א] הנה לגבי הפקר עיקרי הדינים הם שההפקר פוטר בתרו''מ כל שהיה ברשות הפקר בין שליש למירוח, דהינו שאם זכה בו קודם מירוח ואז מירחו אינו חיב במעשרות אע''פ שבזמן המירוח היה ברשות הקדש, דין הפטור במעשרות מבואר במעשרות פ''א מ''א[ובפיאה פ''א משנה ו', ובריש תרומות בפ''א מש''ה], ובירושלמי במעשרות שם מבואר שיש ב' מקורות לפטור הפקר מדגנך ולא הפקר ומובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה, ומבואר בירושלמי שבעי ב' המקורות כי מדגנך הינו ממעטים רק מה שהוא הפקר בזמן המירוח עצמו,אבל בגונא שזכה בהם קודם המירוח זה ממעטינן מובא הלוי, והעולה לדינא שעכ''פ הפקר פטור גם אם נתמרח כהפקר ואח''כ כה בזה וגם אם במירוח כבר היה ברשות בעלים וזכה בהם קודם המירוח.
והנה הרמב''ם תרומות פ''ב הי''א כתב בזה''ל ''אבל הזורע שדה הפקר חיב בתרומה ומעשרות'' ומקורו מהירושלמי כמבואר בכס''מ שם, ועין ברידב''ז שמבאר הטעם בזה שפטורא דהפקר קאי על התבואה והכא ההפקר אינו בתבואה, ונראה דה''ה גם לענין מי שזכה קודם הבאת שליש שיהיה חיב בהפקר כיון שעדין לא חשיבי כתבואה לענין מעשרות ואין בזה המיעוט, וכ''ה בפשיטות בצ''פ שם שודאי חיב בכה''ג, ועולה לדינא שאם זכה בזה קודם השליש א''כ יהיה חיב גם בזוכה מהפקר.
ובהפקיר אחרי המירוח עי' במשנה בפיאה פ''א מ''ו שבפשטות משמע שחיב בכה''ג וכ''כ ברע''ב שם, ודנו בזה האחרונים ועין בשיה''מ פ''ח מלולב ה''ב שהוכיח שחיבים בכה''ג וכ''ה בדברי הגר''ח בבכורים פ''ח ה''ו שפשיט''ל שהחיוב אינו נפקע אחרי שחל, וע''ע בתוס' ב''ק צ''ד וברש''י ברכות מ' ב, והינו שודאי מבואר כאן שחיב רק יש נידון אם הוא מדאוריתא או דרבנן, וע''ע במנ''ח מצוה שצ''ה מה שהרחיב בזה.
[ורק בלוקח מצינו שיהיה נפטר אחרי המירוח ונחלקו בזה הריב''ם ור''ת בב''מ האם פטורו הוא רק קודם מירוח או גם לאחר מירוח, והרחבנו בזה במקו''א היאך התם יכול ליפקע חיוב המעשרות ועי''ש בכתבינו למעשרות, אך עכ''פ בהפקר פשיט''ל שכיון שחל בזה החיוב כבר לא יפקע וההבדל נראה דהתם עיקר החיוב הוא כלפי גידולו של האדם שנתפס אצלו ועד כמה שהגיע מרשות אחרת אינו תבואת זרעך, אבל בהפקר אינו חיסרון בזרעך כשכבר התמרח בחיוב דאכתי במציאות הוא גידול שלו, וע''כ כבר חל בו החיוב, משא''כ בתרו''מ שכל מציאות החיוב היא למי שהגידול שלו].
ב] ובדין הקדש בתרו''מ מבואר ג''כ לפוטרו והוא במשנה בפיאה שם ובעוד מקומות גם בתרומות שם וכו', ושם מבואר בפיאה דכל הפטור בהקדש הוא דוקא כשנתמרח אצל הגזבר הינו בזמן החיוב אבל אם פדאו קודם מירוח חיב הפודה בתרו''מ.
