מהו זמן הבדלה בין בשר לחלב???
האם מועיל הבדל בין סעודה לסעודה???
מהו שיעור שש שעות???
מהו דין קינוח???
כמה זמן ממתין לאכילת בשר לאחר גבינה???
האם גבינות בזמנינו נחשבות קשות???
האם מותר ליטול תרופות עם בשר או חלב???
אם מועיל רוב שעה שישית???
מה דין שינה לזמן שיעור שש שעות???
כמה זמן הפסקה לקטן???
מהו טעם איסור בשר בחלב???
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות לד, כו)
הבדלה בין בשר לחלב
הנה מצינו בחולין (קד, ב) במשנה, העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל עם הגבינה דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל, א"ר יוסי, זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, ודוקא בשולחן שאוכל עליו, אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש, ובגמ' שם תנא אגרא חמיו של רבי אבא שעוף וגבינה נאכלים בדרך הפקר שאינו נזהר בהם, והוא ביאר שאוכל בלא הפסקה של קינוח הפה [למסקנא מדיח ע"י כל דבר וגם בהדחת הפה מלבד קמח תמרים וירקות שהוא רך] וכן בלא נטילת ידיים כדי לבדוק שלא נשאר עליהם עוף וגבינה, וכ"ז בלילה כשאינו רואה אבל ביום שרואה שידיו נקיות אי"צ נטילת ידים, וברש"י ובתוספות כתבו שצריך בבשר גם קינוח וגם הדחה, ובבשר בהמה שצריך קינוח כתב רש"י משום שנדבק בין שיניו וחניכיו.
והנה מצינו בגמ' שם (קה, א) ששאל רב אסי את רבי יוחנן כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום שכך אמר רב חסדא שאם אכל בשר אסור לאכול גבינה [ברש"י כתב, לפי שהשומן נדבק בפה ומאריך בטעמו] ואם אכל גבינה מותר לאכול בשר, אמר רב אחא בנו של רב יוסף לרב חסדא בשר שבין השיניים אם נחשב בשר שאסור לאכול גבינה עד שיוציאנו, והוכיח מהפסוק 'הבשר עודנו בין שיניהם' ומוכח שכיון שהוא בין שיניהם נחשב בשר, ואמר מר עוקבא שבאותו דבר הוא גרוע מאביו לפי שאביו ממתין מעת לעת בין אכילת בשר לגבינה, והוא באותו סעודה לא היה אוכל ובסעודה אחרת אכל גבינה, מבואר בדברי הגמ' שבשר בין השיניים עדיין נחשב בשר ולאחר שממתין כבר מותר באכילת גבינה, ועוד מבואר אסור לאכול גבינה לאחר בשר ולא מבואר האם שיעורו בקינוח בלבד או שצריך להמתין ומדברי מר עוקבא נראה שהמתין לסעודה אחרת.
הבדל בין סעודה לסעודה
בתוספות כתבו בדברי מר עוקבא שאי"צ להמתין מסעודה שאוכלים בבוקר לסעודה שאוכל בערב, אלא אפי' לאלתר אם שילק שולחנו ובירך מותר שלא חילקו חכמים, ועוד הביאו שם בתוספות שר"ת סבר, במה שאסור לאכול גבינה לאחר בשר היינו כשלא קינח פיו ונטל ידיו אבל בקינוח ונטילה מותר לאכול גבינה לאחר בשר, ולאכול גבינה לאחר בשר מותר גם בלא קינוח ונטילה, ומה שהביאו ראיה ממר עוקבא שהמתין לסעודה אחרת היינו שהחמיר על עצמו ואינו מעיקר הדין, אמנם בתוספות כתבו שהעולם נהגו שלא לאכול גבינה לאחר בשר כלל ואפי' לאחר עוף.
שיעור שש שעות
וכן הביא הרא"ש (פ"ח סי' ה) וכתב, שפחות משיעור זה אין לאכול גבינה לאחר בשר שלא מצינו מי שמתיר בזה חוץ ממר עוקבא והוא קרא על עצמו חומץ לגבי יין כלפי אביו שמחמיר מעת לעת, וכתב בהגהות אשרי, שכן דעת הרמב"ם שלא כהתוס' ור"ת שיכול לאכול בסעודה אחרת, אלא שצריך להמתין שש שעות.
והנה כתב הרב"ם (פ"ט הל' מאכלות אסורות הכ"ו – כח) מי שאכל גבינה או חלב תחלה מותר לאכול אחריו מיד בשר, וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר, ובמה יקנח פיו בפת או בפירות שלועסן ובולען או פולטן, ובכל מקנחים את הפה חוץ מתמרים קמח או ירקות שאין אלו מקנחין יפה, במה דברים אמורים בבשר בהמה או חיה אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה או החלב אינו צריך לא קינוח הפה ולא נטילת ידיים, מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינין שאינו סר בקינוח.
ובכסף משנה כתב, שהרמב"ם סבר שהדחה אינה כדברי רש"י הדחת הפה אלא הדחת הידיים, והביא שהעולם נהגו להדיח גם את ידיו וגם את הפה, ובמה שכתב בבשר חיה הוא מדברי הר"ן שאין חילוק לגבי חיה וגבינה שאסור, וכן אין חילוק בין עוף וגבינה והוא מדברי הרשב"א (תורת הבית ג, דש) וצריך להמתין שיעור שהוא כמו שש שעות.
