"ואמר רבי לוי מַשׂוֹי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח" (סנהדרין קי)
גבי מימרא זו כותב רשב"ם (בפסחים קיט. – שם ג"כ מובאת מימרא זו) "משוי שלש מאות. לאו דוקא! וכן כל שלש מאות שבש"ס".
ומרחיבה הגמ' בעניין שפעמים דיברו חכמים בלשון הבאי, ואף בתורה ובנביאים מצינו כן. "[וכן מצינו] השקו את התמיד [בכדי שיהיה נוח להפשיטו אח"כ] בכוס "של זהב", אמר רבא, גוזמא. אמר רבי אמי ... דברה תורה לשון הבאי - ערים גדולות ובצורות בשמים; דברו נביאים לשון הבאי - ותבקע הארץ לקולם. אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל, ב[עוד]שלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי... תפוח גפן ופרוכת; תפוח - הא דאמרן, גפן – דתנן, גפן של זהב הייתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה... מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה. פרוכת – דתנן... פרוכת - עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין; ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשת, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה". [ישנם הרבה מקומות כאלו, אך נחתה הגמ' לפרש ג' אלו].
אביא דוגמאות מובהקות שא"א להעלות על הדעת שהתכוון המסדר לכתוב ממספר מדוקדק
מצינו גבי ר"י בן בבא (ע"ז ח:) "שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה" - וכי ספרו רשעים אלו את השיפודים? הכוונה שלא הניחו לו ולא נקתררה דעתם עד שהתאכזרו לגופו הטהור
ובסנהדרין (סח.) שאמר ר' אליעזר "שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה..." ותו לא מידי? ועיי"ש עוד.
וגבי ברוריה אשתו של ר"מ שהייתה שונה שלש מאות הלכות בכל יום! (פסחים סב:) כנ"ל, זה פשוט שמדובר באשה חכמה [וצדיקה] שעסקה בתורה וידעה הרבה
בב"ב (עג.) "אמר רבב"ח ...בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומא דגלא תלת מאה פרסי! [דהיינו - שבין גל לגל יש שלש מאות פרסאות, וכן היה גובהו של כל גל. (ומביאה שם הגמ' עוד מימרות כעין זו של רבב"ח)]. וכתב שם המהר"ל בחידו"א "כבר בארנו פעמים הרבה כי כאשר דברו חכמים מן השעורים המופלגים כמו אלו, אין הכוונה להם על השעור הנמדד במדה הגשמית, שדבר זה אינו, כי אין זה מענין חכמים לדבר מן המדה הגשמית. אבל הכוונה בכל מקום על ענין בלתי גשמי" ועיי"ש באריכות ביאורו.
כלל כותב לנו השל"ה בכללי התלמוד (כלל לשונות סוגיות רעא) וז"ל "...מצינו לשון גוזמא בחשבון מופלג, [דהיינו] לאו דווקא [הנאמר במדויק] אלא גוזמא בעלמא, והני מילי ממאה ולמעלה אבל ממאה ולמטה דווקא הוא, כדאיתא בהדיא פ"ק דעירובין (ב:) בשלמא לבר קפרא על דרך גוזמא [כי כתב] מאה, אלא לרבי יהודה מאי גוזמא [-שייכת?]" ועיי"ש שמביא עוד דוגמאות.
ויש עוד הרבה מאד מקומות כגון דא, ועוד יותר מזה, דוגמאות לעוד סוגי גוזמא, שהיודע ללמוד ש"ס מבין אותם, כגון הא דאיתא ביומא (מז.) על קימחית "מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי" כבר פירש שם 'המאירי' "כלומר דרך הפלגה לרוב צניעות" (מאירי ד"ה 'שבעה'). וראה בגיטין סח. "שלש מאות מיני שדים היו בשיחין" ובפסחים נז. גבי "יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין" שאין הדבר ראוי להולמו כלל, ועוד ועוד.
וכן כתב טעם לגבי אותה הגפן של זהב וז"ל (מידות ג ח) "אין לתמוה אמאי הפליגו דבריהם רז"ל במניין זה של שלש מאות, כי בגפן שלשה שריגים (בראשית מ י) אלו האבות (חולין צב.), והשי"ן ממש - שהיא עולה שלש מאות - צורתה בג' ווין הרומזים להם, כמו שכתבו חכמי האמת (עי' זוהר בראשית כג: ועוד) על תיבת שבת שהיא נוטריקון שי"ן בת, דהיינו השלשה אבות ומלכות בית דוד הנקראת בת".
גבי מימרא זו כותב רשב"ם (בפסחים קיט. – שם ג"כ מובאת מימרא זו) "משוי שלש מאות. לאו דוקא! וכן כל שלש מאות שבש"ס".
| דוגמאות לגוזמאות
אומרת הגמרא (חולין צ: ואף בתמיד כט.) "תנן התם 'תפוח' [של אפר] היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא, גוזמא".ומרחיבה הגמ' בעניין שפעמים דיברו חכמים בלשון הבאי, ואף בתורה ובנביאים מצינו כן. "[וכן מצינו] השקו את התמיד [בכדי שיהיה נוח להפשיטו אח"כ] בכוס "של זהב", אמר רבא, גוזמא. אמר רבי אמי ... דברה תורה לשון הבאי - ערים גדולות ובצורות בשמים; דברו נביאים לשון הבאי - ותבקע הארץ לקולם. אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל, ב[עוד]שלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי... תפוח גפן ופרוכת; תפוח - הא דאמרן, גפן – דתנן, גפן של זהב הייתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה... מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה. פרוכת – דתנן... פרוכת - עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין; ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשת, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה". [ישנם הרבה מקומות כאלו, אך נחתה הגמ' לפרש ג' אלו].
