בס"ד
כלפי מה מזבח לא ישתמש בו הדיוט???
כלים שנעשו מתחלה להדיוט???
האם מעיל לספר תורה מותר מבגדי הדיוט???
האם מועיל שינוי מצורה של הדיוט???
האם יש חילוק בין בגדים שאינם של כבוד???
האם עניבה במקום חגורה של ס"ת נאסרה???
האם יש דין שלא ישתמש הדיוט בקרקע???
איך השתמשו באבן של יעקב???
איך היה מקלו של יעקב בריח התיכון???
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, א – ב)
מזבח שלא ישתמש בו הדיוט
הנה מצינו בגמ' בזבחים (קטז, ב), לגבי שאסור לסייע לעכו"ם לבנות ולהקריב קרבנות בבמה, אמר רבא שמותר להורות להם איך לעשות, כמו שאיפרא ההורמיז אמו של שבור מלכא, שלחה עגלא תלתא להקריב בבמה לשם שמים, אמר רבא לרב ספרא ורב אחא בר הונא שיקחו שני בחורים נכרים באותו גיל, ויקחו מקרקע שהתייבשה בים עצים חדשים שלא השתמשו בהם ויוציאו אש מכלי חדש שמוציאים ממנו אש ויקריבו לשם שמים, אמר אביי האם סובר כרבי אלעזר בן שמוע ששלומד מהפסוק (ויקרא א, ח) 'על העצין אשר על האש אשר על המזבח' מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט.
וברש"י ביאר שלקח עצים חדשים שלא השתמש בהם אדם שלא יהיו שברי כלים, ובתוספות כתבו, שעיקר דבריו של רבי אלעזר בן שמוע במנחות (כב, א), במהרש"א פירש, שיקח דוקא שני נערים מפני שלא השתמשו בהם למלאכת הדיוט, ובטל תורה כתב, שמכאן מקור לדברי הרמב"ן (שמות כד, ה) שהטעם ששלח דוקא נערי בני ישראל לעלות עולות הוא משום שלא טעמו טעם חטא, והוצרך לכך אף שעולה זו נעשית קודם מתן תורה, ולכן גם בכל במת בני נח צריך לעשותה בבחורים.
כלים שנעשו מתחלה להדיוט
וכן מבואר בתוספתא במגילה (פ"ב ה"י) כלים שנעשו מתילתן להדיוט אין עושין אותם לגבוה, וכן אבנים יקרות שחצבן מתחילה להדיוט אין בונים אותם בהר הבית, הרי מבואר שגם אם מתחילה נעשו להדיוט לא ישתמש בהם ואפי' שעדיין לא השתמש בהם להדיוט.
כתב הרמב"ם (פ"א הל' בית הבחירה ה"כ) אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשן הקדש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אסור להדיו, אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונים אותן בהר הבית.
וכתב הרדב"ז, שכלי גבוה שעד שלא השתמשו בהם לגבוה מותרים להדיוט לפי שהזמנה לאו מלתא, ומה שאני בית הכנסת לא יעשה אותם בהר הבית שהרי בית כנסת נקרא מקדש כמו שמבואר בגמ' במגילה (כח, א) שנאמ' 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', וכיון שעשה אותם מתחילה לשם קדושה הרי מעלין בקודש, ובכסף משנה ביאר בדברי הרמב"ם שמה שכתב הדיוט היינו לבית הכנסת שנקרא הדיוט ביחס להר הבית.
והנה נאמר (שמות לח, ח) 'ויעש את הכיור נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד', וכתב רש"י, שבנת ישראל היו בידם מראות שרואות בהם כשהן מתקשטות, והרמב"ן כתב, שלכל מלאכת המשכן לא קבלו תכשיטים מהנשים שנא' 'ויבואו האנשים על הנשים' ושם התערבה כל הנדבה, ומשה לא רצה לעשות כלי מיוחד שעשוי ליצר הרע עד שנאמר לו כן מפי הגבורה.
