מספר תשובות שהשיב לי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בעניני פורים:
[1][2] עי' ברמ"א (סי' תרצ"ה ס"א) שכתב, ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה.
[3] במחזור ויטרי (ח"ב עמ' 583) הובא מערבית לליל פורים אשר כולו מדבר על שתיית יין בליל פורים, ונעתיק כאן חלק מלשונו "ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה... בליל הזה ישכרו כל היצורים, להזכר חוק אשר נקבע בפורים, ארור האיש אשר ידו ירים, לשתות מים המאררים... פורים ישתנו יין כל רואהו, עד לא יכיר איש את רעהו, בליל חג פורים" ע"ש באריכות.
ונראה מכך שיש לשתות יין ולהשתכר גם בליל פורים. ואפשר, שאין הכוונה שבאמת יש הלכה כזו, אלא פיוט זה מורה רוח הדברים בשעתם, שהיו שותים יין ומשתכרים, אך באמת אין מצוה כזו, וכמו שמצינו בפיוט לשבת חנוכה המיוחס לאבן עזרא שכתוב בו "בבית היין נלון, בכל יום פעמיים... וכל משרת דם ענבים, לא ימוש מפיכם", ובחנוכה ודאי לא מצינו מצוה לשתות יין.
אך מלבד זאת יש שכתבו (נטעי גבריאל פמ"ח הערה ב', ועוד) שבמחזור ויטרי המודפס שלטו ידי זרים והוכנסו דברים שאינם של המחבר, ואחד מהם הוא פיוט זה.
והדברים מסתברים ביותר, כי כל המעיין בפיוט זה יראה שהוא תמוה ביותר, והובא לאחר כל הפיוטים לחגים שכולם יראת ה' חופפת עליהם וכתובות בהדרת קודש, ואילו פיוט זה הוא "פיוט שכולו ליצנות" [כלשון הגר"א נבנצל שליט"א בספרו ירושלם במועדיה (עמ' רנ"ט)], ותמוה ביותר לומר שחיברו פיוט שכזה לומר בתוך התפילה.
וגם כתובים בו הרבה דברים מוזכרים כגון "פורים שחטו אווזין ותרנגולים... בליל חג פורים", והרי אמרו במגילה (ז' ב') סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, ואדרבה כתבו הפוסקים שאין לאכול בשר בלילה כדי שלא יטעו לומר שמצות סעודת פורים היא בלילה, וכגון "פורים ישכרו ביין לבן" ואנן קיי"ל אל תרא יין כי יתאדם, וכגון "פורים שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל, לא יקום כי יפול כמו פיל, בליל חג פורים" שהוא ג"כ תמוה והיתולי ביותר. ומלבד זאת יש בו לשון ארור על כמה דברים, "ארור האיש אשר ידו ירים לשתות מים המאררים... ארור האיש אשר יישן בליל חג פורים... ארור האיש אשר יאכל עדשים בלילי פורים ובמועדים ובחדשים... ארור האיש אכל יאכל פולין כתושין" והוא דבר תמוה ביותר לכתוב לשון קללה על השותה מים או ישן בליל פורים או על האוכל עדים או פולין כתושים.
ועל כן הדברים מוכיחים שלא נכנס פיוט זבה ע"י רבינו שמחה מויטרי, אלא שלטו בו ידי זרים אשר הכניסו פיוט זה.
ואסיים במה שראיתי בספר אחד, שלאחר שהביא את קטעי הפיוט על ברכות המעריב ערבים אהבת עולם וגאל ישראל, כתב "ועל ברכת השכיבנו אין לפנינו, אולי היין העלה מנחיריו עשן, וכבר שכב ויישן, אחשוב, כי הליצנות ההיתולים האלה דיים להראות לנו תכונת מחברם, ושלא רבינו שמחה תלמיד רש"י אספם אל מחזורו אשר נקדש קודש לדינים ולהלכות ולתשבחות ביראת ה' ערוכות, האם הוא יצווה על תעתועים כאלה בסיום הברכות, האין הפיוט הזה לבדו עד המוכיח כי ידי זרים משחיתי דברים יקרים שלטו במחזור היקר הזה בכלליו ובפרטיו?"
[4] מסתבר שטעמו של רבינו הוא משום שכיון שלא הוזכר דבר זה בפוסקים, אין לשנות מהמנהג.
