מאמר חירום – לא לדחות !!!
אחד מהדברים התמוהים ביותר שיש בעולם, זה עניין הדחיינות.
כלפי מה הדברים אמורים? הנה יש כעת מגבית ימי הפורים, וזעקת הרבנים והגבאים שעולה עד למרום "אנא, אל תאחרו את מעות הפורים, אנחנו רוצים להתארגן בהתאם" בוקעת את כל הרקיעים, אבל כנראה שאם זה נושא שעולה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, יש לומר שיש דברים בגו.
נספר כאן סיפור שאע"פ שאינו ידוע לנו מכלי ראשון ואפילו לא שני, מכל מקום יש לומר שלכו"ע אפילו בכלי שלישי יש מקום להתבונן בדברים.
פרק א' – סיפורו של ר' יוס'ל
ר' יוס'ל מגיע מסדר ב', אנחת מה נפלטת מפיו ללא יכולת שליטה, ואע"פ שיתכן שמשהו מגופו ישבר מזה, אין לו הרבה אפשרויות.
רק היום הוא שמע שהאשראי חזר, ואין לו את האנרגיות להתחיל לחפש שוב הלוואה.
המצב לא קל, לא פשוט, והוא גורר ככה הרבה זמן.
הילדים מקפצים בשמחה במטבח/סלון/פרוזדור, שרים שירי פורים שבוקעים מתוך הבוקסה הקטנה, ושלל התחפושות מתבדרות להם ברחבי הבית.
ר' יוס'ל נאנח, הוא בכלל שכח שיש לו את העול של פורים, ובשלמא התחפושות יש ברוך השם גמחי"ם וכן דברים משנים קודמות, אבל מה עם כל ההוצאות של משלוחי מנות?
למרבה הסייעתא הרבנית תחי' עלתה על גימיק חסכוני הכולל רעיון אפיה ביתי מוזל וגם מתנות היא מצאה מבצע(למרבה הנס הם הספיקו לקנותם לפני שהאשראי חזר...) ונראה שהם יצליחו לשרוד את השלב הראשון, שכולל הכרות הטוב רבות לרבע'ס גננות ועוד...
השאלה הגדולה מה יהיה עם סעודת פורים???
המדפים בבית מצביעים על דלילות מדאיגה, סעודת פורים כראוי זה דבר מתבקש בכל בית, אבל ר' יוס'ל עם כל ההשתדלות שלו, ויש הרבה, מגיע לפורים במצב של שוקת שבורה, אין לו מושג מניין הוא קונה את הלחמניות לסעודה, וזה ממש לא הלצה, כי הגמ"ח שבדך כלל הוא היה לווה ממנו כבר על הצג של הפלאפון לברר בעדינות למה הצ'ק של אתמול חזר...?
פרק ב' – סיפורו של ר' שליימה
ר' שליימה שמח מאוד, הוא אוהב את חודש אדר, מה זה אוהב? הוא "קם לתחיה" ממש!!!
כל מודעה עם ציור של תחפושת עושה לו התרוממות הרוח של ממש, השירים של פורים מרימים אותו טפח וטפחיים מעל הקרקע...
כמה שהוא אוהב את "עבויידס" הפורים, שפתי חיים, הרב פינקוס, הרב ברוודה, וכמובן סיום על מגילה בסעודת פורים, איך אפשר בלי???
המדפים עמוסים ביינות משובחים, הבשרים במקפיא, הכל מוכן לקראת היום הגדול!!!
המודעות של "מגבית פורים תשפ"ה" לא נעלמו מתחת עינו הבוחנת כלל, שהרי מי לא עובר על ידיעוני המקום בדקדוק זך ונמרץ כידוע לכל יודעי ח-ן, וכיוון שהוא תלמיד חכם הוא גם רוצה לקיים את דברי הרמב"ם הידועים שטוב להרבות במתנות לאביונים מאשר משלוחי מנות...
