אונס ביום אחרון
א.
נחלקו האחרונים מה דין אונס ביום אחרון, כגון אם התנה על דבר מסויים אם לא יעשנו עד יום פלוני, וכל הזמן היה יכול לעשותו ורק דחהו לאח"כ וביום האחרון נאנס מלעשותו, אי נימא דיכול לטעון דאנוס היה או דאמרי' ליה דהו"ל לעשותו קודם.
הנה שי' האגודה (הובא בב"י חו"מ סי' ר"ז) דאונס ביום אחרון לא מיקרי אונס והיינו משום דלא היה לו להמתין עד יום אחרון דהו"ל למיחש שיהא אונס, וראייתו מהא דגיטין (עג:) גבי בתי ערי חומה דמעיקרא היה נטמן יום י"ב חדש התקין הלל וכו' והא אונס הוא כיון דהיה בעה"ב מתחבא ולא יכל לתת לו הכסף, וע"כ דל"מ אונס ביום אחרון עיי"ש והביאו הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב לענין נדרים, והביא שם ג"כ שי' הנימוקי יוסף (ב"ק י: מדפי הרי"ף, ובחלק דפוסים דהש"ע נדפס ר"ן וידוע דבתחילה חשבו דהמפרש על הרי"ף בב"ק הוא הר"ן עד שבא הב"ח ולימד דהוא הנ"י) דאף אונס ביום אחרון אונס הוא, [ונידון זה נוגע לגבי דברים הרבה כגון שבת תפילה נדרים וכו'].
וביאור פלוגתתם נראה בפשיטות, דהנ"י ס"ל דהפטור אונס הוא בהמעשה גופא דמעשה הנעשה לאונסו אינו מתייחס אליו או אינו מחייבו ולכן אף דהו"ל למיחש שמא יארע אונס מ"מ המעשה נעשה לאונסו ואי"ז מעשה, והאגודה ס"ל דהפטור אונס הוא בהגברא דאם א"א לתובעו על מעשהו כיון שעשהו באונס אין מעשה זה מתייחס אליו או דאינו מחייבו, וכיון דכאן הו"ל למיחש אין האונס פוטרו [אמנם יש לדחות דתרווייהו ס"ל כהצד הזה או כהצד הזה].
ב.
ובקצוה"ח כתב דליכא ראיה מבתי ע"ח דהא שם אפי' יאנס כל השנה לא יוכל לפדות דהתורה אמרה דהמכירה היא על תנאי שאם יפדה תחזור למוכר ולמעשה לא פדה והוי אונס רחמנא חייביה ולא אמרי' אונס כמאן דעבד. ובנתיה"מ כתב בשיטת האגודה דס"ל דהוא תנאי קיום דכל המכירה אינה קיימת אי לא יפדה וכיון דהא דלא פדה הוי באונס נחשב שלא קיים התנאי (וע"ע לקמן), והוכיח זה מהא דאמרי' (ערכין לא.) דהוי ריבית שהתירה תורה ולכאו' לפי הקצוה"ח זה רק מכירה עם זכות גאולה אלא ע"כ דאם יפדה אין כאן מכירה כלל והוי כמו הלואה ולכן הוא ריבית. ובמשובב נתיבות שם בהג"ה תי' על קושיא זו דגם לדידיה אם יפדה תבטל המכירה אלא דהוא תנאי ביטול ולא תנאי קיום ולכן לא שייך לומר שבאונס הוי כאילו נתקיים התנאי דאונס כמאן דעבד לא אמרי'.
והקשו הקצוה"ח והנתיה"מ מסוגיא דכתובות ב: גבי אונס בגיטין דמבואר דאונס ביום אחרון אונס הוא, [הקצוה"ח הוכיח כן מהא דמקשי' מת הוא דאינו גט הוא חלה הרי זה גט, ודלמא מיירי ביום אחרון, והנתיה"מ הוכיח כן מהא דההוא דאמר אי לא אתינא וכו' אתא בסוף תלתין וכו' עיי"ש].
ג.
