סתירה ומו''מ בדברי הריטב''א בסוגית זיקה

ננסה לכתוב בעזה"י כמה דברים שנראים סותרים בחי' הריטב"א מסכת יבמות, חלקים ראיתי או שמעתי מאחרים וחלקם חנני השי"ת.

א. ריטב"א ע"ט ב' בפשוטו מבואר וכ"כ באחרונים דס"ל דלמ"ד יש זיקה ערוה לאחר נפילה בעיא חליצה מדאו' בין קידושין בין נישואין לאחר נפילה וכן נעשה פצו"ד לאחר נפילה אליבא דר"ע.

ב' ריטב"א י"ח א' ד"ה דילמא לכאו' גם מתבאר כן דמבואר בדבריו דלמ"ד יש זיקה אין ביטול מצות יבמין במקדש אחותה כיון דאכתי בעיא חליצה, ובפשוטו אי איתא דבעיא חליצה רק מדרבנן א"כ מ"ט לא יחשב ביטול מצות יבמין כיון דמדאו' אפ' חליצה לא בעיא וע"כ כיןון דאכתי בעיא חליצה מדאו' ל"ח ביטול מצו"י [ואפ' שאינה עולה ליבום כלל], אלא דכמדו' דברשב"א מא' (בהוספות מסוף המסכת) מבואר דכיון דבעיא חליצה מדרבנן ל"ח ביטול מצו"י, וא"כ אף בריטב"א נימא כן, וצ"ע.

ג. ידועה המח' רש"י ועו"ר מול תוס', מ"ט ב', האם כל מקום דלא תפסי קידושין ה"נ דפקעי כך נוקטים בדעת רש"י, אבל דעת תוס' דכל הדין זה רק שלא תפס"ק אבל אין פקעי, וע"ע בכ"ז, ולכאו' כל מה שאפשר להבין דינא דהריטב"א זה אליבא דתוס' דקידושין דחלו לא פוקעים אף שנעשית ערוה, א"כ יש מקום להבין דלענין זה אלים זיקה כקידושין דאחרי שכבר חל זיקה לא פוקעת אף בנעשית ערוה ולכך בעיא חליצה מדאו', אבל לדעת רש"י ודעימיה (רמב"ן שם רמב"ן ורשב"א י"א א') דיש דין פקעי א"כ ק"ו דיפקע הזיקה.

והריטב"א בדף מ"ט הביא דברי רש"י ולא תוס', וא"כ בפשוטו נמצא דיש פה סתירה בדברי הריטב"א דלהמבואר בריטב"א מ"ט ב' אין מקום לומר דערוה לאחר נפילה בעיא חליצה מדאו', אא"כ נקבל המצאות מחודשות דזיקה עדיף מקידושין צל"ע בזה בספר ברכ"ש וכן בחי' הרב יפהן על הריטב"א הוצאת קוק.

עי' ברעק"א שדן לפרש דברי רש"י מט' באופ"א ודלא כמו שהבינו התוס' דכונת רש"י דמזה דלא פקעי ע"כ דתפסי, דאה"נ בסוטה אליבא דר"ע לא תופס קידושין וכל מה שהגמ' אומרת שהוא לא ממזר היינו לפני שגירשה וזה מה שפי' רש"י דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים דהיינו שבזמן הזה לא הוה ממזר ולא שנילף לקידשה מעיקרא שיתפוס קידושין, וכשנעיין בדברי הריטב"א לכאו' ממש נראה דזה כונתו, בריטב"א יש מילה יותר פי' אז יותר נוח לפרש כהרעק"א, שזה פשט בגמ' ולא ראיה ודו"ק ולפ"ז מיושב הפלא ופלא דלעולם דעת הריטב"א וכן רש"י עצמו אליבא דהריטב"א (דהריטב"א כתב כן בשם רש"י).ס"ל כדעת תוס' דליתא לדין פקעי, ושפיר י"ל דה"ה לענין זיקה לא שייך שתפקע בנעשית ערוה.

ד. התוס' הוכיחו מלקמן פ"ה ב' דודאי תפסי קידושין בסוטה לאחר שגירשה אליבא דר"ע וא"כ מוכח דלא כפי' הרעק"א ברש"י שרציתי לומר כן בדעת הריטב"א, אלא דכ"ז לפי' התוס' בגמ' שם אבל לפי' הריטב"א ועו"ר שם בגמ' שם איירי קודם שגירשה עיי"ש, וא"כ שפיר י"ל כמש"כ.

