"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" - נעשה שותף עם חירה העדולמי.
כותב ה'סדר הדורות' (ב"א תתקמ"ח) "חירם [מלך צור] הוא חירה העדולמי, חותן יהודה (האמנם?, אולי תמר היא בתו -כלומר שהוא הוא שוע), והאריך ימים יותר מאלף ומאתים שנים!".חירם מלך צור
בדברי הימים א' (פי"ד) כתוב "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִיד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת", והביא רש"י בשם המדרש, שאוהב חירה ליהודה משכבר הימים, עוד מימי היותו עם יהודה - אבי השבט.ואכן כתוב במדרש אצלינו (בר"ר וישב פרשה פה, וכן איתא ב'תנחומא' [בובר] וישב יג), הוא חירה שכאן, הוא שבימי דוד, כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים[3] למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט הזה[4] - וחי קרוב לאלף ומאתים שנה.
עם אריכות ימים מופלגת כ"כ, כאשר הוא 'קובר' את כל השליטים העריצים ביותר שהעולם הכיר, - פרעה, סיחון, עוג, עמלק, ולהבדיל אא"ה - משה רבנו, יהושע, וכל השופטים. ודוד מלך ישראל - שכל העולם חל מפניו - גם בא זמנו, ורק הוא עוד נשאר בכוחו הרב, וצובר "חכמת חיים" - של יותר מאלף שנה! וְזֶה הַחִלּוֺ לַעֲשׂוֹת. וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מִמֵנוֺ כֹּל אֲשֶׁר יָזָם לַעֲשׂוֹת, הוא החל לבנות לעצמו -בדמיונו- תדמית של 'בן אלמוות' ובאמת החל להאמין בזה, והחל לומר ליודעי דברו שהוא - סוג של... אלוה, עוד שליט רב עוצמה -חלילה- על העולם. מה עשה שלמה המלך, עשה לו סדרת חינוך, שתלמד אותו מי השליט האמיתי על העולם, וכך כותב הזוה"ק (אחרי מות סא.) וַיְיָ' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ - וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה (מלכים א ה)... וְכִי מַה בֵּין הַאי לְהַאי. [מה הקשר בין חוכמתו של שלמה, לשלום בינו לבין חירם] אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, וַיְיָ' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה. וְהַאי חָכְמָה בְּמַאי אוֹקִים לָהּ. [- במה התבטאה חוכמתו בעיקר] ... דִּשְׁלֹמֹה עֲבַד דְּנָחִית לְחִירָם מֵהַהוּא דַּרְגָּא, [הוריד את חירם מה'עץ' עליו 'טיפס', לאמור -] דְּהֲוָה אָמַר, (יחזקאל כח) מוֹשָׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי וְגוֹ', דְּתַנְיָא, חִירָם מֶלֶךְ צוֹר עָבֵד גַּרְמֵיהּ אֱלוֹהַּ. בָּתַר דִּשְׁלֹמֹה אָתָא, [- לאחר ששלמה התערב] עֲבַד לֵיהּ בְּחָכְמָתֵיהּ, דְּנָחִית מֵהַהוּא עֵיטָא, [התחכם להניאו מעצתו הרעה, ונאלץ להודות לשלמה -] וְאוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה. וּבְגִין כָּךְ, וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה. [וכיצד עשה את זה,] וְתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּשָׁדַר לֵיהּ, חַד שִׁידָא, [שלח לו שד אחד] וְנָחִית לְיָד שִׁבְעָה מָדוֹרִין דְּגֵיהִנָּם וְסַלְקֵיהּ, [- שזרקו לחירם לעומק שבעת מדורי גהינם, והעלהו, ושוב עשה כן כמה פעמים, והיה שולח לו דרכו אגרות העוסקות באמונה] - וְשָׁדַר לֵיהּ פִּתְקִין בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּידֵיהּ, עַד דְּאָהֲדָר, וְאוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה.
הוא באמת הודה לשלמה.
