תורה שבעל פה מול תורה שבכתב: מדוע נותר נס חנוכה 'בעל פה' בלבד (חלק ב)

בטעם שלא שנה רבינו הקדוש נס חנוכה במשנה
חלק ב​

דרכו של הבית יוסף: 'לא ניתנה להיסדר'
מצאתי דברים חדשים ממרן הבית יוסף (קטעים חדשים לספר מגיד מישרים, נדפס בצפונות גליון ו' עמ' פ"ו) דכתב: וענין חנוכה אע"פ שהראהו הקב"ה בסיני, לא ניתן ליסדה בכלל המשנה, לפי שהיה אחר שנחתם החזון, ע"כ.
ולכאורה נראה ביאור כוונתו עפ"י דברי הגמ' (יומא כט.) שנס חנוכה לא ניתן להכתב, משום שהתרחש בזמן שכבר נחתמה תקופת הנביאים. אמנם התוס' במגילה (ז. בד"ה נאמרה) כתבו, שמה שנס חנוכה לא ניתן להכתב היינו מן התורה - אך מדרבנן שרי, שהרי נכתבה מגילת תענית. ואולי היה נראה לבאר בכוונת הב"י שהמשנה היא ביאור לתורה שבכתב, וכדברי הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, וכיון שבחנוכה אין לנו תורה שבכתב, לכן נכתבו הלכותיה במשנה, ועיי' כעי"ז ב'דברי יוסף' שם.

דרך הגר"א: 'אכן היתה'
עוד מצאתי שכתבו בשם מרנא הגר"א מוילנא (ר"א בן הגר"א בהקדמה למדרש אגדת בראשית, ובהקדמת ספרו רב פעלים, והובא בהגה' הרד"ל לויק"ר פ' כ"ב אות ז'), שבמנין ז' מסכתות קטנות היתה גם מסכת חנוכה, ונעלמה היא מאיתנו. ובפי' האשל למגילת תענית (פ"ט דף נח') ביאר, שהכוונה למגילת תענית, שבדפוסי הש"ס הישנים היתה מחוברת עם המסכתות הקטנים, עיי"ש.

דרכים נוספות
ומצינו יישובים נוספים בזה (חלקם שמעתי מידידי ורעי מבני עליה שהן מועטין, שמו מפארים, ה"ה הבה"ח יוסף שליסל ני"ו):

לא הוסיף רבי על אשר קיבל
חדא, שהרי כתיבת המשניות החלה עוד מימי אחז בן חזקיהו מלך יהודה שהוא כבר כתב כמה מן המשניות (עיי' רב פעלים עמ' 16 משניות), והמשניות האחרונות היו על ימי הפורים [מסכת מגילה] אשר זה אירע לאחר חורבן בית ראשון, ורבינו הקדוש לא רצה להוסיף על אשר הביאו בידו מלוקט.
אך יש להעיר בתירוץ זה מכמה אנפי, חדא, דהלא מצינו שנמנו במשניות עניני חנוכה בסתם בכ"ד (עיי' לעיל במאמר הא' בסדרה), וא"כ בהכרח שאותם אשר ליקטו למשניות היו חיים לאחר זה, וא"כ היא גופיה טעון לימוד משום מה לא יחדו מסכת לעניני חנוכה כפורים וכדו'. ועוד, אף אי נימא דרבי הוא אשר ליקט ותו לא מידי, הלא הוא אשר החליט מה ללקט ומה לא, ופשוט.

עניניה מועטים
ועוד שמעתי לתרץ בזה, דמכיון שהלכות חנוכה הם הלכות מועטות, משכך אין לייחד להם מסכת נפרדת בפנ"ע, אלא פיזרו עניניה בכ"ד בש"ס.
ואף עלה יש להעיר, דהלא הלכות חנוכה לא פחותים מהלכות פורים ואף אולי רבים עליהם: א. ימי החנוכה; ב. נס פך השמן; ג. מצות נר חנוכה; ד. החיוב וההידור; ה. הברכות; ו. ההדלקה; ז. מקומה; ח. זמנה; ט. בהדליק וכבתה; י. השמנים והפתיליות; יא. איסור השתמשות; יב. הדלקה מנר לנר; יג. הלל והודאה; יד. קריאת התורה; טו. איסור הספד ותענית; טז. משתה ושמחה, ועוד טובא כפי שיעוין בספרי הפוסקים והמלקטים], הלזה יקרא דהלכותיו מועטות.

כתיבתה - קיום מטרת היוונים
עוד שמעתי לתרץ בזה (משמיה דמו"ר רה"י הגרנ"ש הכהן קפלן שליט"א), דהלא מטרת היוונים בכל מלחמותיהם היתה: "להשכיחם תורתך", והסיבה אשר בגינה כתב רבי למשניות למרות שהיא בכלל תורה שבע"פ וקיי"ל ד"דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (עיי' גיטין ס:, ותמורה יד:), היא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך - שהאנשים שכחו לתוה"ק (עיי' שם), וא"כ לכתוב מסכת על חנוכה היא הכרזת אי הנצחון על מטרת היוונים, ומשכך לא כתבה רבי.
[הגם דיל"ע ביישוב זה, דעד כמה שנעשה הוא בכדי שיזכרו לנס זה עם הלכותיו, היא גופיה הכרזת נצחון על היוונים, ויל"ע]

