בס"ד
בחורים העושים את המצוות מלומדה, שהחינוך היה אצלם בעיקר אילוף...
האם אין משקל לאמונה שלהם?
יהודי חשוב שאני מאוד מעריך, דנתי עמו בענין היחס ההלכתי לחילונים כאפיקורוסים ותינוקות שנשבו.
האם אמנם ההלכה מכירה באזור ההולדת של החילוני כאונס?
מדוע אם כן נברא, הרי לכאורה הינו שלול בחירה?
אותו אדם יקר בא כנגדי בטענה, וכי אילו אנו היינו נולדים חילונים היינו משנים את הדרך שבה התחנכנו? וכיצד נבוא עליהם בטענה שאינם שבים בתשובה שלימה?!
נניח לעת עתה את מטרת הבריאה של החילוני בפינה, ונתבונן בדברי קדשו המפורסמים של מרן הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד.
בפרשת השבוע [משפטים] נצטוו הדיינים "שמות כג, ח וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים"
מפרש ר' אלחנן, כי אף ענין הכפירה הינו שוחד אשר במסוגלתו לעוור את הפקחים, אולם לולי השוחד לא ייתכן והיו כופרים.
לסבור שאין בורא לעולם? אחינו בית ישראל, האם השתגעתם?!. בודאי ובהחלט ניתן לתבוע מאנשים ללכת בשכל הישר...
ברגע שקלטנו שיש בורא לעולם אז חייבים לקיים את תורתו ומצוותיו... אבל בשלב הבסיסי- להבין שהם מחוייבים, בלי זה אין להם שום ערך.
איי, למה אינם מאמינים- כי הם קבלו שוחד גדול. -כי זה יחייב אותם. -כי זה מעמיד את חייהם באור שונה. נו, הרי מחובתם לדחות את השוחד! וגם אם קשה מחוייבים לעמוד בקשיים, וזה אפשרי לחלוטין כשמבינים שאין אפשרות שניה.
ועל כן, אף לו יצוייר ולנו מצד עצמנו אין זכות לבוא ולתבוע אותם שאילו היינו במקומם לא היינו טובים מהם, ועל זה אמרו אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אולם לא בשמנו אנו באים בתביעה.
הלוא, התורה היא זו שתובעת אותם. ה' הוא זה שדן אותם. לא אנחנו חידשנו את הדיון ולא לכבודנו או לכבוד בית אבא אנו עושים.
ועכשיו ננטוש את המשוחדים [ויש שיאמרו המשומדים] החילונים, נעבור אלינו, אל החרדים אל דבר ה'.
לעניות דעתי הסיבה שרבים שוגים ומנסים להצדיק את החילונים, ומתבלבלים בטענה שמקום הלידה מסדר את סולם הערכים, בהתעלמות מהרעיון הפשוט של ר' אלחנן, שכפירה אינה הגיונית בשום צורה...
סיבת הטשטוש נובעת מקוצר הבנה במעלתו של היהודי החרדי-"היהודי המאמין".
לעיתים יש הסבורים שהם בטעות שייכים לצד הזה של המפה... ואולי לדעתם ייתכן שזה גם חבל, היו יכולים להיוולד גויים או חילוניים ולהנות מ"עולם הזה מושלם". לכן גם לפעמים היחס לבחורים חלשים יכול להיות מיקל, ולדעת "כל מיני" ניתן להתייאש מהם ולוותר עליהם--- כי הם לא באמת ברמה... ולא ממש מאמינים... והרי הוכחתם; שהבחור פושטק ומסתובב במקומות שאדם דתי לא היה דורך שם...
זו טעות גסה!
כפי שכתבנו בכותרת "גם מאמין מסכן הוא מאמין" אל לנו להגיע ולטרוד אותם לחלוטין מעולמה של אמונה, בגלל שלעיתים הם אינם מסוגלים לעמוד בפני יצרם הרע. כל עוד והם מנסים ומשתדלים, מצהירים כלפי חוץ ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות, וכי ניתן לדחות אותם באמת הבנין? הרי תאבד האמונה מהם לחלוטין. ח"ו היל"ת.
נכון שכעת הם לא מושלמים. ממש לא. הם רחוקים מכך כמזרח ממערב. אבל ניתוק אותו פתיל אמונה קטן שמחבר אותם לחיים האמיתיים הוא קיפוד נשמתם ביודעין. כדברי בעל חובת התלמידים[1] הקדוש מפיאסצנא הי"ד על פרח האמונה (בפרק ד').