- כאשר אתה מעריץ כוח, ואתה בעל הכוח, אז ניתן להגיע לפנטזיות רציניות כמו פרעה, "לי יאורי". ואז לפתע מגיע מישהו שהוא באמת שולט על משהו, הוא שולט לא רק על ארצו ויבשתו, אלא גם על השדים, זו עוצמה מסוג אחר, אז מה שהוא אומר מקובל עלי... ובאמת חזר בו ממה שטען. אגב כתבו רבותינו (אוצה"מ 'עשר גלויות' פרשה ב) שחירם התגייר.
אך יום אחד מקבל הלה איגרת, "שלמה מלך ישראל נפטר!!!" הוא מת ואני עדיין שולט בחיים, כעת זו כבר לא רק אמונה בגדולת עצמו, אלא כבר חזקה..., כעת שב להחזיק עצמו לאלוה ביתר שאת. וכך היה מעשה -
"חירם מלך צור הייתה גאותו קשה מאד, מה עשה, בא לים ועשה לו ארבעה עמודים של ברזל ארוכים שאין להם שיעור, והעמידם זה כנגד זה מרובעים, ועשה לו שבעה רקיעים וכיסא וחיות ורעמים וברקים וזיקים. הרקיע הראשון עשה של זכוכית מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה ועשה בו חמה ולבנה וכוכבים, הרקיע השני עשה של ברזל אלף וחמש מאות אמה על אלף וחמש מאות אמה, וסילון של מים מפריש בין שני לשלישי, גם עשה בו אבנים מגלגלות המתבקעין אלו לאלו ונשמעין כמו רעמים. הרקיע השלישי עשה של עופרת, שני אלפים אמה על שני אלפים אמה וסילון וכו'. הרקיע הרביעי עשה של מתכת, שני אלפים וחמש מאות אמה על שני אלפים וחמש מאות אמה וסילון וכו'. הרקיע החמישי עשה של נחשת שלשת אלפים אמה על שלשת אלפים אמה וסילון וכו'. הרקיע הששי עשה של כסף שלשת אלפים וחמש מאות אמה על שלשת אלפים וחמש מאות אמה וסילון וכו'. הרקיע השביעי עשה של זהב ארבעת אלפים אמה על ארבעת אלפים אמה וקבע בו חיות וכרובים ועשה לו בו מטה של זהב ובראשה מרגליות אדומות, מראות אותו מכאן ומכאן, מכאן נעשו ברקים ומכאן נעשו זיקים, וכשהיה מזעזע עצמו הן מתבקעין אלו לאלו ונשמעין כברקים ורעמים.
אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל, בן אדם לך ואמור לחירם מה אתה מתגאה, הלא ילוד אשה אתה. אמר לו יחזקאל להקב"ה היאך אני הולך אצלו והוא עומד באוויר. באותה שעה שלח הקדוש ברוך הוא רוח ונטלו בציצית ראשו שנאמר וייקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח ג) והוליכו באוויר אצל חירם. כיון שבא יחזקאל אצלו מיד נזדעזע, אמר לו יחזקאל לחירם למה אתה מתגאה הלא ילוד אשה אתה, א"ל ילוד אשה אני אלא שאני חי וקיים לעולם, מה הקדוש ברוך הוא מושבו בלב ימים אף אני כן, מה הקדוש ברוך הוא מושבו בשבעה רקיעים אף אני כן, ולא עוד אלא כמה וכמה מלכים מתו ואני חי וקיים לעולם. דוד מלך ישראל מלך ארבעים שנה ומת ואני חי, שלמה מלך ארבעים שנה ומת, ואני חי, וכן עשרים ואחד מלכי ישראל קברתי ואני חי וקיים, וכן כל עשרים מלכי יהודה ועשרה נביאים ועשרה כהנים קברתי ואני חי וקיים, הרי אל אני "מושב אלהים ישבתי". אמר יחזקאל, והלא מלכים גדולים ממך היו ולא עשו כמעשיך! - למה היה חירם דומה לעבד שעשה לבוש לאדוניו, כל זמן שהעבד רואה את המלבוש הוא מתגאה ואומר אני עשיתי לבוש לאדוני, אמר המלך אני קורע את הלבוש ולא יהא העבד מתגאה עלי, כך חירם מתגאה ששלח ארזים לבית המקדש" ('אוצר מדרשים' אייזינשטיין בערכו).
