק 5 מיני בעלי החיים כשרים להקרבה.
1. בקר - כולל פר, פרה עגל.
2. כבש - כבשה, כבש, שה כבשים, ואיל, גדי, והכבש הוא ממין הצאן.
3. עז - עז, שה עיזים, שעיר עיזים שעיר, וגם העיזים הם ממין הצאן.
4. תורים.
5. בני יונה.
גם מהצמחים מצינו ה' סוגים המשמשים לקרבנות.
1. חטים למנחות.
2. שעורים למנחות.
3. שמן הבא עם המנחות.
4. לבונה, הבאה עם המנחות, ועם לחם הפנים.
5. יין המשמש לנסכים.
מן הדומם מצינו ב' מינים המשמשים לקרבנות.
1. מלח הבא עם הקרבנות.
2. מים המשמשים לניסוך המים (ואף להכנת המנחות).
4 מיני קרבנות יש, בתוכם כמה מינים.
ואלו הם:
עולה, והיינו שכל בשרם מוקרב על גבי המזבח ועורה הולך לכהנים.
ויש עולות צביור וכגו' תמיד, ויש עולות יחיד, וכגו' עולת ראיה.
חטאת, וישנם חטאות ציבור וחטאות יחיד, חטאת יחיד באה על חטא שזדונו כרת.
וחטאת ציבור יש קרבנות כמוספים וכן פר העלם דבר של ציבור ועוד.
וישנם "חטאת פנימיות" וישנם "חטאות חיצוניות".
"חטאות פנימיות היינו שדמן נזרק בתוך ההיכל.
ו"חטאות חיצוניות" היינו שדמם נזרק מחוץ להיכל (והיינו על המזבח החיצון).
ובשר החטאת, יש שנאכל ע"י הכהנים ויש שנשרף.
אשם, ואלו הם מיני האשם, אשם נזיר אשם מצורע, אשם גזילות אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם תלוי.
ואשם אינו בא על חטאים שזדונם כרת, אלא על חטאים האמורים בקרא.
ובשר האשם חלקו נקרב, חלקו נאכל ע"י הכהנים.
שלמים - יש שלמי ציבור, והם קדשי קדשים, ויש שלמי יחיד, והם קדשים קלים.
ובשר השלמים, החזה והשוק הולך לכהנים, האימורים לגבוה ושאר בשר נאכל ע"י הבעלים.
מלבד הבכור והמעשר והפסח.
שבשלושתם האימורים מוקרבים על גבי המזבח, והבשר נאכל לכהנים ולנשיהם ולעבדיהם והמעשר נאכל לכל אדם בירושלים והפסח נאכל רק לבעלים.
בד' עבודות ניתן ליפסול את הקרבן
1. שחיטה, והיינו שחיטת הבהמה.
2. קבלה, והיינו לקבל את דם הנפש בכלי.
3. הולכה והיינו הולכת הדם אל מקום הזריקה.
4. זריקה והיינו זריקת הדם.
אמנם אף בד' עבודות הללו, לא כל שינוי מצורת העבודה פוסלת, וכמבואר בסדר קדשים.
מלבד השחיטה, כל העבודות צריכות להיות ע"י כהן כשר.
כוונת לשמה.
א. מבואר במתני' (ד' ו') לשם ו' דברים הזבח נזבח.
ואלו הם:
א. לשם זבח, והיינו לשם אותו הקרבן לאפוקי בשחטו לשם קרבן אחר.
ב. לשם זובח - והיינו לשם בעל הקרבן.
ג. לשם השם ב"ה, והיינו לכבודו יתברך שמו ולא לשם חולין.
ד. לשם אישים, והיינו לשורפו ע"ג האש, ולאפוקי בשחטו על מנת להקריבו ע"ג גחלים ולא ע"ג אש.
ה. לשם ריח, והיינו לשחטו ע"מ לשרוף את הטעון שרפה ע"ג המזבח, ולא לשורפו קודם העלותו ע"ג המזבח.
ו. לשם ניחוח, והיינו על מנת לעשות נחת רוח להקב"ה, שאמר ונעשה רצונו.
יש שני מחשבות מתוך שש הלשמה שבהם נפסל הקרבן.
אחד לשם הקרבן, והשני לשם בעל הקרבן.
ואמנם שאף במחשבות אלו לא תמיד נפסל הקרבן, ואף אם חושב מחשבת פסול בשוגג אין נפסל הקרבן, וטעם הדבר הוא "עקירה בטעות לא שמה עקירה" אלא רק במזיד יש את פסול זה.
