שבעים שנות גלות בבל - סיפור הדברים בקצרה
מאמר זה עוסק פחות בנס פורים אלא בקורות עמנו מחרבן הבית עד בנין הבית השני, כולל תמורות המלכות על ארץ הקודש.הנכתב כאן ייתכן ואינו מדוייק במאת האחוזים, ואשמח מ'קוראי הדורות' לאלפני בינה בתוספת עניין או תיקון טעות, יישר כח.
"...כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיה כט י). וכן חזר דניאל (ט ב) "...מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה".
קל"ג שנים אחר גלות ישראל [בשנת ג"א ר"ה] בא נבוכדנצר [בשנת ג"א של"ח] והוריד את צדקיהו מלך יהודה מכיסאו וגלתה יהודה מעוני, אמנם השאיר מעט תחת גדליה בן אחיקם, אך גם הצגה זו נגמרה במהירות ותם מעשה הכיבוש בכך שנשלחו כולם לבבל. שלש גלויות גלתה יהודה ושלש גלויות גלתה ישראל.
[שנת ג"א קפ"ז בימי פקח מלך ישראל בא סנחריב והגלה את ארץ נפתלי לממלכת אשור. בשנת ג"א קצ"ה [שמונה שנים אחרי] שב אותו רשע והגלה את יושבי עבר הירדן המזרחי והם ראובן וגד [וחצי שבט מנשה]. בשנת גר"ה [כעבור עוד עשר שנים] - כאשר במקביל מולך חזקיהו מלך יהודה והוא בשנה הרביעית למלכותו - לכד סנחריב [על שלל שמותיו...] את מעוז המלוכה ועיר בירת ישראל אשר בשומרון, אשר כרעה תחת מצור בן שלש שנים, ואז הגלה את שאר השבטים ונחרבה מלכות ישראל לגמרי. או אז ניסה הגאה לעלות על יהודה תחת מלכות חזקיה וקרה מה שקרה רא"ל, ומת כאחרון המושפלים. וצריך להתבונן בכך שהיו שלש גלויות לישראל, שלש גלויות ליהודה, שלוש עליות מהגלות, שלש שנים מצור סביב השומרון, ועוד].
כ"ב שנה קודם חורבן הבית - בשנת שט"ז לאלף השלישי - מת יאשיה מלך יהודה הצדיק, [שידע על החורבן הממשמש ובא, וגנז את ארון הברית ואת שמן המשחה, דבר שסיים את תהליך משיחתן של הכהנים הגדולים, ומאז הכהנים היו 'מרובי בגדים' (הוריות יב.)] ועלה למלכות בנו יהויקים[3]. במקביל למלכותו - בשנת שי"ט - עלה נבוכדנצר לגדולה, וכבש את עיר הבירה של ממלכת אשור[4], היא נינווה. שנה אח"כ (שנת ש"כ) עלה נבוכדנצר לירושלים וכבשה, והכניע את המלך יהויקים תחתיו, אמנם השאירו למלוך, אך השית עליו מס גבוה. לאחר שלש שנים (שנת שכ"ג) יצא יהויקים במרד נגד שלטונו העריץ של נבוכדנצר. כשלש שנים נמשך המרד - שלא צלח - ובסופו (שנת שכ"ז) נתפס יהויקים הרשע[5] ונהרג, לקיים מה שנאמר "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיה כב יט). מיד המליך נבוכדנצר את בנו יהויכין [יכניה], ושב לעירו.
גלות ראשונה: בתקופה זו, [תוך ג' החודשים בהם מלך] הגלה נבוכדנצר את 'גלות הילדים', בהם גלו לשרתו הידועים דניאל[6] חנניה מישאל ועזריה, אשר הפכו למשרתי המלך, ומסרו את נפשם לכבוד השם.
גלות שנייה: כאשר שב לארצו, יעצוהו יועציו כי לא כדאי הוא למנות בן של בוגד למלך, ולכן שב והגלה את יהויכין - גלות שניה. גלות זו – שנקראה 'גלות החרש והמסגר' - גלות הסנהדרין, הפכה לקשה מאד, בה הוגלו [כמעט] כל גדולי הדור, בניהם מרדכי הצדיק[7]. כדכתיב (אסתר ב ה) "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי... אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה - אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה [- הוא יהויכין] מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל". עם גלות זו, הוריד רבים מכלי המקדש.
