קריעת ים סוף - ג'.

והנה, למול העיניים המתפעלות של עם ישראל, הים פשוט נקרע! 12 שבילים אדירים, רחבים רחבים כמו כבישים ענקיים, נפתחו בים. המים נהיו כמו חומה בגובה עצום ואדיר של 300 קילומטר. גובה אדיר.

וקירות החומות לא היה סתם קירות. זה לא היה סתם קרח לבן פשוט, משעמם. זה היה נראה כמו אבנים מיוחדות של שיש, שקופות, שמונחות אחת על השנייה. זה נראה כמו חומה, פשוט חומה של אבנים מסודרות אחת על השנייה ושקופות.

מצד לצד היה אפשר לראות. כל שבט נכנס לשביל שלו, והיה אפשר לראות מעבר לקיר, כי זה היה נראה כמו חלונות. ובתוך החומות הגדולות האלה זה היה כמו אקווריום, עם מלא דגים נדירים ויפהפיים ששתו בתוך הקירות.

הרצפה גם היא, באורח נס, הייתה ישרה וחלקה. הרי הים הוא עמוק, ובעיקרון הרצפה של הים הולכת ונהיית יותר ויותר עמוקה. אבל השם עשה נס, והגובה היה ישר, הם הלכו על מישור. קרח זה דבר שאפשר להחליק עליו, אבל שמה זה היה קרח מיוחד שהם לא החליקו. ולא היה להם קר מהקרח הזה.

ולמעלה למעלה, ממרחק גדול מאוד הם ראו איך שהחומה נסגרת, נהיה כעין כיפה מלמעלה, ולקראת סוף הלילה, הם התחילו ללכת. הם הלכו והיה להם שמה ניסים מופלאים. המון המון ניסים קרו להם שמה.

זה היה נראה כמו אבני קריסטל מיוחדים, כמו יהלומים. חוץ מכל זה, גם כל האוצרות ששקעו בים לאורך הדורות, שטבעו בים, פתאום התגלו להם. והם פשוט שלחו את היד והרימו אוצרות מהרצפה, המון אוצרות.

והמנהרה הייתה יפהפייה. זה היה מרווח מאוד מאוד לכל רבבות האנשים, וגם לבהמות הרבות שלהם. למרבה הפלא, צמח שם עשבים שהבהמות יהיה להם עשבים לאכול. הקירות היו כמו אקווריום, ועם ישראל יכלו לצוד מהדגים שהיו שמה, פשוט לשלוח יד ולתפוס דג ולאכול אותו. אפילו שזה קרח, איך שהוא פתאום הצליחו להכניס את היד לתוך הקרח ולקחת את הדג, אם הוא היה דג כשר כמובן, ולהכין אותו ולאכול אותו.

והיה שמה פתאום איזה ילד אחד שהיה רעב. "אמא, אני רעב". מה הבעיה? באותו רגע, פתאום צמח שמה עץ תפוחים, והוא יכל לקטוף לו תפוח, ועוד כל מיני פירות מיוחדים.

מהים עצמו נבעו מעיינות עם מים מתוקים וטעימים. כשמישהו היה רוצה לשתות, הוא פשוט היה מושיט את היד עם הכוס והיה נהיה מעיין. ואחרי שהוא היה גומר לקחת מהמים, שאר המים לא נשפכו על הרצפה והפכו שם את כל הרצפה לרטובה. הם נפלו על הרצפה כמו שלג כזה לבן, יפה, נעים, על המקום שלפני זה היה מים.

וככה עם ישראל הולך בהתרגשות עצומה בתוך הים, בתוך קריעת ים סוף. מבינים ורואים איך שבורא עולם שאוהב אותם עשה להם נס כל כך מופלא, וכל כך הרבה ניסים מיוחדים היו שמה בקריעת ים סוף.

ועם ישראל מתחילים ללכת בתוך החומות. כל שבט בשביל שלו, והם הולכים ועוברים את הים לאט לאט. הם לא עברו מצד אחד לצד שני, אלא זה היה כמו קשת. קריעת ים סוף היה כמו קשת, הם נכנסו בצד אחד ויצאו באותו צד, באותו חוף אבל במקום אחר. הם לא עברו לצד השני של הים, אלא עברו בתוך הים, נהיה להם שביל בתוך הים.

ועכשיו הגיע הזמן שהמצרים המרושעים יקבלו את העונש שמגיע להם על כל מה שהם עשו ליהודים. הרי המצרים זרקו את היהודים ליאור, והם אמרו שהשם אמר שלא יהיה עוד מבול בעולם, וממילא אי אפשר לזרוק אותם בתוך המים. אבל עכשיו השם הולך להראות להם שאם הקדוש ברוך הוא רוצה להעניש אותם במים, הם יקבלו את העונש שלהם במים.

