עין עיטם והנברשת

שנינו ביומא (ל"ז) שעל פתח ההיכל היתה תלויה הנברשת שעשתה הילני המלכה, ומבואר בגמ' 'בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע'; והנה, לשיטת תוס' והרמב"ן ועוד ראשונים - הנברשת לא הראתה את הזריחה אלא זמן מאוחר יותר - כדי שאנשי ירושלים שלא התפללו עם אנשי המשמר ידעו אימתי להתחיל לקרוא ק"ש, אף שהיה זה לאחר הזריחה; אך לשיטת ר"ח והרי"ד - הנברשת הראתה את הזריחה, וסברו שזמן הותיקין היה מיועד לא לתחילת התפילה אלא לתחילת ק"ש - ויש להבין כיצד יכולה היתה להראות את הזריחה למרות הסתרת הר הזיתים [אא"כ נקטו כגירסת המשנה (מדות ב' ד') 'הכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה ומתכוין ורואה בפתחו של היכל' - וממילא ראש הר הזיתים היה בגובה קרקע העזרה בלבד, אלא שרבים לא גרסו זאת]; הארכתי בסוגיא זו בחוברת 'ממזרח שמש'.

והנה דחוק לומר שמטרת הנברשת היתה רק להראות את הזריחה באותם ימים חורפיים שבהם הר הזיתים לא מסתיר את השמש; גם קשה לומר שהנברשת היתה תלויה מעל הר הזיתים - כי מקום תלייתה 'מעל פתח ההיכל' הרי גבוה רק עשרים אמות מעל קרקע העזרה - ואין זה מספיק כדי להתגבר על הסתרת הר הזיתים, אלא אם נאמר שהיא נתלתה על גג הבית, שלעתים נקרא 'היכל', ואז רק הוצרכו להתגבר על הפרש מועט יותר שבין ראש הבית בגובה [גובה רצפת העזרה כיום 743 מעל הים, גובה ההיכל מאה אמות - שהם כ-58 מטרים, ובסה"כ הם כמעט בגובה הר הזיתים], אלא שדי דחוק לומר ש'פתח ההיכל' הוא גג הבית.

עוד ניתן לומר שהנברשת הראתה את האדמימות שלפני הזריחה [כדברי המאירי והבית דוד], או שהראתה את האור החזק שלפני הזריחה ולא את אור השמש ממש - אלא שאז קשה להבין כיצד ידעו על פי האדמימות והאור אימתי הרגע שבו החמה עולה מעל האופק.

עוד יש להבין מדוע לא הסתפקו בראיית האור החוזר מכותל השיש הבוהק של ההיכל המתנשא לגובה מאה אמות - וי"ל שאור זה יכול להיות ניכר רק לעומדים במזרח ההיכל ולא בצפונו ודרומו, משא"כ האור החוזר מהנברשת שמן הסתם היתה עגולה - יכול היה להראות גם לנמצאים בצפון ובדרום, וברור גם שהראה קרני אור ברורות יותר מאשר ההחזר הבוהק מכותל שיש.

עוד ניתן לומר שכפי שבירושלמי ובתוספתא הגדירו שהנץ החמה היא כשהחמה נראית על ראשי ההרים, ולמפרשים רבים אין הכוונה שהחמה תעלה מעל ההרים שבמזרח - אלא רק שאורה יהא ניכר על ההרים הגבוהים שבמערב - מעט לפני שאורה יראה לעומדים במישור [כגון, ההולך בבקעת הירדן עשוי לראות את החמה בראשי הרי שומרון זמן רב לפני שיראה את החמה בפועל, הארכתי בביאור התוספתא והירושלמי בחוברת 'ממזרח שמש'], כך ה'זריחה' היתה כשקרני החמה נראו בנברשת, אלא שמעט קשה לומר שגם כשהשפעת החמה ניכרת על כלי נחשב כזריחה, כי כל שמצאנו הוא כשניכרת על 'מקום' כראשי ההרים, וכ"כ בספר 'אור היום'.

