למה מצדקיהו המלך להיכנע להנהגת ה' ללא חשבונות?

לא כולם יודעים, אבל קצת לפני חורבן בית המקדש הראשון היה הזדמנות פז להציל גם את בית מקדשנו, משריפתו, וגם את חיי מאות אלפי היהודים – אנשים נשים וטף שנהרגו.

היה זה עת אשר סיבבו כל חיל נבוכדנצר על ירושלים. המצריים אשר הבטיחו עזרה, וכבר יצאו את ארצם לעזור, הסתובבו וחזרו על עקבותיהם מפחד חיל בבל. והצר והמצוק ניכרת בכל פינה ופינה.

צדקיהו המלך רוצה ללמוד ולדעת מה יעשה בשביל להציל את כלל ישראל ואת ארצו.

לשם כך, מזמין הוא – בסתר – את ירמיהו הנביא. ומברר אצלו האם קיבל נביאה חדשה מאת ה' על המצב הכללי של היהודים ועל ארצם.

ירמיהו הנביא בא, וצדקיהו שואל אותו: 'היש דבר מאת ה'?' – האם שלח ה' בידך הוראה חדשה, איך לנהוג בימים טרופים אלו.

ירמיהו הנביא עונה: 'יש'. וממשיך: 'ביד מלך בבל תנתן' – הגזירה, נחתמה. (ירמיהו – לח, יז).

כלומר, נבוכדנצר הולך לנצח – ברור. בידך ההחלטה – האם ברצון או בכפייה.

צדקיהו, לא רצה לקבל את ההחלטה הקשה והגורלית, והמשיך לנהל את המלחמה בעוז ותעצמות.


נעצור כאן ונתבונן:

למה התעקש צדקיהו להילחם בכל זאת?

וכי טיפש היה? וכי לא הבין שאם ירמיהו הנביא אומר לו בנביאה שהגזירה נחתמה, אין לו סיכוי לנצח? מה ראה לשטות זה?

אלא מאי? – צדקיהו לא יכול היה להיכנע!

בינינו: בצדק! איזה ביזיון זה לעם שעד עכשיו היו בתהילתו של עולם – שהם נכנעים מרצונם החופשי למלך בבל, נבוכדנצר. ואיזו השפלה זו שהארץ שהיתה משוש כל העולם, נפלה ללא אומר ודברים לפני חיל הכשדיים???

ובכל זאת, לו יצוייר שהיה צדקיהו המלך שומע בקול ה' - נכנע לבבליים, ומוסר להם מרצונו החופשי את מפתחות בית המלוכה, לקבל על מגש של זהב את ארץ ישראל. היה חוסך בכך את שריפת בית מקדשנו, ומאות אלפי יהודים היו ניצלים מכלייה.

וכאן המקום לתמוה: איך זה יכול להיות?

מאמינים בני מאמינים אנו, שכל מי שנהרג, נהרג על פי חשבון מלמעלה. ושכל שריפת בית המקדש, היה אך ורק כי כך נגזר – א"כ, מה משנה אם צדקיהו נכנע או לא?


בכדי להבין את זה – צריכים אנו להבין את מהות עבודת ההכנעה:

ה' ברא את העולם, בכדי שהנבראים יכירו אותו ויבינו שהוא זה שמנהיג אותם ואת כל העולם.

מה קורה כשהנברא מחליט – 'לא בא לי לראות את הבורא השולט, אני רוצה לשלוט'?

צריך הבורא להראות לנברא, מי הוא הבורא ומי הוא הנברא – מי הוא השליט ומי הוא הנשלט!

לכן, הדבר הראשון שנדרש מהאדם – הנברא – לעשות כשהוא רואה שנמשכים עליו דינים וגבורות: להיכנע.

בכך, הוא משלים את המטרה של הדינים, עוד לפני ירידתם לעולם. שממילא, חוסך הוא מעצמו ומה' דינים קשים.


זה גם מה קרה שם עם צדקיהו:

אם היה צדקיהו משכיל להבין את מה שקורה, והיה מבין שממנו נדרש עכשיו דבר אחד: להיכנע, ואכן היה נכנע – היה מבטל בכך את עיקר הגזירה, לשרוף את בית המקדש, ולכלות חלק גדול מכלל ישראל.

אבל היות ולא השכיל להבין את מצבו – מצבנו, ולא נהג כך, קרה מה שקרה.

נשאלת השאלה:

איך יכול היה צדקיהו להמתיק את הדינים מעל כל כלל ישראל?

עונה הבעל שם טוב: שהמלך, הוא לב העם – ואם הלב נכנע, כל האיברים באים בעקבותיו.



והדברים נוראים:

הרי צדקיהו המלך עומד וצועק: אני אין אני מתכוון לכבודי, אלא לכבוד ה' – אין אני נלחם למעני, אלא למען ה'.

ובכל זאת, היה נדרש ממנו להיכנע להנהגת ה' ללא חשבונות, ולהיכנס תחת רשותם של הבבליים.


רואים אנו מכאן:

שלפעמים עומד האדם וצועק, אין אני לומד, רק בגלל שאני רוצה ללמוד דברים חשובים יותר. או אין אני מכבד את הורי או את אשתי – רק למענו יתברך.

אומר לו ה': תיכנע! - אל תעשה חשבונות! אל תעזור לי בהנהגת העולם!

תעשה את המוטל עליך – וזהו.

בכך, תזכה לחיים טובים ומאושרים, ותציל את חייך ואת חיי כל התלויים בך.

מקור:​

נתיב מצוותיך – נתיב התורה, שביל א', אות ג':

ואם תרצה אחי לידע, כמה גדול ויקר ענין 'הכנעה'. צא ולמד מצדקיהו המלך, שאמר לו ירמיהו הנביא מפי הקב"ה: כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל, אם יצא תצא אל שרי מלך בבל, וחיתה נפשך, והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך. ואם לא תצא אל שרי מלך בבל, ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש, ואתה לא תמלט מידם וגו'. שמע נא וגו' וייטב לך ותחי נפשך'.

והוא דבר מתמיה, אם נגזר על בית המקדש שיחרב, ועל אלפים ורבבות מישראל ועל בני צדקיהו שיהרגו – היאך יתבטל גזר דין, במה שיצא צדקיהו לשרי מלך בבל?

אלא, ש'הכנעה' אחת מכפרת ומבטלת כל גזירות רעות, ומלך ישראל הוא לב של כל ישראל. והרי נכנע לבם של כל ישראל.

ובזה תבין ענין 'הכנעה' כמה הוא מפלאי פלאות!