ביאור המושג "לשמה"
לשמה היינו, שעושה את הפעולה הנצרכת ומכוין לשם הדבר.
דהיינו לכל דבר יש "שם", ושם הוא ביטוי של מהות הדבר, וכשעושה את הפעולה מכוין לעשות את הפעולה לשם הדבר והיינו למהות הנצרכת.
וכגו' לקרבן חטאת של ראובן הרי שיש את הקרבן, ושמו חטאת של ראובן, ומהותו קרבן הבא לכפר על עוון (שעונשו במזיד כרת) שעשה ראובן בשגגה.
וכאשר מפריש ראובן בהמה לחטאת, והיינו שמפרש שבהמה זו תהיה לקרבן חטאת, וע"י הפרשתו נעשית בהמה זו לחטאתו, וכאשר בא להקריב צריך הכהן לכוין לשם השם שפירש לו בעל הקרבן.
וכאשר שוחטים את קרבן זה צריך לחשוב ששוחט בהמה זו כדי שתבוא ותכפר על עבירת ראובן.
וכבר נתבאר שגם עשו את א' מה' עבודות המעכבות ללא מחשבה אלא בסתמא, שאי"ז מעכב.
מחשבות הפוסלות את הקרבן
ג' מחשבות יש שיכולות לפסול את הקרבן.
א. מחשבת שינוי השם, והיינו או שם הקרבן או שם הבעלים, שבכה"ג נפסל הקרבן.
ומחשבות אלו הם שנים מתוך ו' המחשבות של הלשמה וכמו שנתבאר.
ב. מחשבת המקום.
והיינו שחשב בעת אחד מב' עבודות לזרוק את הדם מחוץ לעזרה.
או להקטיר את האימורים חוץ לעזרה.
או לאכול את הבשר חוץ למקום אכילתו, והיינו בק"ק חוץ לקלעים ובקדשים קלים חוץ לירושלים.
ג. מחשבת הזמן.
והיינו שחושב לזרוק את הדם אחר זמן הזריקה.
או שחישב להקטיר ממנו אחר זמן ההקטרה.
או שחישב לאכול את הבשר אחר זמן האכילה.
והנה, ישנו חילוק בין הפסולים הללו.
שבפסולי מחשבת שינוי השם ובמחשבת מקום הקרבן נפסל אך אינו נעשה פיגול.
והאוכל מקרבן פסול עובר בלאו ולוקה ארבעים.
אבל במחשבת שינוי הזמן לא זו בלבד שהקרבן נפסל אלא שהוא אף נעשה פיגול.
ופיגול פירש רש"י (חומש ויקרא י"ט ז') שהיינו תועבה.
והאונקלוס (שם) תרגמו מרחק והיינו מלשון שדבר זה מרוחק הוא.
וע"פ ב' ביאורים אלו מובן שפיגול היינו דבר שמתועב ומרוחק כלפי שמיא.
והאוכל (כזית) מהפיגול חייב כרת שנאמר (ויקרא ז' ח') "פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנה עוונה תשא".
נותר.
נותר היינו בשר הראוי לאכילה שנותר מן הקרבן אחר זמן אכילתו, והאוכל ממנו חייב כרת, (ויקרא י"ט ז') "ואוכליו עוונו ישא".
אימורים.
אימורים היינו, האיברים ששורפים אותם ע"ג המזבח מן החטאות ומן האשמות ומן השלמים הם נקראים אימורים. ולשון אימורים הוא, שאיברים אלו הם האמורים מפי הגבורה להקריבם ע"ג המזבח.
ואלו הן האימורים של שור או של עז.
א. החלב אשר על הקרב, ובכללו חלק שע"ג הקיבה.
ב. שתי הכליות.
ג. חלב שעליהם עם החלב אשר על הכסלים.
ד. יותרת הכבד, ונטל מעט מן הכבד עמה.
ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף:
ה. האליה עם החוליות מן השדרה עם הכליות.
הקדמה למסכת זבחים
חלוקות בסוגי הקרבות:
א. קדשי קדשים, היינו עולה, חטאת, אשם, שלמי ציבור.
קדשים קלים היינו, כל השלמים מלבד השלמי ציבור.
ב. קורבנות ציבור, וקורבנות יחיד.
קורבנות ציבור היינו, קורבנות הבאים מכספי ציבור.
