בס"ד
ימי הפורים בכלל ושבת זכור בפרט הינם קריאה נוקבת ועמוקה אל תודעתנו כעם ישראל, "זכור את אשר עשה לך עמלק", לא כזיכרון היסטורי בלבד, אלא כהתבוננות מתמדת וחדה, מהי נקודת החולשה שבה עמלק נאחז? היכן הקרירות, היכן הרפיון, היכן ה"אשר קרך בדרך"?
עמלק איננו רק אומה, הוא תודעה, הוא קרירות, הוא ציניות כלפי קדושה, הוא אותה מחשבה האומרת, "כחי ועוצם ידי", הוא אותה תחושת ביטחון מדומה, עצמאות מנותקת, ותחושת הנהגה שאין בה צורך בריבונו של עולם.
בימים אלו ימי מלחמה כאשר הרוחות סוערות והמציאות הביטחונית והציבורית רועשת, אנו עלולים למצוא את עצמנו בין פחד מחד גיסא ותחושת כוח מדומה מאידך גיסא. ושניהם, כאשר אינם מיוסדים על אמונה אמיתית בה’, עלולים להרחיק את הלב מן העיקר.
שבת זכור באה להזכיר לנו את האמת הפשוטה והעמוקה, אין קיום לישראל אלא מכח הדבקות בה’. לא בטכנולוגיה, לא באסטרטגיה, ולא בכותרות. "אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר."
מגילת אסתר איננה סיפור של מהפך פוליטי או חילופי שלטון בפרס העתיקה, זו מגילה של גילוי אלוקי והנהגתו יתברך מתוך הסתר פנים.
במגילה אין שמות של ה', אך את פעולתו אנו רואים בכל פרט, מרדכי לא נושא נאום ביטחוני, אסתר לא מקימה קואליציה פוליטית, הם מכנסים את העם לתשובה, "לך כנוס את כל היהודים" – צום, תפילה, זעקה, שם, במפגש הישיר עם ה', נחתכת הגזירה.
זו השאלה החשובה כיום, האם אנו רואים את האירועים כרצף של סיבות ותוצאות אנושיות בלבד, או כהשגחה אלוקית המעוררת אותנו לתשובה שלימה? זהו הזמן שבו אנו צריכים להתקרב ולפשפש במעשינו ולהתבונן פנימה, אם אנו חפצים בהשגחה אלוקית שתסייע לנו.
בעל "הנתיבות שלום" אמר בשיחה לחסידיו בתקופת מלחמת יום כיפור, אנו מאמינים באמונה שלמה שזהו אחד מחבלי עקבתא דמשיחא וכמאמר הצדיקים עה"פ "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", שאם לא זוכים אזי הרווח וההצלה לעם ישראל מגיע ממקום אחר, לא דרך הצינור המקובל והראוי כמו הגאולות על ידי משה ואהרן מרדכי ואסתר והחשמונאים. וזהו גם מההסתרים של עקבתא דמשיחא, שרווח והצלה יעמוד ליהודים על ידי מקום אחר, ע"י אלו הרחוקים מה' ומתורתו.
אולם עלינו לדעת, כי בשמים למעלה לא אלו הם הקובעים את המדיניות, אלא המנהיגים האמיתיים, ועמם כל קהל עם ה' הנאמנים ומאמינים באמונה שלימה בה' ובוטחים בו, לכן אין ספק כי תפקידים גדולים מוטלים עלינו לומדי התורה המאמינים ובוטחים בה', שאנו אנו הקובעים באמת.
הנהגה נראית והנהגה קובעת, אינן בהכרח זהות, הכוח האמיתי מצוי בדביקות בבורא יתברך באמונה ובביטחון.
חז"ל אמרו "אם רואה אדם שייסורים באים עליו, יפשפש במעשיו", זהו הזמן לא לפשפש במעשיהם של אחרים ולחשוב כי אלו החופשיים הם הגורמים את כל הרעות בעם, וכמו שמצינו ביונה הנביא, בשעה שהיה סער גדול בים והאוניה חישבה להישבר אמר יונה הנביא, "ודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה", יחד אתו היו כל מיני רשעים והוא הצדיק היחידי ביניהם, והוא ידע שכל הסער רק בשבילו. זוהי דרך התורה, יפשפש במעשיו דווקא.
