תכליות הבריאה והתקימותם בשלבי הגאולה

הנה ידוע דלעולם יש ב' תכליות חדא להיטיב לבן אדם הפרטי וזהו יותר מישך שיכא לענין הפרטי של כל אחד שהשי''ת רוצה להיטיב לו ועליו מלדאוג לעצמו לקבל ההטבה ולא להפסיד.

וגוף הבריאה ענינה להעמיד את מלכות ה' בעולם, ובזה גם כבר יש ענין גדול של הכלל שגוף צורת עבודת ה' היא באופן של ''כלל ישראל'' וכל אחד הוא פרט בתוך העמדת מציאות מלכות ה' בכלל ישראל כמבואר הרבה בפסוקים.

ולבאר מדוע אין פה ב' תכליות ומדוע לא הווה סתירה בין דברי הזוה''ק שהבריאה להיטיב לבין המבואר ד''כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו'' וכו' אין כאן המקום ויש בזה כמה נוסחאות ואכמ''ל בזה.

וכמובן שעל כל אחד מוטל מחד לדאוג לעצמו לקבל ההטבה וכו' [וזהו ענין יראת העונש והרצון בשכר] ומאידך מוטל עליו להתרומם וגם לחיות את התכלית של העבודה הנדרשת ממנו שזה להעמיד את כבוד ה' בעולם בעבודתו הפרטית והכללית.

ןאמנם כמש''כ כבר אין כאן המקום להיכנס להסבר גוף הדברים, רק יש לעמוד על נקודה אחת שכל החשבונות של ה''להיטיב '' וכו 'סו''ס אינם עומדים כלפי העבודה המוטלת על כאו''א והענין של ''בראנו לכבודו'' הוא ענין המוטל על כאו''א וזהו עבודתינו בפועל להעמיד את כבוד ומלכות ה' בעולם, ולכך לא לחינם בנגלה מבואר כסדר ענין סיבת הבריאה לכבוד ה' משום שזהו הדרישה בפועל אך בתורת הנסתר ששם עוסקים בסיבןת ובשורשים מעמידים את ענים ה''להיטיב'' ויש להרחיב הרבה בכ''ז.

ובמאמר זה אני רוצה לסקור את שלבי הגאולה וימות המשיח ולבאר באיזה חלק הם עומדים אם בחלק קבלת ההטבה או בחלק העמדת כבוד ומלכות ה', ואקוה מאד שלא אחטא לאמת בדברים יסודים אלו.

ימות המשיח

הוא התקופה שלאחר הגאולה באחרית הימים[ה' יזכינו בקרוב אכי''ר] וידוע דברי הר''מ בזה בהל' מלכים י''א א' ''הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה''

ומוסיף שם עוד להאריך דלא יהא כל העולם אלא לדעת את ה' ויהיו המעדנים מצוים כעפר וכו' יעוי''ש באורך.

והנה בסנהדרין צ''ט נחלקו אמוראים האם כל דברי הנביאים הם לימות המשיח או דאין בימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, והר''מ פוסק כשיטה זו כמבואר בדבריו.

ולאור זאת ודאי מתבאר דעיקר ענינה של תקופת ימות המשיח הוא שתחזור מלכות ה' לתיקונה ויעמוד בכל מציאות העולם הענין של כלל ישראל וזהו עיקר גילוי מלכות ה' בעולם שכל הבריאה היא לשיראל והכל דורשים את ה'.

עולם הנשמות

בשעת פטירת האדם נפרדת נשמתו מן הגוף ונכנסת לעולם הנשמות שאין בו גוף אלא נשמה בלבד, וכתב הר''מ בהלכות תשובה ועוד מקומות שזהו הנקרא עולם הבא בדברי חז''ל.

ואמנם הרמב''ן כותב בתורת האדם שער הגמול דעולם הבא הוא עולם התחיה וכמשי''ת להלן, וענין הגמול הוא הנקרא גן עדן וגהינם בדברי חז''ל.

וזה ברור ששיכא לענין ההטבה דהינו הגמול.

תחית המתים

מעיקרי האמונה שלעתיד לבוא הקב''ה מחיה המתים ומשיב נפשותיהם לגופם.

