יצירת גולם במקורות והמסתעף

יצירת גולם במקורות
דור אנוש: עי' ברא"ש עה"ת [בראשית ד,כו] וז"ל אז הוחל לקרוא בשם ה', מלמד שבאו בני הדור ושאלו לו לאנוש מה שמו של אביך, וכו' א"ל כיצד עשהו, מיד לקח רגיבת עפר ועשאו צורת גולם, ונכנס בנפיחיו השד, והיה בו חיות' עכ"ל.
אברהם אבינו: ועי' בראב"ד [בסוף פירושו לספר יצירה ו,ד] דכתב 'את הנפש אשר עשו בחרן, מלמד שנתעסק אברהם אבינו ע"ה בצירוף האותיות של ספר יצירה, ועשה בה נפשות. [קצ"ע לאיזה מטרה עשה זאת אברהם אבינו]. כמו כן בספר חסד לאברהם (מעין ה נהר נא) הביא מדרש שמאי דכתיב ואת בן הבקר אשר עשה, שעשה בן בקר על ידי ספר יצירה.
השבטים: בשל"ה (פרשת וישב) מבואר, שהשבטים בראו בהמה ואשה בספר יצירה. הביאו החפץ חיים בשמירת הלשון (ח"ב פרק יא).
ירמיהו ובן סירא: בספר הפליאה לבעל הקנה (ד"ה ויאמר ה' נעשה אדם) מבואר שירמיהו ובן סירא בראו גולם,
בני דורו של ירמיהו: עי' בבן יהוידע בסנהדרין [סה,ב ד"ה אמר] דהביא מספר שבט מישראל על התהלים על מש"כ בישעיה [מא,כג] הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלוקים אתם וגו', ופירש הענין כי בן סירא עשה גולם, ע"י צירופי אותיות א"ב, ובא ירמיה והוכיחו, והשיב לו בן סירא כבר נברא ומה אעשה, א"ל ירמיה תכוון את כל הצירופים שעשית לאחור, ואז יחזור לעפרו. אבל האדם שברא הקדוש ברוך הוא אי אפשר להחזירו לעפר, וז"ש הגידו האותיות לאחור, כי רשעי ישראל באותו הזמן היה בעלי שם המפורש, והיו יודעים לצרף אותיות של ספר יצירה לעשות אדם, והיו מתפארים בזה, ואמר להם הנביא הגידו את האותיות של הצירופים לאחור, ואז אם נשאר הגולם, נדע כי אלוקים אתם. ועיי"ש.
התנאים: אבות דרנ"א פכ"ה, 'ועוד שאני שונה ג' מאות הלכות במכשפה לא תחיה. ויש אומרים שלשת אלפים הלכות ולא שאלני אדם בם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין ואיך עוקרין אותן. אמרתי דבר אחד נתמלאת כל השדה קישואין. אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד'. ע"כ. והיינו שימוש בשמות הקודש.
האמוראים: סנהדרין סה,ב: 'רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפריך רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה' ע"כ.
המהר"ל: ידועה האגדה שהמהר"ל יצר גולם וכינויו הוא 'הגולם מפראג' ועי' בזה לקמ' בנספח אודותיו.
ר' אליהו מחלם: החכם צבי (שו"ת סי' צ"ג) מעיד על זקנו מוהר"ר אליהו מחלם (תלמיד המהרש"ל) שברא אדם ע"י ספר היצירה.
הגר"א: בהקדמה לספרא דצניעותא [לבעל הנפה"ח] כתב וז"ל: ובספר יצירה היתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו וכו' א"ל מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כ"כ לברוא גולם, השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם, ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד, כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז, ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י"ג שנה.
חת"ס: בספר זכרון למשה מסופר על החתם סופר שפעם ביקר ר' אברהם יצחק ווינבערגער את החת"ס האם לפי דעתו לא היה נכון לעשות איזו פעולה בכח הטמיר של השמות הקדושים, כמו יצירת גולם, לחזק האמונה והבטחון בה'. והשיבו החת"ס תאמין לי, שיש בכוחי ליצור ע"י השמות והצירופים גולם בלי התאמצות יתירה, בעמל קל של לגימת מים, אך עיקר הסיבה של מניעתי ולאחז בדרך זה, ע"פ הירושלמי (יומא פ"ג) שמי שנהנה מאחרים אסור להשתמש בשמות הקדושים, וע"כ גם עלי להמנע מכגון דא. כמו מובא בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קצז) וז"ל עוד רגע אדבר, כי שמות הקודש הם פעולות אמתיות ממה שראיתי בעיני מאיש מופת מורי כהן צדק זצ"ל, ומה שחז"ל עסקו בס' יצירה וברא גברא [סנהדרין דף סה ע"ב] ואמרו ישעי' אמר שם ובלע בארזא [יבמות דף מט ע"ב], ואחתופל כתב שם וקפה תהומא [סוכה נ"ג ע"ב ע"ש] הוא שם מילואו של שם א-ל, ומשה רבינו ע"ה הרג למצרי בשם המפורש, עכ"ל.
דורות אחרונים: מסופר על בעל הלשם ששאלו רבי יוסף זכריה שטרן זצ"ל, אם מותר לברוא גולם בשבת, וחשב כמה דקות ואמר שאינו רואה בזה כל איסור, ואמר רבי יוסף זכריה, שאם חשב והתיר, סימן שיודע לברוא גולם, כמו כן מסופר על הצפנת פענח שאמר שמי שיודע ליצור גולם, יודע שאין כל איסור לעשותו בשבת. [חשוקי חמד סנהדרין קא,א]