ב' טעמים בהבדלה
והנה הטור (יו"ד פט, א) כתב, אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות, ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובתוך הזמן אפי' איין בשר בין השינים אסור, לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק אין צריך להמתין דכיון לא אכלו אינו מוציא טעם, והרמב"ם נתן טעם לשהיהה משום בשר שבין השינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אילו נשאר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרת שני הטעמים, והר"ן (חולין לז, ב) כתב, לגבי מי שאכל בשר ושהה קצת ואחר כך מצא בשר בין שיניו שאינו צריך שהייה כדי סעודה מאותו זמן שנטל הבשר אלא מזמן אכילה הראשונה, ומ"מ משמע שצריך קינוח הפה.
גדרים בשיעור שש שעות
והנה כתב בשולחן ערוך (יו"ד פט, א), שצריך להמתין שש שעות, ונקט חומרת ב' הטעמים לגבי בשר שבין השינים שצריך להסירו וכן בשר שלעסו לתינוק, וכתב הרמ"א, אם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו, צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה, ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה, והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה, מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין, אבל בלא ברכת המזון, לא מועילה המתנת שעה, ואין חילוק אם המתין שעה קודם ברכת המזון, או אחר כך, ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו, ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח), אבל אין נזהרין בזה, ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.
ובט"ז (סק"ס, וכן בש"ך (סק"ה) הביאו מדברי מהרש"ל, שתמה על הרבה בני אדם שנהגו להקל בזה וטעות הוא בידים שעשו פשרה בין דעת תוס' לרמב"ם שממתינים שעה לאחר שברכו, והגר"א (סק"ו) שהמנהג הוא מדברי הזוהר (משפטים) שמי שאוכל ביחד או בשעה אחת או סעודה אחת וכו', וכתב בפרי חדש (סק"ו) שבשעה אחת אף שאוכלו בב' סעודות או בסעודה אחת אף ששהה כל היום ואכל דברים אחרים בינתיים ויש מהאכילת בשר לגבינה שש שעות אפילו הכי אסור, ויש בזה חומרא וקולא, שגם בשר אחר גבינה אסור בשעה אחת או בסעודה אחת, וכן בגבינה אחר בשר מותר לאחר שעה כשאינו בסעודה אחת, וכתב להלכה יש להמתין שש שעות אמנם כל זה הוא שיעור שבין סעודה לסעודה ולכך יכול להמתין בפועל גם פחות משש שעות, ולגבי גבינה יש להחמיר כדברי הזוהר שלא לאכול אלא אחר שעה אחת ולא באותה סעודה, ואם אכל בשר בסעודה וכבר עבר שש שעות והא עדיין בסעודה אסור לאכול גבינה.
ובבאר היטב (סק"ג) הביא שאותם המברכים ברכת המזון כדי לאכול אח"כ גבינה הם עושים נגד הש"ס שכל מה שהתירו בברכת המזון דוקא כשמסלק את עצמו מאותה סעודה אבל אלו עדיין בתוך סעודתם, וכתב הט"ז בם שערי דורא, ואם אי אפשר למחות ביד בני אדם שאינם בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות, ומ"מ מי שנוהג בקולא זו חייב להקפיד על קינוח והדחה.
בפתחי תשובה (סק"ג) הביא בשם מהרי"ט שיש שמחשבים לפי שעות זמניות, ובפרי מגדים ובחכמת אדם כתבו שאי"ז שעות זמניות וכן המנהג, והביא מהחתם סופר שהחולה קצת ושותה חלב לרפואתו אי"צ להמתין לאחר הבשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברכת המזון ישתה וירח לו.
בדין קינוח
כתב בבית יוסף (או"ח קעג, ג) ואם הוא יום ורואה שידיו נקיות אין צריך נטילה, אמנם הטור (יו"ד פט) הביא בשם ה"ר פרץ (סי' ריג, ז) שיש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה, וכן כתבו הגהות מיימוניות בשם סמ"ק וכתב הרשב"א בתורת הבית (ב"ג ש"ד) שהטעם שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד הוא מפני שהגבינה רכה היא ואינה מתעכבת בין השינים וכן כתבו הגהות מיימוניות, ובש"ך (סק"ט) כתב, שמועיל גם בלילה אם יש לו נר יפה, וכן הביאו בב"י.
בשר לאחר גבינה
והביא הבית יוסף, שיש מחמירים על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בספר הזוהר פרשת משפטים (קכה, א) במי שאוכל בשר וחלב ביחד, בשעה אחת ובסעודה אחת, ובמרדכי (חולין סי' תרפז) הביא שמהר"מ היה נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה לפי שפעם אחת מסעודה לסעודה מצא גבינה בין שיניו גזר להחמיר על עצמו, וכתב שאין זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע שכך משמע בגמ' שהיה כחומץ לפני יין, וכל אחד יכול להחמיר על עצמו לעשות משמרת, ובעוף מיקל כיון שגבינה ועוף נאכלין בדרך הפקר, והוא ודאי לא ראה ספר הזוהר ואפילו הכי היה מחמיר על עצמו משום מעשה שהיה ואף על פי שהיה מיקל בעוף היינו לפי שלא ראה ספר הזוהר אבל אנו שזכינו לראותו טוב ונכון להחמיר אפילו בבשר עוף.
וכתב בשולחן ערוך (סעיף ב), אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו וכן בכל דבר שירצה, וכן במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בר עוף אחר גביהנ אינו צריך לא קינוח ולא נטילה.
וברמ"א כתב, ויש מחמירים אפילו בבשר אחר גבינה (מדברי הבית יוסף או"ח קעג), וכן נוהגים שככל שהגבינה קשה אין אוכלים אחריה אפי' בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים, מיהו טוב להחמיר.