אמנם רבינו עצמו נוהג לומר בחיריק, וכן נהג אביו מרן הסטייפלער זצ"ל (ארחות רבינו ח"ג עמ' י"ז).
[5] סי' תרע"ו ס"ק א'.
[6] עי' בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' כ') שחתם בסוף המכתב בזה"ל "כאור בקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה לסדר ושכנתי בתוכם תקפ"ט", ונראה מדבריו שנקט כדברי רבותינו שגם באדר ראשון מרבין בשמחה.
וכן בספר פירוש הרמ"ז על הזוהר (למהר"ם זכותא, פר' שופטים עמ' קי"ז) חתם בזה"ל "וזה חנני ה' משנכנס אדר ראשון מרבין בשמחה של תורה".
וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח סי' ק"ג) שכתב וז"ל, ובדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס היה ראוי להתעבר עפ"י חשבון, ונתכוון המן לגזור שמד בחודש אדר הראשון כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי"ג, כדי שלא יגן זכות משה רבינו ע"ה, שחדשו של משה רבינו ע"ה הוא בשני וכו', ומ"מ המן שמח שמחה גדולה שעכ"פ שם אדר הורע מזלייהו של ישראל וכו', וכשגברו מרדכי ואסתר לא עיברו אותו השנה כדי שיארע חודש המלחמה בחדשו של משה רבינו ע"ה, ועל כן הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני, ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים, אמנם העיקר בשני משום מיסמך גאולה לגאולה, עכ"ל.
וכתב בספר אגרת הפורים (פ"א הערה י"ט) שנראה מדברי החת"ס הללו שגם באדר א' יש מזל טוב לישראל, וא"כ אפש"ל שמש"כ החת"ס שבאדר ראשון מרבין בשמחה הוא לשיטתו, דהא בדברי רב פפא שאמר על הא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי וכו' לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, נראה ששני הדברים תלויים זה בזה.
ובספר חשוקי חמד (מגילה ו' ב') כתב בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל, שנידון זה האם נוהג שמחה באדר א', תלוי בשני השיטות ברמ"א (סי' תרצ"ז ס"א) אם יש להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון.
והנה, הרמ"א פסק ומכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד, עכ"ל. וא"כ לפי זה לכאו' גם יש להרבות קצת בשמחה באדר ראשון.
וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"ה אות ג') שכתב, שבפשטות יש להרבות בשמחה רק באדר ב', אבל יש שמוסיפין שמחה מאדר א', וטוב לב משתה תמיד [ואפשר דכוונתו עפ"י דברי הרמ"א, וכמשנ"ת].
ובחשוקי חמד (שם) הביא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שדעתו נוטה שמרבין בשמחה רק באדר ב', אמנם בקונטרס הליכות הגרי"ש אלישיב (עמ' 4) כתב בשמו שיש מצוה להוסיף בשמחה גם באדר א' [ואפשר שסבר ג"כ כמשנ"ת, שכיון שהרמ"א נוטה יותר שאין חיוב משתה ושמחה באדר א', א"כ גם א"צ להרבות בשמחה באדר א', ומ"מ כיון שיש ענין כן להרבות בסעודה בפורים קטן כדי לצאת דעת המחמירים, לכן גם יש ענין להרבות בשמחה באדר א'].
אמנם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' פ"ח) כתב [בתירוצו השני] לבאר את דברי רש"י שהבאנו לעיל (אות י"א), שכתב ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, שהשמחה היא משום שהם ימי נסים הסמוכים זה לזה [וכמבואר במגילה (ו' ב') שהטעם שעושים את הפורים באדר ב' הוא משום דמיסמך גאולה לגאולה עדיף], וזה שייך רק באדר ב' הסמוך לניסן ולא באדר א'. וכן כתבו בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' ש"א) ובספר מועד לכל חי (להגר"ח פלאג'י, דיני פורים סעיף נ"ב), וכן פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פי"ח הערה 35).
[7] כן כתבו בסידור מוה"ר שבתי סופר (עמ' קנ"ט), ובסידור שערי תפילה לרבי זלמן הענא, ובהגהות מקור חיים לשו"ע (סי' תרפ"ב ס"א) ובערוך השולחן (שם) ובמשנה ברורה (שם).