כעס עליו הקב"ה, ואמר ליחזקאל (כח יב - יג) "בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב"
"רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר וְחִירֹם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת, לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל כח יג) בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ, וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירֹם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן שֶׁיָּמוּת". (מדרש רבה, בראשית פ"ט ס"ה)
וז"ל הגמ' (ב"ב עה.:) "אמר רב יהודה אמר רב, אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור בך נסתכלתי, ובראתי נקבים נקבים באדם [- דהיינו שבתחילת היצירה ראיתי אותך, רציתי להזכיר לאדם שהוא עדיין שפל, ובראתי לו נקבים]. ואיכא דאמרי הכי קאמר בך נסתכלתי, וקנסתי מיתה על אדם הראשון".
וממשיך הנביא יחזקאל להתנבא "בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ. בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ ... לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ. לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים".
וכך כתב בילקו"ש (רמז שסז) "הביא הקדוש ברוך הוא עליו נבוכדנאצר ...! והורידו מכסאו, והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכל יום, ומטבילם בחומץ ומאכילן, עד שמת מיתה משונה".
וקצת קשה על כל זה - שהרי מביאים רבותינו שבסוף זכה חירם לנחלה בלא מיצרים - כדאיתא במסכת כלה רבתי (פ"ג הלכה כג) "שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן אלו הן, סרח בת אשר, ובִּתְיָה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, בן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ[12]... חירם מלך צור, משום מאי זכה, משום שעשה משכן, כמו שעשאו משה, דכתיב ואת כל הכלים האהל אשר עשה חירם למלך שלמה בית יהוה, מאי אהל, זה אהל מועד".
ועוד יותר צריך לתמוה כיצד זכה הוא למתנה רוחנית זו - מה שכל ישראל לא זכו לו? וגם אם תאמר שהוא בנה בית לה', וכי משה לא בנה? וכי דוד לא כרכר ופיזז, וסידר מקום לארון הברית, שלמה לא בנה בית לשמו?!.
התשובה היא, שאמנם מנוי הוא בין אלה שנכנסו חיים לגן עדן, אך לא שם הסתיים הסיפור, ומעשה הריגתו היה אחר שהוציאוהו מגן עדן. וכך כותב המדרש 'בראשית רבתי' (חיי שרה) "חירם מלך צור נכנס בג"ע ויצא, נכנס מפני שטרח בבניין הבית, ולפיכך הושיבו בגן עדן ת' שנה". וזה כוונת קוב"ה "בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ".
מסתבר שתקופת שהותו בגן עדן הייתה בין תקופת שלמה - שאז נבנה הבית, לבין חורבן הבית שאז ניתן האישור להענישו[14]. נבנה הבית בשנת ב'תתקכ"ח, [שלמה המלך נפטר בגיל 52 בשנת ב"א תתקס"ד]. ונחרב בשנת ג"א של"ח. - 410 שנים. וכנראה אלו ארבע-מאות השנים שאמרו רבותינו ז"ל. נותרו עשר שנים בהם ירד לעולם ונתגאה מאד, ואז הוכיחו יחזקאל וכו' כנ"ל.
[3] כדכתיב במלכים (א' ה טו) "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים".
[4] וי"ח, שממשיך המדרש "ר' יהודה בר' סימון [אמר] חירם, אחר היה, על דעתיהון דרבנין חיי קרוב לי"א מאות שנה, על דעתיה דר' יהודה חיי קרוב לת"ק שנה.