ובירולשמי חלה פ''ג ה''ג מבואר עוד שאם גדל השליש אצל הגזבר הוא גם סיבה לפטור,[וכן הבינו המפרשים בדעת הרמב''ם בפ''ב ממעשרות ה''ח, עי' במפרשי הרמב''ם שם[בן אריה, וברבנ''ז יו''ד תט''ז ועוד] ומבארים שכונתו כהירושלמי שהשליש ביד גזבר הוא ג''כ סיבה לפטור, והינו שהעולה לדינא שאם היה אצל הגזבר כהקדש בזמן הגידול שליש או בזמן המירוח הוא סיבה למפטר אך אם הקדיש ופדה בין השליש למירוח יהיה חיב, ובשונה מהפקר שאם הפקיר וזכה בין השליש למירוח אכתי יהיה פטור.
וגדר הדין בהקדש הוא שכל שהשלבים של החיוב יהיה אצל הגזבר הוא סיבה לפטור אך הוא דין בשלבים המחיבים של שליש ומירוח.
ג] והנה במתני' פ''א מ''ג מבואר דיש חילוק בין חיוב חלה לתרו''מ דאלו חיבין בחלה ופטורין מן המעשרות, והמשנה מונה את ענין הקדש והפקר, ובפשטות המשנה הוא שבחלה ליכא לפטורא דהפקר כלל, ואמנם ברמב''ם בהל' בכורים פ''ח ה''ו כתב בזה''ל ''וכן המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואח"כ גלגלה, או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ה"ז חייבת בחלה, הקדישה קודם שתתגלגל ונתגלגלה ביד ההקדש ואח"כ פדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה'' עכ"ל.
ומבואר להדיא מדברי הר''מ שאם הגלגול היה במצב של הפקר יש לפוטרו מחלה,[וכ''נ בשו''ע יו''ד ש''ל] וכמו''כ מבואר מדבריו שאם הגלגול היה בשעת ההקדש יש לפטורו בזה.
והדין לפטור בהקדש הרי הוא מבואר להדיא בחלה פ''ג משנה ג' ומבואר שם שגלגול ההקדש פוטר ועי' רע''ב שילפי מעריסותיכם ולא של הקדש.
וצל''ע מהיכ''ת לפטור בחלה אם נתגלגלה בזמן ההפקר שזה לא מצינו במשנה, ועי' בתשב''ץ ח''ב רצ''א דיני חלה פ''ג שמבואר בלשונו שילפינן מעריסותיכם, ואמנם הגר''ח מקשה ע''ז דאינו נראה כלל דהרי במשנה לא הביאו כלל דין ההפקר ומשמע שזה ילפותא רק לעכו''ם והקדש.
והגר''ח כותב לבאר דלעולם הילפותא הוא מובא הלוי כמו בתרו''מ שלעולם הפטור מכוח שאין ללוי דיני הנתינה במה שיש לו יד בזה ג''כ, רק דמ''מ ההבדל בין תרו''מ לחלה הוא שהחיוב תרו''מ לעולם הוא על התבואה וא''כ כל שהיה הפקר כבר הוא תבואה שהיה בה מצב של הפקר ואין לחיבה אבל בחלה כל עיקר מציאות החיוב הוא בשם עיסה שחל ע''י הגלגול ואין כלל גדר של דבר המחויב לפני הגלגול.
וביאור הדברים הרחבנו ביסוד דברי הגר''ח בדין חלה בתבואה דחו''ל וההבדל בין חלה לתרו''מ בזה, והרחבנו שם שזה אותו היסוד דהכא בחלת הפקר, והגדר בזה נתבאר דתרו''מ הוא חיוה על מה שהתבואה הגיעה לשימושו של הבעלים, וזה המחיב בתבואה כשהיא במצב שעומד לשימוש הבעלים, אבל חלה אין חיובה בתבואה אלא ב''אוכל'' העומד לבעלים, וכל שאינה עיסה ואין בה הגדרה של אוכל אין מקום כלל לחיבה ואינה הדבר המתחיב כי בתבואה יש שלבים אימתי חל החיוב בפועל ומ''מ זהו הדבר המתחיב אך החלה קודם הגלגול אין כאן הדבר המתחיב שהוא ה''אוכל'' ולא הדגן והתבואה, וע''כ בחלה אין מקום כלל לפטורא דהפקר קודם הגלגול כי אינו הדבר המתחיב וכמה שביאר שם לגבי חו''ל.