ותי' בנתיה"מ דס"ל להאגודה דהתם איירי מדין אומדנא, ולכן באונס לא חל הגט, אבל בנדרים אף דאמרי' דאדעתא דהכי לא נדר מ"מ צריך התרה כמו כל נדר עם פתח דמשוי ליה טעות מעיקרא ואלא דאתי' הכא מדין האדם בשבועה ולזה צריכי' לדין אונס דהתורה דאונס ביום אחרון לאו אונס הוא, וצ"ע קצת דהא לעיל נתבאר דברי התוס' והרא"ש בנדרים בשיטת רב הונא דהאדם בשבועה הוא סברא לפוטרו יותר מן הדין, ואפש"ל דס"ל כהר"ן שם דלא ס"ל האי סברא, ואולי יש לחלק בין אונס בתנאי דהוא בעצם חלות הנדר דצריך לחול בדעת גמורה לאונס אח"כ בקיום הנדר ודוק (וזה רק אי נימא דכוונת האגודה הוא על אונס בקיום הנדר, אבל בנתיה"מ שם משמע דאיירי בנדרי אונסין דהוא אונס בתנאי הנדר ולפ"ז ליכא למימר הכי).
ד.
ובכתבי הגר"ח כתב ליישב דהנה בתנאי על זמן איכא תרי גווני חדא היכא דעיקר התנאי הוא לעשות פעולה מסוימת רק דהזמן הוא הארכת זמן שאפשר לעשותו בו כגון ע"מ שתתני לי מאתיים זוז תוך שלשים יום, ויש אופן אחר שהזמן עצמו הוא חלק מהתנאי שיעשה דבר מסויים במשך כל הזמן הזה כגון ע"מ שתשמשי את אבא ג' שנים ואם ביטל יום אחד הרי הכל מבוטל, משא"כ באופן א' דאם יום אחד לא קיים התנאי יכול לקיימו בשאר ימים, ולפ"ז דברי האגודה שייכים רק באופן א' דבנאנס יום אחד לא חשיב אונס כיון שהיה יכול לקיימו בשאר ימים בלא אונס, משא"כ באופן ב' דבנאנס יום א' ודאי חשיב אונס כיון שצריך לקיים התנאי כל יום ויום וקיומו של יום זה היה באונס. [וביאור הדבר ביותר נראה דבאופן א' הרי היה יכול לבטל או לקיים אתמול וביטול האתמול היה מבטל או מקיים גם התנאי שיש היום, כי רק צריך לעשות זה פעם אחת בכל משך הזמן ומש"ה אי"ז אונס כיון דיכל לקיים התנאי דיום זה ביום אחר, משא"כ באופן ב' דצריך כל רגע ורגע לקיים התנאי הרי אם היה מבטלו אתמול לא היה מתבטל התנאי של היום דהיום משמשת את אביו ורק כיון דביטלו פעם אחת לא נתקיים כל התנאי ולכן נחשב אנוס על קיום זה דהיום דלא יכל לבטלו כלל ביום אחר ודוק). ולפ"ז תי' דבסוגיין הרי המעשה דאי ביאה ל' יום הוא מקיים התנאי [וכמש"נ דחשיב תנאי קיום] וצריך שלא יבא כל רגע ורגע וא"כ ל"ש דינא דהאגודה.
והקשה שם דא"כ יל"ע בבתי ע"ח איך מהני דאי נימא דהוא תנאי קיום בזה שאינו פודה י"ב חדש מקיים המקח וכאופן ב' הרי לא שייך דינא דהאגודה ואמאי באמת ל"ח אונס וכמש"נ, ואי נימא דהוא תנאי ביטול דכשפודה מתבטל המקח וכהקצוה"ח וזהו כאופן א' דפעם אחת במשך י"ב חדש צריך לפדות א"כ אזדא לה ראיית האגודה דל"ש בזה כלל אונס וכמש"כ הקצוה"ח.
וביאר בזה דאיה"נ דהוא תנאי קיום אבל לא דהמעשה דאי פדייה דהמוכר מקיים המקח אלא מה שאין הבית נגאל דהיינו מה שעבר שנה ולא נתקיים בו דין גאולה הוא המחליט ללוקח ומקיים המקח, ולכן בעצם שייך בו אונס כיון דלא נחשב שהבית לא נגאל כיון דלא היה יכול לגאלו וע"ז כתב האגודה דשייך בו דין אונס ביום אחרון, והביאור הוא דאף דהוה תנאי קיום מ"מ כיון דאי"ז מעשה דהמוכר אלא מציאות דהבית א"כ היה יכול אתמול לפדות ולבטל בזה את התנאי של היום כיון דכבר גאול ועומד הוא וכמש"נ ושפיר הוכיח מזה האגודה דאונס ביום אחרון אינו אונס.
