בס"ד
הלילה הגדול ביותר בשנה מתקרב בצעדי ענק, וכולנו נרגשים לקראתו, משתדלים להתכונן כראוי, בחלק הגשמי – בית נקי ומצוחצח, יין טוב, מצות מהודרות, לא להגיע עייפים ללילה זה.
בחלק הרוחני, רעיונות, הלכות, מנגינות חדשות.
אבל בעיקר, איך אנחנו מעבירים את "מצות והגדת לבנך", שהרי זהו עיקר הלילה הגדול.
ליל האמונה, אבא אומר לבנו את האמת בלבד, ואנחנו זוכים להיות עוד חוליה בשלשלת הזהב שמעביר כבר מעל 3000 שנה את האמונה הבהירה שראינו בעינינו את עשרת המכות ואת היד החזקה שהוציאה אותנו ממצרים.
מודעות רחוב מבשרות כפטריות אחרי הגשם על "שיחות הכנה" ללילה זה, שלל רעיונות בגיוון אדיר של מחברי ספרים חשובים עם כל מיני גימיקים חדשים ונפלאים, שיתן לנו את הכלים להעביר לבננו היקרים את החשוב מכל, האמונה בהקב"ה.
אבל ידידי ואהובי, לענ"ד אליה וקוץ בה.
ושוב, אני מדבר מנקודת המבט שלי, אינני אומר קבלו דברי, לכל אחד יש את ההיבטים שלו, אבל יש כאן משהו שחשבתי עליו, וכששוחחתי עליו עם עוד ידידים ראיתי שאינני בודד במערכה.
העניין הוא כך, ככל שהחשיבות עולה, ככל שיש לנו מידע בראש כמה הלילה הזה הוא חשוב בשביל הילדים שלנו, לספר להם את סיפור יציאת מצרים כדי שיחיו באמונה, כך הלחץ האישי עולה ועולה.
"אולי אני לא אצליח להעביר כראוי את המסר"?? אנחנו מהרהרים בחרדת מה...
"מה יקרה אם יהיה מריבות חלילה, היו לא תהיה" מתגנבות לנו מחשבות לא נעימות...
"ואם אשכח את המהלך ששמעתי אתמול, ולא אספיק להכין את הדפי עבודה של... ולהדפיס את הציורים של..."
ועיקר העיקרים... "ואם אגיע עייף???"...
מרוב שאנחנו רוצים להחדיר בילדים את המסר של האמונה, אנחנו נכנסים ללחץ האם נצליח במשימה...
כי ככל שהעול כבד יותר והעסק חשוב וקריטי יותר, אז האחריות גדולה יותר...
וזה לא מוסיף לשלוות הנפש שלנו, שגם ככה איננה בשיאה בתאריכים ג' – ט"ז ניסן...
ואז חשבתי על איזה נקודה, ואשמח אם אתם, ידידי ואהובי תאמרו לי האם אתם חושבים שיש בזה מן הצדק.
נקדים ב' הקדמות, כבר שמענו פעמים רבות שאין הדור שלנו כמו הדורות הקודמים, ואם בדורות הקודמים היו הצדיקים מספרים לנכדים על קריעת ים סוף והם היו שואלים את סבא'לה בתמימות "סבא, איך זה יכול להיות?" הרי שהיום כל ילד וילדה בגיל שלוש – חמש כבר יודעים את כל הסיפור עם מיטב ההמחשות, ובגיל עשר הם כבר מכירים את כל המדרשים על השעבוד והמכות וקריעת ים סוף (מישהו אמר אילו וכאילו או קומיקסבא... ואכמ"ל, גם למבוגרים שבינינו...), ובינינו? מה באמת יש לנו לחדש???
אז כן, יש מה לחדש, עוד תיאור עסיסי וצבעוני של הרב לוינשטיין, עוד מדרש מרתק על מכת ברד, יש בלי סוף.
אבל, את עיקר הסיפור כבר מכירים לעילא ולעילא.
ואם פעם המלאכה היתה רק לעבור על ההגדה, היום זה לא מספיק, ולכן יש רבבות שיעורי הכנה נפלאים עם אין סוף עצות וטיפים, כן ירבו.
אבל יתכן שאפשר לקחת את הנקודת תורפה הזאת, ולהפוך אותה לטובתינו, וכמו שיתבאר עוד בהמשך.