עוד היה מקום ליישב שהר הבית היה גבוה יותר מהר הזיתים לפני שנחרש בחורבן הראשון או השני [נחלקו בזה המפרשים] 'ערו ערו עד היסוד', אך די לא מסתבר שהצליחו להנמיך את הר הבית בכששים מטרים [כבנין של עשרים קומות] ללא שימוש בדינמיט ובולדוזרים, ומה עוד שמיקום 'קשת רובינזון' [הקשת שמעל הנכנסים לאזור המקורה שבכותל המערבי] שהיא החלק התחתון של גשר שהוביל לכניסה המערבית של הר הבית - מעידה שגובה הר הבית לא השתנה ביותר, וגם לא מסתבר שהמחילות הנמצאות בקרקע הר הבית - היו כל כך בעומק האדמה; מ"מ כתב הכפתור ופרח (מ"א) שהר הבית היה גבוה מירושלים שהרי יצאו מירושלים להר הבית מפני הגשמים (תענית כ"ג.), והתינוק עולה לרגל כשיכול לעלות מירושלים להר הבית (חגיגה ב'.), וי"ל שהשינוי בגובה הר הבית נעשה בזמן נבוכדנצר כי קיום העיר העליונה ידוע מכתבי יוסף בן מתתיהו.

בבירור גובה קרקע הר הבית יש מקום עיון. הנה מבואר בזבחים (נ"ד:) שבית המקדש נבנה כמעט בנקודה הגבוהה ביותר בנחלת בנימין 'כתיב וקמת ועלית אל המקום - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע בכולהו כתיב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי ש"מ הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב 'ובין כתפיו שכן', ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין [לשכת הגזית] בחלקו דיהודה, ושכינה [המזבח] בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה - מתפליג טובא [יותר משיעור הר הבית (רש"י)], מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן'; כלומר, עין עיטם היה המקום הגבוה שבנחלת בנימין, והר הבית נבנה בנקודה מעט יותר נמוכה, ולדעה השניה - עין עיטם נבחר בשל קרבתו לגבול שבין נחלות יהודה ובנימין - ומאפשר למקם את לשכת הגזית ביהודה ואת המזבח בבנימין.

המרחק המדוייק שבין הר הבית לעין עיטם לא התברר, אולם מפורש בגמ' שהפרש הגובה ביניהם היה לפחות כ"ג אמות - כי מעין עיטם מילא את המקוה שמעל שער המים, והרי גובה המקוה לפחות ג' אמות, וגובה השער כ' אמות (יומא ל"א.) 'אמר אביי שמע מיניה עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות, דתנן כל הפתחים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם, ותניא ורחץ בשרו במים במי מקוה... ברום שלש אמות', ומבואר בר"ח (יומא ל"א.) וברבינו יהונתן (יומא ל'.) שהפרש הגבהים לא היה כ"ג אמות בדיוק, אלא לפחות כ"ג אמות.

אמנם, אין לנו ראיה שהמקוה שעל שער המים היתה בזמן בית ראשון, אך עכ"פ מבואר בירושלמי שמעיין עין עיטם הזין את הים שעשה שלמה, שגובהו היה חמש אמות מעל השוורים שעמדו על קרקע העזרה, וז"ל הירושלמי (יומא ג' ח') 'א"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם, והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים, ר"ש בר כרסנא בשם רבי אחא הים בית טבילה לכהנים הוא והים לרחצה לכהנים בו, ולא כלי הוא? אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים', וכן הובא בראשונים רבים (רא"ש ב"ק ז' ג', ר"ח יומא ל"ז:, שיטמ"ק ב"ב פ"ד., מרדכי מקוואות תשמ"ה, ועוד רבים); יש להעיר שמאחר ועין עיטם היה גבוה לפחות כ"ג אמות מעל קרקע העזרה, ואילו הים שעשה שלמה לא הגיע לגובה זה - מוכרחים לומר שלים שעשה שלמה היה גם פתח ניקוז כדי שלא יוצף במים, וממילא הטבילה היתה בזוחלין ולא באשבורן, כדין מעיין [וכן היה מקום לומר שהמים נכנסו לים שעשה שלמה מלמעלה (שהרי מאגר עין עיטם היה גבוה מהיש"ש) - ונוקזו דרך רגלי השוורים, דלשון הירושלמי (יומא ג' ח') הוא 'והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים', אלא שמשמע שתוס' (פסחים ק"ט:) הבינו שהמים נכנסו דרך רגלי השוורים 'שהיו רגלי השוורים שהיה עומד עליו נקובים כמוציא רמון והיו מחוברין למעיין שתחתיהן', וממילא צ"ל שהניקוז יצא ממקום אחר].

