אגדות הש"ס, בעניין 'מחלוקת' חזקיהו ורבשקה
הגמ' בברכות י. מביאה את המעשה בו נשא חזקיהו את חפצי-בה[1] בת ישעיה הנביא, וכמו שכבר ידע ברוח קודשו יצאו הם רשעים, וראה שם את המעשה שהוביל לנישואים אלו ובכלל...
בהמשך מתארת הגמ' (ע"פ הגהות הב"ח שם) את השתלשלות העניינים וז"ל "לסוף יהב ליה ברתיה, נפק מיניה מנשה ורבשקה [סוף דבר, שנתן ישעיה הנביא את ביתו לחזקיהו מלך יהודה, ולהם נולדו שתי הבנים]. יומא חדא ארכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא [- יום אחד בהיות אביהם לוקחם על כתפיו לבית המדרש], אמר חד מינייהו 'חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני' [ראוי הוא ראשו של אבינו, לטוות עליו חוטים] וחד אמר 'חזי רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם' [ראוי הוא ראשו להקריב עליו לע"ז. אך שמע חזקיה] חבטינהו בארעא!. מנשה חיה, ורבשקה מית. קרי אנפשיה וכלי כליו רעים".
ע"כ הגמ', וזו צריכה ביאור טובא, הלא איך ייתכן דיבור שכזה מבנים של מלך ישראל הקדוש, בתקופה כ"כ קדושה לעם ישראל. והגם אם נניח את הרוחניות, מה פשר הזלזול המוחלט הזה באביהם עד כדי שעשוהו חפץ לכל דבר ועניין! עשו אותו מנגל או איזה נול אריגה? זה לא ייתכן, ולא עולה על הדעת כלל.
על כן נראה לי בס"ד לפרש בעניות דעתי[2] מעשה זה וכך העניין. חז"ל (סנהדרין צד:) מבארים לנו את דרכו המיוחדת של חזקיהו בהנהגתו את עמו בעבודת השם, "נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר 'כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו!'". מוסיפה הגמ' לספר על גדולת אותו הדור – מה שבעצם מוכיח שהשעה הייתה ראויה לכזו הנהגה "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ!, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, [ואי"צ לומר] איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה!, ועל אותו הדור הוא אומר 'והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן'...". וכו'
חזקיהו היה לא מתפשר, אין יהודי שאינו עוסק בתורה, דבר זה לא ייתכן, כאשר זו סיבת המציאות בכלל.
כעת מספרת הגמ', שהוא לוקח את שני בניו – ממשיכי דרכו בעתיד – לבית המדרש, הוא לוקח אותם ל'בית המטרה' המקום שבעצם בשבילו הם נבראו. ושם, על כתפיו, הוא מתפלא לגלות שהתפוחים לא כ"כ גדלו צמוד לעץ, הם לא כ"כ מתכננים להמשיך את דרכו. הוא שומע את האח האחד [כנראה רבשקה] אומר לאחיו, "כשאני יהיה מלך, אני לא אלחץ ככה את העם, אני אתן להם קצת להתעסק בדברים שהם אוהבים, נראה לי שהם לחוצים מידי, שהם סובלים מכפייה דתית ועומס דת וכו', ובלשונו "ראוי ראשו של אבא – היינו הכתר, המלכות, יש בכוחה ליצור גם הרבה אורגים טובים, רועי צאן, שואבי מים ושאר בעלי מלאכה". ואילו השני, השני כבר היה במקום יותר גרוע, הוא כבר אמר 'אני אתן לעם לבחור את אמונתו, אני לא אשתמש בכוחי בכדי להאדיר את שמו של הבורא "ראויה המלכות, לעבוד בה אחד מעבודות השמיים, - כהמצאת המשכתבים 'איש באמונתו יחיה'" ראוי ראשו של אבא לעבוד עליו עבודת כוכבים.
חזקיהו חובט אותם בקרקע, הוא כבר לא יכול לסבול יותר את מה שיודע הוא מרוח קודשו, וכעת את מה ששומע, הוא זורק אותם למקום השפל, "אתם רוצים להשתמש בכתר בכדי לחטוא, לא יקרה!".
וכעת למוסר השכל הנורא: רבשקה שדיבר על ביטול תורה המוני, מת!. הוא שבסה"כ רצה להביא הזדמנויות רבות לשוק בדור דעה זה, מת. ואילו זה שרצה להציע עבודות שונות ומשונות, ג' עבירות, כפירה בעיקר, הוא נשאר בחיים, הוא יכול לשוב בתשובה. במי הוא פוגע, מנשה פוגע במי שא"א לפגוע בו!, בשונה מאחיו שרצה להכריז מיתה רוחנית לכל כלל ישראל!.
[1] ראה את שמה במלכים ב' כא א
[2] כשאני כותב לעניות דעתי, כוונתי לכך, ובאמת אני רוצה לשמוע דעות נוספות ובאמת דעתי ענייה כי צעיר אנוכי לימים וכו' אין זו עוד מליצה הנאמרת לאחר צעג"מ...
נ.ב כמובן אף לא אחד סבור לומר שמנשה הוא צדיק [טרם עשה תשובה] וכנ"ל לא התכוונתי לומר שעבודה וכלכלת הבית אינה חלק אינטגרלי בחיי היום-יום בעבודת השם.
אבל כאשר אתה מתעסק ציבורית עם כלל ישראל, זו אינה שאלה שהדיון הוא שונה בתכלית. הלא מדובר בדור בו כל ישראל! היו ת"ח גדולים ועוסקים בתורה בקדושה וטהרה, אז לשנות מגמה ציבורית לשנות את כל כיוון המחשבה הטהורה שלהם לכיוון עיסוק בחיי שעה - וכי יש בכלל שאלה שזהו אסון? זה החרבת העולם, אנו לא מדברים על שינוי טבעי שקורה אחת לדור וחצי, שאנשים מוצאים תחומי עניין שונים, כאן התפקיד של מנהיגי הדור לנווט להיכן וכו', אך לשנות מגמה, לא צריך לבאר לבר-דעת שהאפקט הוא שונה לגמרי בכזה מקרה, ואני לא חושב שצריך להאריך [כמו שלא חשבתי ב'מאמר' הזעיר הנ"ל להאריך בכוונתי]. ועדיין זו רק דרשה אשר מבוססת על דברי רבותינו אודות מעלת לימוד התורה והיותה מהות הבריאה בכלל, - רציתי לשמוע אם יש חולקים - ויש בוודאי.