וע''ע בהגר''ח שעמד ע''ז מדוע הר''מ מזכיר בפירוש רק כלפי ההקדש, ומבאר הגר''ח דלעולם פטורא דהפקר ענינו בעצם המצב שהיה כאן תבואה דהפקר וכמשנ''ת לעיל שגם בהפקר קודם מירוח נפטרים, אבל בהקדש הוא דין בשעת חיבו שהדבר אינו מתחיב כאשר החיוב חל בהקדש וכנמשנ''ת ג''כ לעיל וא''כ מה שהר''מ בא לסים דבריו על החלה בשעת חיובה אינו מתאים אלא בהקדש, והינו שלמרות שהדינים בחלה שוים בהקדש והפקר שבשניהם הוא רק בגלגול וזה לא כבתרו''מ שדיניהם שונים, מ''מ התוכן הוא שומנה גם כאן שבהפקר הפטור מצד שהיה בזה מצב של הפקר ולא כי נתמרח בהפקר, אבל בהקדש הפטור הוא מצד שנתחיב אצל הקדש וכמו בתרו''מ, רק שבפועל הווה אותו דין אך שורשם שונה [ונוקט שם שלאחר הגלגול כבר לא יהני להפקיר וכמו בתרו''מ שס''ל שלא מהני להפקיר אחרי המירוח וא''כ בהכרח הווה אותו הדין אך הגדר שונה].
ועי''ש עוד בהגר''ח שנתקשה דגם בחלה יש שלב מוקדם של נתינת מים שחל בו החלה וא''ה יהני הפקר באותו השעה, ועי''ש מה שישב שאכתי אי''ז החפצא המתחיבת בנתינת המים רק שיש גזיה''כ שמהני בזה ההפרשה עי''ש.
ע''ע בחזו''א בגליונות מה שנתוכח הרבה עם הגר''ח בזה וס''ל שודאי דגם בדיני חלהמ יש משמעות לגידול של התבואה.
ד] והנה במבואר כאן במשנה לחלק בהקדש בין תרו''מ לחלה, יש לתמוה טובא דבשלמא בהפקר יש כאן נ''מ למעשה ביניהם שרק בגלגול הוא נפטר ומשא''כ בתרו''מ הוא נפטר גם לפני זמן החיוב, אך כלפי הקדש אינו מבורר כלל דהרי בתרו''מ הפטור הוא בזמן החיוב דהינו מירוח והכא יש נפטור בזמן החיוב שהוא הגלגול ומה ההבדל ביניהם הרי בשניהם הקדש בזמן חלות החיוב הוא סיבה לפטור.
ועין באבנ''ז יו''ד תט''ז שעמד בקושיא זו, ומציע לפרש מצד השליש אשר בחלה אינו פוטר בשליש בהקדש ובתרו''מ יפטור בשליש בהקדש כמשנ''ת לעיל, ולכאורה הדברים צ''ע רב מה השיכות כלל הרי החלה מתחיבת כם בפחות משליש כמבואר להדיא בהמשך המשנה וא''כ מה שיכא לדון כלל דין פטור של שליש בבהקדש בחלה.
וגדולה מזו מצינו בדברי החזו''א יו''ד סי' ר' סק''ב שדן שבגדל שליש ביד עכו''ם למ''ד יש קנין יהיה פטור גם מחלה, ודן שם שלגבי הקדש שאני ויהיה חיב גם בגדל שליש בהקדש, ובדר''א בכורים פ''ח ס''ק מ''ה מסתפק בדין שליש בהקדש[ודלא כהאבנ''ז שביאר שהחיודש הוא שאין דין שליש.]
ומבואר מדברי האבנ''ז והחזו''א שיש משמעות לענין שליש אפילו בחלה, וצ''ע לכאורה בביאור הענינים בזה, ועוד צ''ע מה נענה בעיקר קושית האבנ''ז מהו החידוש המיוחד בדין חלה בהקדש ששונה מתרו''מ.
ונראה דעיקר הקושי נובע מהבנה שדיני שליש בגוי והקדש ענינם בעצם מה שהתנאי בחיוב תרו''מ של השליש לא התקיים אצל הישראל וע''כ אין מקום מלחיב בזה, וע''כ קשיא לן דהרי בחלה אין כלל דין שליש וא''כ מה שיכא בו פטורים כלל.
