העיר הר"מ שחר שליט"א דבר נכון:
פרס הוא חצי ככר שיש בו מזון ב' סעודות, והפרס הוא מזון סעודה אחת. שיעור אותו ככר של ב' סעודות נחלקו בו תנאים עירובין פ"ב ב' דעת רבי יוחנן בן ברוקה שהוא ככר של ו' ביצים ודעת רבי שמעון שהוא של ח' ביצים. דעת רש"י למעשה עירובין ד' א' ד"ה פרס וכ"פ הטור הל' יוה"כ סי' תרי"ב דפרס הוא ד' ביצים וכרבי שמעון, ודעת הר"מ להלכה עירובין א' ט' כרבי יוחנן בן ברוקא שיעור ככר של עירוב הוא ו' ביצים, וממילא שיעור אכילת פרס הוא ג' ביצים, מאכ"א י"ד ח'. ובשו"ע הל' יוה"כ שם הביא ב' השיטות.
ואותו הפרס משתער בשל חיטים הנאכל כשהוא מיסב ואוכל בלפתן, עירובין ד' א'.
כמה זיתים בביצה, נחלקו בזה, עי' שו"ע תפ"ו שהביא דעת האומרים (תוס' עירובין פ') שהוא כחצי ביצה, והמ"ב הביא הדעה שהוא שליש ביצה (ר"מ עירובין).
נמצא, ש'פרס' הוא לכל הפחות ו' זיתים, (ולומר שהוא אכן ו' זיתים ולא יותר הוא חומרא גדולה, עי' הערה [1],) ואמור מעתה במקום כזית בכדי אכילת פרס, כזית בזמן אכילת ו' [או ח' וט' ויותר כנ"ל בהערה] זיתים ואם כן יהא שיעור זית אשר יהא, כל האוכל מצה כדרכו בלא השתהות ודאי אכל לכל הפחות כזית אחד בכדי אכילת פרס, ואם הכריע שזית הוא ביצה שלנו הרי שהפרס הוא ו' זיתים שלנו, ואין שום אפשרות להגדיל את הזית ולהקטין את הפרס, שהרפס עצמו משוער בזיתים, והמגדיל את הזית הרי שהגדת הזית והפרס באין כאחד.
ואף שו' זיתים הם בחמץ בלפתן שנוח לאכלו יותר ממצה, מכל מקום כזית אחד של מצה נאכל במשך הזמן הזה בלא שום ספק [וצרף לזנ מה שכתבו שהשיעור הוא מתחילת הבליעה וכן מה שבאמת לא נמצא למי שיקטין הפרס לו' ביצים כנ"ל], ואין צריך שידחוק עצמו באכילה גסה, עכ"ד. שו"ר שכתב עד"ז הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו הלכות חג בחג.
[1] בחשבון הפרס - במש"כ שפרס הוא ו' ביצים אי נימא שפרס הוא ג' ביצים וביצה ב' זיתים, יש להעיר ע"ז דלכאו' הוא דלא כמאן, דהר"מ דס"ל שפרס ג' ביצים ס"ל שביצה היא יותר מג' זיתים [שבזית ג' גרוגרות והגרוגרת גדולה מזית], והתוס' דס"ל דהביצה ב' זיתים ס"ל דפרס הוא ד' ביצים, נמצא דלתרוויהו זית הוא אחד מח' או יותר מט' מפרס.
ויש לצרף עוד שכבר נודע דמש"כ התוס' שזית חצי ביצה הוא מסתירת הסוגיות ביומא וכריתות, שביומא אמרו בית הבליעה מחזיק כזית, ובכריתות אמרו שאין בית הבליעה מחזיק ג' ביצים, ובזה יש לדייק שלא אמרו שבית הבליעה ב' זיתים אלא שהוא פחות מג', ואין מזה ראיה אלא שהזית גדול משליש ביצה, ולא שהוא חצי, ודו"ק.
(הגע עצמך, הנה בשתיית רביעית נקטינן לכתחילה שע"מ לברך אחריה יש לשתותה בלי שהות, וקראוהו הפוסקים 'כדי שתיית רביעית', והנה האופן בו נהגו רבים לדחוק עצמם לאכול הוא יותר מכדי אכילת כזית באופן רגיל, וכל זה בשעה שרצון חז"ל היה לרווח לנו את זמן האכילה טובא, ואמרו לאכול כזית בכדי אכילת פרס, ולא 'כזית בכדי אכילת כזית'.)
להעיר, שאכן החשבון מבורר כמו שנכתב, אמנם יש לזכור שהפרס המשמש לקביעות שיעור זמן אינו סיבת הקביעות אלא סימן בעלמא, שגילתה ההלכה למשה שסיני ששיעור זמן המשתער באכילת פרס כיכר הוא הנידון כיחידת זמן אחת בדיני התורה. ולפי"ז יש מקום לדון מה היה הדין אילו היו משתנים הביצים לעלויא וביצים שלנו היו גדולות משל אותו הזמן שנאמרה בו ההלכתא, עי' בזה. אבל למעשה אין נ"מ בדבר כיון שכל הסוברים שנשתנו השיעורים היינו שינוי לגריעותא שנתקטנו, וממילא אפי' אי נימא שמשתער הזמן לפי ביצה שבימיך עדיין שיעור אכילת כזית בכדי אכילת פרס הוא זמן מרווח מאוד כפי שנתבאר.