מעיל לספר תורה
בבית יוסף (או"ח קנג, כא) הביא שכתוב בתשובת מהרי"ל (סי' קיד) מהאגודה פרק הקומץ רבה (מנחות סי' ג) שאין לקנות מעילין שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה, ולמד כן מהגמ' בזבחים (קטז, ב) מה מזבח שלא נשתמש בהן הדיוט, ואף על גב שנהגו לעשות מפות ופרוכת מבגדים ישנים אין בנו של רבינא חתם על זה, וכששאלו אותו אמר לקנות חדשים, וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה, וכן הביאו בשולחן ערוך, אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה.
וכתב הרמ"א (או"ח קמז, א) אין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו לצורך הדיוט, וכתב הט"ז (רפב סקי"ג) שאותן שנוהגים כן יש למחות בהם, ומ"מ נראה שכל מה שאסרו היינו בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו, אבל דבר שהוא תשמיש דתשמיש מותר לעשות מבגד, ובמגן אברהם (סק"ה) כתב, שפרוכת שלנו היא תשמיש דתשמיש לפי שאין הספר מונח בפרוכת, ובאליה רבה כתב שאפר שבזמן המהרי"ל היו נוהגים לפעמים להניח את הספר תורה על הפרוכת והוא תשמיש.
שינוי מצורה של הדיוט
וכתב המג"א שמה שכתוב בתוספתא וכן ברמב"ם שאם עשה מתחלה להדיוט אסר אפי' שלא השתמש אפשר לומר שלבית המקדש החמירו, ועוד כתב שכל זה אם הבגדים כמות שהם אבל אם שינה צורתן ועשה הם כלי אחר מותר, והוכיח כן מהמראות הצובאות, והחתם סופר הביא מהחוות יאיר שהמראות הצובאות לא הותכו ולכך היה צריך ציווי ה' לזה, אמנם הקשה שגם אותם הותכו, ולכך כתב כדברי הרמב"ן שהם לא בטלו ברוב, ובמחצית השקל כתב שאמנם גם המראות הותכו רק שהיו באותה צורה כמו קודם ולא השתנו כ"כ.
בגדים שאינם של כבוד
ובפרי מגדים כתב, שמדברי מהרי"ל נראה שאין קפידא כל כך, ובאליה רבה כתב שלכך כתב הלבוש עם מטפחת קרוע שאי"ז איסור כ"כ, והנודע ביהודה עשה מבגד אשתו הנעדרת, וכן כתב המשנה ברורה (סקי"ב) שאין זה דרך כבוד ובדיעבד אין לאסור, וכתב שכן אסור לכל תשמישי קדושה, אבל לתשמישי מצוה מותר כגון לעשות כיס לטלית או אפי' את הטלית עצמה, אבל מתשמיש מגונה כגון מכנסים וכדו' נראה שאין לעשות, וכתב שבדברים חדשים שעשאן לצורך הדיוט שאסורים מ"מ הנוהג בהם להקל אין למחות בידו, ובשער הציון (סקכ"ב) כתב, שמותר לעשות מקיטל שלובשין ביום הכפורים לספר תורה אפי' בלא שינוי, כיון שהוא קצת תשמיש גבוה לפי שנעשה כדי להתפלל בו בבית הכנסת.
וכתב בשולחן ערוך (קנג, כא), אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה, וכתב במשנה ברורה (ס"ק קג) שלמצוה מותר, ומספרי פסולים שמאוסים כמו אליל אין לעשות מהם תשמישי קדושה, ולכך אסור לכרוך בהם ספרי קדש שלנו.