ונראה לחדש דעיקר הפטור בגידולי עכו''ם שתליא בשליש ביד גוי אינו מצד שלא התקיים השלב של שליש ביד ישראל אלא הוא דין חיובי שעצם המציאות שהתבואה היה בגידול שליש אצל גוי הוא עצמו סיבה להפקיע דין התרו''מ, והינו שאין כאן דין של ''העדר'' גידול שליש ביד ישראל אלא יש כאן דין של ''הפקעה'', שעצם המציאות שהיה גידול שליש ביד גוי הוא סיבה להפקיע החיוב דתרו''מ, דבעי תבואת זרעך ולא של גוי ועצם המציאות שיש כאן גם גידול של הגוי הוא המפקיע מהחיוב.
וממילא שפיר שיכא לדון דגם בחלה יהיה דין הפקעה של שליש במה שהגידול היה ביד הגוי והוא יהיה סיבת ההפקעה מהחיוב של חלה, ושיעור השליש אינו כי אז הוא זמן החיוב אלא שיעור השליש הוא חישבות בגדיול כמו דאז מהני שיחשב צבואה לתרומה כמו''כ אז מהני שיחשב תבואה לענין שלא יהיה בזה כבר שם תבואת ישראל.
והנה בחזו''א ביו''ד סימן ר' סק''ב דן שגידול ביד שליש ביד הגוי פוטר גם מחלה, ואמנם לגבי הקדש דן ומסתפק בזה וכתב בסוף הדברים בזה''ל ''יש לחלק בין גדל בחו"ל או ביד נכרי שאין הפירות בלי חיובא כלל, ובין הפקר והקדש דהפירות בקדושת פירות הארץ אלא חסר תנאי החיוב ובזה בחלה עיקר תנאיה בגלגול''
ויל''ע בביאר כונתו לחלק בין הקדש לגד בחו''ל או ביד גוי, ונראה די''ל בזה ע''פ משנ''ת דדוקא בגידול של גוי או חו''ל הווה דין של הפקעה חיובית שעצם המצב שגדל ביד גוי הוא מפקיע מהחיוב, אבל בהקדש שאינו חסר בעיקר הקדושה התם הוא רק דין שתנאי החיוב לא התקים והינו שזה דין של שלילה שבעי שהשליש יתקים ביד אדם ולא ביד הקדש, וזה באמת לא שיכא בחלה שאין בה דין שליש כלל.
ונראה דזה גופא ביאור כונת דברי האבנ''ז, שאה''נ ואין דין שליש בחלה ומ''מ היה צד לומר שגם בהקדש הוא דין של הפקעה שעצם המציאות שלא גדל לגמרי ביד הדיוט הוא סיבה להפקיע מדיני תרו''מ, וזה קמ''ל שמשנה דדין הקדש אינו הפקעה אלא נובע ממה שלא היה השליש ביד ישראל וע''כ באמת בחלה יהי חיב בכה''ג, ובשונה מגדל שליש ביד גוי שאז גם בחלה הוא יהיה סיבה להפקעה, וע''ע בהערה[1].
ה]ובעיקר המבואר מדברי החזו''א שיש משמעות גם לגידול בדיני חלה, נתבאר לעיל דהגר''ח פליג ע''ז וס''ל דגידול בחו''ל ונתגלגל בא''י הוא חיב, ונחל' לשיטתם[עי' חזו''א בגליונות על הגר''ח] האם יש משמעות לגידול בדיני חלה או שהכל מתחיל בגלגול, ואמנם החזו''א מוכיח ממה דמצינו דאין עושים חלה מחדש על הישן והינו בגידול, ונ''ל דאה''נ וגם להגר''ח יש משמעות בגידול רק עיקר כונת הגר''ח שהחפצא המתחיב הוא ה''אוכל'' וכמשנ''ת, רק עדין שיכא בזה חלוקה דיש כאן ''אוכל הבא מכוח גידול חדש או ישן'', ומ''מ לדיני חו''ל ס''ל להגר''ח דאינו נ''מ כי בזה בעי את החפצא המתחיבת ממש.
