אדני השדה

מהותו ושמו​

ירושלמי [כלאים פ"ח ה"ד] גרסי' 'אדני השדה חיה. ייסי ערקי בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה איפסק טיבורייה לא חיי' ע"כ. ובפשוטו לגי' זו השם של החיה הוא ייסי ערקי והוא בן אדם החי בהרים וחיותו היא מחבל המחבר בינו לבין הקרקע דרך הטבור.
ובר"ש גרס א"ר בר נש דטור וכו' שאין לו שם. והביא שם מרבי מאיר ב"ר קלונימוס שהכוונה לחיה ששמה ידוע (שממנה עושים כשפים) וז"ל 'וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה ידוע כעין אותם קישואין ודלועים אלא הידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל ורועה כל סביבותיה וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין אותה אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה' עכ"ל. וכ"ה בשא"ר (כי אם שיש פירשו אחרת את צורת מיתתה לא שגוררים אותה אלא שיורים חיצים על החבל, ועי'). [1]
פהמ"ש: ופמה"ש [פ"ח מ"ה] כ' וז"ל 'ואדני השדה, בעל חי דומה לאדם, אומרים בעלי הספורים שהוא מדבר הרבה דברים ואינו שותק ודבורו דומה לדבור האדם ושמו "אלנסנאס", ומסופר עליו הרבה בספרים. עכ"ל. ושם [מ"ו] הביא מח' אם זה חיה או בהמה.
ברש"י באיוב [ה,כג] מבואר שיש אבני השדה שהוא מן אדם ויש אדני השדה שהוא מן חיה. (ופשיטות אף זה תלוי בגיר' בירוש' הנ"ל אי גרסי' אבני השדה או אדני השדה).
ספר הערוך: בערוך ערך אדן א פי' 'בני אדם הגדלים ביערות וי"א חיה הדומה לבנ"א'. וצ"ב כוונתו בנ"א הגדלים ביערות.ועי' ב ועי' בצ"פ [פ"ג ממתנות עניים] שכ' שהוא נולד מאדם. ולכאו' פי' כשיטת הערוך, ועי'.
כפתור ופרח: בפתור ופרח [סו"פ נ"ח] הביא את הירו' הנ"ל כגי' הר"ש וכ' שהוא מן אדם ומלת אדן הוא במקום מלת אדם עיי"ש.
בתפא"י [כלאים שם], מבואר שהוא קוף שאפ' לאלפו כאדם אשר יחטוב עצים וילבש בגדים ודומה הוא במראו לאדם ומצוי באפריקה (וכ' שם, דמסתמא היה מצוי בזמנם גם בלבנון עיי"ש). וכוונתו ככה"נ לקוף מסוג 'שימפנזיה'. (וכ"כ בספר תולדות החיים הו"ד בעלי תמר עיי"ש).

סיכום מהו: לגי' א' בירושלמי זה אדם ושמו ייסי ערקי. לגי' השניה וכ"ה בשא"ר, זה חיה. ברש"י חילק בין אבני השדה שהוא אדם לאדני השדה שזה חיה. בפהמ"ש מבואר שזה חיה הדומה לאדם. בכפתור ופרח מבואר שהוא מין אדם. בתפא"י מבואר שזה כעין קוף המצוי. ובערוך הביא שני פי' או שזה אדם הגדל ביער או חיה הדומה לאדם. ובצ"פ כ' שהוא נולד מאדם.
פירוש שמו: א) אדני כמו אדמי, כלומר: אנשי, והנו"ן במקום מ"ם. אדן במקום אדם [כפתור ופרח שם]. ב) אדני כמו אבני, מלשון הפסוק (איוב ה,כג) 'כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך'. (רש"י שם ושא"ר) ועי' ברא"ש שגרס במשנה אבני במקום אדני.