ולכן עלינו להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו, כיצד אני נכנס לתהליך של תשובה פנימית? כיצד אני מתחזק בתורה ובאמונה? זו הדרך שבה נזכה להשגחה טובה יותר ובכך נינצל מכל גזירה רעה.
בעיתים כאלו העצה היא להתחזק בתפילה ובביטחון בה', שהננו בנים לפני המקום, "אהבתי אתכם אמר ה'", ו"כרחם אב על בנים", ועל זה לא שייך שום קטרוג, שאפילו אם אינו הגון ואינו כדאי "כאב את בן ירצה. ו"בני בכורי ישראל" נאמר בשעה שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים.
והיא עצתנו גם בשעה זו, רק תפילה וביטחון בה' יושיעונו.
אדונינו הגר"א זיע"א בביאורו למשלי מבאר בקשה זו, וז"ל כלומר מה ש"עד הנה עזרונו", עזרתנו היא מצד "רחמיך" ולא למעננו, ומה שלא עזבתנו הוא מצד "חסדיך". ולכן אנחנו בוטחים ש"אל תטשנו ה' אלוקינו לנצח", כי אילו היה כל זאת בשבילנו היינו מתיראים פן יגרום החטא, אבל כאשר הוא למען חסדיך, אין אנו מתיראים כלל, כי רחמיך וחסדיך המה קיימים לעולם, אשר על כן אנו פונים להקב"ה בתפילה ובתחנונים, במיוחד בימים אלו המסוגלים לתפילה ולישועה, אנא אל נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה!
ואת זאת אנו מבקשים בשעה זו, הושיעה נא כי אבינו אתה, ואתה תן לנו ישועה שלימה, ורחמנו כרחם אב על בנים, כי בלתך אין להושיע. יהי רצון שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", "וידעו כי־אתה שמך ה' לבדך עליון על־כל־הארץ", וממך בלבד הישועה ובלתך אין להושיע.
אין אנו מחשבי קיצים, אך על שעה זו בוודאי נאמר לשון חז"ל, "יצפה לרגלי משיח", ופירוש לשון "רגלי משיח", שכל המאורעות העוברים עלינו בדור אחרון, כל המלחמות העוברות עלינו כאן בארץ הקודש, הם צעד אחרי צעד לקראת התגלותו של משיח במהרה בימינו.
חודש אדר הוא זמן של תשובה, אך תשובה מתוך אהבה למקום, לא מתוך פחד, הזמן להתקרב אל ה' מתוך שמחה ואמונה עמוקה, מתוך ההבנה שהקב"ה הוא אב רחום עלינו, ילדיו.
ימים אלו ערב היום הגדול והקדוש "יום הפורים". וכפי הידוע מאדוננו הגר"א זיע"א שענין פורים הוא כנגד יו"כ, והוא משלים ליום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה כננדו פורים, ולכן בפורים הרבה משתה כי אין יו"ט לישראל כמו יוה"כ, וכן שניהם הם קבלת התורה, יוה"כ היה בו לוחות שניות, ופורים הדר קבלוה בימי אחשורוש באהבה, ולכן הוא נגד יוה"כ.
בימים אלו אנו נדרשים להעמיק בלימוד התורה ולהתחזק בעבודת ה' מתוך שמחה וביטחון, אין מקום לשאננות, המצב מחייב אחריות רוחנית, להרבות תורה, להרבות תפילה, להרבות קדושה בבית ובציבור, כל אחד מאיתנו מחויב לפשפש במעשיו, להתחזק בעבודת ה', ולזכור כי רק ביטחון מלא בה' יביא את הישועה.
"א-ל נא הושע נא, הושיעה נא אבינו אתה", אבינו, שים רחמיך עלינו, ותושיענו במהרה, ותעשה לנו ניסים כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ונזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש ויהיה הכסא שלם ונזכה שיקויים בנו הנבואה "כל צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון", אמן.