[1] והנה ראיתי ב''אמרות אברהם'' להגראמ''ז [אהלי זרעים ויק''פ פ''ו] שג''כ נתקשה מאד בדברי החזו''א והאבנ''ז מהו המשמעות של שליש בדיני חלה, והוא ביאר ע''פ דרכו שאין הענין מצד שליש אלא מצד חשיבות בכוח החימוץ והינו מה שחל בזה כוח החימוץ שיש דין שבעי שיהיה עיסה שבאה מתבואה עם כוח חימוץ וע''ז מתמעט לאבנ''ז ולחזו''א באמת פטור ובאמת אין המכוון בשליש אלא בזמן הגדילה לחימוץ, ויל''ע בגוף הסברא אך ודאי אי''ז כונת החזו''א והאבנ''ז שלהדיא דנו מצד שליש, וגם אינו מובן לדעתו מהו שדן החזו''א לחלק בין הקדש לעכו''ם, ולדברינו מיושב בס''ד.
והנה הרמב''ם תרומות פ''ב הי''א כתב בזה''ל ''אבל הזורע שדה הפקר חיב בתרומה ומעשרות'' ומקורו מהירושלמי כמבואר בכס''מ שם, ועין ברידב''ז שמבאר הטעם בזה שפטורא דהפקר קאי על התבואה והכא ההפקר אינו בתבואה, ונראה דה''ה גם לענין מי שזכה קודם הבאת שליש שיהיה חיב בהפקר כיון שעדין לא חשיבי כתבואה לענין מעשרות ואין בזה המיעוט, וכ''ה בפשיטות בצ''פ שם שודאי חיב בכה''ג, ועולה לדינא שאם זכה בזה קודם השליש א''כ יהיה חיב גם בזוכה מהפקר.
ובהפקיר אחרי המירוח עי' במשנה בפיאה פ''א מ''ו שבפשטות משמע שחיב בכה''ג וכ''כ ברע''ב שם, ודנו בזה האחרונים ועין בשיה''מ פ''ח מלולב ה''ב שהוכיח שחיבים בכה''ג וכ''ה בדברי הגר''ח בבכורים פ''ח ה''ו שפשיט''ל שהחיוב אינו נפקע אחרי שחל, וע''ע בתוס' ב''ק צ''ד וברש''י ברכות מ' ב, והינו שודאי מבואר כאן שחיב רק יש נידון אם הוא מדאוריתא או דרבנן, וע''ע במנ''ח מצוה שצ''ה מה שהרחיב בזה.
[ורק בלוקח מצינו שיהיה נפטר אחרי המירוח ונחלקו בזה הריב''ם ור''ת בב''מ האם פטורו הוא רק קודם מירוח או גם לאחר מירוח, והרחבנו בזה במקו''א היאך התם יכול ליפקע חיוב המעשרות ועי''ש בכתבינו למעשרות, אך עכ''פ בהפקר פשיט''ל שכיון שחל בזה החיוב כבר לא יפקע וההבדל נראה דהתם עיקר החיוב הוא כלפי גידולו של האדם שנתפס אצלו ועד כמה שהגיע מרשות אחרת אינו תבואת זרעך, אבל בהפקר אינו חיסרון בזרעך כשכבר התמרח בחיוב דאכתי במציאות הוא גידול שלו, וע''כ כבר חל בו החיוב, משא''כ בתרו''מ שכל מציאות החיוב היא למי שהגידול שלו].
ב] ובדין הקדש בתרו''מ מבואר ג''כ לפוטרו והוא במשנה בפיאה שם ובעוד מקומות גם בתרומות שם וכו', ושם מבואר בפיאה דכל הפטור בהקדש הוא דוקא כשנתמרח אצל הגזבר הינו בזמן החיוב אבל אם פדאו קודם מירוח חיב הפודה בתרו''מ.
ובירולשמי חלה פ''ג ה''ג מבואר עוד שאם גדל השליש אצל הגזבר הוא גם סיבה לפטור,[וכן הבינו המפרשים בדעת הרמב''ם בפ''ב ממעשרות ה''ח, עי' במפרשי הרמב''ם שם[בן אריה, וברבנ''ז יו''ד תט''ז ועוד] ומבארים שכונתו כהירושלמי שהשליש ביד גזבר הוא ג''כ סיבה לפטור, והינו שהעולה לדינא שאם היה אצל הגזבר כהקדש בזמן הגידול שליש או בזמן המירוח הוא סיבה למפטר אך אם הקדיש ופדה בין השליש למירוח יהיה חיב, ובשונה מהפקר שאם הפקיר וזכה בין השליש למירוח אכתי יהיה פטור.