קורבנות יחיד היינו, קורבנות הבאים מכספי יחיד.
ג. חובה ונדבה, חובה היינו קורבנות שהאדם מחויב להביאם ולא מחמת שהוא התחייב להביאם.
קורבנות נדבה היינו קורבנות שהאדם נדר או נדב להביאם.
ואלו הם מיני בעלי החיים שמהם מביאים קורבנות:
רק 5 מיני בעלי החיים כשרים להקרבה.
1. בקר - כולל פר, פרה עגל.
2. כבש - כבשה, כבש, שה כבשים, ואיל, גדי, והכבש הוא ממין הצאן.
3. עז - עז, שה עיזים, שעיר עיזים שעיר, וגם העיזים הם ממין הצאן.
4. תורים.
5. בני יונה.
גם מהצמחים מצינו ה' סוגים המשמשים לקרבנות.
1. חטים למנחות.
2. שעורים למנחות.
3. שמן הבא עם המנחות.
4. לבונה, הבאה עם המנחות, ועם לחם הפנים.
5. יין המשמש לנסכים.
מן הדומם מצינו ב' מינים המשמשים לקרבנות.
1. מלח הבא עם הקרבנות.
2. מים המשמשים לניסוך המים (ואף להכנת המנחות).
4 מיני קרבנות יש, בתוכם כמה מינים.
ואלו הם:
עולה, והיינו שכל בשרם מוקרב על גבי המזבח ועורה הולך לכהנים.
ויש עולות צביור וכגו' תמיד, ויש עולות יחיד, וכגו' עולת ראיה.
חטאת, וישנם חטאות ציבור וחטאות יחיד, חטאת יחיד באה על חטא שזדונו כרת.
וחטאת ציבור יש קרבנות כמוספים וכן פר העלם דבר של ציבור ועוד.
וישנם "חטאת פנימיות" וישנם "חטאות חיצוניות".
"חטאות פנימיות היינו שדמן נזרק בתוך ההיכל.
ו"חטאות חיצוניות" היינו שדמם נזרק מחוץ להיכל (והיינו על המזבח החיצון).
ובשר החטאת, יש שנאכל ע"י הכהנים ויש שנשרף.
אשם, ואלו הם מיני האשם, אשם נזיר אשם מצורע, אשם גזילות אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם תלוי.
ואשם אינו בא על חטאים שזדונם כרת, אלא על חטאים האמורים בקרא.
ובשר האשם חלקו נקרב, חלקו נאכל ע"י הכהנים.
שלמים - יש שלמי ציבור, והם קדשי קדשים, ויש שלמי יחיד, והם קדשים קלים.
ובשר השלמים, החזה והשוק הולך לכהנים, האימורים לגבוה ושאר בשר נאכל ע"י הבעלים.
מלבד הבכור והמעשר והפסח.
שבשלושתם האימורים מוקרבים על גבי המזבח, והבשר נאכל לכהנים ולנשיהם ולעבדיהם והמעשר נאכל לכל אדם בירושלים והפסח נאכל רק לבעלים.
בד' עבודות ניתן ליפסול את הקרבן
1. שחיטה, והיינו שחיטת הבהמה.
2. קבלה, והיינו לקבל את דם הנפש בכלי.
3. הולכה והיינו הולכת הדם אל מקום הזריקה.
4. זריקה והיינו זריקת הדם.
אמנם אף בד' עבודות הללו, לא כל שינוי מצורת העבודה פוסלת, וכמבואר בסדר קדשים.
מלבד השחיטה, כל העבודות צריכות להיות ע"י כהן כשר.
כוונת לשמה.
א. מבואר במתני' (ד' ו') לשם ו' דברים הזבח נזבח.
ואלו הם:
א. לשם זבח, והיינו לשם אותו הקרבן לאפוקי בשחטו לשם קרבן אחר.
ב. לשם זובח - והיינו לשם בעל הקרבן.
ג. לשם השם ב"ה, והיינו לכבודו יתברך שמו ולא לשם חולין.
ד. לשם אישים, והיינו לשורפו ע"ג האש, ולאפוקי בשחטו על מנת להקריבו ע"ג גחלים ולא ע"ג אש.
ה. לשם ריח, והיינו לשחטו ע"מ לשרוף את הטעון שרפה ע"ג המזבח, ולא לשורפו קודם העלותו ע"ג המזבח.
ו. לשם ניחוח, והיינו על מנת לעשות נחת רוח להקב"ה, שאמר ונעשה רצונו.