ובט"ז (סק"ד) כתב, ששיעור גבינה קשה היינו שעברו עליה ששה חודשים או שהיא מתולעת, כתב שלטעם הרמב"ם שהאיסור בבשר וחלב הוא משום בשר שבין השינים הרי כאן אין להחמיר בזה, ואם האיסור משום שומן שבפיו יש לאסור גם בגבינה מתולעת, אמנם כתב שיש להחמיר רק בגבינה מתולעת או שעמידים את הגבינה בקיבה אבל בסתם גבינה וכן חמאה אין להחמיר יותר מקינוח וניקור שינים והדחת פה וידים אם לא שנוהג בתוספת פרישות וזהירות, ובש"ך כתב (סקי"ז) שמהרש"ל מחה במי שהחמיר וכל מה שמהר"מ החמיר על עצמו משום שבא לידי מכשול אבל מי שלא בא לידו תקלה לא יכול להחמיר.
גבינות בזמנינו
ובשבט הלוי (ח"ב סי' לה) כתב לגבי אכילת בשר אחרי גבינה מלוחה שעדיין לא עברו עליה ו' חדשים, וכתב כיון שהמציאות כיום שמעמידים גם גבינה כה בקיבה ותלוי בכמות של הקיבה, ודרכו להחמיר בזה כיון שהכל נמכר בחנות ויש כל מיני גבינות אלה שהם פחות מו' חדשים ואלה שהם יותר מו' חדשים והיה צריך לזה לוח זמנים מתי נעשו, וזה בלתי אפשרי, ע"כ עלינו להחמיר בכל קשה, וכן הביא מהאחרונים שנוטים להחמיר בקשה אפי' פחות מו' חדשים ולהקל בכל רכה גם כשהיא קצת מלוחה וגם כשנותנים לתוכה איזה טיפות מעמיד.
ובגבינות שבזמנינו מובא בשם הגר"א קוטלר שגבינה צהובה אינה בכלל גבינה קשה לפי שאי"צ מגרדת לחותכה, וכן כתב בבאר משה שגבינות קשות הם אותן שיש בהם נקבים ע"י יושנן, אמנם מובא בשם הגריש"א, שיש להמתין לאחר אכילת גבינה צהובה כדרך שממתינים בין אכילת בשר לחלב משום שכבר נהגו העם להחמיר בזה, והגרשז"א אינו הורה להחמיר בזה.
וכן הובא בקובץ תשובות (ח"א סי' נח) שנשאל, לגבי גבינה צהובה שנתרככה, שדינו כגבינה רכה אם צריך להמתין שש שעות, וכתב שהרי נאמרו בזה שתי טעמים, מפני שטעם הבשר נמשך עד זמן רב, וכן טעם הרמב"ם משום בשר שבין השיניים נקרא, וא"כ באיסור לאכול בשר אחרי גבינה צהובה [עי' בערוה"ש סי' פ"ט אות י"א "שוויצר קעז" שיש בהם הרבה שמנונית והטעם נמשך הרבה זמן], ובפר"ח חולק על הט"ז, שבגבינה קשה שייך טעמו של הרמב"ם, אכן בגבינה רכה לא שייך הטעם של הרמב"ם, אך להטעם השני, בגבינה צהובה שהוא חריף וחזק והטעם נמשך אין נ"מ במה שנתרככה.
תרופות עם בשר או חלב
באגרות משה (יו"ד ח"ב סי' כו) כתב לדון אם צריך להמתין שש שעות במי שלוקח ויטאמין שנעשו מכבד של בהמות כשרות אם מותר לבלוע אותם אחר אכילת חלב, וכתב, הנה זה ודאי אינו כלום שאחר חלב מותר לאכול בשר, ואולי כוונת מע"כ הוא אחר גבינה קשה שיש להחמיר שלא לאכול בשר, אבל זהו רק לחומרא שמעיקר הדין מותר אפילו אחר גבינה קשה, ויש לשאול אם מותר לקחת לאחר אכילת חלב, ופשוט שגם בזה מותר שאין בזה את הטעמים שהוזכרו בט"ז, ואין בזה סברת לא פלווג שאינו בצורת אכילה, ואף אם אחד ישנה מדרך העולם וילעוס הויטאמין גם אין לאסור, וכתב לדון בדין בישואל אחר בישול ובנותן טעם שאין לחושב בזה.
ובשבט הלוי (ח"ז סי' קיח) כתב לדון בסוכר חלב שמעורב בכמות קטן בכמה וכמה כדורי תרופות אם מותר לאכול עם בשר, וכתב שאמנם עשוי מנסיובי חלבא ע"י שמאדים כל חלקי המים ונשאר סוכר זה, ומסבר שאינו עוד בכלל חלב כלל מהתורה, ואינו דומה לאבקת חלב שנשאר עיקר החלב אלא שנתיבש וחוזר שוב ע"י תערובת מים להקרא חלב גמור משא"כ סוכר חלב שנשארים רק חלקי סוכר שבחלב, מכ"מ לענין אכילת בב"ח שהוא רק בתערובת קטן תוך הכדורים, וגם מצינו שיש שסברו שתבשיל של גבינה עדיף מגבינה עצמה א"כ אפשר לקחת התרופה אחרי סעודת בשר, ופשוט שאי"צ להמתין שהרי הרמ"א התיר מעיקר הדין אחרי בהמ"ז מיד, ומעיקר ההלכה אין בתערובת מיעוט של חלב סוכר זה חשש במקום חולה שאין בו סכנה, והביא בשם האר"י (בשעה"מ פ' משפטים) שכתב שראה מחמירים שלא לאכל צוקער הנעשה מקנים מתוקים עם בשר לפי שהאומנים מתקנים אותו ע"י שמכניסים בו חלב עזים, וכ' והאר"י אכל אותו עם בשר ביחד.