וגדר הדין בהקדש הוא שכל שהשלבים של החיוב יהיה אצל הגזבר הוא סיבה לפטור אך הוא דין בשלבים המחיבים של שליש ומירוח.
ג] והנה במתני' פ''א מ''ג מבואר דיש חילוק בין חיוב חלה לתרו''מ דאלו חיבין בחלה ופטורין מן המעשרות, והמשנה מונה את ענין הקדש והפקר, ובפשטות המשנה הוא שבחלה ליכא לפטורא דהפקר כלל, ואמנם ברמב''ם בהל' בכורים פ''ח ה''ו כתב בזה''ל ''וכן המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואח"כ גלגלה, או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ה"ז חייבת בחלה, הקדישה קודם שתתגלגל ונתגלגלה ביד ההקדש ואח"כ פדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה'' עכ"ל.
ומבואר להדיא מדברי הר''מ שאם הגלגול היה במצב של הפקר יש לפוטרו מחלה,[וכ''נ בשו''ע יו''ד ש''ל] וכמו''כ מבואר מדבריו שאם הגלגול היה בשעת ההקדש יש לפטורו בזה.
והדין לפטור בהקדש הרי הוא מבואר להדיא בחלה פ''ג משנה ג' ומבואר שם שגלגול ההקדש פוטר ועי' רע''ב שילפי מעריסותיכם ולא של הקדש.
וצל''ע מהיכ''ת לפטור בחלה אם נתגלגלה בזמן ההפקר שזה לא מצינו במשנה, ועי' בתשב''ץ ח''ב רצ''א דיני חלה פ''ג שמבואר בלשונו שילפינן מעריסותיכם, ואמנם הגר''ח מקשה ע''ז דאינו נראה כלל דהרי במשנה לא הביאו כלל דין ההפקר ומשמע שזה ילפותא רק לעכו''ם והקדש.
והגר''ח כותב לבאר דלעולם הילפותא הוא מובא הלוי כמו בתרו''מ שלעולם הפטור מכוח שאין ללוי דיני הנתינה במה שיש לו יד בזה ג''כ, רק דמ''מ ההבדל בין תרו''מ לחלה הוא שהחיוב תרו''מ לעולם הוא על התבואה וא''כ כל שהיה הפקר כבר הוא תבואה שהיה בה מצב של הפקר ואין לחיבה אבל בחלה כל עיקר מציאות החיוב הוא בשם עיסה שחל ע''י הגלגול ואין כלל גדר של דבר המחויב לפני הגלגול.
וביאור הדברים הרחבנו ביסוד דברי הגר''ח בדין חלה בתבואה דחו''ל וההבדל בין חלה לתרו''מ בזה, והרחבנו שם שזה אותו היסוד דהכא בחלת הפקר, והגדר בזה נתבאר דתרו''מ הוא חיוה על מה שהתבואה הגיעה לשימושו של הבעלים, וזה המחיב בתבואה כשהיא במצב שעומד לשימוש הבעלים, אבל חלה אין חיובה בתבואה אלא ב''אוכל'' העומד לבעלים, וכל שאינה עיסה ואין בה הגדרה של אוכל אין מקום כלל לחיבה ואינה הדבר המתחיב כי בתבואה יש שלבים אימתי חל החיוב בפועל ומ''מ זהו הדבר המתחיב אך החלה קודם הגלגול אין כאן הדבר המתחיב שהוא ה''אוכל'' ולא הדגן והתבואה, וע''כ בחלה אין מקום כלל לפטורא דהפקר קודם הגלגול כי אינו הדבר המתחיב וכמה שביאר שם לגבי חו''ל.
וע''ע בהגר''ח שעמד ע''ז מדוע הר''מ מזכיר בפירוש רק כלפי ההקדש, ומבאר הגר''ח דלעולם פטורא דהפקר ענינו בעצם המצב שהיה כאן תבואה דהפקר וכמשנ''ת לעיל שגם בהפקר קודם מירוח נפטרים, אבל בהקדש הוא דין בשעת חיבו שהדבר אינו מתחיב כאשר החיוב חל בהקדש וכנמשנ''ת ג''כ לעיל וא''כ מה שהר''מ בא לסים דבריו על החלה בשעת חיובה אינו מתאים אלא בהקדש, והינו שלמרות שהדינים בחלה שוים בהקדש והפקר שבשניהם הוא רק בגלגול וזה לא כבתרו''מ שדיניהם שונים, מ''מ התוכן הוא שומנה גם כאן שבהפקר הפטור מצד שהיה בזה מצב של הפקר ולא כי נתמרח בהפקר, אבל בהקדש הפטור הוא מצד שנתחיב אצל הקדש וכמו בתרו''מ, רק שבפועל הווה אותו דין אך שורשם שונה [ונוקט שם שלאחר הגלגול כבר לא יהני להפקיר וכמו בתרו''מ שס''ל שלא מהני להפקיר אחרי המירוח וא''כ בהכרח הווה אותו הדין אך הגדר שונה].
