א.
דנו התוס' (ד"ה רב) מהו שיטת סומכוס בבו"ש, ובתחילה תלו פלוגתא דר"ה ור"י עם ר"נ ור"י בפלוגתא דסומכוס ורבנן, והיינו דסומכוס לא אזיל בתר חזקת ממון וס"ל דדיני המשפט אלימים מחזקת ממון ולכן ס"ל בו"ש ברי עדיף, אמנם צ"ע דכבר כתבו התוס' בכ"מ בש"ס דלא ס"ל לסומכוס חולקין אלא בדררא דממונא דבלא טענותיהן יש ספק לב"ד אבל בלא"ה לא דאל"ה כל אדם יבא לחבירו ויאמר לו מנה לי בידך ויחלוקו וע"כ דבלא דררא דממונא אזלי' בתר חזקת ממון [וה"ט משום דאינו ממון המוטל בספק דאין בכחו לעורר ספק על ממון חבירו], ועי' מהר"ם שי"ף בסו"ד התוס'. וי"ל בתרי אנפי, או דנחדש דבו"ש הוי כדררא דממונא דזה גופא דהמוחזק שמא בממונו ואדם אחר טוען ברי מעורר ספק של מי הממון אלא דלרבנן אזלי' בתר חזקת ממון ולסומכוס כללי המשפט אלימים מינה היכא דהוי ממון המוטל בספק, או דאף בלא זה אפש"ל דמה דבעי' ספק הוא רק בשביל שיהא הכלל דממון המוטל בספק חולקין ואז הוי יותר אלים מחזקת ממון אבל הכלל דבו"ש ברי עדיף הרי הוא אף אם אינו ספק וע"כ מהני להוציא ממון ודוק.
ב.
ובהמשך דבריהם כתבו התוס' דר"נ ור"י ע"כ כרבנן דלסומכוס לכה"פ חולקין, ואף דליכא דררא דממונא מ"מ פשיטא להו להתוס' דלסומכוס חולקין, ולכאו' מוכח דהיינו משום דבו"ש הוי כדררא דממונא וכנ"ל, אלא דגם בזה אפש"ל אף בל"ז דהא הכלל דבו"ש ברי עדיף לא גרע מדררא דממונא וכדחזי' אליבא דאמת דר"נ ור"י ס"ל אליבא דרבנן דבו"ש מהני ודררא דממונא לא מהני, וא"כ לסומכוס דדררא מהני לעשות יחלוקו א"כ גם בבו"ש ודאי מהני הברי לכה"פ לעשות יחלוקו ודוק, [ואולי נימא באופן אחר דבלא דררא דממונא אינו ספק וכנ"ל וכאן הרי מודה המוחזק דספק הוא שהוא עצמו טוען שמא ודוק].
ובסו"ד כתבו התוס' דפליגי אליבא דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין עי"ש ולכאו' צע"ט איך נאמר אליבא דר"ה ור"י דלרבנן ברי עדיף ולסומכוס דלא אזיל בתר חזקת ממון לאו ברי עדיף אלא יחלוקו, וכתב המהר"ם שי"ף דסומכוס ס"ל לעולם בכל ספק חולקין אף להוציא מיד המוחזק כ"ש שלא ליתן להמוציא לגמרי עי"ש. וביאור דבריו נראה דס"ל דבו"ש אינו נאמנות אלא דין במשפטי הממון דברי עדיף וכמש"נ וא"כ ס"ל לסומכוס דהכלל דממון המוטל בספק חולקין הוא כלל גדול בדין ואלים יותר מכל שאר דיני הפסק בין מהכלל דהמע"ה ובין מהכלל דברי עדיף ודוק [אמנם מש"כ שם כ"ש שלא ליתן להמוציא לגמרי צ"ע דהא חזי' אליבא דר"ה ור"י דבו"ש עדיף ממוחזק].
ג.
ודע כי זו שיטת התוס' כאן דלסומכוס לא אזלי' בתר חזקת ממון בדאיכא כלל אחר כנגדו, אמנם התוס' בב"מ (צז: ד"ה לימא) נקרו דבדררא דממונא תרוייהו מוחזקין בו וע"כ יחלוקו, ונקטו שם באמת דלא כהתוס' דידן דבלא דררא דממונא ודאי דאם לא מהני בו"ש לרבנן אף לסומכוס כן עי"ש, וכתבו עוד דאי נימא דלסומכוס בדאיכא דררא בו"ש ברי עדיף א"כ לרבנן ג"כ מהני ברי נגד שמא לכה"פ שיחלוקו עי"ש ודבריו צ"ב, ושמעתי לבאר דס"ל להתוס' דהשמא מבטל מוחזקותו דלא שייך שיהא מוחזק בטענת שמא (עי' אג"מ חו"מ ח"א סי' כ"ד), וא"כ אם נאמר דלסומכוס מהני להוציא לגמרי היינו משום דכיון דתרוויהו מוחזקין בדררא דממונא א"כ כשבטלה מוחזקות האחד משום שהוא שמא נשאר השני מוחזק, א"כ אף לרבנן צריך להתבטל המוחזקות [והרי אין השני מוחזק] ובדררא דספיקא בלא מוחזק אף לרבנן יחלוקו.