רוב שעה שישית
הנה בלשון הרמב"ם התבאר ששיעור ההמתנה הוא כמו ש שעות, וכן משמע במאירי (חולין קה, א) שלא מצינו בשיעור זה שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה, ומובא בשם הגרשז"א אם אלה שמקילין להמתין בין בשר לחלב פחות משש שעות אם עליהם להמתין חמש שעות ורוב שעה או חמש וחצי שעות או חמש שעות ומשהו, וכתב שהמיקל יכול להמתין חמש ומשהו שכך אפשר לבאר ברמב"ם.
שינה לזמן שיעור שש שעות
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תלא) כתב לדון, במי שאכל בשר בלילה וישן וקם בבוקר ורוצה לשתות קפה עם חלב והוא עדיין קודם שש שעות, והביא בשם האדמו"ר רבי אברהם מטשכנוב, ששיעור שש שעות היינו לעיכול, ושינה גורם עיכול ולא צריך שש שעות, ויש לתמוה שמובא בספר זכרון למשה מהנהגות החתם סופר שהורה בתחילה להתיר, והכין לעצמו חלב לקפה לשתות בבוקר ונשפך, ומזה הבין שאין הדין כן לכן מאז פסק דלא פלוג ע"ש, ומי הוא אשר יהין לפסוק נגד עמוד הוראה כמותו, ואמנם אי אפשר לפסוק ממעשה, אבל גאוני ישראל בעלי רוח הקודש, הרגישו שזהו סימן, וביררו שוב ההלכה וראו פנים לאסור ולכן שינה פסק דינו, ויש לסמוך עליו.
זמן הפסקה לקטן
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תלה) כתב לגבי שיעור זמן ההמתנה לקטן בין בשר לחלב, שמיד כשמבין ענין האיסור של חלב אחר בשר (אפילו בשנתיים) כבר ראוי לחנכו ככל מצות חינוך שאסורים, ויש להמתין שיעור שעה אחרי קינוח והדחה שזהו בעצם עיקר השיעור לרמ"א, אבל כשמגיע לבן חמש או שש שזהו גיל חינוך למצוות ראוי להתחיל לחנכו יותר עד ג' שעות, ולערך בבן תשע או עשר ו' שעות, ובחכמ"א (כלל מ' דין י"ג) מקיל בחולה קצת אחרי שהיית שעה והוא הדין בקטן, אבל קצת חינוך צריך וראוי עכ"פ כשהוא עוד קטן לדקדק מאד לחנכו שימתין כבר אז שש שעות דוקא, וכתב שלא מצא כן בפוסקים אבל כך נראה שהוא מדיני החינוך, וכתב שאמנם מהתורה אסור להאכיל נבילות וטריפות לקטן בן יומו מ"מ בהמתנה בין בשר לחלב שהוא רק שיעור הרחקה אין בזה איסור, ואף להרמב"ם שאפשר שמשהו בשר נשאר בין השיניים והתינוק יאכלנו עם חלב ויש בזה חצי שיעור, מ"מ המאכיל לא נותן מה שבין השינים ולא מתכוון לכך, ואין בזה לא תאכילום, וכש"כ לאחר המתנת שעה שיש פוסקים שמותר גם מדרבנן.
טעם איסור בשר בחלב
בשל"ה (פרשת משפטים תורה אור כב) כתב, בטעם בשר בחלב כתב הריקאנטי (פרשת משפטים קה, ב), שהוא בסוד כלאים שמערב כחות העליונים, הכוונה, כי הבשר שהוא אדום הוא מצד כח הדין, והחלב מצד הרחמים.
ברבינו בחיי כתב, שבפשוטו הטעם שהחלב נעשה מן הדם והדם מזגו רע ומוליד אכזריות, וכשחוזר ומערבו עם הבשר הרי חוזר לכח הדם וטבעו הראשון כבתחלה, והתערבם יחד מטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל, והרמב"ם ז"ל כתב בזה טעם בטעמי המצות, כי מפני שהיה מנהג עובדי אלילים שהיו אוכלים בשר בחלב בבית תועבותם בימי חגיהם, על כן באה התורה לאסור אותו, וכתב לייסד, שנקראו חוקים לפי שהם חקוקים למעלה, והבשר והחלב דוגמא ורמז כנגדם למעלה דברים מיוחדים, וכשם שהבשר והחלב כל אחד מותר בפני עצמו כן הדברים ההם כל אחד ואחד מיוחד בפני עצמו, והאיסור הוא החבור והתורה גזרה ביניהם הבדל ורחוק, כן הדברים ההם יש לנו להבין כי יש ביניהם הבדל ואין להשוות קדושה של מעלה לקדושה של מטה אף על פי שהכל מיוחד זה בזה, וע"כ אמרו רז"ל: (מסכת גן עדן, אוצר המדרשים) לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מגלה להם לישראל מפני מה בשר בחלב אסור, משום שאין ראוי להתגלות בעולם הזה הטעם והסוד מפני שהעולם הזה יש בו יצר הרע ולא תסבלהו דעת הבריות אולי יחשבו על השם ויהרהרו אחר שתי רשויות ח"ו, אבל לעתיד לבא בזמן בטול יצה"ר יבינו הכל הסוד מעקרו, ושם יוסיף מעלה והשגה ונוכל להבדיל ונכיר שהוא אחד ושמו אחד כדבר הנביא (זכריה יד, ט) 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', ואז יהיה אחד בפי הכל, ושמו אחד לענין הקריאה שלא יקרא באל"ף דל"ת כמו שנקרא בעולם הזה אלא ביו"ד ה"א ככתבו.