עוד מצאנו ברי"ד (עירובין ק"ד.) שגם אמת המים שהיתה בעזרה הומשכה מעין עיטם 'כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשת נקייה כחלב, ויש לומר, שזו אמת המים היו ממשיכין אותה מעין עיטם, כדאמרינן בפרק אמר להם הממונה שהיו ממשיכין מעין עיטם בית הטבילה שלכהן גדול שהיה על גב שער המים, וכדאמרינן בירושלמי גבי ים שעשה שלמה שהמים היו נמשכין מעין עיטם'; מה שמבואר ביומא (ע"ז:) שאמת המים יוצאת מבית קדש הקדשים 'אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן... מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף' - הוא רק נבואה לעתיד לבא.

מכל זאת מסתבר שעין עיטם לא היה מעיין מרוחק מהר הבית, וקשה, שהרי הר הבית נבחר בשל מה שהוא המקום ה[כמעט]גבוה - והרי במציאות הן הר הבית והן המקומות הקרובים אליו אינם מקומות גבוהים ביחס להרים האחרים שבאזור, שהרי הר הצופים [גובה 829 מעל פני הים] והר הזיתים [809] ובית וגן [837] וגבעת שאול [823] ונבי סמואל [878] וההר המרכזי של ירושלים ברחוב יפו [823] - גבוהים יותר מאזור הר הבית [743] וסביבותיו, ולא מסתבר שעין עיטם היה מעיין גבוה אך מרוחק, שהרי הר הבית מוגדר כקרוב אליו 'בין כתפיו שכן'.

והנה כפי שאין לתמוה מדוע הרי חברון והר בעל חצור הגבוהים ביותר לא נבחרו - שהרי הם לא בנחלת בנימין, כך גם כפי הנראה גבעת שאול ובית וגן והר הזיתים - היו בנחלת יהודה ולא בבנימין, אך שאר המקומות יכלו היו להחשב כמקום הגבוה בנחלת בנימין, ולא אזור הר הבית.

מתחילה חשבתי לומר שיש להפחית מגובה ההרים האחרים את מה שנראים כנמוכים יותר כשעומדים על הר הבית - בשל עיגולו של כדור הארץ, אך הפרש זה מתבטא רק בכ-74 ס"מ לכל קילומטר מרחק, ואין בשיעור זה כדי להחשיב את הר הבית כגבוה מסביבתו.

ועוד חשבתי לומר שאף שהגבעות האחרות גבוהות מהר הבית ביחס לגובה פני הים, אך כשבאים ממדבר יהודה - נתקלים בגובהו של הר הבית המתנשא מעל המדבר, אלא שהמציאות היא שהבא ממזרח נתקל בהר הצופים הגבוה בכשמונים מטרים מהר הבית ולא בהר הבית.

וממילא נותר לומר שכל הרכס שחלקו הוא שלוחת הר הבית היה נקרא 'עין עיטם' על שם מעיין שהיה בו, ובשלוחתו המזרחית והנמוכה נמצא הר הבית. והנה, שיא הרכס שעליו ירושלים הוא בערך בביכ"נ זהרי חמה ברחוב יפו, ושיא גובהו 821 מטרים מעל פני הים, והוא בגובהה של גבעת שאול, וגבוה מהר הזיתים, ורק כששה מטרים נמוך מהר הצופים וכ-16 מטרים נמוך מבית וגן [שבנחלת יהודה] - שהם הפרשים די מועטים, ואף שנמוך כ-56 מטרים מנבי סמואל - אך מחמת המרחק שביניהם הפרש הגובה אינו כל כך ניכר [פחות משש מעלות]. מרכס זה נמשכים שלש שלוחות - האחת דרומית לכיוון רחוב קינג ג'ורג' ובריכת ממילא, עוד שלוחה לכיוון הרובע הארמני והיהודי בעיר העליונה, והמזרחית היא שלוחת הר הבית הנמוכה מבין השלש.