ועי''ש עוד בהגר''ח שנתקשה דגם בחלה יש שלב מוקדם של נתינת מים שחל בו החלה וא''ה יהני הפקר באותו השעה, ועי''ש מה שישב שאכתי אי''ז החפצא המתחיבת בנתינת המים רק שיש גזיה''כ שמהני בזה ההפרשה עי''ש.
ע''ע בחזו''א בגליונות מה שנתוכח הרבה עם הגר''ח בזה וס''ל שודאי דגם בדיני חלהמ יש משמעות לגידול של התבואה.
ד] והנה במבואר כאן במשנה לחלק בהקדש בין תרו''מ לחלה, יש לתמוה טובא דבשלמא בהפקר יש כאן נ''מ למעשה ביניהם שרק בגלגול הוא נפטר ומשא''כ בתרו''מ הוא נפטר גם לפני זמן החיוב, אך כלפי הקדש אינו מבורר כלל דהרי בתרו''מ הפטור הוא בזמן החיוב דהינו מירוח והכא יש נפטור בזמן החיוב שהוא הגלגול ומה ההבדל ביניהם הרי בשניהם הקדש בזמן חלות החיוב הוא סיבה לפטור.
ועין באבנ''ז יו''ד תט''ז שעמד בקושיא זו, ומציע לפרש מצד השליש אשר בחלה אינו פוטר בשליש בהקדש ובתרו''מ יפטור בשליש בהקדש כמשנ''ת לעיל, ולכאורה הדברים צ''ע רב מה השיכות כלל הרי החלה מתחיבת כם בפחות משליש כמבואר להדיא בהמשך המשנה וא''כ מה שיכא לדון כלל דין פטור של שליש בבהקדש בחלה.
וגדולה מזו מצינו בדברי החזו''א יו''ד סי' ר' סק''ב שדן שבגדל שליש ביד עכו''ם למ''ד יש קנין יהיה פטור גם מחלה, ודן שם שלגבי הקדש שאני ויהיה חיב גם בגדל שליש בהקדש, ובדר''א בכורים פ''ח ס''ק מ''ה מסתפק בדין שליש בהקדש[ודלא כהאבנ''ז שביאר שהחיודש הוא שאין דין שליש.]
ומבואר מדברי האבנ''ז והחזו''א שיש משמעות לענין שליש אפילו בחלה, וצ''ע לכאורה בביאור הענינים בזה, ועוד צ''ע מה נענה בעיקר קושית האבנ''ז מהו החידוש המיוחד בדין חלה בהקדש ששונה מתרו''מ.
ונראה דעיקר הקושי נובע מהבנה שדיני שליש בגוי והקדש ענינם בעצם מה שהתנאי בחיוב תרו''מ של השליש לא התקיים אצל הישראל וע''כ אין מקום מלחיב בזה, וע''כ קשיא לן דהרי בחלה אין כלל דין שליש וא''כ מה שיכא בו פטורים כלל.
ונראה לחדש דעיקר הפטור בגידולי עכו''ם שתליא בשליש ביד גוי אינו מצד שלא התקיים השלב של שליש ביד ישראל אלא הוא דין חיובי שעצם המציאות שהתבואה היה בגידול שליש אצל גוי הוא עצמו סיבה להפקיע דין התרו''מ, והינו שאין כאן דין של ''העדר'' גידול שליש ביד ישראל אלא יש כאן דין של ''הפקעה'', שעצם המציאות שהיה גידול שליש ביד גוי הוא סיבה להפקיע החיוב דתרו''מ, דבעי תבואת זרעך ולא של גוי ועצם המציאות שיש כאן גם גידול של הגוי הוא המפקיע מהחיוב.