וככה, לאט לאט, החושך שהיה על מחנה מצרים נעלם. ובינתיים, המצרים מסתכלים קדימה, לחפש איפה העברים שברחו להם, והם לא רואים אותם. אבל הם מסתכלים, הם רואים משהו מאוד מאוד מוזר. הם רואים חומות אדירות.

לפני זה היה שם ים, ופתאום אין ים. יש שבילים אדירים של קרח. אתם יודעים שאת החומות האלה ראו למרחקים עצומים. בארץ כנען היו כאלה שראו את זה ואמרו אין כאלוקי ישראל. הכנענים שראו את זה, חטפו פחד נוראי מהיהודים שהקדוש ברוך הוא עושה להם כזה הרבה ניסים.

ואז ככה, אחרי שהיהודים נכנסו, הלך הענן, הלך עמוד האש, והמצרים רואים שאין פתאום את העברים. במקום עברים הם רואים רק את החומות האלה. ופרעה מסתכל, מחפש, וגם הוא רואה שבמקום עברים יש חומות, יש שבילים. וכל המצרים התחילו לדהור קדימה. ואז הם רואים את השבילים האלה, והם התחילו לפחד. להיכנס או לא להיכנס? להיכנס או לא להיכנס? להיכנס או לא להיכנס? וגם פרעה עומד שמה ומסתפק.

רגע, כל הלילה היה רוחות, אז כנראה שזה מהרוחות שהקפיאו את זה וזה בכלל לא משהו שהשם עשה. לא, אבל אולי זה כן נס. מה, אני אכנס פה לתוך החומות האדירות האלה? אם היהודים הצליחו, כנראה שגם אני אצליח. אבל אולי זה נס מיוחד? ככה הוא מסתפק ומסתפק. אבל הוא היה הרי על סוס, והסוס בכלל לא הסתפק.

השם עשה נס, ופתאום הסוס של פרעה התחיל לדהור במהירות מסחררת לתוך החומות, לתוך הים. ולא רק הסוס שלו, אלא עוד הרבה סוסים. וכאשר כל החיילים והמפקדים רואים איך שפרעה המלך לא מפחד ודוהר במהירות מסחררת אל תוך הים, הם אמרו גם אנחנו נעשה את זה. הם לא ידעו שפרעה לא החליט לעשות את זה, אלא הסוס החליט לעשות את זה. וככה כל מצרים הלכו בעקבות הסוס אל תוך הים.

והם מתחילים להיכנס. בהתחלה הם דוהרים, הכל בסדר, דוהרים, עד שכל המצרים בתוך החומות. עם ישראל מתחילים לצאת. יש שיטה שכבר הם יצאו לגמרי, יש שיטה שהם עוד לא יצאו. ואז התחילו לקבל את העונש שלהם. כל הסוסים נכנסים לבפנים, הם רצו להרוג את היהודים. ובגלל שהם רצו, הם שכחו מכל הדברים שהיה להם. ופתאום...

פתאום, השם התחיל להתעלל במצרים כמו שמגיע להם. הקרקעית של הים, שעד עכשיו היא הייתה מוצקה והיה אפשר ללכת עליה כמו על רצפה, פתאום הפך להיות בוץ. לא סתם בוץ, בוץ שטובעים בו. והחיילים שרצו בפנים התחילו לטבוע בתוך הבוץ. "היי, מה קורה לי? אני טובע. אני טובע בבוץ". הוא מוציא רגל אחת, אבל הרגל השנייה נכנסת לו, והוא מוציא את הרגל השנייה, והרגל הראשונה נכנסת לו, ונהיה שם בלאגן.