הקדמה שניה, כתבתי פעם בעז"ה מאמר נפלא בשם "הלקח מההרצאה של הכיבוי אש" וניקח רק נקודה קטנה משם, שאלתי על כאלה שאומרים על ר"מ מסויים בישיבה קטנה/גדולה כמה הם בנו אותם וכמה הם מרגישים שכל הבניין שלהם ברוחניות/לומדע'ס/בין אדם לחבירו/אהבת תורה, היא מהר"מ הזה.
זה יכול להיות מישהו שאומר על משגיח פלוני שהוא מרגיש תלמיד שלו בכל פעולה שהוא עושה.
ומה יקרה אם נבוא לאותו "תלמיד" ונשאל אותו "נו... אם אתה ככה מרגיש, תגיד איזה שקיטע'ל תיירה מהר"מ הזה, הרי אמרת שהוא בנה אותך, נו... זאג אפעס"...
בדרך כלל התשובה תהיה לקונית למדי, ואם הוא יצליח לשחזר איזה רבע מערכה זה יהיה הישג כביר...
נו... אז איפה כל הבניין שלך שנבנית ממנו אם אתה לא זוכר כמעט כלום?
התשובה היא שזה לא מה שבונה את האדם, אדם לא נבנה בהרכח מהרבה ידיעות...
הוא נבנה מהאוירה!!!
הוא זוכר ששנה שלימה היה לו כזה גישמאק בלימוד שעד היום זה מלווה אותו!!!
הוא קיבל איזה ישרות בסברא, שעד היום הוא לא מסוגל לומר משהו עקום, אחרי ששנה שלימה הוא שמע שיעורים בהירים וישרים!!!
הוא לא מסוגל לפגוע בחבר אחרי ששמע כל כך הרבה מנהמת ליבו הבוער של הר"מ על בין אדם לחבירו, אפילו שהוא לא זוכר וורט'ל אחד לרפואה מזה, רק את המשפט "בין אדם לחבירו איצ פייער" הוא זוכר...
אבל זה מספיק, הוא ינק אוירה כזאת שלעולם הוא לא ישכח, זה נכנס לו לתוך הלב, הלב שלו השתנה!!!
הארכנו בזה שם, מי שירצה אשמח לשלוח לו את המאמר בנפרד.
והנה גם לגבינו, הבה ונשאל את עצמינו, מה אנחנו זוכרים מליל הסדר? הרי זה הלילה היפה ביותר שיש בשנה, גם לרעבים שבינינו, זה לילה טהור וקדוש...
נו... זאג אפעס, איזה ידיעות קיבלת?
אז אמת, קיבלנו הרבה, אבל לענ"ד העיקר שקיבלנו זה...
האוירה!!!
אבא יושב עם קיטל, כובע לראשו, בראש השולחן, כמו מלך, המצות לידו, בקבוקי יין רבים, אוירה קסומה ונעימה, שירים מיוחדים ללילה זה, שאחר כך שרים אותם בערגה כל הז' ימי הפסח...
זה מה שנכנס לנו לראש, וזה מה שאנחנו יכולים, צריכים, וחייבים להעביר לדור הבא!!!
זה בידינו!!!
גם מי שלא הספיק לעבור על רעיונות חדשים, יכול גם יכול לשנס מתניו, ולשיר בנעימות "קדש ורחץ כרפס יחץ" להכניס את הילדים לאוירה הטובה והרגועה...
לומר קידוש בקול נעים, "להחליק" בחיוך נעים את אירוע הכוס יין שנשפך בחלקו, לא להיגרר אחרי הויכוחים בין הילדים למי יש יותר אגוזים (שבעז"ה היו לא תהיה...) לשיר את ה"עבדים היינו" בקול נעים, להקשיב בסבלנות ל"מה נשתנה" של כולם, לשיר "דיינו" ואת ההלל, לילה כל כך יפה, וזה מה שחשוב.
ואילולא דמסתפינא הייתי אומר שדווקא זה הוא ליל האמונה!!!
הרבה יותר מרעיונות חדשים וטריקים מקוריים, זה הדבר הכי חשוב, אוירה מיוחדת!!!
כי את מצות סיפור יציאת מצרים שהיא החובה מדאורייתא אנחנו מקיימים על ידי קריאת ההגדה והסבר הכי פשוט של חלקים ממנה, וגם זה יל"ע אם זה מעכב ממש, (היינו ההוספות שלנו על נוסח ההגדה, קריאת ההגדה היא החובה שלנו), ואת הסיפור עצמו הרי הילדים כבר יודעים, והמוח שלהם יודע היטב את כל הסיפור.