גלות שלישית: כעת (שנת שכ"ז) המליך נבוכדנצר את דודו של יהויכין, צדקיהו - אחיו של יהויקים. אחת-עשרה שנה 'מלך' צדקיהו, שבסופם (ט' באב שנת של"ח) בא נבוזראדן עבדו של נבוכדנצר, להחריב את בית אלוקינו, לקח את צדקיהו [והרג את בניו לעיניו - כעונש על בגידתו, וכעבור 26 שנים מת בכילאו], והגלה את הגלות השלישית והמרה, ולא הותיר בישראל כי אם מתי מעט, אנשים פשוטים ככתוב "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים, לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים..." (מלכים ב' כה יב).
הרשע השאיר חכם אחד בשם גדליה בן אחיקם להנהיגם, כדכתיב (שם) "...וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן". אך אם עד אז לא אפסה תקוותם - כי עוד נשארו כמה צדיקים בארץ, כעת נכנסו לגלות האמיתית. כי פחות מחודשיים לאחר שמינהו לנציב העליון של ישראל, - "...בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע ["בידוע שהוא רשע בן רשע" (מגילה טו.)] מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה". כאן כבר כיבה גחלת ישראל, וקיים ממש את ירידתנו לגלות. ולכן אנו מתאבלים ועושים צום על מאורע זה, אפילו שכבר היו קודם לכן מאורעות קשים של הריגת הצדיקים, כזכריה הנביא ועוד[9].
לאחר החורבן, מלך נבוכדנצר עוד עשרים ושש שנים, כאשר בסה"כ מולך הוא ארבעים וחמש שנים. לאחר מותו (שנת שס"ד) מלך בנו אויל מרודך עשרים ושלש שנים.
לאחר מותו (שנת שפ"ו) מלך בלשאצר בנו תחתיו, ובשנת שלש למלכו (שנת שפ"ט), עשה משתה לכל שריו ועבדיו, לפי שעלה בחשבונו שכבר עברו שבעים שנה מנבואת ירמיה, וכעת עברה הסכנה שריחפה על מלכותו - שלפי הנבואה לא תהיה יותר מלכות לבבל - כאשר מחשב הוא משנת ש"כ [-אז כזכור כבש נבוכדנצר את ירושלים והעמיד את יהויקים ובעצם הושלמו 70 שנה למלכות משפחתו] עד שפ"ט (למקוטעין) שיוצא שבעים שנה. הרשע שהבין בחשבונו שיותר לא יגאלו ישראל, הוציא את כלי המקדש אל המשתה וחיללם. השטן ריקד, ובאותו הלילה, קרה מה שקרה והָרָגוֺ דריווש ה'מָדִי' מלך האיחוד של פרס ומדי. - תמה מלכות בבל!. אך עוד לא נגאלו ישראל...
עלייה ראשונה: - ממלכת "פרס־ומדי", הייתה מלכות משולבת כוחות, בה המלוכה עברה מעין רוטציה, בה המלכות מתחלפת בכל מיתה של מלך מאחד העמים, וכאשר היה מולך מלך מפרס, שריו היו ממדי, ואם מָלַךְ מֶלֶךְ מָדִי, הרי שהיו שריו פרסיים[10]. שנה לאחר הריגתו של נכד נבוכדנצר – בלשאצר בידי דריווש (שנת ש"צ), מת הלה ועלה כורש הפרסי, שאישר עקרונית לישראל לשוב ארצה ולבנות מקדשם, והחלו לזבוח זבחים, אך כאשר באו ה'שומרונים' והלשינו, ביטל את הבנייה ושבתה המלאכה, אך אז כבר הייתה עליה ראשונה, בה עלו זרובבל ועוד גדולים. בשנת שצ"ג מת כורש, ועלה תחתיו אחשוורוש שלקח את בתו של בלשאצר - ושתי.
ארבע-עשרה שנה מלך אחשוורוש. "בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (שנת שצ"ב) עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ (שנת שצ"ה) עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו". שואלת הגמ' (מגילה יא:), בשנת שלש למלכו, או כשבתו על כיסאו. "אמר רבא מאי כשבת - לאחר שנתיישבה דעתו - אמר, בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא". דהיינו, בלשצר - שעשה משתה כי הבין שכעת נגמרה הגלות - טעה בחישוב [וסתם בזבז כסף...], לפי שהוא חישב מתחילת מלכות נבוכדנצר - דבר שאמנם קשור בעקיפין לגלותם, אך לא באופן ישיר. אני - אחשוורוש - מחשב מאז שהגלה נבוכדנצר את יהויכין (בשנת שכ"ז - וכעת שצ"ה) והנה שבעים[11]. וכקודמו, הוציא את כלי הקודש וחיללם. באותו המשתה ריקד השטן והביא על ושתי את מה שהביא.