ד.
והרמב"ן בב"מ שם הוכיח דלסומכוס כיון דלא אלימא ליה חזקה דממונא ברי עדיף [כריש דברי התוס' דהכא], מדאמרי' בב"ק (מו.) זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה ל"ל למימר זה כלל גדול בדין דאפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא וכו' אלמא לרבנן הוא דלא אמרי' ברי עדיף הא לסומכוס דלא אלימא ליה חזקה דממונא אמרי' ברי עדיף, ואח"כ כתב דאפשר דלסומכוס גופיה במחצה שלו אלימא ליה חזקתיה ולא מפקי׳ מיניה אפי׳ בברי ושמא [והיינו כהתוס' דהתם], ודחה ראיתו מהגמ' שם דהא דאמרי׳ התם אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין וכו׳ לומר דאפי׳ בברי לא אמרי׳ נמי יחלוקו כדסומכוס אלא שמא וחזקה עדיף מברי, ויש להבין כונתו הא אף לסומכוס אינו מדין בו"ש אלא דיחלוקו ומ"ש מכל דררא דממונא, אמנם נראה ברור בכונתו דס"ל לרבנן דהמע"ה הוא כלל גדול בדין תמיד ושום דבר אחר א"י להעמיד צד כנגדו להוציא ממנו ואף אם יצרף לזה ברי (כפי' הא' בגמ' שם) או רוב (כפי' הב' שם) לא מהני להוציא מכלל זה, והיה צד לומר דע"י ברי או רוב יודו רבנן דיהא בגדר ממון המוטל בספק ויחלוקו וזה מחדש שמואל דזה כלל גדול וכנ"ל, [וזהו ג"כ הביאור לפי מה דמצינו בכמה ראשונים דאף לסומכוס לא אזלי' בתר רוב לשמואל אלא דיחלוקו וקשה ע"ז קושית הרמב"ן והתי' הוא כנ"ל].
דנו התוס' (ד"ה רב) מהו שיטת סומכוס בבו"ש, ובתחילה תלו פלוגתא דר"ה ור"י עם ר"נ ור"י בפלוגתא דסומכוס ורבנן, והיינו דסומכוס לא אזיל בתר חזקת ממון וס"ל דדיני המשפט אלימים מחזקת ממון ולכן ס"ל בו"ש ברי עדיף, אמנם צ"ע דכבר כתבו התוס' בכ"מ בש"ס דלא ס"ל לסומכוס חולקין אלא בדררא דממונא דבלא טענותיהן יש ספק לב"ד אבל בלא"ה לא דאל"ה כל אדם יבא לחבירו ויאמר לו מנה לי בידך ויחלוקו וע"כ דבלא דררא דממונא אזלי' בתר חזקת ממון [וה"ט משום דאינו ממון המוטל בספק דאין בכחו לעורר ספק על ממון חבירו], ועי' מהר"ם שי"ף בסו"ד התוס'. וי"ל בתרי אנפי, או דנחדש דבו"ש הוי כדררא דממונא דזה גופא דהמוחזק שמא בממונו ואדם אחר טוען ברי מעורר ספק של מי הממון אלא דלרבנן אזלי' בתר חזקת ממון ולסומכוס כללי המשפט אלימים מינה היכא דהוי ממון המוטל בספק, או דאף בלא זה אפש"ל דמה דבעי' ספק הוא רק בשביל שיהא הכלל דממון המוטל בספק חולקין ואז הוי יותר אלים מחזקת ממון אבל הכלל דבו"ש ברי עדיף הרי הוא אף אם אינו ספק וע"כ מהני להוציא ממון ודוק.
ב.
ובהמשך דבריהם כתבו התוס' דר"נ ור"י ע"כ כרבנן דלסומכוס לכה"פ חולקין, ואף דליכא דררא דממונא מ"מ פשיטא להו להתוס' דלסומכוס חולקין, ולכאו' מוכח דהיינו משום דבו"ש הוי כדררא דממונא וכנ"ל, אלא דגם בזה אפש"ל אף בל"ז דהא הכלל דבו"ש ברי עדיף לא גרע מדררא דממונא וכדחזי' אליבא דאמת דר"נ ור"י ס"ל אליבא דרבנן דבו"ש מהני ודררא דממונא לא מהני, וא"כ לסומכוס דדררא מהני לעשות יחלוקו א"כ גם בבו"ש ודאי מהני הברי לכה"פ לעשות יחלוקו ודוק, [ואולי נימא באופן אחר דבלא דררא דממונא אינו ספק וכנ"ל וכאן הרי מודה המוחזק דספק הוא שהוא עצמו טוען שמא ודוק].