בזמן תחית המתים יש נידון בראשונים יש הסוברים דהוא בימות המשיח[פי' המיוחס לרמב''ן בשיר השירים ובאברנאל בהקדמה לישעיה], ויש הסוברים דהוא לאחר ימות המשיח קודם העולם הבא[כן נראה מהרמב''ן בשער הגמול וכ''כ הריטב''א נדה ס''א ותלה זאת בפלוג' בגדרי ימות המשיח] ויש סוברים דלצדיקים יש תחה בימות המשיח ולפני העוה''ב יש גם לרשעים[רמ''ה בריש חלק בסנהדרין].

וביאור תכלית תחית המתים מבאר בראשונים ולפי''ז יתבאר לאיזה חלק הוא משתיך.

הרמ''ה בריש חלק מבאר דהענין הוא משום דראוי שיטלו הגוף והנפש יחד את שכרם או עונשם וכדרך שעברו העבירות או קימו המצוות בעוה''ז[ועין בזה בדרך ה' א' ג'], וטעם זה מבואר להשיטות שהתחיה בין לצדיקים ובין לרשעים.

ולפי''ז מבואר להדיא דענינה של תחית המתים הוא צד קיבול השכר ומצד החלק של ההטבה[או להיפך ח''ו אך עכ''פ נובע מהתכלית של להיטיב המחיבת גם משפט לרשעים].

ואמנם לשיטות דהתחיה רק לצדיקים, או דעכ''פ בשלב הראשון היא רק לצדיקים יותר צ''ע ענינה של תחית המתים.

וכתב בזה הרס''ג באמו''ד מאמר ז' ד' טעמים ונראה לחלקם באופן הנ''ל

טעם א'- בשביל לתת שכר לצדיקים שיראו הגאולה בעיניהם טעם ב' בשביל לתת שכר טוב לכלל ישראל שיראו את כל אלה שהתאבלו עליהם במותם.

וב' טעמים אלה הם מצד תכלית ההטבה וקיבול השכר.

ועוד כתב טעם ג' שעי''ז יתקבצו כל כלל ישראל כעם אחד גדול וטעם זה ענינו הוא צד העמדת מלכות ה' בעולם ע''י מציאות כלל ישראל.

ועוד כתב שיעשה חיזוק בכלל ישראל ע''י שיספרו מה עבר עליהם בעוה''ב וגם זה יותר נראה מצד העמדת קיום המצוות בעולם.

[ע''ע ברמב''ן בדרשה לראש השנה שביאר ענין יום הדין הגדול והנורא דהוא קודם התחיה לדון מי יקום ויזכה לשכר הגדול של הנשמה והגוף יחד, עי''ש].

עולם הבא

כבר נתבאר דשיטת הר''מ שעולם הבא הוא עולם הנשמות והינו לאחר התחיה יחזרו למות שוב ויבואו לעולם הנשמות, וזהו התכלית האחרונה מכל חיי העוה''ז, ושם ודאי ענינה הוא רק ההטבה דכל ענין מלכות ה' על הנבראים מתקימת בעוה''ז כנודע.

אמנם שיטת רמב''ן דהשכר האחרון הוא עולם הבא והוא לאחר התחיה ואז הגוף יהא במדרגת נפש ויזדכך, עין בזה בשער הגמול שכתב דיהא כמו משה רבינו במ'מ יום שעחה למעלה ולא אכל ולא שתה.

והנה הרמב''ם באגרת תחית המתים תמה על שיטה זו א''כ מדוע נצרך שיהא גוף לפי''ז, ואולי יתכן לחדש שלהרמב''ם באמת בתכלית הסופית כבר לא יעמוד כלל הענין של העמדת המלכות ורק יהא ענין השכר, אך לרמב''ן לעולמי עולמים נדרש גם ענין העמדת כבוד ה' ומלכותו וגם לעת''ל ולכן נדרש שישארו בכעין גוף דמלכות שיכת רק באופן כזה של נבראים, ואני צריך רב בזה.

כל זה נכתב שלא בעיון המספיק והראוי לדברים יסודים אלו ומ''מ לא נמנעתי מלכתוב בזה.