שואלת הגמ', וכי לא צדק אחשוורוש? הרי באמת עברו שבעים שנה מגלות יהויכין. עונה הגמ', שהיה צריך לחשב מחורבן הבית, (שנת של"ח) ולא מגלות יהויכין - כדכתיב "לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַים שִׁבְעִים שָׁנָה".
כעבור תשע שנים – בהן הספיקה למלוך המלכה אסתר - בשנת ת"ד גזר המן הרשע את גזירותיו, והפר הקב"ה זממו ונתלה. ובשנת ג"א ת"ה ניתנה הרשות ועשו היהודים בשונאיהם כטוב בעיניהם, ואת עשרת בני המן תלו, והעיר שושן צהלה ושמחה. בשנת ת"ו כתבו אסתר ומרדכי את המגילה, ובה בשנה [שנת ארבע-עשרה למלכו] מת המלך אחשוורוש, ועלה תחתיו בנו - בן אסתר[12], ארתחשסתא הוא דריווש הפרסי והוא כורש, ולו לא היו ילדים [מהכתובים משמע שלא שמר מצוות... (וראה ר"ה ג:)].
עלייה שנייה: בשנת שתיים למלכותו (היא שנת ת"ח) חידש דריווש את היתר בניית הבית, וחזרו ישראל לבנותו, בניין שנמשך ארבע שנים. יוצא שמשנת של"ח - בה נחרב הבית, עד ת"ח בה נבנה, עברו בדיוק שבעים שנה, לקיים באמת מה שנאמר "לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַים שִׁבְעִים שָׁנָה", לחורבן ולא למלכות בבל. אמנם עזרא עלה יחד עם הרבה מהעם, ואמנם נבנה המקדש, אך נחמיה נאלץ מיד לחזור לפרס לשרת את המלך ארתחשסתא בתור שר המשקים. בנייתה של ירושלים עוד לא הושלמה, והיו הרבה צרות, השומרונים – כותים אשר יישב נבוכדנצר בשומרון, ושאר עמי האזור היו להם לרועץ. "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי" היו ממררים את חייהם בפיגועים ובמלחמות התשה, "וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (נחמיה א).
"ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא" (סנהדרין צח:).
עלייה שלישית: רק בשנת עשרים למלכות דריווש (תכ"ו) עלה נחמיה ובנה את ירושלים, "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ" וכו' ועדיין ראה שם שניסו לחסלו וניצל וכו'. וזו הייתה מעין גאולה שלישית, אשר בא מנהיג ובונה את חומות ירושלים ומבצר את עמידתה.
בשביל להשלים את סדר הדורות, כעבור עשר שנים בלבד משליחת נחמיה לירושלים, הכניע אלכסנדר מוקדון המוטרף את דריווש הפרסי [שהמשיך למלוך ולהעלות לו מס שש שנים שבסופן נרצח ע"י עבדו] ובכך החלה רשמית גלות יון. בשנת תמ"ב נפגש עמו שמעון הצדיק.
[3] יהויקים הומלך ע"י פרעה נכה, אך כבר לפניו (ג' חדשים בלבד) קדם ומלך אחיו הצעיר יהואחז. וכאשר עלה נבוכדנצר, לקח לו את השליטה על כל מה ששלט, לבד מאשר ארצו [כך משמע מהפסוקים (מלכים ב' כד ז), שהשאיר לו את מצרים].
[4] ארצו של סנחריב, שנשלטה באותה העת ע"י בנו אסר חדון, לאחר שסנחריב נהרג ע"י שני בניו - אדרמלך ושראצר.
וכך היה המעשה: לאחר שהגלה את גולת ישראל, צר סנחריב על מלכות יהודה - ירושלים – תחת מלכות חזקיהו "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. [ונשארו חמשה, סנחריב, שתי בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן] וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, [שם נדר לשוחטן לבניו לפניו - אם יצילוהו שלא יהרגוהו שרי המלכות שמתו בניהם על ידו - רש"י] וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו" (מלכים ב' יט).
[5] הוא הרג את הנביא אוריה, כדכתיב (ירמיה כו) "וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים ... וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ... וַיּוֹצִיאוּ אֶת אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם". ועוד מעללים.
[6] דניאל לא היה מהנביאים (מגילה ג.) ודבריו הובאו בכתובים. דניאל הוא לימים התך שהיה תמיד בארמונות המלוכה, כבר אצל נבוכדנצר בהיותו ילד צעיר, אח"כ אצל בלשאצר - שהשליטו על שליש מלכותו [כדכתיב (ה כט) "בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא"], אח"כ אצל דריוש המדי, ואח"כ אצל אחשוורוש, ונחלקו בגמ' (מגילה טו.) האם אצל אחשוורוש הורידוהו מגדולתו, או שהעלוהו יותר לגדולה. רב אמר שחתכוהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.