ערב פורים תשפ"ו
"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי"
ימי הפורים בכלל ושבת זכור בפרט הינם קריאה נוקבת ועמוקה אל תודעתנו כעם ישראל, "זכור את אשר עשה לך עמלק", לא כזיכרון היסטורי בלבד, אלא כהתבוננות מתמדת וחדה, מהי נקודת החולשה שבה עמלק נאחז? היכן הקרירות, היכן הרפיון, היכן ה"אשר קרך בדרך"?
עמלק איננו רק אומה, הוא תודעה, הוא קרירות, הוא ציניות כלפי קדושה, הוא אותה מחשבה האומרת, "כחי ועוצם ידי", הוא אותה תחושת ביטחון מדומה, עצמאות מנותקת, ותחושת הנהגה שאין בה צורך בריבונו של עולם.
בימים אלו ימי מלחמה כאשר הרוחות סוערות והמציאות הביטחונית והציבורית רועשת, אנו עלולים למצוא את עצמנו בין פחד מחד גיסא ותחושת כוח מדומה מאידך גיסא. ושניהם, כאשר אינם מיוסדים על אמונה אמיתית בה’, עלולים להרחיק את הלב מן העיקר.
שבת זכור באה להזכיר לנו את האמת הפשוטה והעמוקה, אין קיום לישראל אלא מכח הדבקות בה’. לא בטכנולוגיה, לא באסטרטגיה, ולא בכותרות. "אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר."
מגילת אסתר איננה סיפור של מהפך פוליטי או חילופי שלטון בפרס העתיקה, זו מגילה של גילוי אלוקי והנהגתו יתברך מתוך הסתר פנים.
במגילה אין שמות של ה', אך את פעולתו אנו רואים בכל פרט, מרדכי לא נושא נאום ביטחוני, אסתר לא מקימה קואליציה פוליטית, הם מכנסים את העם לתשובה, "לך כנוס את כל היהודים" – צום, תפילה, זעקה, שם, במפגש הישיר עם ה', נחתכת הגזירה.
זו השאלה החשובה כיום, האם אנו רואים את האירועים כרצף של סיבות ותוצאות אנושיות בלבד, או כהשגחה אלוקית המעוררת אותנו לתשובה שלימה? זהו הזמן שבו אנו צריכים להתקרב ולפשפש במעשינו ולהתבונן פנימה, אם אנו חפצים בהשגחה אלוקית שתסייע לנו.
בעל "הנתיבות שלום" אמר בשיחה לחסידיו בתקופת מלחמת יום כיפור, אנו מאמינים באמונה שלמה שזהו אחד מחבלי עקבתא דמשיחא וכמאמר הצדיקים עה"פ "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", שאם לא זוכים אזי הרווח וההצלה לעם ישראל מגיע ממקום אחר, לא דרך הצינור המקובל והראוי כמו הגאולות על ידי משה ואהרן מרדכי ואסתר והחשמונאים. וזהו גם מההסתרים של עקבתא דמשיחא, שרווח והצלה יעמוד ליהודים על ידי מקום אחר, ע"י אלו הרחוקים מה' ומתורתו.
אולם עלינו לדעת, כי בשמים למעלה לא אלו הם הקובעים את המדיניות, אלא המנהיגים האמיתיים, ועמם כל קהל עם ה' הנאמנים ומאמינים באמונה שלימה בה' ובוטחים בו, לכן אין ספק כי תפקידים גדולים מוטלים עלינו לומדי התורה המאמינים ובוטחים בה', שאנו אנו הקובעים באמת.
הנהגה נראית והנהגה קובעת, אינן בהכרח זהות, הכוח האמיתי מצוי בדביקות בבורא יתברך באמונה ובביטחון.
חז"ל אמרו "אם רואה אדם שייסורים באים עליו, יפשפש במעשיו", זהו הזמן לא לפשפש במעשיהם של אחרים ולחשוב כי אלו החופשיים הם הגורמים את כל הרעות בעם, וכמו שמצינו ביונה הנביא, בשעה שהיה סער גדול בים והאוניה חישבה להישבר אמר יונה הנביא, "ודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה", יחד אתו היו כל מיני רשעים והוא הצדיק היחידי ביניהם, והוא ידע שכל הסער רק בשבילו. זוהי דרך התורה, יפשפש במעשיו דווקא.