ובאשל אברהם (מבוטשאטש) כתב, שנאל אם אפשר לעשות פרוכת ותשמישי קדושה מקלייד [שמלה] של אשה, ואפי' שהמג"א מתיר אם נעשה בו שינוי מ"מ כתב הפרי מגדים שכיון שאי"ז כבוד אין נכון לעשות, לכך הורה למכור ולקנות תשמישי קדושה, ומה שיש קישוטים מזה שלא ישתמשו בהם אלא בשמחת תורה באופן שלא יהיה ניכר וגם נעשה בהם שינוי, והוכיח ממראות הצובאות שמשה לא רצה לעשות מהם כיור ומגדר חסידות יש להמנע מלעשות מבגדי נשים כלל אפי' מכובדים, וכתב שעשה נרתק לתפילין ממלבוש של אמו וחזר בו ולא הניח שם יותר את התפילין, וכן מבואר בשו"ת הב"ח (שאלה יז) שאין לעשות מזה תשמיש, והחות יאיר (סי' קסא) כתב לחלק בין סוגי הבגדים.
עניבה במקום חגורה של ס"ת
בחשוקי חמד (שבת קיג, א) כתב לדון במקום שלא היה חגורה לספר תורה וקשרו במקום בעניבה האם נאסרה מחמת זה, וכתב כיון שלא התכוון להקדישה אינה קדושה כלל, אמנם כתב שיש לדון אם מותר להשתמש בזה עבור הספר תורה, וכתב שבאופן עראי יש להתיר בזה מכמה צדדים, וכן הביא ראיה מהמשנה בכלים (כה, ה) כיפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס, וכתב הרע"ב שהכיפה היא מטפחת שבראש האשה ויש לו טומאת מדרס שלפעמים יושבת עליו, ואם ייחדו לספר וכרך עליו טהור ממדרס אבל טמא שאר טומאות, אמנם הב"ח דחה זה וכתב שכל המשנה שם שאם הקדיש זה קדוש ולא היתר שימוש.
שלא השתמש הדיוט בקרקע
ברש"י כתב, שצריך שלא נשתמש הדיוט במזבח, מבואר שגם בקרקע המחוברת, צריך שלא יהיה נשתמש בהם הדיוט, והנה כתב הרמ"א (או"ח קמז, א), אין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט וכו', וכתב המג"א (סק"ה) כתב, ואף על גב שבמזבח צריך עצים שלא נשתמש בהן הדיוט, מ"מ החמירו במזבח, ועוד שהרי הקרבנות קרבים מבהמות שנשתמש בהן הדיוט, החתם סופר (או"ח סי' מ) כתב, שלא כתב שום טעם לחלק בין המזבח, ואין ראיה מקרבנות לפי שאפי' בעבודה זרה לא אסרו בעלי חיים, ואמנם אסרו לגבוה מ"מ להדיוט מותר.
ובכלי חמדה (פר' ויקהל) כתב להכריח כדברי החת"ס שהרי המג"א מודה שבמזבח צריך שלא יהיה בו שימוש הדיוט כלל, ואפי' שינוי לא מועיל, וצריך דוקא עצים חדשים, שמא השתמשו בעצים הללו כשהיו מחוברים לקרקע, ומדוע יש לחק אם הם תלושים אלא מוכח כדברי החת"ס, וכתב לדון בדברי הגמ' בבעלי חיים אינם מחוברים.
האבן של יעקב
והטור (בראשית כח, יח) הקשה, איך לקח יעקב את האבן שתחת ראשו ועשאה מצבה, והרי כבר השתמש בה הדיוט, ותירץ שבבמה מותר, ותמה עליו המנחת חנוך (מ) מהגמ' הנ"ל שנצרך מקום חדש גם לבמה, משום שאין זה דין במזבח, אלא בכל שימוש לגבוה [וכמבואר במג"א או"ח קמז סק"ה בשם ספר האבודה במנחות כב, א שדין זה שייך גם במפות לס"ת עי"ש]. והחתם סופר [שו"ת או"ח מ], ותירץ ששימוש הדיוט אוסר רק קודם שהוקדש, לפי שאחר שהוקדש אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והאבן שהניח עליה יעקב את ראשו הוקדשה בעקידה, ואף שבשימוש מתחלל ונעשה שלו, כיון הניח ראשו בכוונה משום פיקוח נפש מהחיות אינה מתחללת, ואף אם לא ידע שהן הקדש אין מתחללין כי יש מועל אחר מועל באבני מזבח.