[8] יעויין בספר פירוש התפילות והברכות (ח"א עמ' כ"ה) לרבינו יהודה בר יקר, שכתב "ואין לסתור גירסת התפילה השגורה בפי כל אדם", ובספר יפה ללב (ח"ב סי' קכ"ז) כתב, עיין לגאון חיד"א ז"ל בשו"ת יוסף אומץ (סימן י') שמדבריו שם חזק ויאמץ לבך שלא לשנות מהמנהג הקדום ומהנוסח השגור בפי רבבות אלפי ישראל זקנים עם נערים כולם אומרים כן, וכמו שנדפס בכל הסידורים ובכל המחזורים, כי כל דבר שהוא מורגל בפי הציבור ראוי לסמוך עליו כאילו הם דברי נביא, דוודאי סירכייהו נקטי וינהג את עצמו ככל ישראל ולעולם לאא יוציא עצמו מן הכלל, עכ"ל.
[9] כן הוא הנוסח בסידור רב עמרם גאון, ובסידור רב סעדיה גאון (עמ' רנ"ז) ובסדר התפילות להרמב"ם, ובסידור רבינו שלמה מגרמייזא מרבותיו של רש"י (עמ' קצ"ז), ובספר ביאור התפילות (ח"ב עמ' ז') לרבינו יהודה בר יקר, ובמחזור ויטרי (ח"א עמ' (207) וברוקח (ח"ב עמ' תשי"ט), ובאור זרוע (ח"ב סי' שכ"ז), ובארחות חיים (הל' חנוכה) ובשלטי גבורים על המרדכי, ובאבודרהם, וכן כתב בסידור היעב"ץ ובסידור הרוו"פ ועוד, וכן הוא הנוסח בכל הסידורים.
א) שאלה: האם יש מצות שמחה באדר א'.
תשובה: אין בין אדר ראשון לשני אלא משלוח מנות ומתנות לאביונים[1].
ב) שאלה: האם יש מצות שמחה בליל פורים.
תשובה: קצת[2].
ג) שאלה: האם יש ענין להשתכר בליל פורים.
תשובה: לא[3].
ד) שאלה: בסידור השל"ה כתב לומר שעשה נסים לאבותינו בִזמן הזה בחיריק, ולמעשה נהגו לומר בפתח, האם כדאי לשנות ולומר בחיריק.
תשובה: לא לשנות[4].
ה) שאלה: במשנ"ב[5] כתב לומר שהחיינו וקיימנו והגיענו לִזמן הזה בחיריק, ולמעשה נהגו לומר בפתח, האם כדאי לשנות ולומר בחיריק.
תשובה: בחיריק[6].
ו) שאלה: האם לומר על הנסים או ועל הנסים[7].
תשובה: הכל כמנהג המדינה[8][9].
[1][2] עי' ברמ"א (סי' תרצ"ה ס"א) שכתב, ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה.
[3] במחזור ויטרי (ח"ב עמ' 583) הובא מערבית לליל פורים אשר כולו מדבר על שתיית יין בליל פורים, ונעתיק כאן חלק מלשונו "ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה... בליל הזה ישכרו כל היצורים, להזכר חוק אשר נקבע בפורים, ארור האיש אשר ידו ירים, לשתות מים המאררים... פורים ישתנו יין כל רואהו, עד לא יכיר איש את רעהו, בליל חג פורים" ע"ש באריכות.
ונראה מכך שיש לשתות יין ולהשתכר גם בליל פורים. ואפשר, שאין הכוונה שבאמת יש הלכה כזו, אלא פיוט זה מורה רוח הדברים בשעתם, שהיו שותים יין ומשתכרים, אך באמת אין מצוה כזו, וכמו שמצינו בפיוט לשבת חנוכה המיוחס לאבן עזרא שכתוב בו "בבית היין נלון, בכל יום פעמיים... וכל משרת דם ענבים, לא ימוש מפיכם", ובחנוכה ודאי לא מצינו מצוה לשתות יין.
אך מלבד זאת יש שכתבו (נטעי גבריאל פמ"ח הערה ב', ועוד) שבמחזור ויטרי המודפס שלטו ידי זרים והוכנסו דברים שאינם של המחבר, ואחד מהם הוא פיוט זה.