אבל אנחנו צריכים לספר ללב שלהם, לתת להם את החוייה של הלילה הקדוש, וזה חובתינו הקדושה.
אינני אומר שאי אפשר להוסיף, אבל כמו שיש בהרבה מצוות מינימום ומקסימום, וכמו שמצות אמונה בהקב"ה כוללת דרגות אין סוף אבל המינימום הוא להאמין שהכל מאת הקב" ופחות מזה לא שייך, וכן מצות תפילין המינימום זה רגע ביום, ופחות מזה אין, אז גם כאן, לשדרג את מצות והגדת לבנך אפשר בלי סוף, אבל המינימום הוא, ליל הסדר רגוע ונעים, עם הרבה שירים, והרבה להקשיב בנחת לכולם...
ומבירורים שביררתי על הרבה גדולי ישראל מכלי ראשון שמעתי שהם בכלל לא התמקדו בסיפור של יציאת מצרים באריכות, אלא קראו את ההגדה בקול נעים, והאוירה היתה מרוממת מאוד.
שוב, אני לא בא להמעיט מהחשיבות של סיפור מרתק וסדר איכותי ומשודרג, אבל צריך לדעת שזה לא המינימום, זה לא החובה.
החובה שלנו כלפי ילדינו, ובעצם כלפי עשרות דורות שנזכה שיצאו מאתנו, זה שיהיה אוירה טובה, מרוממת, וזה מה שיכנס לילדים בעצמות, ויותר נכון, שיכנס להם בלב!!!
כי ידיעות במוח יש בלי סוף, אבל אם אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים, צרי שתהיה להם חוויה יפה ונעימה!!!
אז אין סיבה להיות בלחץ, גם מי שהגיע בכל מצב שהוא, גם אם ח"ו מגיעים עייפים, גם אם אין לנו את המוחין, גם אם לא מצאנו רעיון חדש, עדיין, בידינו הוא!!!
עיקר הסדר בידינו!!!
יהי רצון שנזכה לקיים כראוי את מצוות היום, ונזכה עוד השנה שזה יהיה בהר הבית, עם ניחוח של קרבן פסח צלוי, ומצות מרור דאורייתא, ליל בניין בית המקדש שיבנה כבר עכשיו, אמן!!!
פסח כשר ושמח!!!
"ליל האמונה" – ומה למעשה
הלילה הגדול ביותר בשנה מתקרב בצעדי ענק, וכולנו נרגשים לקראתו, משתדלים להתכונן כראוי, בחלק הגשמי – בית נקי ומצוחצח, יין טוב, מצות מהודרות, לא להגיע עייפים ללילה זה.
בחלק הרוחני, רעיונות, הלכות, מנגינות חדשות.
אבל בעיקר, איך אנחנו מעבירים את "מצות והגדת לבנך", שהרי זהו עיקר הלילה הגדול.
ליל האמונה, אבא אומר לבנו את האמת בלבד, ואנחנו זוכים להיות עוד חוליה בשלשלת הזהב שמעביר כבר מעל 3000 שנה את האמונה הבהירה שראינו בעינינו את עשרת המכות ואת היד החזקה שהוציאה אותנו ממצרים.
מודעות רחוב מבשרות כפטריות אחרי הגשם על "שיחות הכנה" ללילה זה, שלל רעיונות בגיוון אדיר של מחברי ספרים חשובים עם כל מיני גימיקים חדשים ונפלאים, שיתן לנו את הכלים להעביר לבננו היקרים את החשוב מכל, האמונה בהקב"ה.
אבל ידידי ואהובי, לענ"ד אליה וקוץ בה.
ושוב, אני מדבר מנקודת המבט שלי, אינני אומר קבלו דברי, לכל אחד יש את ההיבטים שלו, אבל יש כאן משהו שחשבתי עליו, וכששוחחתי עליו עם עוד ידידים ראיתי שאינני בודד במערכה.
העניין הוא כך, ככל שהחשיבות עולה, ככל שיש לנו מידע בראש כמה הלילה הזה הוא חשוב בשביל הילדים שלנו, לספר להם את סיפור יציאת מצרים כדי שיחיו באמונה, כך הלחץ האישי עולה ועולה.
"אולי אני לא אצליח להעביר כראוי את המסר"?? אנחנו מהרהרים בחרדת מה...
"מה יקרה אם יהיה מריבות חלילה, היו לא תהיה" מתגנבות לנו מחשבות לא נעימות...
"ואם אשכח את המהלך ששמעתי אתמול, ולא אספיק להכין את הדפי עבודה של... ולהדפיס את הציורים של..."