האם מועיל הבדל בין סעודה לסעודה???
מהו שיעור שש שעות???
מהו דין קינוח???
כמה זמן ממתין לאכילת בשר לאחר גבינה???
האם גבינות בזמנינו נחשבות קשות???
האם מותר ליטול תרופות עם בשר או חלב???
אם מועיל רוב שעה שישית???
מה דין שינה לזמן שיעור שש שעות???
כמה זמן הפסקה לקטן???
מהו טעם איסור בשר בחלב???
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות לד, כו)
הבדלה בין בשר לחלב
הנה מצינו בחולין (קד, ב) במשנה, העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל עם הגבינה דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל, א"ר יוסי, זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, ודוקא בשולחן שאוכל עליו, אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש, ובגמ' שם תנא אגרא חמיו של רבי אבא שעוף וגבינה נאכלים בדרך הפקר שאינו נזהר בהם, והוא ביאר שאוכל בלא הפסקה של קינוח הפה [למסקנא מדיח ע"י כל דבר וגם בהדחת הפה מלבד קמח תמרים וירקות שהוא רך] וכן בלא נטילת ידיים כדי לבדוק שלא נשאר עליהם עוף וגבינה, וכ"ז בלילה כשאינו רואה אבל ביום שרואה שידיו נקיות אי"צ נטילת ידים, וברש"י ובתוספות כתבו שצריך בבשר גם קינוח וגם הדחה, ובבשר בהמה שצריך קינוח כתב רש"י משום שנדבק בין שיניו וחניכיו.
והנה מצינו בגמ' שם (קה, א) ששאל רב אסי את רבי יוחנן כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום שכך אמר רב חסדא שאם אכל בשר אסור לאכול גבינה [ברש"י כתב, לפי שהשומן נדבק בפה ומאריך בטעמו] ואם אכל גבינה מותר לאכול בשר, אמר רב אחא בנו של רב יוסף לרב חסדא בשר שבין השיניים אם נחשב בשר שאסור לאכול גבינה עד שיוציאנו, והוכיח מהפסוק 'הבשר עודנו בין שיניהם' ומוכח שכיון שהוא בין שיניהם נחשב בשר, ואמר מר עוקבא שבאותו דבר הוא גרוע מאביו לפי שאביו ממתין מעת לעת בין אכילת בשר לגבינה, והוא באותו סעודה לא היה אוכל ובסעודה אחרת אכל גבינה, מבואר בדברי הגמ' שבשר בין השיניים עדיין נחשב בשר ולאחר שממתין כבר מותר באכילת גבינה, ועוד מבואר אסור לאכול גבינה לאחר בשר ולא מבואר האם שיעורו בקינוח בלבד או שצריך להמתין ומדברי מר עוקבא נראה שהמתין לסעודה אחרת.
הבדל בין סעודה לסעודה
בתוספות כתבו בדברי מר עוקבא שאי"צ להמתין מסעודה שאוכלים בבוקר לסעודה שאוכל בערב, אלא אפי' לאלתר אם שילק שולחנו ובירך מותר שלא חילקו חכמים, ועוד הביאו שם בתוספות שר"ת סבר, במה שאסור לאכול גבינה לאחר בשר היינו כשלא קינח פיו ונטל ידיו אבל בקינוח ונטילה מותר לאכול גבינה לאחר בשר, ולאכול גבינה לאחר בשר מותר גם בלא קינוח ונטילה, ומה שהביאו ראיה ממר עוקבא שהמתין לסעודה אחרת היינו שהחמיר על עצמו ואינו מעיקר הדין, אמנם בתוספות כתבו שהעולם נהגו שלא לאכול גבינה לאחר בשר כלל ואפי' לאחר עוף.
שיעור שש שעות
וכן הביא הרא"ש (פ"ח סי' ה) וכתב, שפחות משיעור זה אין לאכול גבינה לאחר בשר שלא מצינו מי שמתיר בזה חוץ ממר עוקבא והוא קרא על עצמו חומץ לגבי יין כלפי אביו שמחמיר מעת לעת, וכתב בהגהות אשרי, שכן דעת הרמב"ם שלא כהתוס' ור"ת שיכול לאכול בסעודה אחרת, אלא שצריך להמתין שש שעות.
והנה כתב הרב"ם (פ"ט הל' מאכלות אסורות הכ"ו – כח) מי שאכל גבינה או חלב תחלה מותר לאכול אחריו מיד בשר, וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר, ובמה יקנח פיו בפת או בפירות שלועסן ובולען או פולטן, ובכל מקנחים את הפה חוץ מתמרים קמח או ירקות שאין אלו מקנחין יפה, במה דברים אמורים בבשר בהמה או חיה אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה או החלב אינו צריך לא קינוח הפה ולא נטילת ידיים, מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינין שאינו סר בקינוח.
ובכסף משנה כתב, שהרמב"ם סבר שהדחה אינה כדברי רש"י הדחת הפה אלא הדחת הידיים, והביא שהעולם נהגו להדיח גם את ידיו וגם את הפה, ובמה שכתב בבשר חיה הוא מדברי הר"ן שאין חילוק לגבי חיה וגבינה שאסור, וכן אין חילוק בין עוף וגבינה והוא מדברי הרשב"א (תורת הבית ג, דש) וצריך להמתין שיעור שהוא כמו שש שעות.