אביא דוגמאות מובהקות שא"א להעלות על הדעת שהתכוון המסדר לכתוב ממספר מדוקדק
מצינו גבי ר"י בן בבא (ע"ז ח:) "שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה" - וכי ספרו רשעים אלו את השיפודים? הכוונה שלא הניחו לו ולא נקתררה דעתם עד שהתאכזרו לגופו הטהור
ובסנהדרין (סח.) שאמר ר' אליעזר "שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה..." ותו לא מידי? ועיי"ש עוד.
וגבי ברוריה אשתו של ר"מ שהייתה שונה שלש מאות הלכות בכל יום! (פסחים סב:) כנ"ל, זה פשוט שמדובר באשה חכמה [וצדיקה] שעסקה בתורה וידעה הרבה
בב"ב (עג.) "אמר רבב"ח ...בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומא דגלא תלת מאה פרסי! [דהיינו - שבין גל לגל יש שלש מאות פרסאות, וכן היה גובהו של כל גל. (ומביאה שם הגמ' עוד מימרות כעין זו של רבב"ח)]. וכתב שם המהר"ל בחידו"א "כבר בארנו פעמים הרבה כי כאשר דברו חכמים מן השעורים המופלגים כמו אלו, אין הכוונה להם על השעור הנמדד במדה הגשמית, שדבר זה אינו, כי אין זה מענין חכמים לדבר מן המדה הגשמית. אבל הכוונה בכל מקום על ענין בלתי גשמי" ועיי"ש באריכות ביאורו.
כלל כותב לנו השל"ה בכללי התלמוד (כלל לשונות סוגיות רעא) וז"ל "...מצינו לשון גוזמא בחשבון מופלג, [דהיינו] לאו דווקא [הנאמר במדויק] אלא גוזמא בעלמא, והני מילי ממאה ולמעלה אבל ממאה ולמטה דווקא הוא, כדאיתא בהדיא פ"ק דעירובין (ב:) בשלמא לבר קפרא על דרך גוזמא [כי כתב] מאה, אלא לרבי יהודה מאי גוזמא [-שייכת?]" ועיי"ש שמביא עוד דוגמאות.
ויש עוד הרבה מאד מקומות כגון דא, ועוד יותר מזה, דוגמאות לעוד סוגי גוזמא, שהיודע ללמוד ש"ס מבין אותם, כגון הא דאיתא ביומא (מז.) על קימחית "מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי" כבר פירש שם 'המאירי' "כלומר דרך הפלגה לרוב צניעות" (מאירי ד"ה 'שבעה'). וראה בגיטין סח. "שלש מאות מיני שדים היו בשיחין" ובפסחים נז. גבי "יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין" שאין הדבר ראוי להולמו כלל, ועוד ועוד.
| באופן כללי, הסתכלות נכונה על אגדות חז"ל
הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה כתב (ע"פ תרגומו של ה' קפאח - זה מה שיש לי במחשב) "הדרש שהובא התלמוד, אין לחשוב שהוא קל חשיבות, או שתועלתו מעטה, כי הוא לתכלית גדולה מאד, במה שהוא כולל מן הרמזים העמוקים והעניינים הנפלאים. לפי שאם יעויין עיון מעמיק באותם הדרשות, יובן מהם מהטוב המוחלט שאין למעלה ממנו, ויתגלו מהם מן העניינים האלהיים ואמיתות עניינים, כל אשר היה [רק] במחשבתם של אנשי המדע, וכל מה שכלו בו הפילוסופים את זמנם. ובתחילה כשתעיין בו כפשטו, תמצא בו עניינים הרחוקים מן השכל שאין למעלה מהם. ולא עשו כן אלא לצורך ענינים נפלאים: האחד להפרות מחשבות הלומדים, [שילמדו את עצמם להתבונן ולהתעמק בעומק דברי חז"ל], וגם לעוור את עיני הכסילים אשר לא יוארו לבותיהם לעולם. ולו תוצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל האמת על בוריה... ועל עניין זה רמז שלמה באמרו (משלי א ו) לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם".| טעמים בנתינת הגוזמא
פעמים שנתנו רבותינו טעם לנתינת הגוזמא במקום כזה או אחר. לדוגמא, גבי הפרוכת הנ"ל כתב ר' רפאל ריקי בפירושו על המשנה 'הון עשיר' (שקלים ח ב) "מ"מ יש ליתן טעם למניין זה, והוא שרומז כל המניינים השייכים ביה, דהיינו ע"ב נימין, כ"ד חוטין, היקפו ק"כ - מפני שארכו ארבעים ורחבו עשרים, ושמנים ושתים רבוא, ושתים שעושים בכל שנה, סך כולם שלש מאות!".וכן כתב טעם לגבי אותה הגפן של זהב וז"ל (מידות ג ח) "אין לתמוה אמאי הפליגו דבריהם רז"ל במניין זה של שלש מאות, כי בגפן שלשה שריגים (בראשית מ י) אלו האבות (חולין צב.), והשי"ן ממש - שהיא עולה שלש מאות - צורתה בג' ווין הרומזים להם, כמו שכתבו חכמי האמת (עי' זוהר בראשית כג: ועוד) על תיבת שבת שהיא נוטריקון שי"ן בת, דהיינו השלשה אבות ומלכות בית דוד הנקראת בת".