נידונים שונים בעניני גולם​

לענין רציחה: גרסי' בסנהדרין [סה,ב] 'רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפריך' ע"כ. ובשו"ת ח"צ [צ"ג] כ' דאין לו שם אדם ולכך אי"ב האיסור של רציחה. ופשוט.
אך בר מן דין. רבי זירא לא הרגו, אלא ביטל את חיותו בדיבור. ובדיבורו לא אתעיבד מעשה אלא נפסק כח חיותו. אלא דהנידון הוא לגבי רציחה, ועי'.
צרוף לדבר שבקדושה: הח"צ [שם]. כ' דמזה שהרגו רב זירא ודאי שאינו מצטרך לכל דבר שבקדושה דאל"ה לא היה הרגו, והביאו המשנ"ב [נ"ה סק"ד], עיי"ש.
ולכאו' אפ' לדון בראיה זו. דהא ז"ב דיש כאן מח' בין רבא לר"ז בענין אדם זה. דרבא יצרו כדי שישמשו ור"ז ס"ל דאין זה דרך לברוא אותו, ולכך אף שמצטרף הוא מן הדין לדבר שבקדושה, הרגו ר"ז כיון דאין זה הדרך.
ולכאו' אף לא גרע מחרש שאינו שומע ואינו מדבר, דאינו חייב במצוות. ולא גרע מחש"ו.
חיוב במצוות (תרי"ג): לכאו' אינו חייב, כיון דאי"ב דעת דהא אינו שומע ואינו מדבר. ואף אינו יהודי כיון דאינו מזרע אברהם
חיוב בז' מצוות ב"ח: והנה לכאו' עד כמה דהוא אינו מזרע נח, א"כ לכאו' אף לא מתחייב הוא בז' מצוות ב"ח, ויל"ע בזה, אי חיובא דז' מצוות ב"ח הוא חיוב על בני נח דייקא או על כל הבריאה אלא דעל בהמות חיות ועופות זה ל"ש של"ש לחייבם בשום דבר. [ואף מה שחייבים בשביתה זה חיוב על הגברא שם ישבתו ופשוט], וצ"ת בזה.
לענין אבר מן החי. צ"ע אי יש בו איסור של אבר מן החי ומסתמא אי"ב. ובשל"ה [וישב] הביא מספר ישן דמה שחשד יוסף את האחים שאוכלים אבר מן החי היינו בהמה שנוצרה מספר יצירה, ואי"ב דין אבר מן החי.
לענין ברכה: ולכאו' ילה"ס מה מברכים על דבר אשר נוצר מספר יצירה. והנידון הוא בין אם רוצה לאכול גולם בצורת אדם לבין אם רוצה לאכול גולם בצורה של עיגלא תילתא. אם ברכתו שהכול, או אדמה משום דסו"ס נוצר הוא מן האדמה, וצ"ע בזה.
בשר וחלב: במלבי"ם [וירא] מבואר דאי"ב איסור בשר וחלב לעגל ובקר שנבראו מספר יצירה ולכך א"א האכיל המלאכים בשר וחלב.
לענין עריות: עוד כ' שם מה שחשד אותם בעריות הוא שפחה שנוצרה מספר יצירה, ואי"ב דין עריות כיון דאינה מאב ואם. וצ"ע בזה, דהא סו"ס לא גרע מבהמה ואיכא לאו על ביאת בהמה ואולי ס"ל דאף אינה בכלל גדר של בהמה משום דאינה באה מאב ואם, וצ"ת בזה.
לברוא בש"ק: בחשוקי חמד [סנהדרין קא] התיר לברוא גולם בש"ק. אלא דכ' שם דמסתמא א"א אלא רק ביום ו' דאז מתחזק בריאתו. אלא, דלדברי רבותינו דגולם אינו אדם אלא בהמה ואינו מדבר ואף אינו שומע מסתמא אפשר רק ביום ה', אלא דשם סה,ב מבואר דבראו ביום ו', וצ"ע.
לענין חילול ש"ק: מסתמא אין מחללין עליו את הש"ק להצד דאינו חייב במצות כלל אין סיבה של 'חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה', ואף אין היתר של פקו"נ, דהא אין לו נפש.
שביתת בהמתו: יל"ע בזה אי חייב בשביתה בש"ק, דהא לכאו' לא גרע מבהמתו או דדמי לחש"ו דפטור הוא מכל המצוות. אך מ"מ לא גרע מהמה דחש"ו שם אדם עליהם ואינם בהמה משא"כ גולם אין לו שם אדם וא"כ לכאו' לא גרע מבהמה, אברא, דלהצד דאינו אדם ואף אינו בהמה דהא לא אתי מכלל אב ואם א"כ יל"ע האם יהיה פטור משביתת בהמתו שנוצרה מספר יצירה ואף ענין גולם עצמו, יל"ע בזה.
לענין טומאה: בסדרי טהרה [אוהלות ד,ב] כ' לדון אי גולם שנברא מספר יצירה אם מטמא באוהל. וכ' שם דבשלמא לשיטת ר"י דמטמא אדני השדה פשוט דגם גולם אלא לרבנן דמטהרים כ"ז משום דמדמי חיה והכא אדם הוא. ואף א"נ דעכו"ם אינם מטמאים הכא יצירתו ע"י צדיקים. ובסוף פושט דאין לו כל תורת אדם. ואינו מטמא, עיי"ש.
ולכאו' נראה, שאין לו טומאת מת כיון שאין לו מיתה דהרי כל חיותו היא ממקור השמות הקדושים ולא מכלל נפשו ונשמתו דהרי אין לו וא"כ אין לו מיתה אלא פסיקת חיותו ופסיקת חיות אינה מטמאה אלא מיתה דייקא, דוק.