אמנם יש לר' שליימה ספק, האם מבחינת הלכה טוב לתת את הכסף בו ביום ממש, או שאפשר לסמוך לכתחילה על הקופה שתחזיק את הכסף כשליחות עד לבו ביום, הוא מבטיח לעצמו(בלי נדר כמובן...) שהיום בערב הוא יתקשר לרב יהונתן פומגנסקי שליט"א, המו"צ האהוב של השכונה שבקי בכל כללי ההלכה והעניינים, היום ממש בערב הוא חייב לסגור את הפינה החשובה הזאת...
אחרי יומיים הוא עובר ליד הלוח מודעות, התאריך י"ב אדר, והוא נזכר שהוא שכח מזה לגמרי, מה לעשות, טרדות היום עברו להיות טרדות החודש, ומה לעשות שהוא עמד כל הערב בתור לקנות כמה צלופנים והוא שכח מזה לגמרי, אבל היום הוא ישאל את הרב...
פרק ג' – ר' יוס'ל מתעודד
ר' יוס'ל מדבר עם הרבנית במטבח, בשקט כמובן, שלא ישמעו הילדים...
"מה יהיה, שנה שעברה הסעודה היתה עלובה במיוחד, קצת דגים ומרק עוף, שיש להסתפק עליו אם צריך להמתין אחריו ו' שעות או שאפשר לאכלו לכתחילה עם חלב, עם שתיה ממותקת מתרכיז, וחד פעמי פשוט, ראיתי את האכזבה של הילדים, שנה שעברה כמעט נדרתי שהשנה נעשה סעודה טובה והגונה, עם מנות ראויות לשמם, אבל הקב"ה רצה והמצב הכספי נהיה יותר גרוע, אני לא יודע מה לעשות, אפילו הלוואה אין לי ממי לבקש, ואני רואה כמה זה חשוב לאברימי ומושי ושמחה שהסעודה שלנו עלובה..."
"אין ברירה, לא נעים, אבל אצטרך לשאול את הגבאי של "קופת הצדקה" האם אפשר לקבל משהו בשביל סעודת פורים" מסיים ר' יוס'ל בפנים עגומות, ואשתו מהנהנת כנגדו, משתדלת להסתיר דמעה סוררת שאיימה ליפול היישר על השולחן...
למחרת בבוקר לאחר שחרית, ר' יוס'ל ממתין לגבאי הצדיק שמסיים את תפילתו, ר' יוס'ל הבין לראשונה פשט אמיתי בגמ' בברכות ו: " רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום, שנאמר: כרם זלת לבני אדם... רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו: כאלו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר: הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. "
כל הלילה הוא התהפך מבושה, אבל ההכרח לא יגונה...
רבי יענקל פטרסבוגרץ, הגבאי הצדיק מקבל את פניו בחיוך רחב, מראה לו שיש לו את כל הזמן שבעולם, מקשיב לו בריכוז, נאנח איתו ביחד, נותן לו מילים טובות ומעודדות, אבל למעשה הוא אומר לו כך "תשמע ר' יוס'ל, המקרה שלך הוא מתנות לאביונים ברור, ואני מכניס אותך לרשימות, רק צריך לקוות שאנשים יביאו בזמן את הכסף..."
ר' יוס'ל הביט בו בפליאה, ור' יענק'ל הסביר, "יש אנשים שנזכרים מאוחר לתת, ואז אנחנו מקבלים כסף רב בשעות אחרי הצהריים של פורים, ויש לנו עול כפול, גם להספיק לחלק את זה בו ביום כדי שההוא יקיים את המצוה, וגם לנסות לתת את זה לאנשים שיהיה להם מה לעשות עם הכסף ביום הפורים עצמו"...
"תתפלל ר' יוס'ל, יש דברים שאינם תלויים בנו" נפרד ממנו ר' יענקל בחביבות, ואגב טפיחת שכם הלך לו לדרכו.
ר' יוס'ל התמלא תקווה, הוא לא כל כך הבין את המשמעות, בעזרת השם השנה תהיה להם סעודה מכובדת ביום הפורים...