נחלקו האחרונים מה דין אונס ביום אחרון, כגון אם התנה על דבר מסויים אם לא יעשנו עד יום פלוני, וכל הזמן היה יכול לעשותו ורק דחהו לאח"כ וביום האחרון נאנס מלעשותו, אי נימא דיכול לטעון דאנוס היה או דאמרי' ליה דהו"ל לעשותו קודם.
הנה שי' האגודה (הובא בב"י חו"מ סי' ר"ז) דאונס ביום אחרון לא מיקרי אונס והיינו משום דלא היה לו להמתין עד יום אחרון דהו"ל למיחש שיהא אונס, וראייתו מהא דגיטין (עג:) גבי בתי ערי חומה דמעיקרא היה נטמן יום י"ב חדש התקין הלל וכו' והא אונס הוא כיון דהיה בעה"ב מתחבא ולא יכל לתת לו הכסף, וע"כ דל"מ אונס ביום אחרון עיי"ש והביאו הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב לענין נדרים, והביא שם ג"כ שי' הנימוקי יוסף (ב"ק י: מדפי הרי"ף, ובחלק דפוסים דהש"ע נדפס ר"ן וידוע דבתחילה חשבו דהמפרש על הרי"ף בב"ק הוא הר"ן עד שבא הב"ח ולימד דהוא הנ"י) דאף אונס ביום אחרון אונס הוא, [ונידון זה נוגע לגבי דברים הרבה כגון שבת תפילה נדרים וכו'].
וביאור פלוגתתם נראה בפשיטות, דהנ"י ס"ל דהפטור אונס הוא בהמעשה גופא דמעשה הנעשה לאונסו אינו מתייחס אליו או אינו מחייבו ולכן אף דהו"ל למיחש שמא יארע אונס מ"מ המעשה נעשה לאונסו ואי"ז מעשה, והאגודה ס"ל דהפטור אונס הוא בהגברא דאם א"א לתובעו על מעשהו כיון שעשהו באונס אין מעשה זה מתייחס אליו או דאינו מחייבו, וכיון דכאן הו"ל למיחש אין האונס פוטרו [אמנם יש לדחות דתרווייהו ס"ל כהצד הזה או כהצד הזה].
ב.
ובקצוה"ח כתב דליכא ראיה מבתי ע"ח דהא שם אפי' יאנס כל השנה לא יוכל לפדות דהתורה אמרה דהמכירה היא על תנאי שאם יפדה תחזור למוכר ולמעשה לא פדה והוי אונס רחמנא חייביה ולא אמרי' אונס כמאן דעבד. ובנתיה"מ כתב בשיטת האגודה דס"ל דהוא תנאי קיום דכל המכירה אינה קיימת אי לא יפדה וכיון דהא דלא פדה הוי באונס נחשב שלא קיים התנאי (וע"ע לקמן), והוכיח זה מהא דאמרי' (ערכין לא.) דהוי ריבית שהתירה תורה ולכאו' לפי הקצוה"ח זה רק מכירה עם זכות גאולה אלא ע"כ דאם יפדה אין כאן מכירה כלל והוי כמו הלואה ולכן הוא ריבית. ובמשובב נתיבות שם בהג"ה תי' על קושיא זו דגם לדידיה אם יפדה תבטל המכירה אלא דהוא תנאי ביטול ולא תנאי קיום ולכן לא שייך לומר שבאונס הוי כאילו נתקיים התנאי דאונס כמאן דעבד לא אמרי'.
והקשו הקצוה"ח והנתיה"מ מסוגיא דכתובות ב: גבי אונס בגיטין דמבואר דאונס ביום אחרון אונס הוא, [הקצוה"ח הוכיח כן מהא דמקשי' מת הוא דאינו גט הוא חלה הרי זה גט, ודלמא מיירי ביום אחרון, והנתיה"מ הוכיח כן מהא דההוא דאמר אי לא אתינא וכו' אתא בסוף תלתין וכו' עיי"ש].
ג.