והחתם סופר (או"ח סי' ח) תירץ על פי דברי הזית רענן, שיעקב אבינו לא שכב על האבנים ממש אלא עשאם מרזב, ולא נקרא תשמיש לענין מעילה, ואם כן הוא הדין לענין שימוש גבוה בזה, ואפשר לתרץ ע"פ דברי המג"א שאם נעשה שינוי בדברי ההדיוט, מותר להשתמש בו לגבוה, והוא הדין באבנים ששכב עליהם יעקב אבינו שהרי נעשו לאבן אחת, והגר"מ פיינשטיין תירץ, שמה שצדיק שכב עליו לא נקרא דבר הדיוט אלא דבר קדושה, ובדרך שיחה בשם הגרח"ק, שיתכן שאין איסור קודם מתן תורה אלא שקיים את כל התורה וכשהיה לו צורך מיוחד עשה שלא כתורה וכן שנשא ב' אחיות.
מקלו של יעקב
והנה הקשו בעלי התוספות (שמות כה, ה) שמצינו במדרש שהבריח התיכון היה ממקלו של יעקב, כמו שנאמר 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה' והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו, וקשה איך השתמשו בו למשכן והרי הוא כלי שהשתמש בו הדיוט, ותמה הגר"ח קנייבסקי בטעמא דקרא, שהרי כלי שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש בו גבוה, ותירץ, שמא לא נשתמש בו רק מה שנבקע הירדן על ידו כפי שביאר רש"י בפרשת וישלח ממדרש, וזה לא נקרא השתמשות כיון שהיה ע"י נס.
כלפי מה מזבח לא ישתמש בו הדיוט???
כלים שנעשו מתחלה להדיוט???
האם מעיל לספר תורה מותר מבגדי הדיוט???
האם מועיל שינוי מצורה של הדיוט???
האם יש חילוק בין בגדים שאינם של כבוד???
האם עניבה במקום חגורה של ס"ת נאסרה???
האם יש דין שלא ישתמש הדיוט בקרקע???
איך השתמשו באבן של יעקב???
איך היה מקלו של יעקב בריח התיכון???
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, א – ב)
מזבח שלא ישתמש בו הדיוט
הנה מצינו בגמ' בזבחים (קטז, ב), לגבי שאסור לסייע לעכו"ם לבנות ולהקריב קרבנות בבמה, אמר רבא שמותר להורות להם איך לעשות, כמו שאיפרא ההורמיז אמו של שבור מלכא, שלחה עגלא תלתא להקריב בבמה לשם שמים, אמר רבא לרב ספרא ורב אחא בר הונא שיקחו שני בחורים נכרים באותו גיל, ויקחו מקרקע שהתייבשה בים עצים חדשים שלא השתמשו בהם ויוציאו אש מכלי חדש שמוציאים ממנו אש ויקריבו לשם שמים, אמר אביי האם סובר כרבי אלעזר בן שמוע ששלומד מהפסוק (ויקרא א, ח) 'על העצין אשר על האש אשר על המזבח' מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט.
וברש"י ביאר שלקח עצים חדשים שלא השתמש בהם אדם שלא יהיו שברי כלים, ובתוספות כתבו, שעיקר דבריו של רבי אלעזר בן שמוע במנחות (כב, א), במהרש"א פירש, שיקח דוקא שני נערים מפני שלא השתמשו בהם למלאכת הדיוט, ובטל תורה כתב, שמכאן מקור לדברי הרמב"ן (שמות כד, ה) שהטעם ששלח דוקא נערי בני ישראל לעלות עולות הוא משום שלא טעמו טעם חטא, והוצרך לכך אף שעולה זו נעשית קודם מתן תורה, ולכן גם בכל במת בני נח צריך לעשותה בבחורים.