ועיקר העיקרים... "ואם אגיע עייף???"...
מרוב שאנחנו רוצים להחדיר בילדים את המסר של האמונה, אנחנו נכנסים ללחץ האם נצליח במשימה...
כי ככל שהעול כבד יותר והעסק חשוב וקריטי יותר, אז האחריות גדולה יותר...
וזה לא מוסיף לשלוות הנפש שלנו, שגם ככה איננה בשיאה בתאריכים ג' – ט"ז ניסן...
ואז חשבתי על איזה נקודה, ואשמח אם אתם, ידידי ואהובי תאמרו לי האם אתם חושבים שיש בזה מן הצדק.
נקדים ב' הקדמות, כבר שמענו פעמים רבות שאין הדור שלנו כמו הדורות הקודמים, ואם בדורות הקודמים היו הצדיקים מספרים לנכדים על קריעת ים סוף והם היו שואלים את סבא'לה בתמימות "סבא, איך זה יכול להיות?" הרי שהיום כל ילד וילדה בגיל שלוש – חמש כבר יודעים את כל הסיפור עם מיטב ההמחשות, ובגיל עשר הם כבר מכירים את כל המדרשים על השעבוד והמכות וקריעת ים סוף (מישהו אמר אילו וכאילו או קומיקסבא... ואכמ"ל, גם למבוגרים שבינינו...), ובינינו? מה באמת יש לנו לחדש???
אז כן, יש מה לחדש, עוד תיאור עסיסי וצבעוני של הרב לוינשטיין, עוד מדרש מרתק על מכת ברד, יש בלי סוף.
אבל, את עיקר הסיפור כבר מכירים לעילא ולעילא.
ואם פעם המלאכה היתה רק לעבור על ההגדה, היום זה לא מספיק, ולכן יש רבבות שיעורי הכנה נפלאים עם אין סוף עצות וטיפים, כן ירבו.
אבל יתכן שאפשר לקחת את הנקודת תורפה הזאת, ולהפוך אותה לטובתינו, וכמו שיתבאר עוד בהמשך.
הקדמה שניה, כתבתי פעם בעז"ה מאמר נפלא בשם "הלקח מההרצאה של הכיבוי אש" וניקח רק נקודה קטנה משם, שאלתי על כאלה שאומרים על ר"מ מסויים בישיבה קטנה/גדולה כמה הם בנו אותם וכמה הם מרגישים שכל הבניין שלהם ברוחניות/לומדע'ס/בין אדם לחבירו/אהבת תורה, היא מהר"מ הזה.
זה יכול להיות מישהו שאומר על משגיח פלוני שהוא מרגיש תלמיד שלו בכל פעולה שהוא עושה.
ומה יקרה אם נבוא לאותו "תלמיד" ונשאל אותו "נו... אם אתה ככה מרגיש, תגיד איזה שקיטע'ל תיירה מהר"מ הזה, הרי אמרת שהוא בנה אותך, נו... זאג אפעס"...
בדרך כלל התשובה תהיה לקונית למדי, ואם הוא יצליח לשחזר איזה רבע מערכה זה יהיה הישג כביר...
נו... אז איפה כל הבניין שלך שנבנית ממנו אם אתה לא זוכר כמעט כלום?
התשובה היא שזה לא מה שבונה את האדם, אדם לא נבנה בהרכח מהרבה ידיעות...
הוא נבנה מהאוירה!!!
הוא זוכר ששנה שלימה היה לו כזה גישמאק בלימוד שעד היום זה מלווה אותו!!!
הוא קיבל איזה ישרות בסברא, שעד היום הוא לא מסוגל לומר משהו עקום, אחרי ששנה שלימה הוא שמע שיעורים בהירים וישרים!!!
הוא לא מסוגל לפגוע בחבר אחרי ששמע כל כך הרבה מנהמת ליבו הבוער של הר"מ על בין אדם לחבירו, אפילו שהוא לא זוכר וורט'ל אחד לרפואה מזה, רק את המשפט "בין אדם לחבירו איצ פייער" הוא זוכר...
אבל זה מספיק, הוא ינק אוירה כזאת שלעולם הוא לא ישכח, זה נכנס לו לתוך הלב, הלב שלו השתנה!!!
הארכנו בזה שם, מי שירצה אשמח לשלוח לו את המאמר בנפרד.
והנה גם לגבינו, הבה ונשאל את עצמינו, מה אנחנו זוכרים מליל הסדר? הרי זה הלילה היפה ביותר שיש בשנה, גם לרעבים שבינינו, זה לילה טהור וקדוש...