ולכן עלינו להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו, כיצד אני נכנס לתהליך של תשובה פנימית? כיצד אני מתחזק בתורה ובאמונה? זו הדרך שבה נזכה להשגחה טובה יותר ובכך נינצל מכל גזירה רעה.
בעיתים כאלו העצה היא להתחזק בתפילה ובביטחון בה', שהננו בנים לפני המקום, "אהבתי אתכם אמר ה'", ו"כרחם אב על בנים", ועל זה לא שייך שום קטרוג, שאפילו אם אינו הגון ואינו כדאי "כאב את בן ירצה. ו"בני בכורי ישראל" נאמר בשעה שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים.
והיא עצתנו גם בשעה זו, רק תפילה וביטחון בה' יושיעונו.
"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח"
אדונינו הגר"א זיע"א בביאורו למשלי מבאר בקשה זו, וז"ל כלומר מה ש"עד הנה עזרונו", עזרתנו היא מצד "רחמיך" ולא למעננו, ומה שלא עזבתנו הוא מצד "חסדיך". ולכן אנחנו בוטחים ש"אל תטשנו ה' אלוקינו לנצח", כי אילו היה כל זאת בשבילנו היינו מתיראים פן יגרום החטא, אבל כאשר הוא למען חסדיך, אין אנו מתיראים כלל, כי רחמיך וחסדיך המה קיימים לעולם, אשר על כן אנו פונים להקב"ה בתפילה ובתחנונים, במיוחד בימים אלו המסוגלים לתפילה ולישועה, אנא אל נא הושע נא והושיעה נא אבינו אתה!
ואת זאת אנו מבקשים בשעה זו, הושיעה נא כי אבינו אתה, ואתה תן לנו ישועה שלימה, ורחמנו כרחם אב על בנים, כי בלתך אין להושיע. יהי רצון שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", "וידעו כי־אתה שמך ה' לבדך עליון על־כל־הארץ", וממך בלבד הישועה ובלתך אין להושיע.
אין אנו מחשבי קיצים, אך על שעה זו בוודאי נאמר לשון חז"ל, "יצפה לרגלי משיח", ופירוש לשון "רגלי משיח", שכל המאורעות העוברים עלינו בדור אחרון, כל המלחמות העוברות עלינו כאן בארץ הקודש, הם צעד אחרי צעד לקראת התגלותו של משיח במהרה בימינו.
חודש אדר הוא זמן של תשובה, אך תשובה מתוך אהבה למקום, לא מתוך פחד, הזמן להתקרב אל ה' מתוך שמחה ואמונה עמוקה, מתוך ההבנה שהקב"ה הוא אב רחום עלינו, ילדיו.
ימים אלו ערב היום הגדול והקדוש "יום הפורים". וכפי הידוע מאדוננו הגר"א זיע"א שענין פורים הוא כנגד יו"כ, והוא משלים ליום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה כננדו פורים, ולכן בפורים הרבה משתה כי אין יו"ט לישראל כמו יוה"כ, וכן שניהם הם קבלת התורה, יוה"כ היה בו לוחות שניות, ופורים הדר קבלוה בימי אחשורוש באהבה, ולכן הוא נגד יוה"כ.
בימים אלו אנו נדרשים להעמיק בלימוד התורה ולהתחזק בעבודת ה' מתוך שמחה וביטחון, אין מקום לשאננות, המצב מחייב אחריות רוחנית, להרבות תורה, להרבות תפילה, להרבות קדושה בבית ובציבור, כל אחד מאיתנו מחויב לפשפש במעשיו, להתחזק בעבודת ה', ולזכור כי רק ביטחון מלא בה' יביא את הישועה.
"א-ל נא הושע נא, הושיעה נא אבינו אתה", אבינו, שים רחמיך עלינו, ותושיענו במהרה, ותעשה לנו ניסים כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ונזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש ויהיה הכסא שלם ונזכה שיקויים בנו הנבואה "כל צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון", אמן.