ב' טעמים בהבדלה
והנה הטור (יו"ד פט, א) כתב, אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות, ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובתוך הזמן אפי' איין בשר בין השינים אסור, לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק אין צריך להמתין דכיון לא אכלו אינו מוציא טעם, והרמב"ם נתן טעם לשהיהה משום בשר שבין השינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אילו נשאר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרת שני הטעמים, והר"ן (חולין לז, ב) כתב, לגבי מי שאכל בשר ושהה קצת ואחר כך מצא בשר בין שיניו שאינו צריך שהייה כדי סעודה מאותו זמן שנטל הבשר אלא מזמן אכילה הראשונה, ומ"מ משמע שצריך קינוח הפה.
גדרים בשיעור שש שעות
והנה כתב בשולחן ערוך (יו"ד פט, א), שצריך להמתין שש שעות, ונקט חומרת ב' הטעמים לגבי בשר שבין השינים שצריך להסירו וכן בשר שלעסו לתינוק, וכתב הרמ"א, אם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו, צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה, ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה, והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה, מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין, אבל בלא ברכת המזון, לא מועילה המתנת שעה, ואין חילוק אם המתין שעה קודם ברכת המזון, או אחר כך, ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו, ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח), אבל אין נזהרין בזה, ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.
ובט"ז (סק"ס, וכן בש"ך (סק"ה) הביאו מדברי מהרש"ל, שתמה על הרבה בני אדם שנהגו להקל בזה וטעות הוא בידים שעשו פשרה בין דעת תוס' לרמב"ם שממתינים שעה לאחר שברכו, והגר"א (סק"ו) שהמנהג הוא מדברי הזוהר (משפטים) שמי שאוכל ביחד או בשעה אחת או סעודה אחת וכו', וכתב בפרי חדש (סק"ו) שבשעה אחת אף שאוכלו בב' סעודות או בסעודה אחת אף ששהה כל היום ואכל דברים אחרים בינתיים ויש מהאכילת בשר לגבינה שש שעות אפילו הכי אסור, ויש בזה חומרא וקולא, שגם בשר אחר גבינה אסור בשעה אחת או בסעודה אחת, וכן בגבינה אחר בשר מותר לאחר שעה כשאינו בסעודה אחת, וכתב להלכה יש להמתין שש שעות אמנם כל זה הוא שיעור שבין סעודה לסעודה ולכך יכול להמתין בפועל גם פחות משש שעות, ולגבי גבינה יש להחמיר כדברי הזוהר שלא לאכול אלא אחר שעה אחת ולא באותה סעודה, ואם אכל בשר בסעודה וכבר עבר שש שעות והא עדיין בסעודה אסור לאכול גבינה.
ובבאר היטב (סק"ג) הביא שאותם המברכים ברכת המזון כדי לאכול אח"כ גבינה הם עושים נגד הש"ס שכל מה שהתירו בברכת המזון דוקא כשמסלק את עצמו מאותה סעודה אבל אלו עדיין בתוך סעודתם, וכתב הט"ז בם שערי דורא, ואם אי אפשר למחות ביד בני אדם שאינם בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות, ומ"מ מי שנוהג בקולא זו חייב להקפיד על קינוח והדחה.
בפתחי תשובה (סק"ג) הביא בשם מהרי"ט שיש שמחשבים לפי שעות זמניות, ובפרי מגדים ובחכמת אדם כתבו שאי"ז שעות זמניות וכן המנהג, והביא מהחתם סופר שהחולה קצת ושותה חלב לרפואתו אי"צ להמתין לאחר הבשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברכת המזון ישתה וירח לו.
בדין קינוח
כתב בבית יוסף (או"ח קעג, ג) ואם הוא יום ורואה שידיו נקיות אין צריך נטילה, אמנם הטור (יו"ד פט) הביא בשם ה"ר פרץ (סי' ריג, ז) שיש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה, וכן כתבו הגהות מיימוניות בשם סמ"ק וכתב הרשב"א בתורת הבית (ב"ג ש"ד) שהטעם שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד הוא מפני שהגבינה רכה היא ואינה מתעכבת בין השינים וכן כתבו הגהות מיימוניות, ובש"ך (סק"ט) כתב, שמועיל גם בלילה אם יש לו נר יפה, וכן הביאו בב"י.
בשר לאחר גבינה
והביא הבית יוסף, שיש מחמירים על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בספר הזוהר פרשת משפטים (קכה, א) במי שאוכל בשר וחלב ביחד, בשעה אחת ובסעודה אחת, ובמרדכי (חולין סי' תרפז) הביא שמהר"מ היה נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה לפי שפעם אחת מסעודה לסעודה מצא גבינה בין שיניו גזר להחמיר על עצמו, וכתב שאין זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע שכך משמע בגמ' שהיה כחומץ לפני יין, וכל אחד יכול להחמיר על עצמו לעשות משמרת, ובעוף מיקל כיון שגבינה ועוף נאכלין בדרך הפקר, והוא ודאי לא ראה ספר הזוהר ואפילו הכי היה מחמיר על עצמו משום מעשה שהיה ואף על פי שהיה מיקל בעוף היינו לפי שלא ראה ספר הזוהר אבל אנו שזכינו לראותו טוב ונכון להחמיר אפילו בבשר עוף.
וכתב בשולחן ערוך (סעיף ב), אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו וכן בכל דבר שירצה, וכן במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בר עוף אחר גביהנ אינו צריך לא קינוח ולא נטילה.
וברמ"א כתב, ויש מחמירים אפילו בבשר אחר גבינה (מדברי הבית יוסף או"ח קעג), וכן נוהגים שככל שהגבינה קשה אין אוכלים אחריה אפי' בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים, מיהו טוב להחמיר.