כלים שנעשו מתחלה להדיוט
וכן מבואר בתוספתא במגילה (פ"ב ה"י) כלים שנעשו מתילתן להדיוט אין עושין אותם לגבוה, וכן אבנים יקרות שחצבן מתחילה להדיוט אין בונים אותם בהר הבית, הרי מבואר שגם אם מתחילה נעשו להדיוט לא ישתמש בהם ואפי' שעדיין לא השתמש בהם להדיוט.
כתב הרמב"ם (פ"א הל' בית הבחירה ה"כ) אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשן הקדש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אסור להדיו, אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונים אותן בהר הבית.
וכתב הרדב"ז, שכלי גבוה שעד שלא השתמשו בהם לגבוה מותרים להדיוט לפי שהזמנה לאו מלתא, ומה שאני בית הכנסת לא יעשה אותם בהר הבית שהרי בית כנסת נקרא מקדש כמו שמבואר בגמ' במגילה (כח, א) שנאמ' 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', וכיון שעשה אותם מתחילה לשם קדושה הרי מעלין בקודש, ובכסף משנה ביאר בדברי הרמב"ם שמה שכתב הדיוט היינו לבית הכנסת שנקרא הדיוט ביחס להר הבית.
והנה נאמר (שמות לח, ח) 'ויעש את הכיור נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד', וכתב רש"י, שבנת ישראל היו בידם מראות שרואות בהם כשהן מתקשטות, והרמב"ן כתב, שלכל מלאכת המשכן לא קבלו תכשיטים מהנשים שנא' 'ויבואו האנשים על הנשים' ושם התערבה כל הנדבה, ומשה לא רצה לעשות כלי מיוחד שעשוי ליצר הרע עד שנאמר לו כן מפי הגבורה.
מעיל לספר תורה
בבית יוסף (או"ח קנג, כא) הביא שכתוב בתשובת מהרי"ל (סי' קיד) מהאגודה פרק הקומץ רבה (מנחות סי' ג) שאין לקנות מעילין שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה, ולמד כן מהגמ' בזבחים (קטז, ב) מה מזבח שלא נשתמש בהן הדיוט, ואף על גב שנהגו לעשות מפות ופרוכת מבגדים ישנים אין בנו של רבינא חתם על זה, וכששאלו אותו אמר לקנות חדשים, וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה, וכן הביאו בשולחן ערוך, אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה.
וכתב הרמ"א (או"ח קמז, א) אין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו לצורך הדיוט, וכתב הט"ז (רפב סקי"ג) שאותן שנוהגים כן יש למחות בהם, ומ"מ נראה שכל מה שאסרו היינו בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו, אבל דבר שהוא תשמיש דתשמיש מותר לעשות מבגד, ובמגן אברהם (סק"ה) כתב, שפרוכת שלנו היא תשמיש דתשמיש לפי שאין הספר מונח בפרוכת, ובאליה רבה כתב שאפר שבזמן המהרי"ל היו נוהגים לפעמים להניח את הספר תורה על הפרוכת והוא תשמיש.
שינוי מצורה של הדיוט
וכתב המג"א שמה שכתוב בתוספתא וכן ברמב"ם שאם עשה מתחלה להדיוט אסר אפי' שלא השתמש אפשר לומר שלבית המקדש החמירו, ועוד כתב שכל זה אם הבגדים כמות שהם אבל אם שינה צורתן ועשה הם כלי אחר מותר, והוכיח כן מהמראות הצובאות, והחתם סופר הביא מהחוות יאיר שהמראות הצובאות לא הותכו ולכך היה צריך ציווי ה' לזה, אמנם הקשה שגם אותם הותכו, ולכך כתב כדברי הרמב"ן שהם לא בטלו ברוב, ובמחצית השקל כתב שאמנם גם המראות הותכו רק שהיו באותה צורה כמו קודם ולא השתנו כ"כ.