ה. גמ' נ"ז מח' רב ושמואל אי יש חופה לפסולות, הריטב"א מביא יש מקשין לשמואל דאמ אין חופה לפסולות למה צריך פסוק שלא יטמא לאשתו פסולה הרי היא לא נשואה עיי"ש עוד, וצ"ע טובא והקשה כן בקרן אורה דשפיר איצטריך קרא לנפסלה אחרי הנישואין אבל אפשר ליישב את זה אי נימא דס"ל לריטב"א דין פקעי כהרמב"ן והרשב"א וכהבנת תוס' ברש" א"כ י"ל דס"ל דאי אין חופה לפסולות גם יפקע החופה בנפסלה אחרי החופה כ"כ הקה"י ליישב דברי הריטב"א, ועתה ניחזי אנן דצריך תלמוד טובא דבשביל ליישב מט' עם העט' כתבתי דבמ"ט ס"ל להריטב"א כתוס', ומנגד בשביל ליישב נז' צריך לומר דס"ל כרש"י וכמש"כ הקה"י, וד' יאיר ענינו.

ו. בגמ' ק"ט ב' יש ספק בדעת ר"ג דכשגדלה הקטנה תצא הלזו משום אחות אשה, האם משום דקידושי קטנה כי גדלה גדלי בהדה, או דלמא משום דקסבר המקדש אחות יבמה נפטרה והלכה לה, בצד קמא בגמ' יש כמה פירושים, דרש"י כתב דהיינו שהקידושין חלים למפרע אבל חלקו עליו הראשונים, אלא ודאי דזה חל רק מכאן ולהבא ומ"מ יש לזה דין של קידושין קודם נפילה ולא כקידושין אחר נפילה, עי' בתוס' מש"כ ועי' מש"כ הריטב"א וי"ל משום דכי מקדשה השתא בכסף קטנותה נהי דלא חיילי קדושין למפרע מ"מ כיון שכבר קבלה הכסף וקיימא דבורה אין זה כמקדש לכתחלה אחות יבמה ובטל מצות יבמי' ובפשוטו יפה טען הרה"ג הרב יפהן דאפשר לקבל מש"כ הריטב"א אם זה דין דרבנן אז יש מקום לחילוקים כאלו ברגע שכבר חל זיקה היא לא יכולה לפקוע ואין מקום לחלק, וא"כ לכאו' נמצא דבדברי הריטב"א ק"ט ב' מתבאר דס"ל דערוה לאחר נפילה לא בעיא חליצה מדאו', וצ"ע מעט' (ומיח') וד' יאיר ענינו.

ז. ריטב"א מ"א א' דעת הריטב"א דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה היינו דוקא בלא אידחיא מהאי ביתא, והריטב"א כתב דהפשט במשנה כשיש עוד אחים, וזה צ"ע טובא דלמ"ד י"ז למה צריך שיש עוד אחים הא ערוה לאחר נפילה בעיא חליצה מדאו' וא"כ לעולם אף בדליכא אחין לא הוה אידחיא, ,ונמצא דלכאו' בדף מ"א מבואר דלא בעיא חליצה מדאו' וכך אמר אחד מהתחי''ם,

ח. כ"ז ב' מבואר שם דאף בדליכא אחין איתא לפלוגתא דהותרה ונאסרה, וע"כ למימר דכיון דרק מדרבנן נאסרה ומדאו' אכתי בעיא חליצה לא חשיבא אידחיא, עי' בתוס' שהקשה אמאי הגמ' מביאה מרב ולא מהמשנה דף לב' ותי' א' דניחא ליה להקשות מדרב דבהדיא אמר רב באותו לשון עצמו שאמר רבי יוחנן שכל יבמה שאין אני קורא כו' ב' היינו סברא הנ"ל דכיון שנאסרה רק מדרבנן לא חשיבא אידחיא, וצ"ע בריטב"א שהקשה כן ותי' מה שתי', והרי לשיטתו תי' ב' בתוס' מוכרח, וצ"ע טובא, ובפשוטו זה ממש הוכחה דבדף כ"ז ס"ל דתחזור להיתרה אף באידחיא ודלא כמא'.

ט. ריטב"א מד' כתוב שקמ"ל קרא אם לא יחפוץ האיש דבעי שתהיה עולה ליבום בשעת חליצה ממש,וצ"ע א"כ איך ערוה אחר נפילה בעיא חליצה מדאו'.