דינים שונים​

טומאת אוהל: נחלקו ת"ק ור"י אן הוא כחיה או כאדם לענין טומאת אוהל [כלאים פ"ח מ"ה]. לת"ק הרי"ז כחיה ולר"י מטמא הוא באוהל כאדם.
ובטעמא דר"י, גרסי' בירושלמי [ה"ד] 'רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה טעמא דרבי יוסי [במדבר יט טז] וכל אשר יגע על פני השדה בגדל על פני השדה' ע"כ.
והנה, יועי' בקה"י [השמטה לטהרות] שכ' דלכאו' יש להוכיח מכאן שר"י ס"ל דקברי עכו"ם מטמאים דהא אם אדני השדה מטמאים כ"ש עכו"ם.
ועי' בשו"ת מנחת אליעזר [ח"א סי' ס"ז] שכ' דאין קו' על הרמב"ם שפ' שקברי עכו"ם אינן מטמאים משיטת ר"י דאין הלכה כמותו. עוד כ' ליישב שם דהלא ר"י יליף לאדני השדה מקרא דכל הדבוק לקרקע וא"כ אפ' דאף שביסוד הדברים גרע מעכו"ם לזה איכא דרשא לרבותו כיון שהוא דבוק לקרקע ולא מחמת חיותו כאדם וא"כ אין לדמות עכו"ם לזה.
עוד דחייה איכא באחרונים [מנחת אליעזר שם ובסדרי טהרות אהלות פ"א דף ד,ב ד"ה אדני השדה], ע"פ שיטת התוס' בכ"מ דוכתי שיל"ח בין קברים שקודם מ"ת לאחר מ"ת. דהיינו, שהסיבה שקברי עכו"ם אינם מטמאים הוא מחמת קנס שלא קיבלו ע"ע תורה. וא"כ על אדני השדה שאין מה לקונסו כיון דאי"ב דעת או מחמת שלא יכל להגיע כיון שמחובר הוא לארץ לא קנסו וקברו מטמא כקודם מ"ת. [2]
מקח וממכר: עוד נפק"מ מצאנו בזה לגבי מו"מ. אם מכר לו את כל החיות או הבהמות שברשתו אם אדני השדה בכלל זה. כ"מ בפמה"ש [שם מ"ו].
אברא, למש"נ לעיל שיש שיטות ראשונים שהוא מן אדם א"כ הנפק"מ בקנהו לעבד ומכר או נתן במתנה את כל עבדיו אם הוא בכל לזה או לא.
דם: דם אדני השדה מותר כדם מהלכי שתים, לפי שאין לו טומאה קלה, דהיינו טומאת אוכלין, כעוף ובהמה שנאסרו באיסור דם [ר"ש לתו"כ פ' צו פ"י]
כלאים: עוד נפק"מ לגבי כלאים אם מותר להנהיגו עם חיה ובהמה או שמותר עם כולם כיון שהוא אדם.
והנה זה שלא הוזכרו במשניות לגבי איסור כלאים, מסתמא הוא משום שא"א לגדל ד"ז. אברא, שמדרש יש משמעות שאפ' לגדלו דגרסי' [קוהלת רבה פרשה ו'] 'כי יש דברים הרבה מרבים הבל, כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני שדה וכלב הים מה אית להון הנייה מניהון, או חד אמכותי או חד מעקוצי מה הנייה, או חד פלקא או חד פדעה' ע"כ. ומבואר שאף שזה הבל לגדלם מ"מ הדבר שייך. וכן נראה מדברי הר"מ לעיל שהביא נפק"מ לגבי מו"מ, ודוק.
מלאכה בש"ק: עי' בחשוקי חמד [שבת קח,א] שכ' לדון בהורג את אדני השדה שבת משום מה חייב האם משום נטילת נשמה או משום קוצר. והיינו, כיון דעיקר ינקותו מן האדמה האם משום זה חשוב כקוצר.
וכ' דשיטת הירוש' [שבת פ"ז ה"ב] שכל שאתה מבדילו מן חיותו הרי"ז חייב משום קוצר. וא"כ פשוט שאף בכה"ג יהיה חייב עכ"פ משום קוצר. וכ' שכל הנידון הוא להראשונים [הו"ד במוסך השבת מלאכת קוצר ב', עיי"ש] דס"ל דהבבלי פליג ע"ז וס"ל דחיה לאו מכלל גידולי קרקע ואינו חייב ע"ז משום קוצר אלא משום נטילת נשמה בלבד.
ובמקו"א [כלאים פ"ח] כ' לדון ע"פ האר"י [שער המצוות, עקב] שכ' שמלח חייב משום קוצר כיון שהוא ממוצע בין דומם לצומח (והיינו מלח שבהרים ולא מלח שבים, דוק). ולפי"ז רצה הגאון הנ"ל לדון אף באדני השדה כיון שהוא ממוצע בין צומח לחי. ועי'.
והנה, הגדרת אדני השדה כממוצע בין חי לצומח מיתלא תלי וקאי לשיטות הראשונים שהו"ד לעיל, דוק.
מזיק: לגבי דין מזיק אם חייב או לא לכאו' בכמה שהוא אדם פשוט שהוא חייב על הזיקו. אלא א"נ שאינו אדם בין אם הוי חיה או בהמה האם שייך לחייב את הבעלים על היזקו.
ויעי' בחשוקי חמד [ב"ק נד,ב] שדן לפטור כיון שלא מצינו שהתורה ריבתה ד"ז לחיוב והרי אינו דומה כ"כ לבהמה ולא לחיה ומעתה אינו מכלל הילפותא לרבות בהמה או חיה לנזיקין.
אברא, דלפי"ז כל בהמות המסופקים המוזכרים במשנה גם יפטרו וזה לא שמענו דכוי פטור על היזקו, וצ"ת בזה.
לגבי ברכה: לכאו' אי הוי אדם להשיטות שבשר אדם מותר באכילה לכאו' ברכתו שהכול. להשיטות דהוי בהמה פשוט שברכתו שהכול אלא דלכאו' אינה מכלל הבהמות המותרות, וא"כ אין זה מברך אלא מנאץ, ופשוט.

---

[1] בפ' הרא"ש [שם], וברע"ב [שם], ובאו"ז [כלאים רפ"ח], וכ"ה בספר החינוך [תקי"ד].
[2] אברא, שהדבר תלוי בחקירה אחרת. האם הקנס היה על העכו"ם שאינם מטמאים, וא"כ ל"ש לקנוס את אדני השדה מחמת הנ"ל. או שהקנס היה שרק קברי ישראל יטמאו. כיון שגדר הטומאה תלוי בשם אדם, ומי שלא היה במ"ת לא קרוי אדם. וא"כ אף אדני השדה בכלל הזה, אף שלא יכל להגיע מ"מ בכמה שלא הגיע אינו אדם, דוק בזה.