בגדים שאינם של כבוד
ובפרי מגדים כתב, שמדברי מהרי"ל נראה שאין קפידא כל כך, ובאליה רבה כתב שלכך כתב הלבוש עם מטפחת קרוע שאי"ז איסור כ"כ, והנודע ביהודה עשה מבגד אשתו הנעדרת, וכן כתב המשנה ברורה (סקי"ב) שאין זה דרך כבוד ובדיעבד אין לאסור, וכתב שכן אסור לכל תשמישי קדושה, אבל לתשמישי מצוה מותר כגון לעשות כיס לטלית או אפי' את הטלית עצמה, אבל מתשמיש מגונה כגון מכנסים וכדו' נראה שאין לעשות, וכתב שבדברים חדשים שעשאן לצורך הדיוט שאסורים מ"מ הנוהג בהם להקל אין למחות בידו, ובשער הציון (סקכ"ב) כתב, שמותר לעשות מקיטל שלובשין ביום הכפורים לספר תורה אפי' בלא שינוי, כיון שהוא קצת תשמיש גבוה לפי שנעשה כדי להתפלל בו בבית הכנסת.
וכתב בשולחן ערוך (קנג, כא), אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה, וכתב במשנה ברורה (ס"ק קג) שלמצוה מותר, ומספרי פסולים שמאוסים כמו אליל אין לעשות מהם תשמישי קדושה, ולכך אסור לכרוך בהם ספרי קדש שלנו.
ובאשל אברהם (מבוטשאטש) כתב, שנאל אם אפשר לעשות פרוכת ותשמישי קדושה מקלייד [שמלה] של אשה, ואפי' שהמג"א מתיר אם נעשה בו שינוי מ"מ כתב הפרי מגדים שכיון שאי"ז כבוד אין נכון לעשות, לכך הורה למכור ולקנות תשמישי קדושה, ומה שיש קישוטים מזה שלא ישתמשו בהם אלא בשמחת תורה באופן שלא יהיה ניכר וגם נעשה בהם שינוי, והוכיח ממראות הצובאות שמשה לא רצה לעשות מהם כיור ומגדר חסידות יש להמנע מלעשות מבגדי נשים כלל אפי' מכובדים, וכתב שעשה נרתק לתפילין ממלבוש של אמו וחזר בו ולא הניח שם יותר את התפילין, וכן מבואר בשו"ת הב"ח (שאלה יז) שאין לעשות מזה תשמיש, והחות יאיר (סי' קסא) כתב לחלק בין סוגי הבגדים.
עניבה במקום חגורה של ס"ת
בחשוקי חמד (שבת קיג, א) כתב לדון במקום שלא היה חגורה לספר תורה וקשרו במקום בעניבה האם נאסרה מחמת זה, וכתב כיון שלא התכוון להקדישה אינה קדושה כלל, אמנם כתב שיש לדון אם מותר להשתמש בזה עבור הספר תורה, וכתב שבאופן עראי יש להתיר בזה מכמה צדדים, וכן הביא ראיה מהמשנה בכלים (כה, ה) כיפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס, וכתב הרע"ב שהכיפה היא מטפחת שבראש האשה ויש לו טומאת מדרס שלפעמים יושבת עליו, ואם ייחדו לספר וכרך עליו טהור ממדרס אבל טמא שאר טומאות, אמנם הב"ח דחה זה וכתב שכל המשנה שם שאם הקדיש זה קדוש ולא היתר שימוש.