והבוץ מושך אותם יותר ויותר, בלי שהם מצליחים להיחלץ ממנו. ובינתיים, זה לא רק זה. עמוד האש עבר בתוך הים וחימם את כל הרצפה, וכל הרצפה נהיה רותחת. והפרסות של הסוסים, הסוס יש לו כמו נעל, קוראים לזה פרסה, זה משהו שמחברים לו לרגל וזה קוראים לזה פרסה. ומרוב חום, הפרסות, שזה סוג של עצמות, התנמסו מהחום, ונהיה לסוסים רותח ברגליים, והתחילו לקפוץ. לקפוץ! והסוסים והאנשים שבתוך המרכבה, מתחילים להיתקע בכל הקירות. ואז עוד נס נהיה שלכל העגלות נפל גלגלים בצד אחד. צד אחד יש גלגלים, בצד שני אין גלגלים. כל העגלה נהיית עקומה וככה היא קופצת מצד לצד, והסוסים דוהרים ומושכים את העגלה, וזה צועק לו, תעלה מפה, יא סוס. הוא מנסה להוזיז את הסוס מהעגלה והסוס לא זז, הוא לא מצליח לנתק את הסוס מהעגלה, והסוס דוהר וקופץ, וחיילים נרמסים מתחת הסוסים, וחיילים אחרים מנסים לברוח ולא מצליחים. כל חייל נתקע בחייל אחר ונהיה שם בלאגן ומאומה והכל שם נהיה קטסטרופה אחת גדולה.

והם ממשיכים לדהור הסוסים לבפנים. והחיילים מנסים לתפוס את הסוסים לסובב אותם שיברחו לכיוון חוץ, הם מבינים שמתחיל להיות כאן משהו. אבל הסוסים כאילו עומדים, כאילו לא מבינים כלום. דוהרים קדימה לתוך הים.

הרכבים מנסים להסתובב ופתאום איזה אחד מצליח להסתובב אבל בדיוק הוא נתקע במרכבה אחרת, ושתי המרכבות מתהפכות ואנשים בפנים, איי, קיבלתי מכה בראש, ברגל, ביד, וצעקות ובלאגן וכולם שם צועקים ביחד. והסוסים לא מתייחסים וממשיכים לקרטע ולקפוץ ולהקפיץ את כל החיילים שם, והחיילים נתקעים, בום, פח, טק, בום, בום, נתקעים בראש בעמוד של הקרח הזה ועפים לקרח השני ופתאום בתוך הבוץ וחם וקר ורותח ואש והכל ביחד. החיילים מנסים לתפוס את המרכבה כדי לא לעוף החוצה.

וחוץ מכל זה פתאום התחיל להיות להם משהו חדש. מה קרה? שחין ממצרים הגיע לביקור. פתאום כל המצרים בתוך הים חטפו שחין גם. שיהיה, שיהיה להם עוד משהו, שיהנו. והם מתחילים להבין שהם הולכים לגמור פה את הסיפור.

והסוסים נוערים בקול וצורחים וכל החיילים צורחים, יש להם שאגות מפחידות. כל הפחד שהם עשו ליהודים עם הצעקות שלהם, עכשיו חזר עליהם. ופתאום הם שומעים רעשים אדירים. משה רבנו הרים את היד והקרח מלמעלה התחיל להתפוצץ. הם מסתכלים ובמרחק אדיר למעלה למעלה, 300 קילומטר, הם רואים גושי קרח ענקיים נשברים. תצילו אותי, זה נופל עליי.

ולפי דרך הטבע הם היו אמורים למות על המקום, אבל השם עשה נס ולא נתן להם, לא נתן להם למות, כדי שהם יחטפו עוד ועוד עד שהם יקבלו את כל העונש האדיר שמגיע להם על כל מה שהם עשו ליהודים. ופתאום הם רואים איך שהתקרה מתמוטטת וכל הקירות מתחילים להישבר. כל הקירות של הקרח. היה שמה מכשפים שאמרו, יש לי רעיון, בוא נעשה כישוף. רגע לפני שהם טובעים, ברגע האחרון הם ניסו לעשות כישוף ולעוף למעלה לשמיים. והם מסתכלים מלמעלה והם רואים את הכול למטה.

אבל לפני שהם מספיקים לעשות משהו, פתאום הגיע גל ענק ואדיר יוצא מתוך הים ותופס אותם ובום, מפיל אותם לתוך המים בחזרה, בלי שהם מצליחים לברוח. וזה הכל קופץ והסוסים, ועכשיו התחיל להיות להם שמה מכונת כביסה, לא, הרבה יותר ממכונת כביסה.

הים התחיל לסובב אותם. והמצרי, עבדול הרשע הזה, שכל היום, כל החיים שלו התעלל ביהודים, עכשיו הוא התחיל לקבל את העונש שלו. את העונש הסופי. התחיל תוך כדי גם לרדת ברד מהשמיים, היה להם שחין וברד ועוד מכות. היה שמה גם ארבה שעשו להם ביסים, והארבה שלפני זה נתקעו בים סוף, פתאום עכשיו התחילו לעשות להם ביסים. וכמעט כל המכות שהיו במצרים פתאום הגיעו אליהם שוב פעם עכשיו לים סוף, אבל הכל ביחד. כל המכות ביחד. דגים ענקיים וכרישים בתוך הים הגיעו והתחילו לעשות להם ביסים אבל לא הרגו אותם, רק ביסים כואבים, נוראיים, כמו שמגיע לאנשים רשעים שהתעללו בעם השם.