והדברים מסתברים ביותר, כי כל המעיין בפיוט זה יראה שהוא תמוה ביותר, והובא לאחר כל הפיוטים לחגים שכולם יראת ה' חופפת עליהם וכתובות בהדרת קודש, ואילו פיוט זה הוא "פיוט שכולו ליצנות" [כלשון הגר"א נבנצל שליט"א בספרו ירושלם במועדיה (עמ' רנ"ט)], ותמוה ביותר לומר שחיברו פיוט שכזה לומר בתוך התפילה.
וגם כתובים בו הרבה דברים מוזכרים כגון "פורים שחטו אווזין ותרנגולים... בליל חג פורים", והרי אמרו במגילה (ז' ב') סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, ואדרבה כתבו הפוסקים שאין לאכול בשר בלילה כדי שלא יטעו לומר שמצות סעודת פורים היא בלילה, וכגון "פורים ישכרו ביין לבן" ואנן קיי"ל אל תרא יין כי יתאדם, וכגון "פורים שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל, לא יקום כי יפול כמו פיל, בליל חג פורים" שהוא ג"כ תמוה והיתולי ביותר. ומלבד זאת יש בו לשון ארור על כמה דברים, "ארור האיש אשר ידו ירים לשתות מים המאררים... ארור האיש אשר יישן בליל חג פורים... ארור האיש אשר יאכל עדשים בלילי פורים ובמועדים ובחדשים... ארור האיש אכל יאכל פולין כתושין" והוא דבר תמוה ביותר לכתוב לשון קללה על השותה מים או ישן בליל פורים או על האוכל עדים או פולין כתושים.
ועל כן הדברים מוכיחים שלא נכנס פיוט זבה ע"י רבינו שמחה מויטרי, אלא שלטו בו ידי זרים אשר הכניסו פיוט זה.
ואסיים במה שראיתי בספר אחד, שלאחר שהביא את קטעי הפיוט על ברכות המעריב ערבים אהבת עולם וגאל ישראל, כתב "ועל ברכת השכיבנו אין לפנינו, אולי היין העלה מנחיריו עשן, וכבר שכב ויישן, אחשוב, כי הליצנות ההיתולים האלה דיים להראות לנו תכונת מחברם, ושלא רבינו שמחה תלמיד רש"י אספם אל מחזורו אשר נקדש קודש לדינים ולהלכות ולתשבחות ביראת ה' ערוכות, האם הוא יצווה על תעתועים כאלה בסיום הברכות, האין הפיוט הזה לבדו עד המוכיח כי ידי זרים משחיתי דברים יקרים שלטו במחזור היקר הזה בכלליו ובפרטיו?"
[4] מסתבר שטעמו של רבינו הוא משום שכיון שלא הוזכר דבר זה בפוסקים, אין לשנות מהמנהג.
אמנם רבינו עצמו נוהג לומר בחיריק, וכן נהג אביו מרן הסטייפלער זצ"ל (ארחות רבינו ח"ג עמ' י"ז).
[5] סי' תרע"ו ס"ק א'.
[6] עי' בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' כ') שחתם בסוף המכתב בזה"ל "כאור בקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה לסדר ושכנתי בתוכם תקפ"ט", ונראה מדבריו שנקט כדברי רבותינו שגם באדר ראשון מרבין בשמחה.
וכן בספר פירוש הרמ"ז על הזוהר (למהר"ם זכותא, פר' שופטים עמ' קי"ז) חתם בזה"ל "וזה חנני ה' משנכנס אדר ראשון מרבין בשמחה של תורה".
וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח סי' ק"ג) שכתב וז"ל, ובדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס היה ראוי להתעבר עפ"י חשבון, ונתכוון המן לגזור שמד בחודש אדר הראשון כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי"ג, כדי שלא יגן זכות משה רבינו ע"ה, שחדשו של משה רבינו ע"ה הוא בשני וכו', ומ"מ המן שמח שמחה גדולה שעכ"פ שם אדר הורע מזלייהו של ישראל וכו', וכשגברו מרדכי ואסתר לא עיברו אותו השנה כדי שיארע חודש המלחמה בחדשו של משה רבינו ע"ה, ועל כן הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני, ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים, אמנם העיקר בשני משום מיסמך גאולה לגאולה, עכ"ל.