כתוב באסתר (פ"ד) "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי... וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי... וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת... נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר... וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר ... וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי... וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר". לפתע התך לא הולך למרדכי לומר לו שלא הצליח לשכנע את הסתר. באמת אומר המדרש (פרקי דר"א נ) "...שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַהֲתָךְ נֶאֱמַן בֵּיתָהּ לֵידַע מַה נַעֲשָׂה. וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדְּכָי וְהִגִּיד לוֹ אֶת הַדְּבָרִים, וְנִכְנַס הֲתָךְ וְהִגִּיד לְאֶסְתֵּר. וְרָאָה הָמָן לַהֲתָךְ יוֹצֵא וּבָא וַהֲרָגוֹ". ומדרש זה הובא בתוס' (ב"ב ד. ד"ה שכל) וסיבת הריגתו היא שנתן לנבוכדנצר תיקון בעוה"ז שיפרנס העניים, ["לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן - הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ" (ד כד)] אע"פ שדאג לאחיו, אסור לייעץ להם. אך הגמ' (מגילה טו.) חולקת על מדרש זה, ואומרת שהסיבה שלא התך הוא שהשיב דבריה למרדכי היא, משום "שאין משיבים על הקלקלה" - שלא דרך ארץ לחזור לבעל השליחות, ולבשר לו שלא צלחה.
[7] אגב, דווקא מרדכי לא היה בכלל הגזרה אך ירד עם אחיו החכמים, כמו שעל ירמיהו - בגלות השלישית - לא הטילו את הגזירה, ובחר לירד עמם, עד שאמר לו ה' לשוב. צדיקים אלו שתו על עצמם את עול הגלות להשתתף בהדי ציבורא. (מגילה יג. וראה רש"י ד"ה שגלה מעצמו).
[9] ז"ל הרמב"ם (פ"ה הל' תעניות ה"ב) "יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן".
[10] וז"ל הגמ' במגילה (יב.) "חיל פרס ומדי הפרתמים" וכתיב "למלכי מדי ופרס" אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי, אי מינן מלכי - מינייכו איפרכי, ואי מינייכו מלכי - מינן איפרכי".
[11] וכאשר תספור שנים מקוטעות של המלכות המלכים, תגיע לשבעים שנות מלכים. כגון השנה בה מלך נבוכדנצר, שנחשבת לשנת מלכותו, אך גם נחשבת לשנת מלכות אויל מרודך, שווה שנתיים בשנה. - כך חישב אחשוורוש, אך הגמ' מבארת שאין זה חשבון נכון, אלא סופרים את השנים, ולכן, גם כאשר בשנת ארבע-עשרה למלכות אחשוורוש - הגיע לפי חשבון זה, מניין שבעים שנה לחורבן, הרי שהמניין האמיתי היה כעבור שנתיים - בשתיים למלכות דריווש הפרסי - ארתחשסתא.
[12] וא"ת כיצד היה לאסתר בן מאחשוורוש?, הרי כתב הזוה"ק (רעיא מהימנא כי תצא רעא.) ואף הובא ב'בן יהוידע' (מגילה יג.) שמעולם לא נגע בה חלילה רשע זה, לפי שהייתה שולחת שידה בדמותה וכו', [ובמוקו"א הבאתי על עוד שעשו כן, כשרה יוסף ועוד]. אלא י"ל ע"פ מה שכתב בתוס' רא"ש (מגילה יג:) שכתבה הגמ' "אמר רבה בר לימא - שהייתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי". והוא כתב (בד"ה מחיקו) שבאמת בנה - כורש - אין הוא באמת בן אחשוורוש אלא בן מרדכי, ואמנם חשבו העם כי בן המלך הוא, ומדוע חכמינו 'משתפים פעולה' עם שקר זה, אלא שגידלו אחשוורוש ולכן נחשב כאילו ילדו, [כמו שידוע גבי בתיה בת פרעה שכביכול הייתה אמו של משה].
וא"כ קשה הכתוב בגמ' (טו.) "...אשר לא כדת, אמר רבי אבא שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו - באונס, ועכשיו - ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי - כשם שאבדתי מבית אבא, כך אובד ממך...". הרי שצריך לשאול מדוע נאסרה? הרי לא באמת עשתה איסור?!. אלא מיישב ה'ריח דודאים' (ד"ה ועכשיו) שאע"פ שלא עשתה איסור, מ"מ נאסרה מכיוון שעדים יש שבאה מרצון אל אחשוורוש, והיא מצידה אינה נאמנת הלכתית לומר "לא נבעלתי", לכן כעת כבר נאסרת, מה שלא היה מקודם.