יש שני מחשבות מתוך שש הלשמה שבהם נפסל הקרבן.
אחד לשם הקרבן, והשני לשם בעל הקרבן.
ואמנם שאף במחשבות אלו לא תמיד נפסל הקרבן, ואף אם חושב מחשבת פסול בשוגג אין נפסל הקרבן, וטעם הדבר הוא "עקירה בטעות לא שמה עקירה" אלא רק במזיד יש את פסול זה.
ביאור המושג "לשמה"
לשמה היינו, שעושה את הפעולה הנצרכת ומכוין לשם הדבר.
דהיינו לכל דבר יש "שם", ושם הוא ביטוי של מהות הדבר, וכשעושה את הפעולה מכוין לעשות את הפעולה לשם הדבר והיינו למהות הנצרכת.
וכגו' לקרבן חטאת של ראובן הרי שיש את הקרבן, ושמו חטאת של ראובן, ומהותו קרבן הבא לכפר על עוון (שעונשו במזיד כרת) שעשה ראובן בשגגה.
וכאשר מפריש ראובן בהמה לחטאת, והיינו שמפרש שבהמה זו תהיה לקרבן חטאת, וע"י הפרשתו נעשית בהמה זו לחטאתו, וכאשר בא להקריב צריך הכהן לכוין לשם השם שפירש לו בעל הקרבן.
וכאשר שוחטים את קרבן זה צריך לחשוב ששוחט בהמה זו כדי שתבוא ותכפר על עבירת ראובן.
וכבר נתבאר שגם עשו את א' מה' עבודות המעכבות ללא מחשבה אלא בסתמא, שאי"ז מעכב.
מחשבות הפוסלות את הקרבן
ג' מחשבות יש שיכולות לפסול את הקרבן.
א. מחשבת שינוי השם, והיינו או שם הקרבן או שם הבעלים, שבכה"ג נפסל הקרבן.
ומחשבות אלו הם שנים מתוך ו' המחשבות של הלשמה וכמו שנתבאר.
ב. מחשבת המקום.
והיינו שחשב בעת אחד מב' עבודות לזרוק את הדם מחוץ לעזרה.
או להקטיר את האימורים חוץ לעזרה.
או לאכול את הבשר חוץ למקום אכילתו, והיינו בק"ק חוץ לקלעים ובקדשים קלים חוץ לירושלים.
ג. מחשבת הזמן.
והיינו שחושב לזרוק את הדם אחר זמן הזריקה.
או שחישב להקטיר ממנו אחר זמן ההקטרה.
או שחישב לאכול את הבשר אחר זמן האכילה.
והנה, ישנו חילוק בין הפסולים הללו.
שבפסולי מחשבת שינוי השם ובמחשבת מקום הקרבן נפסל אך אינו נעשה פיגול.
והאוכל מקרבן פסול עובר בלאו ולוקה ארבעים.
אבל במחשבת שינוי הזמן לא זו בלבד שהקרבן נפסל אלא שהוא אף נעשה פיגול.
ופיגול פירש רש"י (חומש ויקרא י"ט ז') שהיינו תועבה.
והאונקלוס (שם) תרגמו מרחק והיינו מלשון שדבר זה מרוחק הוא.
וע"פ ב' ביאורים אלו מובן שפיגול היינו דבר שמתועב ומרוחק כלפי שמיא.
והאוכל (כזית) מהפיגול חייב כרת שנאמר (ויקרא ז' ח') "פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנה עוונה תשא".
נותר.
נותר היינו בשר הראוי לאכילה שנותר מן הקרבן אחר זמן אכילתו, והאוכל ממנו חייב כרת, (ויקרא י"ט ז') "ואוכליו עוונו ישא".
אימורים.
אימורים היינו, האיברים ששורפים אותם ע"ג המזבח מן החטאות ומן האשמות ומן השלמים הם נקראים אימורים. ולשון אימורים הוא, שאיברים אלו הם האמורים מפי הגבורה להקריבם ע"ג המזבח.
ואלו הן האימורים של שור או של עז.
א. החלב אשר על הקרב, ובכללו חלק שע"ג הקיבה.
ב. שתי הכליות.
ג. חלב שעליהם עם החלב אשר על הכסלים.
ד. יותרת הכבד, ונטל מעט מן הכבד עמה.
ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף:
ה. האליה עם החוליות מן השדרה עם הכליות.
