ידוע לכל ספרו הבהיר בשחקים, לאחד מן הארקים, האי מרגניתא טבא, צוהר עשה לתיבה, כלילא דוורדא, בדרך העבודה בחומר ובלבנים, האבות והבנים, בחור עם בתולה יונק עם איש שיבה, שנבוכים הם בארץ המבוכה בנווה התלאה, כי הן במלאכיו ישים תהלה, ומי יצדק בן אנוש רימה, עפר הוא מן האדמה, וזרח בחושך לנו דרך ישרים במסילה העולה, לסקל ולעזק כל רבב טיט ורפש ודברים רעים, והא'יר שוגרת ומשוגרת, שמעתתיה מיבדרן, ה"ה אחד מן הרמתיים רחם רחמתיים, רבנו משה חיים לוצאטו ז"ל
היום בשבתי עם חברים, שחתי להם מעט צרי ומעט דבש אמרים נעימים, מאשר רדיתי מעט דבש מקצה דברי המסילת ישרים והיו הדברים מאירים כציצים ופרחים, ויצאו הנערים מרוצים, על מצילות צוהלים, וחשבתי אז אמרתי, הנה באתי במגילת ספר ללמד לכל חובר חבר, מיגו דזכי לנפשיה זכין לאדם שלא בפניו מהני מילי מעלייתא שחזקוני חיזוק אחר חיזוק מדברי סופרים, והנני פורט בפריטי דבר שיש לו צורה וסימן, מדברים האשורים במעלות קדושים וטהורים. ואל יחשבני הקורא למטיף בשער, כי ודאי לא מצאתי כדי מידתי, כי קטן אנכי מאצילי בני ישראל, שזה עתה נפתחו עיניהם, כן עיני לשמיא נטלית, עזרני ושמרני ביתרון וחיל ללמוד למד ולשמוע לשון לימודים מהלכת בארש'. וזה החלי היום בעזר צור גואל אחרון יבוא במהרה לעמו המחכים בשובה ונחת לעולמים. אכי"ר.
תחילה וראש אעתיק לך הקורא דבריו הק':
מדת החסידות צריכה היא באמת לביאור גדול, כי מנהגים רבים ודרכים רבים עוברים בין רבים מבני האדם בשם חסידות, ואינם אלא גולמי חסידות בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון, ונמשך זה מחסרון העיון וההשכלה האמתית אשר לבעלי המדות ההם, כי לא טרחו ולא נתיגעו לדעת את דרך ה' בידיעה ברורה וישרה, אלא התחסדו והלכו במה שנזדמן להם לפי הסברא הראשונה, ולא העמיקו בדברים ולא שקלו אותם במאזני החכמה. והנה אלה הבאישו את ריח החסידות בעיני המון האנשים, ומן המשכילים עמהם, באשר כבר יחשבו שהחסידות תלוי בדברי הבל או דברים נגד השכל והדיעה הנכונה, ויאמינו היות כל החסידות תלוי רק באמירת בקשות רבות, ווידוים גדולים, ובכיות והשתחויות גדולות ובסיגופים הזרים שימית בהם האדם את עצמו, כטבילות הקרח והשלג וכיוצא בדברים האלה. והנה לא ידעו כי אף על פי שקצת דברים אלה צריכים לבעלי תשובה, וקצתם ראוים לפרושים, הנה לא על אלה נוסד החסידות כלל, כי אם הטוב שבמנהגים האלה הוא ראוי להתלוות אל החסידות.
נראה לומר, שכמעט אין אדם ירא ה' שישאלוהו מהי החסידות, ולא ישיב. וכמעט לא ימצא אולי אחד מאלף שיאמר בבירור, איני יודע מה זה חסידות. וזאת משום שאנשים נוטים לראות את החסידות או כתנועה יהדותית או לפעמים מפלגתית. מפני חסרון הידיעה באמיתות מעלת החסידות.
אולם רבינו הרמח"ל אומר לנו שהאמת היא שמידת החסידות צריכה היא ביאור גדול. לא ביאור פשוט ומופשט אלא ביאור גדול.
כי כפי שאמרנו, שיש הרבה דברים שמכונים בשם חסידות. אך אינם חסידות אלא גולמי חסידות.
ומשל למה הדבר דומה, לאדם שמביא לחברו קערה מלאה ברכיבים לאפיית עוגה. סוכר וניל, אבקת אפייה, קמח, כוס מים, צפחת השמן. ואומר לחברו בקול נרגש, חברי היקר! קבל נא עוגה מעשה ידי להתפאר. וחברו יתפעל וישתומם, הלזה יקרא עוגה? זה חומרי גלם של עוגה, אבל אין זה עוגה בשום פנים ואופן.
כך אדם שרואה כל מיני אנשים שנגע ה' בלבבם, ורצים בכל כוחם להתקרב אל הבורא ברוך הוא. ובדרכם לעבודת ה' דורכים המה במקומות קיצונים, כגון טבילות מרובות, צומות, סיגופים. עליו לדעת שאין זה חסידות אלא חומרי גלם של החסידות. בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון.
כלומר, אם יתמידו במידת החסידות ביסודותיה ושרשיה, בצירוף מקצת המעשים האלה בזמנים מסויימים, יוכלו בהחלט לקנות את מידת החסידות בשלמותה. אך דברים אלו לבד אינם אלא אמצעי או תוספת טובה בהתחברם אל החסידות אך אינם דברים העומדים בפני עצמם.