ותי' בנתיה"מ דס"ל להאגודה דהתם איירי מדין אומדנא, ולכן באונס לא חל הגט, אבל בנדרים אף דאמרי' דאדעתא דהכי לא נדר מ"מ צריך התרה כמו כל נדר עם פתח דמשוי ליה טעות מעיקרא ואלא דאתי' הכא מדין האדם בשבועה ולזה צריכי' לדין אונס דהתורה דאונס ביום אחרון לאו אונס הוא, וצ"ע קצת דהא לעיל נתבאר דברי התוס' והרא"ש בנדרים בשיטת רב הונא דהאדם בשבועה הוא סברא לפוטרו יותר מן הדין, ואפש"ל דס"ל כהר"ן שם דלא ס"ל האי סברא, ואולי יש לחלק בין אונס בתנאי דהוא בעצם חלות הנדר דצריך לחול בדעת גמורה לאונס אח"כ בקיום הנדר ודוק (וזה רק אי נימא דכוונת האגודה הוא על אונס בקיום הנדר, אבל בנתיה"מ שם משמע דאיירי בנדרי אונסין דהוא אונס בתנאי הנדר ולפ"ז ליכא למימר הכי).
ד.
ובכתבי הגר"ח כתב ליישב דהנה בתנאי על זמן איכא תרי גווני חדא היכא דעיקר התנאי הוא לעשות פעולה מסוימת רק דהזמן הוא הארכת זמן שאפשר לעשותו בו כגון ע"מ שתתני לי מאתיים זוז תוך שלשים יום, ויש אופן אחר שהזמן עצמו הוא חלק מהתנאי שיעשה דבר מסויים במשך כל הזמן הזה כגון ע"מ שתשמשי את אבא ג' שנים ואם ביטל יום אחד הרי הכל מבוטל, משא"כ באופן א' דאם יום אחד לא קיים התנאי יכול לקיימו בשאר ימים, ולפ"ז דברי האגודה שייכים רק באופן א' דבנאנס יום אחד לא חשיב אונס כיון שהיה יכול לקיימו בשאר ימים בלא אונס, משא"כ באופן ב' דבנאנס יום א' ודאי חשיב אונס כיון שצריך לקיים התנאי כל יום ויום וקיומו של יום זה היה באונס. [וביאור הדבר ביותר נראה דבאופן א' הרי היה יכול לבטל או לקיים אתמול וביטול האתמול היה מבטל או מקיים גם התנאי שיש היום, כי רק צריך לעשות זה פעם אחת בכל משך הזמן ומש"ה אי"ז אונס כיון דיכל לקיים התנאי דיום זה ביום אחר, משא"כ באופן ב' דצריך כל רגע ורגע לקיים התנאי הרי אם היה מבטלו אתמול לא היה מתבטל התנאי של היום דהיום משמשת את אביו ורק כיון דביטלו פעם אחת לא נתקיים כל התנאי ולכן נחשב אנוס על קיום זה דהיום דלא יכל לבטלו כלל ביום אחר ודוק). ולפ"ז תי' דבסוגיין הרי המעשה דאי ביאה ל' יום הוא מקיים התנאי [וכמש"נ דחשיב תנאי קיום] וצריך שלא יבא כל רגע ורגע וא"כ ל"ש דינא דהאגודה.
והקשה שם דא"כ יל"ע בבתי ע"ח איך מהני דאי נימא דהוא תנאי קיום בזה שאינו פודה י"ב חדש מקיים המקח וכאופן ב' הרי לא שייך דינא דהאגודה ואמאי באמת ל"ח אונס וכמש"נ, ואי נימא דהוא תנאי ביטול דכשפודה מתבטל המקח וכהקצוה"ח וזהו כאופן א' דפעם אחת במשך י"ב חדש צריך לפדות א"כ אזדא לה ראיית האגודה דל"ש בזה כלל אונס וכמש"כ הקצוה"ח.
וביאר בזה דאיה"נ דהוא תנאי קיום אבל לא דהמעשה דאי פדייה דהמוכר מקיים המקח אלא מה שאין הבית נגאל דהיינו מה שעבר שנה ולא נתקיים בו דין גאולה הוא המחליט ללוקח ומקיים המקח, ולכן בעצם שייך בו אונס כיון דלא נחשב שהבית לא נגאל כיון דלא היה יכול לגאלו וע"ז כתב האגודה דשייך בו דין אונס ביום אחרון, והביאור הוא דאף דהוה תנאי קיום מ"מ כיון דאי"ז מעשה דהמוכר אלא מציאות דהבית א"כ היה יכול אתמול לפדות ולבטל בזה את התנאי של היום כיון דכבר גאול ועומד הוא וכמש"נ ושפיר הוכיח מזה האגודה דאונס ביום אחרון אינו אונס.
- מאמר קודם בסדרה 'סוגיית אונס בגיטין': אונס בגיטין - חלק ב' - תולה בדעת אחרים