ובט"ז (סק"ד) כתב, ששיעור גבינה קשה היינו שעברו עליה ששה חודשים או שהיא מתולעת, כתב שלטעם הרמב"ם שהאיסור בבשר וחלב הוא משום בשר שבין השינים הרי כאן אין להחמיר בזה, ואם האיסור משום שומן שבפיו יש לאסור גם בגבינה מתולעת, אמנם כתב שיש להחמיר רק בגבינה מתולעת או שעמידים את הגבינה בקיבה אבל בסתם גבינה וכן חמאה אין להחמיר יותר מקינוח וניקור שינים והדחת פה וידים אם לא שנוהג בתוספת פרישות וזהירות, ובש"ך כתב (סקי"ז) שמהרש"ל מחה במי שהחמיר וכל מה שמהר"מ החמיר על עצמו משום שבא לידי מכשול אבל מי שלא בא לידו תקלה לא יכול להחמיר.
גבינות בזמנינו
ובשבט הלוי (ח"ב סי' לה) כתב לגבי אכילת בשר אחרי גבינה מלוחה שעדיין לא עברו עליה ו' חדשים, וכתב כיון שהמציאות כיום שמעמידים גם גבינה כה בקיבה ותלוי בכמות של הקיבה, ודרכו להחמיר בזה כיון שהכל נמכר בחנות ויש כל מיני גבינות אלה שהם פחות מו' חדשים ואלה שהם יותר מו' חדשים והיה צריך לזה לוח זמנים מתי נעשו, וזה בלתי אפשרי, ע"כ עלינו להחמיר בכל קשה, וכן הביא מהאחרונים שנוטים להחמיר בקשה אפי' פחות מו' חדשים ולהקל בכל רכה גם כשהיא קצת מלוחה וגם כשנותנים לתוכה איזה טיפות מעמיד.
ובגבינות שבזמנינו מובא בשם הגר"א קוטלר שגבינה צהובה אינה בכלל גבינה קשה לפי שאי"צ מגרדת לחותכה, וכן כתב בבאר משה שגבינות קשות הם אותן שיש בהם נקבים ע"י יושנן, אמנם מובא בשם הגריש"א, שיש להמתין לאחר אכילת גבינה צהובה כדרך שממתינים בין אכילת בשר לחלב משום שכבר נהגו העם להחמיר בזה, והגרשז"א אינו הורה להחמיר בזה.
וכן הובא בקובץ תשובות (ח"א סי' נח) שנשאל, לגבי גבינה צהובה שנתרככה, שדינו כגבינה רכה אם צריך להמתין שש שעות, וכתב שהרי נאמרו בזה שתי טעמים, מפני שטעם הבשר נמשך עד זמן רב, וכן טעם הרמב"ם משום בשר שבין השיניים נקרא, וא"כ באיסור לאכול בשר אחרי גבינה צהובה [עי' בערוה"ש סי' פ"ט אות י"א "שוויצר קעז" שיש בהם הרבה שמנונית והטעם נמשך הרבה זמן], ובפר"ח חולק על הט"ז, שבגבינה קשה שייך טעמו של הרמב"ם, אכן בגבינה רכה לא שייך הטעם של הרמב"ם, אך להטעם השני, בגבינה צהובה שהוא חריף וחזק והטעם נמשך אין נ"מ במה שנתרככה.
תרופות עם בשר או חלב
באגרות משה (יו"ד ח"ב סי' כו) כתב לדון אם צריך להמתין שש שעות במי שלוקח ויטאמין שנעשו מכבד של בהמות כשרות אם מותר לבלוע אותם אחר אכילת חלב, וכתב, הנה זה ודאי אינו כלום שאחר חלב מותר לאכול בשר, ואולי כוונת מע"כ הוא אחר גבינה קשה שיש להחמיר שלא לאכול בשר, אבל זהו רק לחומרא שמעיקר הדין מותר אפילו אחר גבינה קשה, ויש לשאול אם מותר לקחת לאחר אכילת חלב, ופשוט שגם בזה מותר שאין בזה את הטעמים שהוזכרו בט"ז, ואין בזה סברת לא פלווג שאינו בצורת אכילה, ואף אם אחד ישנה מדרך העולם וילעוס הויטאמין גם אין לאסור, וכתב לדון בדין בישואל אחר בישול ובנותן טעם שאין לחושב בזה.
ובשבט הלוי (ח"ז סי' קיח) כתב לדון בסוכר חלב שמעורב בכמות קטן בכמה וכמה כדורי תרופות אם מותר לאכול עם בשר, וכתב שאמנם עשוי מנסיובי חלבא ע"י שמאדים כל חלקי המים ונשאר סוכר זה, ומסבר שאינו עוד בכלל חלב כלל מהתורה, ואינו דומה לאבקת חלב שנשאר עיקר החלב אלא שנתיבש וחוזר שוב ע"י תערובת מים להקרא חלב גמור משא"כ סוכר חלב שנשארים רק חלקי סוכר שבחלב, מכ"מ לענין אכילת בב"ח שהוא רק בתערובת קטן תוך הכדורים, וגם מצינו שיש שסברו שתבשיל של גבינה עדיף מגבינה עצמה א"כ אפשר לקחת התרופה אחרי סעודת בשר, ופשוט שאי"צ להמתין שהרי הרמ"א התיר מעיקר הדין אחרי בהמ"ז מיד, ומעיקר ההלכה אין בתערובת מיעוט של חלב סוכר זה חשש במקום חולה שאין בו סכנה, והביא בשם האר"י (בשעה"מ פ' משפטים) שכתב שראה מחמירים שלא לאכל צוקער הנעשה מקנים מתוקים עם בשר לפי שהאומנים מתקנים אותו ע"י שמכניסים בו חלב עזים, וכ' והאר"י אכל אותו עם בשר ביחד.