פרס הוא חצי ככר שיש בו מזון ב' סעודות, והפרס הוא מזון סעודה אחת. שיעור אותו ככר של ב' סעודות נחלקו בו תנאים עירובין פ"ב ב' דעת רבי יוחנן בן ברוקה שהוא ככר של ו' ביצים ודעת רבי שמעון שהוא של ח' ביצים. דעת רש"י למעשה עירובין ד' א' ד"ה פרס וכ"פ הטור הל' יוה"כ סי' תרי"ב דפרס הוא ד' ביצים וכרבי שמעון, ודעת הר"מ להלכה עירובין א' ט' כרבי יוחנן בן ברוקא שיעור ככר של עירוב הוא ו' ביצים, וממילא שיעור אכילת פרס הוא ג' ביצים, מאכ"א י"ד ח'. ובשו"ע הל' יוה"כ שם הביא ב' השיטות.
ואותו הפרס משתער בשל חיטים הנאכל כשהוא מיסב ואוכל בלפתן, עירובין ד' א'.
כמה זיתים בביצה, נחלקו בזה, עי' שו"ע תפ"ו שהביא דעת האומרים (תוס' עירובין פ') שהוא כחצי ביצה, והמ"ב הביא הדעה שהוא שליש ביצה (ר"מ עירובין).
נמצא, ש'פרס' הוא לכל הפחות ו' זיתים, (ולומר שהוא אכן ו' זיתים ולא יותר הוא חומרא גדולה, עי' הערה [1],) ואמור מעתה במקום כזית בכדי אכילת פרס, כזית בזמן אכילת ו' [או ח' וט' ויותר כנ"ל בהערה] זיתים ואם כן יהא שיעור זית אשר יהא, כל האוכל מצה כדרכו בלא השתהות ודאי אכל לכל הפחות כזית אחד בכדי אכילת פרס, ואם הכריע שזית הוא ביצה שלנו הרי שהפרס הוא ו' זיתים שלנו, ואין שום אפשרות להגדיל את הזית ולהקטין את הפרס, שהרפס עצמו משוער בזיתים, והמגדיל את הזית הרי שהגדת הזית והפרס באין כאחד.
ואף שו' זיתים הם בחמץ בלפתן שנוח לאכלו יותר ממצה, מכל מקום כזית אחד של מצה נאכל במשך הזמן הזה בלא שום ספק [וצרף לזנ מה שכתבו שהשיעור הוא מתחילת הבליעה וכן מה שבאמת לא נמצא למי שיקטין הפרס לו' ביצים כנ"ל], ואין צריך שידחוק עצמו באכילה גסה, עכ"ד. שו"ר שכתב עד"ז הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו הלכות חג בחג.
[1] בחשבון הפרס - במש"כ שפרס הוא ו' ביצים אי נימא שפרס הוא ג' ביצים וביצה ב' זיתים, יש להעיר ע"ז דלכאו' הוא דלא כמאן, דהר"מ דס"ל שפרס ג' ביצים ס"ל שביצה היא יותר מג' זיתים [שבזית ג' גרוגרות והגרוגרת גדולה מזית], והתוס' דס"ל דהביצה ב' זיתים ס"ל דפרס הוא ד' ביצים, נמצא דלתרוויהו זית הוא אחד מח' או יותר מט' מפרס.
ויש לצרף עוד שכבר נודע דמש"כ התוס' שזית חצי ביצה הוא מסתירת הסוגיות ביומא וכריתות, שביומא אמרו בית הבליעה מחזיק כזית, ובכריתות אמרו שאין בית הבליעה מחזיק ג' ביצים, ובזה יש לדייק שלא אמרו שבית הבליעה ב' זיתים אלא שהוא פחות מג', ואין מזה ראיה אלא שהזית גדול משליש ביצה, ולא שהוא חצי, ודו"ק.
(הגע עצמך, הנה בשתיית רביעית נקטינן לכתחילה שע"מ לברך אחריה יש לשתותה בלי שהות, וקראוהו הפוסקים 'כדי שתיית רביעית', והנה האופן בו נהגו רבים לדחוק עצמם לאכול הוא יותר מכדי אכילת כזית באופן רגיל, וכל זה בשעה שרצון חז"ל היה לרווח לנו את זמן האכילה טובא, ואמרו לאכול כזית בכדי אכילת פרס, ולא 'כזית בכדי אכילת כזית'.)
להעיר, שאכן החשבון מבורר כמו שנכתב, אמנם יש לזכור שהפרס המשמש לקביעות שיעור זמן אינו סיבת הקביעות אלא סימן בעלמא, שגילתה ההלכה למשה שסיני ששיעור זמן המשתער באכילת פרס כיכר הוא הנידון כיחידת זמן אחת בדיני התורה. ולפי"ז יש מקום לדון מה היה הדין אילו היו משתנים הביצים לעלויא וביצים שלנו היו גדולות משל אותו הזמן שנאמרה בו ההלכתא, עי' בזה. אבל למעשה אין נ"מ בדבר כיון שכל הסוברים שנשתנו השיעורים היינו שינוי לגריעותא שנתקטנו, וממילא אפי' אי נימא שמשתער הזמן לפי ביצה שבימיך עדיין שיעור אכילת כזית בכדי אכילת פרס הוא זמן מרווח מאוד כפי שנתבאר.