ועבדול מרגיש איך הוא שוקע, שוקע, שוקע בתוך המים. הוא מרגיש שעוד שנייה הוא כבר לא יכול לנשום והוא מת. אבל אז פתאום מגיע איזה משהו מתוך המים והוא עף גבוה עד לשמיים. איי! והוא מגיע עד לשמיים ואז הוא נושם קצת אוויר ובום, עוד הפעם לתוך המים. הוא רוצה כבר למות, הוא כבר לא יכול, הוא משתגע מרוב ייסורים. אבל זה לא עוזר לו. את כל העונש שלו הוא יקבל עכשיו, הוא וכל המצרים המרושעים שהתעללו ביהודים.

הים מנער אותם בחוזק אדיר, מכניס אותם בתוך המים, והם עפים החוצה וקדימה, הם עפים ללמעלה ופתאום בום, נופלים על הגושים של הקרח כשהראש שלהם למטה והרגליים ללמעלה, ועפים ונופלים ומקבלים מכות מכל הכיוונים, עד שכל הגוף שלהם נהיה רסק. רק דבר אחד לא נפגע, הפנים שלהם נשארו כמו שהם, כדי שהיהודים אחר כך יוכלו לזהות אותם, כמו שאני אספר לכם עוד מעט.

וגם היו שם מצרים שהצליחו לשחות במהירות במהירות, הגיעו אל החוף, עד שהם הגיעו אל החוף והתחילו לנשום קצת, פתאום הגיע גל גדול וסחב אותם לתוך הים בחזרה. וחוץ מזה, עוד כמויות של מים עפו לכיוון הנילוס, ופתאום הנילוס שבארץ מצרים עלה על גדותיו ושטף את כל ארץ מצרים. ונהיה שם שיטפון אדיר בארץ מצרים, אלה שנשארו במצרים, גם הם נשטפו לתוך הים. בדיוק כמו שהיה בים סוף, היה גם בנילוס באותו הזמן.

וחיילים של כל מיני צבאות אחרות אמרו עכשיו הגיע הזמן להכות במצרים. רצו לתוך מצרים, חיילים מארץ כוש ומכל מיני ארצות אחרות, שרפו את כל ארץ מצרים. והמצרים בים סוף עפים לגובה והם רואים ממרחק איך ארץ מצרים עולה בלהבות. הם רואים איך שלא נשאר כלום מארץ מצרים. אין ארץ מצרים, אין אנשים של מצרים, אין כלום.

ופרעה הרשע גם הוא מקבל את העונש שלו. הוא עוד הפעם ועוד הפעם, בום טח, בום טח, בום, כמו מטקות משחקים איתו, מסירות של כדור. הים זורק אותו לשם, הגל זורק אותו לקרח, הקרח זורק אותו לכריש, הכריש זורק אותו ללוויתן, הלוויתן זורק אותו לגל והוא עף ללמעלה ונופל ועף ונופל ועף ונופל, ממש כמו כדור. מקבל פיצוצים מכל הכיוונים, בייסורי גיהינום, והוא מבין. הוא מבין טוב מאוד שאין כמו בורא עולם. שכל הגאווה המטופשת שלו הייתה לחינם ולריק.

פתאום הוא קולט, הוא רואה ממרחק את ארץ מצרים עולה בלהבות, הוא רואה איך שכל המשפחה שלו נהרגת. הוא מבין, הוא מבין טוב מאוד שלא נשאר כלום, לא נשאר כלום מהארץ שלו. יש מחלוקת בחז"ל האם הוא נשאר בחיים כדי לספר לכולם אחרי זה על מה שקרה לו, או שהוא גם הוא בעצמו מת בקריעת ים סוף. יש שיטה שהוא נשאר בחיים. אבל מה אתם חושבים, שהיה לו חיים טובים? לא נשאר לו כלום, כולו שבור ורצוץ, כולו פצוע. הלך והיה צריך להסתובב בכל הארצות בשביל לספר לכולם את כל מה שקרה לו, ואיזה בזיונות היו לו.