וכל שכן כשאנו דנים על אנשים שחיים על פי אותה אמונה, אין לנו להקל ראש במצוות אנשים מלומדה, כל עוד והמעשים כפי הנצרך, והכוונה כפי הראוי, למה ננסה להדחק ולדון לכף חובה, אילו... ואז...
כשיהודי עושה מה שצריך אל לו לנסות לתהות על הראשונות.
להתחזק מכאן והילך-ודאי!
לבטל הכל כעורבא פרח-חלילה!
אנו אוהבים לעיתים לזכור את דברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק, על מסלול היציאה מכלל ישראל על ידי כפירה בא' מי"ג עיקרים. אולם נוטים לעיתים לשכוח את תחילת המשפט "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל[2]." הרמב"ם הקדוש מציב חלוקה מוחלטת בין מאמין לשאינו, ואף כי המאמין החוטא ייתכן ויהיה בכלל פושעי ישראל, אולם מכלל ישראל לא יצא.
ידוע שבהבנת ענין י"ג עיקרים תהו גדולי עולם בייחודם, ועל בסיס עניין זה אמר מרנא הגר"ח מבריסק שבכפירה אף האנוס- כופר. אולם קולא גדולה יש בדבריו, שאף האנוס על האמונה-מאמין!
אכן, היו מן הגדולים שהכתירו במליצת הלשון אדם העושה מצוות אנשים מלומדה "תינוק שנשבה בין החרדים..." אולם ברי שכל כוונתם הייתה לרומם ולחזק, לא לזלזל חלילה בזה שחי את חייו על פי תורתינו הקדושה, ולבטל את החשיבות לאדם שזהו הערך אצלו.
ללא ספק, כאלו שהתאוות הם הערך אצלם, ורק מקימים איזה "מכון לפתרון בעיות ההלכה", חסר אצלם ביסוד האמונה. המבט השגוי שלהם על התורה כבעיה שיש לפותרה הינו שפל ונורא. אולם לכל הפחות הם מודעים לחיובם לציות לה. הם אינם שוגים במחשבה כי ייתכן חיים ללא שכר ועונש, אינם מתבלבלים בטענות שהתורה נשתנתה והכל נעלם...
לכן כשנפגוש בחור מתמודד, "רווק הדר בכרך ואינו חוטא" למרות מבול הכפירה מסתגר הוא בתיבת נח הישיבתית וחוסה בצל החיים החרדיים- קדוש ייאמר לו! נצדיע לו.
איננו צריכים לראותו כרשכבה"ג, אסור לנו לחשוב כך. אבל גם לא להתייחס אליו כגוי, או, חמור מכך חילוני...
נשים לב אל הנשמה הקדושה, וגם אל הגוף הקדוש. הגוף המתעקש להשתייך למחנה האמוני.
[1] כמובן לחידוד הדברים מומלץ לקרוא את כל הספר הנפלא הזה.
[2] וכעי"ז ברמב"ן במדבר טו, כב "ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה. ויהיה שיעור הכתוב, וכי תשגו - ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא תעשו - דבר מכל מצות ה'. כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו, יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום" בביאור פר ושעיר של עבודה זרה שאין זה ככל המצוות, שהכפירה מבטלת את הבסיס ומוציאה מכלל ישראל.
(נתעוררתי לרמב"ן זה בזכות א' החברים אשר הביא שמכאן ייסדו שיטה להצדקת החילונים, אולם לפו"ר וכנראה למתבונן לא מיניה ולא מקצתיה להצדיק כופרים חלילה, ותלו בוקי סריקי ברמב"ן. ולא הבנתי למה הרחיקו לרמב"ן, שהרי בכדי לידע שפר ושעיר של ע"ז בא על שגגת ע"ז אשר יכולה להתכפר בקרבן ובתשובה זה מפורש בפסוק, ומה מצאו ברמב"ן מלבד מה שסינגר בכך על דור ירבעם שהיה זה בשגגה וכדו'? אולם מ"מ הרמב"ן עצמו מפרש שבעע"ז יצאו מכלל ישראל, אם כי שיכולים לשוב אליו כמובן. וכדאי לעיין שם בכל דברי הרמב"ן בפנים שחוזר ע"ז בכמה פנים.) ואכהמ"ל בזה.