ובסו"ד כתבו התוס' דפליגי אליבא דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין עי"ש ולכאו' צע"ט איך נאמר אליבא דר"ה ור"י דלרבנן ברי עדיף ולסומכוס דלא אזיל בתר חזקת ממון לאו ברי עדיף אלא יחלוקו, וכתב המהר"ם שי"ף דסומכוס ס"ל לעולם בכל ספק חולקין אף להוציא מיד המוחזק כ"ש שלא ליתן להמוציא לגמרי עי"ש. וביאור דבריו נראה דס"ל דבו"ש אינו נאמנות אלא דין במשפטי הממון דברי עדיף וכמש"נ וא"כ ס"ל לסומכוס דהכלל דממון המוטל בספק חולקין הוא כלל גדול בדין ואלים יותר מכל שאר דיני הפסק בין מהכלל דהמע"ה ובין מהכלל דברי עדיף ודוק [אמנם מש"כ שם כ"ש שלא ליתן להמוציא לגמרי צ"ע דהא חזי' אליבא דר"ה ור"י דבו"ש עדיף ממוחזק].
ג.
ודע כי זו שיטת התוס' כאן דלסומכוס לא אזלי' בתר חזקת ממון בדאיכא כלל אחר כנגדו, אמנם התוס' בב"מ (צז: ד"ה לימא) נקרו דבדררא דממונא תרוייהו מוחזקין בו וע"כ יחלוקו, ונקטו שם באמת דלא כהתוס' דידן דבלא דררא דממונא ודאי דאם לא מהני בו"ש לרבנן אף לסומכוס כן עי"ש, וכתבו עוד דאי נימא דלסומכוס בדאיכא דררא בו"ש ברי עדיף א"כ לרבנן ג"כ מהני ברי נגד שמא לכה"פ שיחלוקו עי"ש ודבריו צ"ב, ושמעתי לבאר דס"ל להתוס' דהשמא מבטל מוחזקותו דלא שייך שיהא מוחזק בטענת שמא (עי' אג"מ חו"מ ח"א סי' כ"ד), וא"כ אם נאמר דלסומכוס מהני להוציא לגמרי היינו משום דכיון דתרוויהו מוחזקין בדררא דממונא א"כ כשבטלה מוחזקות האחד משום שהוא שמא נשאר השני מוחזק, א"כ אף לרבנן צריך להתבטל המוחזקות [והרי אין השני מוחזק] ובדררא דספיקא בלא מוחזק אף לרבנן יחלוקו.
ד.
והרמב"ן בב"מ שם הוכיח דלסומכוס כיון דלא אלימא ליה חזקה דממונא ברי עדיף [כריש דברי התוס' דהכא], מדאמרי' בב"ק (מו.) זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה ל"ל למימר זה כלל גדול בדין דאפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא וכו' אלמא לרבנן הוא דלא אמרי' ברי עדיף הא לסומכוס דלא אלימא ליה חזקה דממונא אמרי' ברי עדיף, ואח"כ כתב דאפשר דלסומכוס גופיה במחצה שלו אלימא ליה חזקתיה ולא מפקי׳ מיניה אפי׳ בברי ושמא [והיינו כהתוס' דהתם], ודחה ראיתו מהגמ' שם דהא דאמרי׳ התם אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין וכו׳ לומר דאפי׳ בברי לא אמרי׳ נמי יחלוקו כדסומכוס אלא שמא וחזקה עדיף מברי, ויש להבין כונתו הא אף לסומכוס אינו מדין בו"ש אלא דיחלוקו ומ"ש מכל דררא דממונא, אמנם נראה ברור בכונתו דס"ל לרבנן דהמע"ה הוא כלל גדול בדין תמיד ושום דבר אחר א"י להעמיד צד כנגדו להוציא ממנו ואף אם יצרף לזה ברי (כפי' הא' בגמ' שם) או רוב (כפי' הב' שם) לא מהני להוציא מכלל זה, והיה צד לומר דע"י ברי או רוב יודו רבנן דיהא בגדר ממון המוטל בספק ויחלוקו וזה מחדש שמואל דזה כלל גדול וכנ"ל, [וזהו ג"כ הביאור לפי מה דמצינו בכמה ראשונים דאף לסומכוס לא אזלי' בתר רוב לשמואל אלא דיחלוקו וקשה ע"ז קושית הרמב"ן והתי' הוא כנ"ל].
