​
א. מאמר נוסף בסדרת כיצד נוצרים דינים ופרטי דינים בתורה, (מתוך פרטים אקראיים ובלתי מושלמים שנכתבו במהלך השנים.)

פרק ב- מקומות שמצאנו שלא

א. עשה שבין אדם לחבירו לא דוחה לא תעשה שבין אדם למקום​

כתובות ל"ט א' נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבוא בישראל אינו רשאי לקיימה, ובגמרא מ' א' אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ניתי עשה ונדחה ל"ת אמר לי היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה אבל הכא אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל, ועי' רמב"ן ב"מ ל' א'- הילכך לא דחינן מצות עשה משום מצוה שבממון שאם הפקיר בעליו ממון זה פטור הוא מאותה מצוה, שהרי חייב הוא לומר כן כדי שלא יטמא כהן ששניהן חייבין בכבודו של מקום והתורה אמרה להחזיר אבדה לחברו ולכבד אביו ואמו בממונו ולא לעבור על המצות. מיהו אולי אפשר להסב הדברים, שזה דרגא-אחרת/סוג-אחר של מצוה, ולא גלי רחמנא כו'.​

ב. בדרשות הפסוקים יש להמנע מלדרוש ביטול מצוה​

נזיר נ"ח א', פשוט לגמרא לא לדרוש הפסוק להתיר למצורע להקיף היקף הראש ואח"כ כל הראש, כיון שיכול לעשות בהיתר=מראש הקפת כל הראש, למה שהתורה תתיר בדרך איסור, (למרות שיש לו מצוה בהקפה.) –וכן התורה מתירה למצורע כהן גילוח בתער [למרות שידוע שעשה דוחה..] ללמדך שכל גילוח מצורע הוא בתער, דאי הוה שרי במספרים, התורה לא היתה מתירה בתער. (למרות שיש מצוה בגילוח.)​

ג. מצוות שכליות? מצוות יישוב ארץ ישראל?​

יתכן שיש מצוות דלצרף את הבריות ויש מצוות שכליות, -חוקים ומשפטים, ונפקא מינה שבמשפטים לא נאמר עוסק במצוה פטור מן המצוה, ומי שהולך לעשות מצוה חייב לעזור לחבר, [מיהו בגמרא מובא ששומר אבידה פטור מפרוטה דרב יוסף. ודלא כמש"כ.] וכן יישוב ארץ ישראל יש לומר שהוא מהמצוות שיש לקב"ה ענין במטרה ולכן התירו לקנות קרקע בארץ ישראל בשבת ע"י אמירה לעכו"ם, ולא שייך לומר מה לי אם אעבוד את הקב"ה בשביתת שבת מה לי בישוב ארץ ישראל. (מיהו אפשר דנפקא לן מקרא דכיבוש יריחו דישוב ארץ ישראל דוחה שבת.) ויש לפרש שזו הטענה על מי שאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, שעושה את זה מהמשפטים עם כל המשתמע מכך להלכה, ובאמת להלכה גדריו כחוקים.​



ב. שים לב שכמעט בכל עיקרון יש מקורות בעד ונגד, וזו חכמת ה"הוראה" לדעת מתי יש להכריע בעד ומתי נגד.

העיקרון- ככל שהדין יותר חמור או קדוש יש בו יותר חומרות

פרק א- דוגמאות שכן

ככל שהדבר יותר קדוש וחמור יש בו יותר דינים ומגבלות​

א. מנחות ל"ה ב' אמר רב פפא גרדומי רצועות כשירות ולאו מילתא היא מדאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשירין התם הוא דתשמישי מצוה נינהו אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא.

ב. קידושין מ"א ב' לא נכתוב רחמנא (שליחות) בקדשים ותיתי מהנך (תרומה וגירושין). מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים.

ג. במחיצות (שבת וסוכה) שהם ענין טכני ולא קדושה, הכל כשר, ולא צריך דבר שדרכו לעשות ממנו מחיצות, וכן לא צריך שהם ייעשו או יעמדו שם למטרת מחיצה, אך בסכך שהוא הקדושה יש דינים ממה ייעשה ולשם מה יהיה מונח שם.

ד. בכתיבת גט שאינה קדושה, אין צריך שייעשה על דבר שדרך לכתוב עליו ובכתיבה חשובה, אלא גם עלה של זית כשר וגם סיקרא, משא"כ כתיבת סת"ם בעינן דווקא ספר ודיו.

ה. בכל התורה מצאנו שדין דרבנן יש בו פחות מגבלות, כגון אתרוג חסר כשר בשאר יומי דסוכות ועוד.

ככל שהאיסור יותר חמור, הפתרונות שלו יותר מוגבלים.​

ו. *עירובין מ"ו ב' ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין כו'.

ז. פסחים מ"ח א' חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט.

ח. נגעים פי"ג מי"ב- כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כל המציל מכוסה באהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהור.

חינוך לחומר הדבר ולשכיחותו ע"י הוספת פרטי דינים​

ט. עבודה זרה מ"ו א' איתמר אבני הר שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות כו' ומאן דאסר להכי כתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתיא מדינא להיתרא לא תתיא

י. עבודה זרה נ"ו א' שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן

פרק ב- דוגמאות שלא

בדרשות הפסוקים- יותר מוכרח וחמור- יתכן שיהיו בו פחות פרטי דינים וזו חומרתו שמחייב יותר אנשים​

א. סוכה ל"ו ב' דתניא בסוכות תשבו סוכה של כל דבר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסכות תשבו שבעת ימים סוכה של כל דבר.

ב. פסחים כ"ז ב' תניא אמר רבי יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה והדין נותן ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא לא כל שכן שטעון שריפה אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו.

כיון שהעונש גדול הגדרים יותר קלים​

ג. במלאכות שבת כיון שחייבים עליהם סקילה וכרת הקילה התורה דרק מלאכת מחשבת אסור, לאפוקי כלאחר יד.

ד. וכן בפיגול בעינן שקרב המתיר כמצוותו, ואין מפגלין בחצי מתיר, ובעינן דבר הניתר.

אשמח לקבל עוד מראי מקומות ותובנות בענין.
מאמר קודם בסדרה 'כיצד נוצרים דינים ופרטי דינים בתורה': והחכמה מאין תמצא
  • תודה
  • יישר כח
תגובות: יצחק א, התורה, אוצר התורה ו-4 אחרים