נו... זאג אפעס, איזה ידיעות קיבלת?
אז אמת, קיבלנו הרבה, אבל לענ"ד העיקר שקיבלנו זה...
האוירה!!!
אבא יושב עם קיטל, כובע לראשו, בראש השולחן, כמו מלך, המצות לידו, בקבוקי יין רבים, אוירה קסומה ונעימה, שירים מיוחדים ללילה זה, שאחר כך שרים אותם בערגה כל הז' ימי הפסח...
זה מה שנכנס לנו לראש, וזה מה שאנחנו יכולים, צריכים, וחייבים להעביר לדור הבא!!!
זה בידינו!!!
גם מי שלא הספיק לעבור על רעיונות חדשים, יכול גם יכול לשנס מתניו, ולשיר בנעימות "קדש ורחץ כרפס יחץ" להכניס את הילדים לאוירה הטובה והרגועה...
לומר קידוש בקול נעים, "להחליק" בחיוך נעים את אירוע הכוס יין שנשפך בחלקו, לא להיגרר אחרי הויכוחים בין הילדים למי יש יותר אגוזים (שבעז"ה היו לא תהיה...) לשיר את ה"עבדים היינו" בקול נעים, להקשיב בסבלנות ל"מה נשתנה" של כולם, לשיר "דיינו" ואת ההלל, לילה כל כך יפה, וזה מה שחשוב.
ואילולא דמסתפינא הייתי אומר שדווקא זה הוא ליל האמונה!!!
הרבה יותר מרעיונות חדשים וטריקים מקוריים, זה הדבר הכי חשוב, אוירה מיוחדת!!!
כי את מצות סיפור יציאת מצרים שהיא החובה מדאורייתא אנחנו מקיימים על ידי קריאת ההגדה והסבר הכי פשוט של חלקים ממנה, וגם זה יל"ע אם זה מעכב ממש, (היינו ההוספות שלנו על נוסח ההגדה, קריאת ההגדה היא החובה שלנו), ואת הסיפור עצמו הרי הילדים כבר יודעים, והמוח שלהם יודע היטב את כל הסיפור.
אבל אנחנו צריכים לספר ללב שלהם, לתת להם את החוייה של הלילה הקדוש, וזה חובתינו הקדושה.
אינני אומר שאי אפשר להוסיף, אבל כמו שיש בהרבה מצוות מינימום ומקסימום, וכמו שמצות אמונה בהקב"ה כוללת דרגות אין סוף אבל המינימום הוא להאמין שהכל מאת הקב" ופחות מזה לא שייך, וכן מצות תפילין המינימום זה רגע ביום, ופחות מזה אין, אז גם כאן, לשדרג את מצות והגדת לבנך אפשר בלי סוף, אבל המינימום הוא, ליל הסדר רגוע ונעים, עם הרבה שירים, והרבה להקשיב בנחת לכולם...
ומבירורים שביררתי על הרבה גדולי ישראל מכלי ראשון שמעתי שהם בכלל לא התמקדו בסיפור של יציאת מצרים באריכות, אלא קראו את ההגדה בקול נעים, והאוירה היתה מרוממת מאוד.
שוב, אני לא בא להמעיט מהחשיבות של סיפור מרתק וסדר איכותי ומשודרג, אבל צריך לדעת שזה לא המינימום, זה לא החובה.
החובה שלנו כלפי ילדינו, ובעצם כלפי עשרות דורות שנזכה שיצאו מאתנו, זה שיהיה אוירה טובה, מרוממת, וזה מה שיכנס לילדים בעצמות, ויותר נכון, שיכנס להם בלב!!!
כי ידיעות במוח יש בלי סוף, אבל אם אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים, צרי שתהיה להם חוויה יפה ונעימה!!!
אז אין סיבה להיות בלחץ, גם מי שהגיע בכל מצב שהוא, גם אם ח"ו מגיעים עייפים, גם אם אין לנו את המוחין, גם אם לא מצאנו רעיון חדש, עדיין, בידינו הוא!!!
עיקר הסדר בידינו!!!
יהי רצון שנזכה לקיים כראוי את מצוות היום, ונזכה עוד השנה שזה יהיה בהר הבית, עם ניחוח של קרבן פסח צלוי, ומצות מרור דאורייתא, ליל בניין בית המקדש שיבנה כבר עכשיו, אמן!!!
פסח כשר ושמח!!!