וממילא שפיר שיכא לדון דגם בחלה יהיה דין הפקעה של שליש במה שהגידול היה ביד הגוי והוא יהיה סיבת ההפקעה מהחיוב של חלה, ושיעור השליש אינו כי אז הוא זמן החיוב אלא שיעור השליש הוא חישבות בגדיול כמו דאז מהני שיחשב צבואה לתרומה כמו''כ אז מהני שיחשב תבואה לענין שלא יהיה בזה כבר שם תבואת ישראל.
והנה בחזו''א ביו''ד סימן ר' סק''ב דן שגידול ביד שליש ביד הגוי פוטר גם מחלה, ואמנם לגבי הקדש דן ומסתפק בזה וכתב בסוף הדברים בזה''ל ''יש לחלק בין גדל בחו"ל או ביד נכרי שאין הפירות בלי חיובא כלל, ובין הפקר והקדש דהפירות בקדושת פירות הארץ אלא חסר תנאי החיוב ובזה בחלה עיקר תנאיה בגלגול''
ויל''ע בביאר כונתו לחלק בין הקדש לגד בחו''ל או ביד גוי, ונראה די''ל בזה ע''פ משנ''ת דדוקא בגידול של גוי או חו''ל הווה דין של הפקעה חיובית שעצם המצב שגדל ביד גוי הוא מפקיע מהחיוב, אבל בהקדש שאינו חסר בעיקר הקדושה התם הוא רק דין שתנאי החיוב לא התקים והינו שזה דין של שלילה שבעי שהשליש יתקים ביד אדם ולא ביד הקדש, וזה באמת לא שיכא בחלה שאין בה דין שליש כלל.
ונראה דזה גופא ביאור כונת דברי האבנ''ז, שאה''נ ואין דין שליש בחלה ומ''מ היה צד לומר שגם בהקדש הוא דין של הפקעה שעצם המציאות שלא גדל לגמרי ביד הדיוט הוא סיבה להפקיע מדיני תרו''מ, וזה קמ''ל שמשנה דדין הקדש אינו הפקעה אלא נובע ממה שלא היה השליש ביד ישראל וע''כ באמת בחלה יהי חיב בכה''ג, ובשונה מגדל שליש ביד גוי שאז גם בחלה הוא יהיה סיבה להפקעה, וע''ע בהערה[1].
ה]ובעיקר המבואר מדברי החזו''א שיש משמעות גם לגידול בדיני חלה, נתבאר לעיל דהגר''ח פליג ע''ז וס''ל דגידול בחו''ל ונתגלגל בא''י הוא חיב, ונחל' לשיטתם[עי' חזו''א בגליונות על הגר''ח] האם יש משמעות לגידול בדיני חלה או שהכל מתחיל בגלגול, ואמנם החזו''א מוכיח ממה דמצינו דאין עושים חלה מחדש על הישן והינו בגידול, ונ''ל דאה''נ וגם להגר''ח יש משמעות בגידול רק עיקר כונת הגר''ח שהחפצא המתחיב הוא ה''אוכל'' וכמשנ''ת, רק עדין שיכא בזה חלוקה דיש כאן ''אוכל הבא מכוח גידול חדש או ישן'', ומ''מ לדיני חו''ל ס''ל להגר''ח דאינו נ''מ כי בזה בעי את החפצא המתחיבת ממש.
[1] והנה ראיתי ב''אמרות אברהם'' להגראמ''ז [אהלי זרעים ויק''פ פ''ו] שג''כ נתקשה מאד בדברי החזו''א והאבנ''ז מהו המשמעות של שליש בדיני חלה, והוא ביאר ע''פ דרכו שאין הענין מצד שליש אלא מצד חשיבות בכוח החימוץ והינו מה שחל בזה כוח החימוץ שיש דין שבעי שיהיה עיסה שבאה מתבואה עם כוח חימוץ וע''ז מתמעט לאבנ''ז ולחזו''א באמת פטור ובאמת אין המכוון בשליש אלא בזמן הגדילה לחימוץ, ויל''ע בגוף הסברא אך ודאי אי''ז כונת החזו''א והאבנ''ז שלהדיא דנו מצד שליש, וגם אינו מובן לדעתו מהו שדן החזו''א לחלק בין הקדש לעכו''ם, ולדברינו מיושב בס''ד.