פרק ד' – סיפורו של ר' שליימה
ר' שליימה מלא בשמחה, הגיע היום הגדול, אחרי התשובה וזעקת התפילה של תענית אסתר הוא זכה לשמוע כראוי את המגילה, ולשם שינוי אף אחד מהילדים שלו לא דיבר איתו בדיוק בשעת המגילה, שכידוע מנהג ישראל דין הוא שבדיוק במילה הראשונה של המגילה מישהו גורר סטנדר או מישהו מתעטש ויש לנו "נערווין" עד סוף הפורים האם לשמוע שוב לחומרא, אבל השנה נפל דבר!!! שליימה שמע את המגילה בצורה איכותית וטובה, אהה, איזה שמחה, הרגליים פורצות בריקוד ללא שליטה, "ליהודים ליהודים... הוֹייסוֹ אוֹיְירוֹ וְשִמְחוֹ וְסוֹסוֹיְין וִיקוֹר... אייייי" שמחה אמיתית פורצת לה ללא גבול ומידה...
אחרי תפילת הנץ וריקוד סוער של ה"שושונס יעקויב" המסורתי שהוא דווקא ב' פעמים, לא פחות ולא יותר גם בכרכים המוקפים אין לשנות מזה, מקשקש הגבאי המסור בקופת הצדקה ונואם את הנאום הקדוש והקבוע להזדרז לתת כסף, וטוב להרבות בזה כמה שיותר...
"אוי ואבוי, שכחתי לשאול את הרב אם אפשר לתת כסף לפני פורים, והאם זה לכתחילה" נזכר בבהלה ר' שליימה, מבטיח לעצמו שמיד אחרי הלימוד של השעה עם הקפה והשוקולדים שהוגנבו להם מהבית הוא מיד מברר עד דק מתי הכי טוב לתת את המתנות...
ואל תחשדו את ר' שליימה לקמצן, חלילה וחס!!! המעטפה עם האלף שקל בכיס שלו כבר שבוע, אבל הוא שכח לברר את העניין...
לאחר תפילת המנחה, חמוש בתרבוש מרשים ופראק מפואר שלקח בהשאלה מאיזה בעל שטעל'ע חדש
החל ר' שליימה לצעוד לביתו עם ילדיו, חלקם "הצלוניקעס" וחלקם ראשי ישיבות, ועוד כמה עם חלקי תחפושות, שומע ר' שליימה את הרכב של קופת הצדקה...
"תשע אפס... ארבע אפס... אחד אחד אחד... תורמים ומתברכים" נשמע קולו המרשים והמתחנן של הגבאי המסור, ור' שליימה נעצר בהלם!!!
הוא שכח!!!
השעה כבר שתיים וחצי!!!
הוא רץ לרכב, רוצה לרוקן את המעטפה...
ו...
הכסף לא שם!!!
הפראק של המיישיב היה מלא בדפים מקומטים וחידושי תורה וקצת טישו, אבל המעטפה שלו נמצאת בחליפה של יום חול התלויה על הקולב!!!
ר' שליימה ממהר לביתו, בדרך נלכד עם רכבו למלכודת שיכורים שטענו במרץ שהם אוספים כסף לאיזה ישיבה, ר' שליימה מנסה לעקוף, הוא במירוץ אחרי הזמן, אבל בחור אחד מחליט לחזור בתשובה בדיוק עכשיו, ממרר בבכי על הכביש, ושיכור נוסף פותח את הדלת ולא מרפה עד שמקבל איזה שטר מקומט לידו...
לאחר ריצות וחיפושים אחרי המעטפה, היא נמצאת בשעה טובה, השעה כבר שלוש ורבע, שליימה טס עם הרכב לבית הרב שליט"א, עכשיו הוא לו לוקח סיכונים, הוא יעביר את הכסף בצורה הבטוחה ביותר!!!
מבט על לוח השנה מראה שעד שהשקיעה תבוא יש עוד כשעתיים וחצי, יש זמן, הוא יזכה לקיים את המצוה!!!
פרק ה' – בית הרב שליט"א
רבי יענקל פטרסבוגרץ רוכן לכיוון הרב שליט"א, עיני שניהם אדומות ומרוטות, יום ארוך מאוד עבר עליהם, מבצע הפורים כמעט והסתיים...
לר' יענקל יש תחושה חמוצה, לר' יוסל הם לא הצליחו להגיע, היה תור לפניו שקדם לו על פי שיקולי הקופה והכרעות הרב שליט"א, ובדיוק שהגיע השם שלו נגמר כל הכסף...