שלא השתמש הדיוט בקרקע
ברש"י כתב, שצריך שלא נשתמש הדיוט במזבח, מבואר שגם בקרקע המחוברת, צריך שלא יהיה נשתמש בהם הדיוט, והנה כתב הרמ"א (או"ח קמז, א), אין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט וכו', וכתב המג"א (סק"ה) כתב, ואף על גב שבמזבח צריך עצים שלא נשתמש בהן הדיוט, מ"מ החמירו במזבח, ועוד שהרי הקרבנות קרבים מבהמות שנשתמש בהן הדיוט, החתם סופר (או"ח סי' מ) כתב, שלא כתב שום טעם לחלק בין המזבח, ואין ראיה מקרבנות לפי שאפי' בעבודה זרה לא אסרו בעלי חיים, ואמנם אסרו לגבוה מ"מ להדיוט מותר.
ובכלי חמדה (פר' ויקהל) כתב להכריח כדברי החת"ס שהרי המג"א מודה שבמזבח צריך שלא יהיה בו שימוש הדיוט כלל, ואפי' שינוי לא מועיל, וצריך דוקא עצים חדשים, שמא השתמשו בעצים הללו כשהיו מחוברים לקרקע, ומדוע יש לחק אם הם תלושים אלא מוכח כדברי החת"ס, וכתב לדון בדברי הגמ' בבעלי חיים אינם מחוברים.
האבן של יעקב
והטור (בראשית כח, יח) הקשה, איך לקח יעקב את האבן שתחת ראשו ועשאה מצבה, והרי כבר השתמש בה הדיוט, ותירץ שבבמה מותר, ותמה עליו המנחת חנוך (מ) מהגמ' הנ"ל שנצרך מקום חדש גם לבמה, משום שאין זה דין במזבח, אלא בכל שימוש לגבוה [וכמבואר במג"א או"ח קמז סק"ה בשם ספר האבודה במנחות כב, א שדין זה שייך גם במפות לס"ת עי"ש]. והחתם סופר [שו"ת או"ח מ], ותירץ ששימוש הדיוט אוסר רק קודם שהוקדש, לפי שאחר שהוקדש אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והאבן שהניח עליה יעקב את ראשו הוקדשה בעקידה, ואף שבשימוש מתחלל ונעשה שלו, כיון הניח ראשו בכוונה משום פיקוח נפש מהחיות אינה מתחללת, ואף אם לא ידע שהן הקדש אין מתחללין כי יש מועל אחר מועל באבני מזבח.
והחתם סופר (או"ח סי' ח) תירץ על פי דברי הזית רענן, שיעקב אבינו לא שכב על האבנים ממש אלא עשאם מרזב, ולא נקרא תשמיש לענין מעילה, ואם כן הוא הדין לענין שימוש גבוה בזה, ואפשר לתרץ ע"פ דברי המג"א שאם נעשה שינוי בדברי ההדיוט, מותר להשתמש בו לגבוה, והוא הדין באבנים ששכב עליהם יעקב אבינו שהרי נעשו לאבן אחת, והגר"מ פיינשטיין תירץ, שמה שצדיק שכב עליו לא נקרא דבר הדיוט אלא דבר קדושה, ובדרך שיחה בשם הגרח"ק, שיתכן שאין איסור קודם מתן תורה אלא שקיים את כל התורה וכשהיה לו צורך מיוחד עשה שלא כתורה וכן שנשא ב' אחיות.
מקלו של יעקב
והנה הקשו בעלי התוספות (שמות כה, ה) שמצינו במדרש שהבריח התיכון היה ממקלו של יעקב, כמו שנאמר 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה' והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו, וקשה איך השתמשו בו למשכן והרי הוא כלי שהשתמש בו הדיוט, ותמה הגר"ח קנייבסקי בטעמא דקרא, שהרי כלי שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש בו גבוה, ותירץ, שמא לא נשתמש בו רק מה שנבקע הירדן על ידו כפי שביאר רש"י בפרשת וישלח ממדרש, וזה לא נקרא השתמשות כיון שהיה ע"י נס.