נעבאך מאמין איז אויך א מאמין
איך עלינו להתייחס לנשמות אובדות, מחפשות משמעות, תוהות וטועות...בחורים העושים את המצוות מלומדה, שהחינוך היה אצלם בעיקר אילוף...
האם אין משקל לאמונה שלהם?
יהודי חשוב שאני מאוד מעריך, דנתי עמו בענין היחס ההלכתי לחילונים כאפיקורוסים ותינוקות שנשבו.
האם אמנם ההלכה מכירה באזור ההולדת של החילוני כאונס?
מדוע אם כן נברא, הרי לכאורה הינו שלול בחירה?
אותו אדם יקר בא כנגדי בטענה, וכי אילו אנו היינו נולדים חילונים היינו משנים את הדרך שבה התחנכנו? וכיצד נבוא עליהם בטענה שאינם שבים בתשובה שלימה?!
נניח לעת עתה את מטרת הבריאה של החילוני בפינה, ונתבונן בדברי קדשו המפורסמים של מרן הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד.
בפרשת השבוע [משפטים] נצטוו הדיינים "שמות כג, ח וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים"
מפרש ר' אלחנן, כי אף ענין הכפירה הינו שוחד אשר במסוגלתו לעוור את הפקחים, אולם לולי השוחד לא ייתכן והיו כופרים.
לסבור שאין בורא לעולם? אחינו בית ישראל, האם השתגעתם?!. בודאי ובהחלט ניתן לתבוע מאנשים ללכת בשכל הישר...
ברגע שקלטנו שיש בורא לעולם אז חייבים לקיים את תורתו ומצוותיו... אבל בשלב הבסיסי- להבין שהם מחוייבים, בלי זה אין להם שום ערך.
איי, למה אינם מאמינים- כי הם קבלו שוחד גדול. -כי זה יחייב אותם. -כי זה מעמיד את חייהם באור שונה. נו, הרי מחובתם לדחות את השוחד! וגם אם קשה מחוייבים לעמוד בקשיים, וזה אפשרי לחלוטין כשמבינים שאין אפשרות שניה.
ועל כן, אף לו יצוייר ולנו מצד עצמנו אין זכות לבוא ולתבוע אותם שאילו היינו במקומם לא היינו טובים מהם, ועל זה אמרו אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אולם לא בשמנו אנו באים בתביעה.
הלוא, התורה היא זו שתובעת אותם. ה' הוא זה שדן אותם. לא אנחנו חידשנו את הדיון ולא לכבודנו או לכבוד בית אבא אנו עושים.
ועכשיו ננטוש את המשוחדים [ויש שיאמרו המשומדים] החילונים, נעבור אלינו, אל החרדים אל דבר ה'.
לעניות דעתי הסיבה שרבים שוגים ומנסים להצדיק את החילונים, ומתבלבלים בטענה שמקום הלידה מסדר את סולם הערכים, בהתעלמות מהרעיון הפשוט של ר' אלחנן, שכפירה אינה הגיונית בשום צורה...
סיבת הטשטוש נובעת מקוצר הבנה במעלתו של היהודי החרדי-"היהודי המאמין".
לעיתים יש הסבורים שהם בטעות שייכים לצד הזה של המפה... ואולי לדעתם ייתכן שזה גם חבל, היו יכולים להיוולד גויים או חילוניים ולהנות מ"עולם הזה מושלם". לכן גם לפעמים היחס לבחורים חלשים יכול להיות מיקל, ולדעת "כל מיני" ניתן להתייאש מהם ולוותר עליהם--- כי הם לא באמת ברמה... ולא ממש מאמינים... והרי הוכחתם; שהבחור פושטק ומסתובב במקומות שאדם דתי לא היה דורך שם...
זו טעות גסה!
כפי שכתבנו בכותרת "גם מאמין מסכן הוא מאמין" אל לנו להגיע ולטרוד אותם לחלוטין מעולמה של אמונה, בגלל שלעיתים הם אינם מסוגלים לעמוד בפני יצרם הרע. כל עוד והם מנסים ומשתדלים, מצהירים כלפי חוץ ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות, וכי ניתן לדחות אותם באמת הבנין? הרי תאבד האמונה מהם לחלוטין. ח"ו היל"ת.
נכון שכעת הם לא מושלמים. ממש לא. הם רחוקים מכך כמזרח ממערב. אבל ניתוק אותו פתיל אמונה קטן שמחבר אותם לחיים האמיתיים הוא קיפוד נשמתם ביודעין. כדברי בעל חובת התלמידים[1] הקדוש מפיאסצנא הי"ד על פרח האמונה (בפרק ד').