ממילא יש להסיק שעין עיטם היה בשלוחת העיר העליונה או ברובע המוסלמי [באזור רחוב ח'אלדיה שמול כניסת הר הבית המזרחית 'שער השלשלת' - שיש שמועות שבעבר היה בו מעיין], וממנו נמשך להר הבית הנמוך ממנו במעט, ולכל ההר קראו 'עין עיטם' על שם אותו מעיין, ונמצא ש'עין עיטם' היא המקום ה[כמעט] גבוה בנחלת בנימין, ובסמוך לו ומעט נמוך ממנו - הוא הר הבית, והכל מיושב בס"ד.

לאור מה שנתבאר שהר הבית לא היה גבוה מהר הזיתים - הרי שהנברשת לא יכלה היתה להראות את הזריחה המישורית ברוב ימות השנה, והוא תואם לדעת רוב הראשונים שהנברשת הראתה את הזמן שלאחר הזריחה, ואילו לדעת הר"ח והרי"ד שהנברשת הראתה את הזריחה - אולי גרסו ששריפת הפרה היתה בראש הר המשחה - וממילא הבינו שאופק מזרח לא היה מוסתר, או שכוונתם רק לראיית האדמומית או לאור החזק שקיים בעת הזריחה,

או שכוונתם רק לחודשי שחורף שבהם הר הזיתים לא הסתיר.

אחר כתבי כל זאת ראיתי את מאמרו של מו"ר הגרז"מ קורן שליט"א בנוגע ל'וקמת ועלית', ותמצית דבריו היא שמאחר וקיבלו שהמזבח צ"ל בנחלת בנימין, ולשכת הגזית ביהודה - הרי שביהמ"ק צ"ל בגבול המשותף, וממילא אין נפ"מ במיקום של הר שאינו בגבול זה; בספר יהושע מבואר גבול יהודה הצפוני מים המלח מערבה דרך עין שמש ועין רוגל וגיא בן הנם - שדרומית לעיר היבוסי וצפונית לעמק הרפאים, עד שעלה ל'ראש ההר', ומשם מישור עד מי נפתוח, וירידה מערבה, ואילו גבול בנימין הדרומי מתואר ממערב למזרח, בתיאור של ירידה ממי נפתוח ל'קצה ההר' ומשם ירידה לגיא בן הנם וכו'; ונמצא שהמקום היחיד שכתובה לגביו רק לשון עליה הוא 'ראש ההר' והוא סמוך למי נפתוח, ובפשטות הכוונה לראש הרכס המרכזי של ירושלים בשכונת רוממה ורחוב יפו [אלא שדן באם גיא בן הנם הוא הנחל הדרומי לעיר העליונה 'הר ציון' והעולה צפונה מערבית לשער יפו, או שהוא הטירופיון העולה צפונה מנחל קדרון מערבית לעיר התחתונה 'עיר דוד' עד שער שכם, ומ"מ הר הבית מחולק בין יהודה לבנימין].

שוב הראוני שמפורש ברש"י (יומא ל"א., זבחים נ"ד:) שעין עיטם הוא מעיין מי נפתוח 'עין עיטם - ממנו באה אמת המים לבית טבילת שער המים שעל החומה, ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב, והוא הגבול בכל ארץ ישראל, והך מילתא דאביי משום דאמרינן בזבחים סבור למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם, אמרי, ניחתי ביה פורתא, דכתיב ובין כתפיו שכן - דשמעינן מיניה שהוא גבוה מן הכל, ולא פריש מנא ליה, ופריש ליה אביי הכא' - ובפשטות הוא כפי שהתבאר כאן.