חשש תגר ומריבה
עוד שמעתי לתרץ (משמיה דהגר"מ מאזוז זצוק"ל), דמכיון שנתקנו הלכות החנוכה כבר בזמנם, ואם יעלו להם עלי ספר יעורר ענין זה תגר ומריבה עם הרומאים [ששלטו בזמן רבי], ומשכך לא שנה להם רבי כמסכת בפנ"ע, [ואף בזה יש להעיר, דלכאו' עצם מציאות החג היא אשר תגרום, ולא ההנצחה עלי ספר, ויל"ע]. ויעוי' עוד (מגילה ז.): 'אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס'. ובספר בנין אריאל (פר' ויחי) דכתב, דעל דבר שעתיד להיות אחרי זמן רב לדורות הבאים, אין שייך קנאה, וכותב שם דכן משמע בפ"ק דמגילה, ע"כ. ולא ציין מקומו [וראיתי להגרי"ד אלטער שכתב: כוונת הבנין אריאל לשלהי פירקין דף ט"ז ב' דפריך בגמ' כיצד יוסף נתן לבנימין ה' חליפות והרי דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, שבשביל ב' סלעים מילת נתקנאו אחיו ומכרוהו, ותירצה בגמ' דרמז לו על מרדכי, ולכאו' צ"ע מה תירצה הגמ' דכיצד נסתלקה הקנאה, ומזה הוכיח הבנין אריאל דדבר שעתיד להיות לאחר כמה דורות אין בו קנאה], וי"ל.
ועיי' בס' אוהב ישראל (בראשית לחנוכה בד"ה להבין ענין) במש"כ לבאר בזה ע"ד הסוד.

אצלינו דרנן חשוב כדאורייתא
ומרן הגאב"ד שליט"א בס' תשובות והנהגות (ח"ב סי' שמ"ב בסופו) כ' לתרץ בזה עוד, וז"ל: "ונראה, דהנה צ"ב מה שרבינו הקדוש לא הזכיר מדיני נ"ח במשנה, (אלא דרך אגב לענין מזיק בפ"ו דב"ק), וביארתי שעיקר ימי חנוכה מעידים על כח חז"ל שבכחם לתקן ימים טובים אף שאין לזה שורש מה"ת, ולכן רבי רצה שדיני חנוכה ישארו תורה שבע"פ, שעיקר דין תורה שבע"פ שלא לכתוב, רק משום "עת לעשות" התירו שיכתב, ולכן רצה רבינו הקדוש שנס חנוכה שמעיד על מעלת חז"ל יישאר כתורה שבע"פ שעיקרה שנדע שאנו זקוקים לחז"ל, ולכן השמיט מהמשנה דיני חנוכה שיישאר בע"פ לבד, אבל ברבוי גליות החליטו חכמי הש"ס שעלולים לשכוח וקבעום בש"ס. וע"ע בדברינו בזה במועדים וזמנים (ח"ב סימן קל"ג בהגה"ה). והמשיך דזהו ביאור רש"י בר"ה (יח:) שלא בטלו חנוכה דמיפרסם הנס, ופירש רש"י: "החזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו", ותמוה הדבר למה פירש כשל תורה, אלא ר"ל דעיקר ימים דחנוכה באים להורות שאצלינו דרבנן חשוב כדאורייתא שאנו כפופים לחז"ל כשל תורה, ולכן לא רצו שיתבטל, ע"ש. ולכן גם לעתיד לבוא יישאר פורים להורות שהטבע נס, וחנוכה להורות שאנו מאמינים בחז"ל כשל תורה, והקב"ה יטע בלבינו אהבתו ויראתו ונעשה כרצונו ית"ש ונזכה למשיח צדקינו בקרוב", עכ"ד.
וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' כ"ו, ג') במה שהביא בזה.

ביאור עמוק בעניין מהות נס חנוכה – בבחינת "מעל המקום ומעל הזמן"
בביאור נפלא שכתב לי מו"ר הגאון הרב אבנר שיפמן שליט"א, נתבאר יסוד פנימי ועמוק בנקודת מהותו של נס חנוכה. היסוד הוא, שבעצם הנקודה הפנימית של נס חנוכה איננה רק נס גשמי גרידא, כי אם התגלות עוצמתית של השגחה עליונה שהיא מעל המקום ומעל הזמן.
נקודה זו היא היא סוד אומרם של חז"ל בנוסח ה"על הניסים": "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים". לכאורה, זהו היפוך הטבע המוחלט. והביאור: ה"מעטים" ניצחו את ה"רבים" משום שהם התרוממו למדרגה רוחנית שמעבר לגבולות הטבע המצומצמים – מעל המקום ומעל הזמן. עניין זה מקביל באופן ישיר לנס פך השמן. השמן המועט, שהיה ראוי לדלוק יום אחד בלבד, דלק שמונה ימים רצופים. גם כאן אנו רואים התגלות של התרוממות מוחלטת מעל חוקי המציאות הפיזיים – מעל המקום והזמן. כיוצא בזה מצינו במאמר חז"ל (בבא בתרא כה:) המפורסם: "הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין". מי שחפץ להשיג את שתי המדרגות יחד – חכמה ועושר – מובא בספרי הקודש כיצד יזכה לכך: יהיה האדם בבחינת "אין". דהיינו, על ידי ביטול מוחלט של ישותו והתבטלותו כלפי מעלה, הוא זוכה להימצא במצב תודעתי שהוא מעל המקום ומעל הזמן. רק במצב זה ניתן להשפיע משני העולמות יחד, שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת בטבע המוגבל. ואם כן, חנוכה שכל עניינו הוא גילוי ה"מעל המקום ומעל הזמן" – גילוי ה"אין" – הוא הוא הסיבה לכך שלא נתייחדה מסכת מיוחדת על ענייני חנוכה בשונה משאר המועדים. כי חנוכה הוא למעלה מהגדרות והלכות מסודרות בגבולות הש"ס, הוא נוגע בנקודה הפנימית ביותר של היהדות, שהיא מעבר לזמן. ודו"ק היטב.​