שחור ולבן - מה באמת עומד מאחורי הלבוש החרדי?

מי שמהלך ברחוב במרכזים חרדיים בישראל או ברחבי העולם, מבחין מיד בקו המאפיין את לבושם של בני הציבור החרדי: שחור ולבן.

החולצה לבנה, המכנסיים והז'קט שחורים, וברוב המגזרים גם הכובע - הכל בשחור לבן באופן חד ובלתי מתפשר.

אבל מה באמת עומד מאחורי הבחירה הזו?
האם זה סתם עניין של מסורת? אולי נוחות כלשהי? אחידות קהילתית? או שמא מסתתר כאן עומק רוחני וסמליות עתיקה?

הלבן - מלכות, טהרה וזוך פנימי.
הצבע הלבן מסמל טהרה, קדושה ומלכות רוחנית,
שלמה המלך כבר אמר בספר קהלת:
"בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט', ח') - פירשו חז"ל: שיהיה האדם תמיד בבחינת ניקיון וזוך פנימי, ראוי לעמוד לפני המלך (רש"י שם).

גם במסכת שבת (דף קי"ד ע"ב) מסופר שחכמי ישראל היו לובשים בגדים לבנים כסמל לכבוד, טהרה והדר.

בבית המקדש, הכהנים שירתו בבגדי לבן (שמות כ"ח) - בגדים אלו נחשבו ל"מכובדים ביותר" והכהן הגדול היה לובשם ביום הכיפורים בלבד (יומא ל"ה ע"ב), מה שמעיד על ייחודם וקדושתם.

על פי הקבלה, הלבן מסמל את מידת החסד והאור האלוקי שמאיר בעולמות העליונים (זוהר, חלק ב', דף רס"ב ע"ב), וכן את הנפש כשהיא בטהרתה.

השחור - ענווה, רצינות ויראת שמים.
לעומת הלבן, השחור מייצג פשטות, ענווה, רצינות ויראה.

במסכת ברכות (דף י"ח ע"א) מובא: "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו... ילבש שחורים ויתכסה שחורים..." - כלומר, לבוש שחור מתקשר להכנעה ולמוכנות פנימית לשוב בתשובה.

חז"ל מתארים במסכת שבת (דף קי"ג ע"א) את התלמיד החכם כמי שלבושו נאה וצנוע.

יש מהפוסקים שמציינים שצבע כהה מתאים יותר לדרך ארץ ולמידות טובות (חת"ם סופר על התורה, פרשת תצוה, ד"ה "ועשית בגדי קודש").

במישור הקבלי, השחור מרמז על מידת הגבורה - ריסון, יראה, יכולת להכיל את האור מבלי להישרף.

בחסידות מבואר שדווקא ה"כלים השחורים", כלומר, הענווה והצמצום, מאפשרים לאור האלוקי לשרות ולפעול (תניא, פרק ל"ג, לקוטי תורה לאדמה"ז פ' תצווה).

השחור גם מזכיר את אותיות ספר התורה - שחור על גבי לבן - שהן הלבוש של דבר ה' בעולם הזה (מדרש תנחומא, תצוה, סימן י').

השילוב - בין חסד לדין, בין פנימיות לחיצוניות.
השילוב של שחור ולבן יוצר איזון: הלבן הוא השאיפה, שאיפה לקדושה, טהרה ומלכות.
השחור הוא הכלי, הכלי לענווה, מסגרת והכנעה.

בחסידות מוסבר ששחור ולבן מייצגים את שני הצדדים שבנפש:
הלבן - חסדים, אהבה, התפשטות והתלהבות.
השחור - גבורות, יראה, צמצום והתבוננות.

כשהאדם לובש שחור לבן, הוא נושא על גופו מסר פנימי:
"אני שואף לקדושה ולטהרה, אך אני פועל מתוך ענווה, הכרה בגבולותיי וצניעות כלפי העולם."