וארץ מצרים הלכה ונשרפה ונעלמה, ועוד ועוד מצרים כמעט נהרגים, אבל הם לא מתים, הם רק גוססים. וככה הרבה זמן עד שפתאום מגיע הגל האדיר, כל מצרי בתור שלו, ושוטף את המצרים אל היהודים. ליד המקום שהעברים עומדים. ופתאום העברים רואים איך שהים שוטף לא רק את המצרים, אתם זוכרים שכל חייל מצרי הגיע עם כמויות של זהב ויהלומים? את כל זה הים שוטף החוצה אל החוף. והעברים עומדים שם והם רואים כמויות אדירות של זהב ויהלומים עולים מהים.

ופתאום הם רואים, כל יהודי רואה את המצרי שהתעלל בו. פתאום חצרון, שעבדול כל היום היה משעבד בו ומתעלל בו, פתאום הוא רואה איך עבדול עולה מהים. הוא לא בדיוק מזהה אותו, אבל את הפנים הוא מזהה, השם עשה את הנס הזה כדי שיוכלו לזהות. ואז חצרון מבין שיותר הוא לא יראה בחיים את עבדול, כי הנה עבדול מת. ועל החוף הסתובבו כלבים אדירים והרגו מצרים שם שעדיין עוד לא מתו לגמרי, עד שכל ה-900 מיליון חיילים, כולם, כולם, כולם עלו אל החוף ומתו.

אבל זה לא נגמר בזה. הקדוש ברוך הוא עשה נס נוסף. בגלל שהמצרים כיבדו את יעקב אבינו כשקברו אותו, אז עכשיו המצרים גם זכו לקבורה. פתאום עלו מים מהים וחפרו בורות בתוך החוף, וכל המצרים שקעו בתוך האדמה אחרי שהיהודים ראו וזיהו כל אחד את זה שהתעלל בו, והמצרים שקעו באדמה ואין יותר מצרים.

אין יותר מצרים, לא נשאר מהם שום דבר. ועם ישראל התחילו לאסוף את היהלומים ואת הזהב. אבל לפני זה, עם ישראל ראו את כל זה. ההתרגשות עלתה עד לב השמיים, ההתפעלות, והודו לבורא עולם. ואז כולם פתחו את הפה ביחד, וקיבלו בנבואה, והם ראו מראות אלוקים שבכל הדורות אנשים לא זכו לראות את זה.

ואז הם התחילו כולם ביחד לשיר שירה להשם. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להשם ויאמרו לאמור. אשירה להשם כי גאה גאה. השם שהוא הגאה, על כל הגאים. סוס ורוכבו רמה בים.

וככה כל עם ישראל בנבואה, כולם ביחד, שרו לבורא עולם על כל הניסים המופלאים שהוא עשה איתם.

אפילו התינוקות הקטנים שלא יודעים עדיין לדבר, פתאום פתחו את הפה, וגם הם קיבלו את הנבואה, ושרו להשם. אפילו תינוקות שרק עכשיו נולדו, כולם ביחד שרו לבורא עולם. אבא שבשמיים, שכל כך אוהב אותנו, הצלת אותנו מהמצרים. עד עכשיו פחדנו מהם, עכשיו אנחנו רואים, אין מצרים, אין מצרים, הם רצו להרוג אותנו והם נהרגו. הם אמרו שלא ישאר מעם ישראל, ולא נשאר מהם שום דבר. הם רצו לקחת לנו את כל האוצרות שלנו, ואנחנו לקחנו מהם את כל האוצרות שלהם. הם רצו להשמיד אותנו והם הושמדו לגמרי.

איי איי איי איי איי, ריבונו של עולם, תודה לך על כל הניסים הנפלאים והנוראים שעשית איתנו, ממצרים גאלתנו, מבית עבדים פדיתנו, ואת הים קרעת לנו. פתאום עם ישראל רואים, אין עוד אף אחד שיכול להגיד שהוא אדון שלנו, כולנו עבדים למלך מלכי המלכים בורא עולם.

וככה עם ישראל שר לבורא עולם והודה לבורא עולם. וגם הנשים והבנות. מרים הנביאה לקחה את התוף בידיים שלה, וגם הם אמרו את הנבואה הנפלאה והנוראה הזאת של אז ישיר. ותדעו לכם ילדים צדיקים, שגם עכשיו בדור הזה, יש הרבה כאלה גויים שאומרים אנחנו נשמיד, נהרוג ונאבד את כל היהודים. אבל יום יבוא והם כולם ימותו, ורק אנחנו, עם השם, נישאר בחיים. וגם אז, אחרי שהשם יעשה לנו את כל הניסים, כולנו נשיר ביחד לבורא עולם. כולנו נשיר שיר להשם ונודה לו על הניסים ועל הנפלאות שהוא יעשה איתנו.