יוצא מן הכלל, בעל תשובה שצריך לחזור מחטאו, או פרוש שהשיג מעלת הפרישות והרי הוא מתנזר מהבשר והיין, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם חסיד יבוא ויטול, ובוודאי לא מי שעשה מעשים אלו בלבד, כי לבדם אין בהם כדי לקנות מעלת החסיד.
היום בשבתי עם חברים, שחתי להם מעט צרי ומעט דבש אמרים נעימים, מאשר רדיתי מעט דבש מקצה דברי המסילת ישרים והיו הדברים מאירים כציצים ופרחים, ויצאו הנערים מרוצים, על מצילות צוהלים, וחשבתי אז אמרתי, הנה באתי במגילת ספר ללמד לכל חובר חבר, מיגו דזכי לנפשיה זכין לאדם שלא בפניו מהני מילי מעלייתא שחזקוני חיזוק אחר חיזוק מדברי סופרים, והנני פורט בפריטי דבר שיש לו צורה וסימן, מדברים האשורים במעלות קדושים וטהורים. ואל יחשבני הקורא למטיף בשער, כי ודאי לא מצאתי כדי מידתי, כי קטן אנכי מאצילי בני ישראל, שזה עתה נפתחו עיניהם, כן עיני לשמיא נטלית, עזרני ושמרני ביתרון וחיל ללמוד למד ולשמוע לשון לימודים מהלכת בארש'. וזה החלי היום בעזר צור גואל אחרון יבוא במהרה לעמו המחכים בשובה ונחת לעולמים. אכי"ר.
תחילה וראש אעתיק לך הקורא דבריו הק':
מדת החסידות צריכה היא באמת לביאור גדול, כי מנהגים רבים ודרכים רבים עוברים בין רבים מבני האדם בשם חסידות, ואינם אלא גולמי חסידות בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון, ונמשך זה מחסרון העיון וההשכלה האמתית אשר לבעלי המדות ההם, כי לא טרחו ולא נתיגעו לדעת את דרך ה' בידיעה ברורה וישרה, אלא התחסדו והלכו במה שנזדמן להם לפי הסברא הראשונה, ולא העמיקו בדברים ולא שקלו אותם במאזני החכמה. והנה אלה הבאישו את ריח החסידות בעיני המון האנשים, ומן המשכילים עמהם, באשר כבר יחשבו שהחסידות תלוי בדברי הבל או דברים נגד השכל והדיעה הנכונה, ויאמינו היות כל החסידות תלוי רק באמירת בקשות רבות, ווידוים גדולים, ובכיות והשתחויות גדולות ובסיגופים הזרים שימית בהם האדם את עצמו, כטבילות הקרח והשלג וכיוצא בדברים האלה. והנה לא ידעו כי אף על פי שקצת דברים אלה צריכים לבעלי תשובה, וקצתם ראוים לפרושים, הנה לא על אלה נוסד החסידות כלל, כי אם הטוב שבמנהגים האלה הוא ראוי להתלוות אל החסידות.
נראה לומר, שכמעט אין אדם ירא ה' שישאלוהו מהי החסידות, ולא ישיב. וכמעט לא ימצא אולי אחד מאלף שיאמר בבירור, איני יודע מה זה חסידות. וזאת משום שאנשים נוטים לראות את החסידות או כתנועה יהדותית או לפעמים מפלגתית. מפני חסרון הידיעה באמיתות מעלת החסידות.
אולם רבינו הרמח"ל אומר לנו שהאמת היא שמידת החסידות צריכה היא ביאור גדול. לא ביאור פשוט ומופשט אלא ביאור גדול.
כי כפי שאמרנו, שיש הרבה דברים שמכונים בשם חסידות. אך אינם חסידות אלא גולמי חסידות.
ומשל למה הדבר דומה, לאדם שמביא לחברו קערה מלאה ברכיבים לאפיית עוגה. סוכר וניל, אבקת אפייה, קמח, כוס מים, צפחת השמן. ואומר לחברו בקול נרגש, חברי היקר! קבל נא עוגה מעשה ידי להתפאר. וחברו יתפעל וישתומם, הלזה יקרא עוגה? זה חומרי גלם של עוגה, אבל אין זה עוגה בשום פנים ואופן.
כך אדם שרואה כל מיני אנשים שנגע ה' בלבבם, ורצים בכל כוחם להתקרב אל הבורא ברוך הוא. ובדרכם לעבודת ה' דורכים המה במקומות קיצונים, כגון טבילות מרובות, צומות, סיגופים. עליו לדעת שאין זה חסידות אלא חומרי גלם של החסידות. בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון.
כלומר, אם יתמידו במידת החסידות ביסודותיה ושרשיה, בצירוף מקצת המעשים האלה בזמנים מסויימים, יוכלו בהחלט לקנות את מידת החסידות בשלמותה. אך דברים אלו לבד אינם אלא אמצעי או תוספת טובה בהתחברם אל החסידות אך אינם דברים העומדים בפני עצמם.
יוצא מן הכלל, בעל תשובה שצריך לחזור מחטאו, או פרוש שהשיג מעלת הפרישות והרי הוא מתנזר מהבשר והיין, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם חסיד יבוא ויטול, ובוודאי לא מי שעשה מעשים אלו בלבד, כי לבדם אין בהם כדי לקנות מעלת החסיד.