ומה אומרים הפוסקים?
בעולם ההלכה לא נמצא ציווי ישיר ללבוש דווקא שחור לבן, אך בהחלט יש הכרה בערכו של לבוש אחיד, מכובד וצנוע.

למשל, במסכת שבת (קי"ג ע"א): "תלמיד חכם ניכר בהילוכו ובלבושו" - כלומר, הלבוש הוא חלק ממעמדו הרוחני של האדם.

החת"ם סופר (תורת משה, פ' תצוה) מסביר שדווקא בגדים פשוטים, כהים ולא ראוותניים - מבטאים את הדרך הנכונה לעבודת ה'.

גם בשו"תים מאוחרים יותר, כגון "יחווה דעת" לרב עובדיה יוסף ז"ל, מופיעים עקרונות של הדרת פנים, כבוד האדם, ולבוש צנוע המכבד את הלובש ואת מקומו (יחווה דעת ח"ו סי' ט"ז - לגבי בגדי שבת וחול, והופעה בפני הציבור).

מעבר להתייחסויות של החתם סופר והרב עובדיה יוסף מ"ע, גם פוסקים וחכמים נוספים התייחסו למשמעות הלבוש שחור לבן:
המהרי"ק: בשו"ת מהרי"ק (שורש פ"ח) דן בלבישת בגדים בצבעים מסוימים ומציין את המנהג להימנע מלבוש אדום, שהיה מזוהה עם הגויים, ובמקום זאת לבחור בצבעים כהים יותר, כמו שחור, כדי להיבדל מהם.

הרדב"ז: בשו"ת הרדב"ז (חלק א' סימן שמ"ג) מתייחס לשאלת הלבוש ומציין את חשיבות ההבחנה בין לבוש יהודי ללבוש גויי, תוך שמירה על צניעות והימנעות מחיקוי דרכי הגויים.

החיד"א: בשו"ת "חיים שאל" (חלק א' סימן א') מדגיש את הצורך בלבוש צנוע ומכובד, המבדיל את היהודי מהגויים ומציין את חשיבות השמירה על מסורת הלבוש היהודית.

מקורות אלו מדגישים את החשיבות של הלבוש השחור לבן כדרך לבטא צניעות, יראת שמים והבדלה מהתרבות הסובבת, בהתאם למסורת היהודית.

הלבוש כשליחות - לא רק כיסוי.
בעולם החסידות מדגישים שהלבוש הוא לא רק כיסוי, אלא שליחות - הלבוש מספר לעולם מי אתה, ועושה זאת במסר שקט אך חד משמעי:
"אני מייצג משהו גדול ממני. אני לא רק פרט - אני שליח, חלק מעם הנצח, נושא תורה ושליחות אלוקית."

כשיהודי לובש שחור ולבן הוא כמו ספר תורה מהלך, הוא מזכיר לעצמו ולסובבים אותו, שגם בעולם הזה, העמוס והמורכב, אפשר לשאת זוך, מלכות, ויראת שמים - ביחד.

וכעת, שאלה אישית - מה אתה לובש?
לא מדובר דווקא בחולצה או במכנסיים.
אלא במה שאתה עוטף את עצמך בו - באישיות, בגישה, ברוח.

האם אתה מקרין טהרה כמו הלבן?
האם אתה חי בענווה ובגבול כמו השחור?
האם הלבוש החיצוני שלך מבטא את האור הפנימי שבך?

בעולם שמקדש את האופנה המשתנה, את ה"סטייל" ואת הרושם - היהדות קוראת לנו לבחור בלבוש שמשקף נצח.

לבוש שלא רק מראה - אלא מספר סיפור,
לבוש שצועק בשקט: "אני שייך, אני נושא שליחות, אני יודע מי אני."

אז בפעם הבאה שתלבש חולצה לבנה או תראה יהודי בחליפה שחורה, אולי תזכור:
יש כאן לא רק אדם - אלא נשמה שמחפשת דרך,
ויש בגדים שמובילים אותה לשם.