דפיקות חזקות בדלת, המשמש רץ לפתוח, ור' שליימה נכנס עם חיוך גדול על פניו, "אפריילכ'ן פורים למורינו ורבינו שליט"א!!! הנני מכוון לקיים מצות חכמים של מתנות לאביונים "בּוֹיְ בַּיוֹיְים" מדגיש ר' שליימה בהדגשה, ומעביר את המעטפה לידי הרב, והוא לא עוזב עד שהוא מחלץ מהרב שליט"א כמה ברכות, וככה בחיוך עוזב את ביתם...
"מהר, קח את הלבוש ואת הסוס ורוץ לר' יוס'ל" צועק הרב לר' יענקל, "אולי עוד יהיה לו בזה איזה תועלת" אומר הרב שליט"א, ספק מאמין ספק מיואש, לאמר "מדוע לא בא ר' שליימה זה עד כה"???
פרק ו' – סיפורו של ר' יוס'ל
השעה אחת בצהריים, עוד שעה נסגר הסופר, ר' יוסל מנסה להתעודד ולומר לאשתו שישועת השם כהרף עין, ושעוד יהיו להם בשרים משובחים לכבודו של יום, שהרי כעת הוא יקבל משהו מהקופה, ועוד חצי שעה הוא יהיה עם הקניה בבית, ועד השעה שלוש כבר האוכל יהיה מוכן לתפארת...
בשעה שתיים וחצי, שכבר השומר של הצרכניה עזב לביתו, חוזר יוס'ל לביתו, אבל וחפוי ראש...
אשתו ממהרת לחדר, פורצת בבכי מר, ללא יכולת שליטה...
השולחן ערוך עם כלים מכלים שונים ומשונים, חד פעמי לבן שמשרה אוירה נכאה, איפה המפיות של "פורים שמח" שהם חלמו לשמח את הילדים, ולמעשה את עצמם, איפה השתיה כדת שהבטיח ר' יוסל שנה שעברה שיהיה בשפע השנה, ורק בקבוק יין אחד פשוט שנשאר משבת מביט בו בלעג, לאמר "אולי בשנה הבאה..."
הרבנית יוצאת מהחדר, מנגבת את הדמעות, ומנסה לארגן בכל אופן איזה משהו לכבודו של יום, שולפת מהמקפיא איזה שאריות ומכניסה לתנור...
בשעה ארבע, סביב שולחן ערוך למחצה, כמה בלונים עם אויר למחצה לשליש ולרביע, מרק פרווה ועוד קצת שתיה שאיכשהוא חולצה מכמה משלוחי מנות, יושב לו ר' יוס'ל ומנסה איכשהוא לעשות קצת "שמח"...
דפיקות בדלת...
ר' יענקל הגבאי נכנס, תוחב ליד יוס'ל ללא שישימו לב איזה מעטפה לבנה, ממלמל בבושת מה "פורים שמח" ורץ החוצה...
ולא יכול יוס'ל להתאפק, רץ לחדר, פותח את המעטפה, וסופר חמש שטרות מגוהצים של מאתיים שקל, ומביט בזה שוב ושוב, כאינו מאמין...
ואז פורץ בבכי מר.....
מר יותר מהבכי הקודם....
***
מורי ורבותי, האם הסיפור הזה קרה בעבר? ברירא לי שכן, האם הוא יקרה השנה??? זה תלוי רק בנו!!!
אם רק נעשה את מה שאנחנו בין כה וכה רוצים לעשות, לתת לעניים ולשמח אותם, אבל רק לעשות את זה מוקדם, אזי אפשר להפוך את כל הסיפור עם "הפי אנד" ורבי יוס'ל ואשתו וילדיו יסעדו בסעודת פורים משובחת ומכובדת עם בשר ויין ושאר מטעמים, ישמח ליבם, ואז יכול ליבנו לשמו גם בפורים זה!!!
לא ממתינים, מפקידים מראש לידי הגבאים את המתנות לאביונים, אפשר לקיים בזה בהידור רב את המצוה, ומי שבונה על הכולל של פורים, לא לאחר את הבוקר!!!
בברכת אפריילכ'ן פורים