[5] שגם אליו נשלח יחזקאל (כט ג) "דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ - כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". אגב גם בישראל הייתה תופעה עצובה כזו אצל משיח השקר מאיזמיר - שבתי צבי - שבאמת היה גדול מאד באותה העת, ועקב מעשה מסוים שקיבל לידיו את השם המפורש, הבין שבאמת הוא האחד - משיח ישראל, וסחף את העם באמצעות מאמיניו הפנאטיים לפולחן אישיות, מה שגרר לצרות גדולות.
[12] יעבץ. הוא עתניאל בן קנז (תמורה טז.) - אחיו הקטן של כלב בן יפונה. דכתיב "וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ" (שופטים א יג). א"כ מדוע נקרא כלב - בן יפונה, שנפנה מעצת מרגלים (ילקו"ש רמז כו). ומקרא מפורש הוא "בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִֽיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (במדבר לב יב) וביהושע (יד יד) "עַל כֵּן הייתה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה". והיו אחים מהאם (סוטה יא:, תמורה טז.). אמנם היה עוד יהודי שנקרא כלב בן חצרון (דה"י א' ב יח), ונראה שאחר הוא, כך אומר ה'אבן עזרא' (שמות לא ב) "ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות, והמשכילים יבינום". [אמנם יש דעה שהוא בן יפונה (ירושלמי יבמות י ז, קידושין א ב, ועוד) ובאמת לדעה זו מדוע נקרא בן חצרון והלא בן קנז הוא]. והוא בעצם נחשון בן עמינדב (סדר הדורות ב'תקט"ז) [גיס אהרן (שמות ו כג)] וצ"ב מדוע נקרא אביהם עמינדב.
עתניאל הוא ראשון השופטים. שפט את ישראל ארבעים שנה, אחר מות יהושע ואלעזר הכהן, ומשבט יהודה היה, ובימיו שקטה הארץ. אמרו רבותינו (תמורה טז.) "הלכות שנשתכחו בימי משה, החזירן עתניאל בפלפולו". והסיבה שזכה למה שזכה היא - "מפני שכל דורו צדיקים גמורים היו והוא היה גדול מכלם והוא [יעבץ, הוא] עתניאל בן קנז" (בראשית רבתי - חיי שרה). עתניאל מסר עצמו למען כלל ישראל, והסיבה שהיה שופטן היא זו, אומרים רבותינו במדרש (שמות רבה ג ב) [בחיתוך מילים] "אָמַר רַבִּי סִימוֹן בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ [- את ישמעאל, בשעת הסכנה] "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָדָם שֶׁעָתִיד לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר?! אָמַר לָהֶם עַכְשָׁיו צַדִּיק הוּא אוֹ רָשָׁע אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ, וְכְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם רָאָה הַקָּבָּ"ה מַה שֶּׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי - רָאִיתִי לֹא נֶאֱמַר. אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, משֶׁה, אַתָּה רוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת, - בָּאִין לְסִינַי וּמְקַבְּלִין תּוֹרָתִי, וַאֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, - מְקַבְּלִין תּוֹרָתִי - זֶהוּ רָאֹה, רָאִיתִי - זוֹ רְאִיַּת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אַף עַל פִּי כֵן אֵינִי דָּנָם לְפִי הַמַּעֲשִׂים הָעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לְפִי הָעִנְיָן דְּהַשְׁתָּא, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת צַעֲקָתָם, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי מַכְאוֹבָיו שֶׁעֲתִידִים לַעֲשׂוֹת אֵינִי נִמְנַע מִלְגָאֳלָם".
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הַדָּבָר הַזֶּה שָׁפַט עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "רִבּוֹן הָעוֹלָם כָּךְ הִבְטַחְתָּ אֶת משֶׁה בֵּין עוֹשִׂין רְצוֹנְךָ בֵּין לֹא עוֹשִׂין רְצוֹנְךָ אַתָּה גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל".
[14] "כביכול היה מתבייש הקב"ה לשלוח יד בחירם, כיון שהרס בית המקדש נתן רשות למלאכי השרת לקבל ממנו דין שלם על כל מה שאמר נגד שכינה". (בראשית רבתי חיי שרה)
