יצר הרע לעתיד לבוא

א.
הנה ידוע שכשיבוא משיח צדקנו בב"א אז יתבטל היצר הרע והשם ית' ישחוט אותו אך בגמ' (סוכה דף נב ע"א) נתבאר שלעתיד לבוא, גם לאחר ביאת משיח צדקנו, ושחיטת היצר הרע, עדיין יצטרכו לעשות הפרדה בין גברים ונשים, ולא ישבו במעורב.
ודבר זה צ"ב, הרי כל מה שצריך לשבת בהפרדה הוא מחשש שיבואו לידי עבירה. ולכאו' לאחר ביאת המשיח, אמאי בעי לעשות כן הרי אז יתבטל היצה"ר, וליכא למיחש שיבואו לידי עבירה.
ב.
וביותר קשה ממה שביאר הרמב"ן, (פרשת דברים לא ו') את מה שכתוב בפסוק "ומל ה' את לבבך" וכו'. שכתב הרמב"ן שם, שעכשיו יש לו לאדם את הבחירה, אם לעשות טוב, או ח"ו לעשות את הרע. אבל בימות המשיח, אז תתבטל הבחירה, והאדם מטבעו ירצה לעשות טוב, ולא תהיה אז תאווה לעשות דבר שאינו ראוי, אלא יעשה רק טוב. והיינו דכתיב ומל ה' וכו'. עכת"ד.
ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל מתחזקת הקושיא דכתב שבימות המשיח האדם יהיה מטבעו טוב, ולא יחפוץ כלל לעשות רע, ואם כן אמאי בעי לפריד בין הגברים לנשים.
ג.
וחיזוק נוסף לקושיא, מצינו בגמ' (שבת דף קכא ע"ב) שהגמרא מבארת שם שעל ימות המשיח נאמר בקהלת "הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" ומבארת הגמ' את הפסוק דקאי על ימות המשיח ואז לא תהיה לא חובה ולא זכות כלומר שלא יוכלו לעשות לא עבירות ולא מצוות. וע"ז נאמר אשר אין לי חפץ בהם, משום דאם אי אפשר לעשות מצוות אין בהם חפץ . והיינו כמש"כ. ומחזקת הקושיא.
ואפי' לשיטת שמואל שנח' שם וס"ל דליתא שום חילוק בין ימות המשיח לימינו, לבד מזה שאז לא יהיה שעבוד מלכויות, כלומר דס"ל דהיצה"ר ישאר. א"א לבאר בזה סוגיין דהרי בגמ' הכא נתבאר שישחטו את היצה"ר, והיינו לאו כשמואל.
ד.
ואמנם אפשר היה ליישב לפי מה שכתב הזוהר הקדוש (מדרש הנעלם, פרשת תולדות עמ' קלח) ששאל ר' יצחק את ר"י האם לעתיד לבוא יתבטל בביאת המשיח היצר הרע דעריותיתבטל, ישאר רק בשעת הזיווג, או שלא יתבטל. והשיב לו ר"י שלא יתבטל יצרא דעריות משום שהעולם צריך לו, אבל הוא לא יהיה מנוול כדעכשיו אלא יחלש כוחו, ולא יוכל להחטיא. עכ"ד.
ולפי זה מיושבת הקושיא, דלכן בעי להפריד בין גברים לנשים, משום דעדיין איתא קצת יצה"ר.
אך צ"ב דבגמ' הכא לא משמע כדברי הזוהר דבגמ' משמע שיתבטל היצה"ר לגמרי וישחטו אותו, וכבר לא תהיה לו שליטה על האנשים כלל. והדרא קושיא לדוכתא.
ה.
ונראה לי ליישב את הקושיא ע"פ דברי הזוהר הנ"ל שהיצה"ר דעריות ישאר, אך יחלש מאוד. דלפי"ז אפשר לומר שמה שכתבה הגמ' הכא שישחטו את היצה"ר היינו שבכללות לא יהיה יצה"ר. אך היצה"ר דעריות הוא ישאר גם לימות המשיח וכמו שכתב הזוהר הנ"ל. ולפי זה מיושב מה שהצרכו לעשות הפרדה גם בימות המשיח, דכיון שאיכא עדיין יצה"ר דעריות בעי לעשות הרחקה כדי שלא יבואו לידי עבירה.
אך ביאור זה דוחק קצת, לחלק בין יצה"ר דעריות לסתם יצה"ר. וצ"ב בזה.
ו.
ושמעתי בזה ביאור נפלא ביותר בשם הרה"צ ר' אליהו דסלר זצ"ל שאמר שמכאן למדנו מה כוחו של הרגל, שבגמ' חזינן שאף אחר ביטול היצה"ר, מ"מ בעי להפריד בין גברים לנשים. ואף על פי שבימות המשיח יהיו האנשים קדושים וטהורים, ולא יהיה להם כלל יצה"ר, אך אעפ"כ כיון שהורגלו קודם ביאת המשיח לחטוא, לכן גם לאחר ביאת המשיח שלא יהיה להם יצה"ר כלל, ולא תהיה להם סיבה לחטוא מ"מ מחמת ההרגל הם יכולים לבוא לידי עבירה.
ולפי"ז אתא שפיר, אך עדיין צריך קצת ביאור דבר זה הוא חידוש נורא מאוד, ונראה שזה יותר כל דרך המוסר, וקצת קשה לבאר את הגמ' בהכי. וצ"ע.
ז.
ואולי אפשר לבאר בזה בדרך אחרת שבאמת ליכא כלל חששא דעבירה, משום שכבר נתבטל היצר הרע, אלא דהתם איכא טעמא אחרינא דבעי לישב גברים לחוד ונשים לחוד, והיינו משום דחישי' שמא כשיושבים ביחד יכולים להגיע לקלות ראש ושחוק, כמו שמצינו חשש כזה בהרבה מקומות ולכן גם אז יושבים בהפרדה, מטעם דקלות ראש וכו'.
ולפי זה מישובים דברי הגמרא הנ"ל. ופשט זה נראה לי אמת. ודו"ק.