רוב שעה שישית
הנה בלשון הרמב"ם התבאר ששיעור ההמתנה הוא כמו ש שעות, וכן משמע במאירי (חולין קה, א) שלא מצינו בשיעור זה שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה, ומובא בשם הגרשז"א אם אלה שמקילין להמתין בין בשר לחלב פחות משש שעות אם עליהם להמתין חמש שעות ורוב שעה או חמש וחצי שעות או חמש שעות ומשהו, וכתב שהמיקל יכול להמתין חמש ומשהו שכך אפשר לבאר ברמב"ם.
שינה לזמן שיעור שש שעות
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תלא) כתב לדון, במי שאכל בשר בלילה וישן וקם בבוקר ורוצה לשתות קפה עם חלב והוא עדיין קודם שש שעות, והביא בשם האדמו"ר רבי אברהם מטשכנוב, ששיעור שש שעות היינו לעיכול, ושינה גורם עיכול ולא צריך שש שעות, ויש לתמוה שמובא בספר זכרון למשה מהנהגות החתם סופר שהורה בתחילה להתיר, והכין לעצמו חלב לקפה לשתות בבוקר ונשפך, ומזה הבין שאין הדין כן לכן מאז פסק דלא פלוג ע"ש, ומי הוא אשר יהין לפסוק נגד עמוד הוראה כמותו, ואמנם אי אפשר לפסוק ממעשה, אבל גאוני ישראל בעלי רוח הקודש, הרגישו שזהו סימן, וביררו שוב ההלכה וראו פנים לאסור ולכן שינה פסק דינו, ויש לסמוך עליו.
זמן הפסקה לקטן
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תלה) כתב לגבי שיעור זמן ההמתנה לקטן בין בשר לחלב, שמיד כשמבין ענין האיסור של חלב אחר בשר (אפילו בשנתיים) כבר ראוי לחנכו ככל מצות חינוך שאסורים, ויש להמתין שיעור שעה אחרי קינוח והדחה שזהו בעצם עיקר השיעור לרמ"א, אבל כשמגיע לבן חמש או שש שזהו גיל חינוך למצוות ראוי להתחיל לחנכו יותר עד ג' שעות, ולערך בבן תשע או עשר ו' שעות, ובחכמ"א (כלל מ' דין י"ג) מקיל בחולה קצת אחרי שהיית שעה והוא הדין בקטן, אבל קצת חינוך צריך וראוי עכ"פ כשהוא עוד קטן לדקדק מאד לחנכו שימתין כבר אז שש שעות דוקא, וכתב שלא מצא כן בפוסקים אבל כך נראה שהוא מדיני החינוך, וכתב שאמנם מהתורה אסור להאכיל נבילות וטריפות לקטן בן יומו מ"מ בהמתנה בין בשר לחלב שהוא רק שיעור הרחקה אין בזה איסור, ואף להרמב"ם שאפשר שמשהו בשר נשאר בין השיניים והתינוק יאכלנו עם חלב ויש בזה חצי שיעור, מ"מ המאכיל לא נותן מה שבין השינים ולא מתכוון לכך, ואין בזה לא תאכילום, וכש"כ לאחר המתנת שעה שיש פוסקים שמותר גם מדרבנן.
טעם איסור בשר בחלב
בשל"ה (פרשת משפטים תורה אור כב) כתב, בטעם בשר בחלב כתב הריקאנטי (פרשת משפטים קה, ב), שהוא בסוד כלאים שמערב כחות העליונים, הכוונה, כי הבשר שהוא אדום הוא מצד כח הדין, והחלב מצד הרחמים.
ברבינו בחיי כתב, שבפשוטו הטעם שהחלב נעשה מן הדם והדם מזגו רע ומוליד אכזריות, וכשחוזר ומערבו עם הבשר הרי חוזר לכח הדם וטבעו הראשון כבתחלה, והתערבם יחד מטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל, והרמב"ם ז"ל כתב בזה טעם בטעמי המצות, כי מפני שהיה מנהג עובדי אלילים שהיו אוכלים בשר בחלב בבית תועבותם בימי חגיהם, על כן באה התורה לאסור אותו, וכתב לייסד, שנקראו חוקים לפי שהם חקוקים למעלה, והבשר והחלב דוגמא ורמז כנגדם למעלה דברים מיוחדים, וכשם שהבשר והחלב כל אחד מותר בפני עצמו כן הדברים ההם כל אחד ואחד מיוחד בפני עצמו, והאיסור הוא החבור והתורה גזרה ביניהם הבדל ורחוק, כן הדברים ההם יש לנו להבין כי יש ביניהם הבדל ואין להשוות קדושה של מעלה לקדושה של מטה אף על פי שהכל מיוחד זה בזה, וע"כ אמרו רז"ל: (מסכת גן עדן, אוצר המדרשים) לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מגלה להם לישראל מפני מה בשר בחלב אסור, משום שאין ראוי להתגלות בעולם הזה הטעם והסוד מפני שהעולם הזה יש בו יצר הרע ולא תסבלהו דעת הבריות אולי יחשבו על השם ויהרהרו אחר שתי רשויות ח"ו, אבל לעתיד לבא בזמן בטול יצה"ר יבינו הכל הסוד מעקרו, ושם יוסיף מעלה והשגה ונוכל להבדיל ונכיר שהוא אחד ושמו אחד כדבר הנביא (זכריה יד, ט) 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', ואז יהיה אחד בפי הכל, ושמו אחד לענין הקריאה שלא יקרא באל"ף דל"ת כמו שנקרא בעולם הזה אלא ביו"ד ה"א ככתבו.