וכתב בספר אגרת הפורים (פ"א הערה י"ט) שנראה מדברי החת"ס הללו שגם באדר א' יש מזל טוב לישראל, וא"כ אפש"ל שמש"כ החת"ס שבאדר ראשון מרבין בשמחה הוא לשיטתו, דהא בדברי רב פפא שאמר על הא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי וכו' לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, נראה ששני הדברים תלויים זה בזה.
ובספר חשוקי חמד (מגילה ו' ב') כתב בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל, שנידון זה האם נוהג שמחה באדר א', תלוי בשני השיטות ברמ"א (סי' תרצ"ז ס"א) אם יש להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון.
והנה, הרמ"א פסק ומכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד, עכ"ל. וא"כ לפי זה לכאו' גם יש להרבות קצת בשמחה באדר ראשון.
וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"ה אות ג') שכתב, שבפשטות יש להרבות בשמחה רק באדר ב', אבל יש שמוסיפין שמחה מאדר א', וטוב לב משתה תמיד [ואפשר דכוונתו עפ"י דברי הרמ"א, וכמשנ"ת].
ובחשוקי חמד (שם) הביא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שדעתו נוטה שמרבין בשמחה רק באדר ב', אמנם בקונטרס הליכות הגרי"ש אלישיב (עמ' 4) כתב בשמו שיש מצוה להוסיף בשמחה גם באדר א' [ואפשר שסבר ג"כ כמשנ"ת, שכיון שהרמ"א נוטה יותר שאין חיוב משתה ושמחה באדר א', א"כ גם א"צ להרבות בשמחה באדר א', ומ"מ כיון שיש ענין כן להרבות בסעודה בפורים קטן כדי לצאת דעת המחמירים, לכן גם יש ענין להרבות בשמחה באדר א'].
אמנם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' פ"ח) כתב [בתירוצו השני] לבאר את דברי רש"י שהבאנו לעיל (אות י"א), שכתב ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, שהשמחה היא משום שהם ימי נסים הסמוכים זה לזה [וכמבואר במגילה (ו' ב') שהטעם שעושים את הפורים באדר ב' הוא משום דמיסמך גאולה לגאולה עדיף], וזה שייך רק באדר ב' הסמוך לניסן ולא באדר א'. וכן כתבו בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' ש"א) ובספר מועד לכל חי (להגר"ח פלאג'י, דיני פורים סעיף נ"ב), וכן פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פי"ח הערה 35).
[7] כן כתבו בסידור מוה"ר שבתי סופר (עמ' קנ"ט), ובסידור שערי תפילה לרבי זלמן הענא, ובהגהות מקור חיים לשו"ע (סי' תרפ"ב ס"א) ובערוך השולחן (שם) ובמשנה ברורה (שם).
[8] יעויין בספר פירוש התפילות והברכות (ח"א עמ' כ"ה) לרבינו יהודה בר יקר, שכתב "ואין לסתור גירסת התפילה השגורה בפי כל אדם", ובספר יפה ללב (ח"ב סי' קכ"ז) כתב, עיין לגאון חיד"א ז"ל בשו"ת יוסף אומץ (סימן י') שמדבריו שם חזק ויאמץ לבך שלא לשנות מהמנהג הקדום ומהנוסח השגור בפי רבבות אלפי ישראל זקנים עם נערים כולם אומרים כן, וכמו שנדפס בכל הסידורים ובכל המחזורים, כי כל דבר שהוא מורגל בפי הציבור ראוי לסמוך עליו כאילו הם דברי נביא, דוודאי סירכייהו נקטי וינהג את עצמו ככל ישראל ולעולם לאא יוציא עצמו מן הכלל, עכ"ל.
[9] כן הוא הנוסח בסידור רב עמרם גאון, ובסידור רב סעדיה גאון (עמ' רנ"ז) ובסדר התפילות להרמב"ם, ובסידור רבינו שלמה מגרמייזא מרבותיו של רש"י (עמ' קצ"ז), ובספר ביאור התפילות (ח"ב עמ' ז') לרבינו יהודה בר יקר, ובמחזור ויטרי (ח"א עמ' (207) וברוקח (ח"ב עמ' תשי"ט), ובאור זרוע (ח"ב סי' שכ"ז), ובארחות חיים (הל' חנוכה) ובשלטי גבורים על המרדכי, ובאבודרהם, וכן כתב בסידור היעב"ץ ובסידור הרוו"פ ועוד, וכן הוא הנוסח בכל הסידורים.