וכל שכן כשאנו דנים על אנשים שחיים על פי אותה אמונה, אין לנו להקל ראש במצוות אנשים מלומדה, כל עוד והמעשים כפי הנצרך, והכוונה כפי הראוי, למה ננסה להדחק ולדון לכף חובה, אילו... ואז...
כשיהודי עושה מה שצריך אל לו לנסות לתהות על הראשונות.
להתחזק מכאן והילך-ודאי!
לבטל הכל כעורבא פרח-חלילה!
אנו אוהבים לעיתים לזכור את דברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק, על מסלול היציאה מכלל ישראל על ידי כפירה בא' מי"ג עיקרים. אולם נוטים לעיתים לשכוח את תחילת המשפט "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל[2]." הרמב"ם הקדוש מציב חלוקה מוחלטת בין מאמין לשאינו, ואף כי המאמין החוטא ייתכן ויהיה בכלל פושעי ישראל, אולם מכלל ישראל לא יצא.
ידוע שבהבנת ענין י"ג עיקרים תהו גדולי עולם בייחודם, ועל בסיס עניין זה אמר מרנא הגר"ח מבריסק שבכפירה אף האנוס- כופר. אולם קולא גדולה יש בדבריו, שאף האנוס על האמונה-מאמין!
אכן, היו מן הגדולים שהכתירו במליצת הלשון אדם העושה מצוות אנשים מלומדה "תינוק שנשבה בין החרדים..." אולם ברי שכל כוונתם הייתה לרומם ולחזק, לא לזלזל חלילה בזה שחי את חייו על פי תורתינו הקדושה, ולבטל את החשיבות לאדם שזהו הערך אצלו.
ללא ספק, כאלו שהתאוות הם הערך אצלם, ורק מקימים איזה "מכון לפתרון בעיות ההלכה", חסר אצלם ביסוד האמונה. המבט השגוי שלהם על התורה כבעיה שיש לפותרה הינו שפל ונורא. אולם לכל הפחות הם מודעים לחיובם לציות לה. הם אינם שוגים במחשבה כי ייתכן חיים ללא שכר ועונש, אינם מתבלבלים בטענות שהתורה נשתנתה והכל נעלם...
לכן כשנפגוש בחור מתמודד, "רווק הדר בכרך ואינו חוטא" למרות מבול הכפירה מסתגר הוא בתיבת נח הישיבתית וחוסה בצל החיים החרדיים- קדוש ייאמר לו! נצדיע לו.
איננו צריכים לראותו כרשכבה"ג, אסור לנו לחשוב כך. אבל גם לא להתייחס אליו כגוי, או, חמור מכך חילוני...
נשים לב אל הנשמה הקדושה, וגם אל הגוף הקדוש. הגוף המתעקש להשתייך למחנה האמוני.
[1] כמובן לחידוד הדברים מומלץ לקרוא את כל הספר הנפלא הזה.
[2] וכעי"ז ברמב"ן במדבר טו, כב "ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה. ויהיה שיעור הכתוב, וכי תשגו - ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא תעשו - דבר מכל מצות ה'. כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו, יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום" בביאור פר ושעיר של עבודה זרה שאין זה ככל המצוות, שהכפירה מבטלת את הבסיס ומוציאה מכלל ישראל.
(נתעוררתי לרמב"ן זה בזכות א' החברים אשר הביא שמכאן ייסדו שיטה להצדקת החילונים, אולם לפו"ר וכנראה למתבונן לא מיניה ולא מקצתיה להצדיק כופרים חלילה, ותלו בוקי סריקי ברמב"ן. ולא הבנתי למה הרחיקו לרמב"ן, שהרי בכדי לידע שפר ושעיר של ע"ז בא על שגגת ע"ז אשר יכולה להתכפר בקרבן ובתשובה זה מפורש בפסוק, ומה מצאו ברמב"ן מלבד מה שסינגר בכך על דור ירבעם שהיה זה בשגגה וכדו'? אולם מ"מ הרמב"ן עצמו מפרש שבעע"ז יצאו מכלל ישראל, אם כי שיכולים לשוב אליו כמובן. וכדאי לעיין שם בכל דברי הרמב"ן בפנים שחוזר ע"ז בכמה פנים.) ואכהמ"ל בזה.
